דוח טכנולוגיהאם במשרד היועמ"ש פועלים למסמוס פרשת NSO והמשטרה?
דוח טכנולוגי
האם במשרד היועמ"ש פועלים למסמוס פרשת NSO והמשטרה?
אם היחס של המשרד לחשיפת "כלכליסט" יהיה דומה ליחס שלו לאיכוני השב"כ בתקופת הקורונה, אפשר להניח שהוא יעסוק רק בשאלת חוקיותם הפורמאלית של המעקבים ולשכוח מטיפול מעמיק בנושא. ייתכן שרק גורם חיצוני, בלתי תלוי, יוכל לעשות זאת כראוי
לאור החומרה והבהילות של ממצאי התחקירים שפרסם תומר גנון ב"כלכליסט" על השימושים הבעיתיים שעושה המשטרה בתוכנת הריגול פגסוס של NSO הישראלית, אפשר היה לצפות ממשרד היועץ המשפטי לממשלה שייתגייסו לבדיקת הממצאים במלוא הרצינות והמהירות. במקום זאת, קיבלנו הודעה על כך שבדיקה שטחית ולא ממצה העלתה שהכל תקין והבטחה לבדיקה רחבה ומעמיקה שהנה הנה יוצאת לדרך. ואולם, כפי שחשף הבוקר עמיתי עמיר קורץ, במשרד היועמ"ש לוקחים את הזמן ולא גיבשו עדיין את הצוות שיערוך את הבדיקה.
מדובר בממצא מטריד שמעלה את החשש שבמשרד היועמ"ש מבקשים למסמס את הפרשה. ייתכן שזה קורה מפני שבמשרד היועץ המשפטי לממשלה לא מבינים את המשמעות של מתן כוח בלתי מבוקר לגופי מדינה, שיכולים לגשת למידע פרטי או רגיש על אזרחים. דוגמה לחוסר ההבנה הבסיסי הזה אפשר לראות ביחס של משרד היועץ לפרשה אחרת, בעייתית לא פחות מזו הנוכחית: השימושים השונים והלא מידתיים שנעשים בכלי האיכון של השב"כ. כולנו למדנו להכיר את הכלי הזה על בשרנו, כשעם פרוץ מגפת הקורונה הפך לאמצעי מרכזי (הגם שבלתי-אפקטיבי בעליל) לזיהוי ולהגבלת התפשטות התחלואה. אפילו בג"ץ קבע שהכלי לא יעיל והורה להגביל את פעילותו.
ביוני שעבר, אחרי שנדמה היה שהאיכונים להגבלת הקורונה עזבו אותנו לתקופה ארוכה, פנתה האגודה לזכויות האזרח ליועץ המשפטי לממשלה בדרישה לאסור שימוש בכלים ובמאגר המידע של השב"כ לצרכים שאינם סיכול ריגול או מניעת טרור – כלומר, לשמור אותם רק למקרי קיצון. "מאגר כה עוצמתי וחשאי המאפשר מעקב אחר אזרחים תמימים חייב לבוא עם מגבלות ברורות בחוק, עם הגנות משמעותיות מפני ניצול לרעה, ולהיות תחת פיקוח חיצוני עצמאי. כל הדברים הללו כמעט ולא קיימים ביחס למאגר השב"כ", כתבה האגודה ליועמ"ש.
במכתב מעלה האגודה מגוון טיעונים עקרוניים ובסיסיים שנובעים מעצם קיום המאגר ומאופן השימוש – החל מהסמכת השב"כ לבקש מידע שוטף משורה רחבה של גורמים, עבור לשימוש לא מידתי ושלא ליעדים מוגבלים, דרך הפגיעה בפרטיות שנובעת מעצם מקיום המאגר ומאיסוף המידע בחשאיות וללא הסכמה, ועד פגיעה בזכויות חירות אחרות, שעליהן עמדו גם שופטי בג"ץ בפסיקתם בנושא, כמו פגיעה נרחבת בזכויות אדם ובדמוקרטיה.
תשובה התקבלה רק החודש, יותר מחצי שנה אחרי הפנייה, אבל הבעיה המהותית עם המכתב היא לא מועד ההגעה שלו, אלא התוכן שבו. לו במשרד היועמ"ש היו מבינים את תפקידם כמגינים על הצדק ועל זכויות האזרחים, הם היו מנסים שם להתמעת עם טענות אלו באופן ישיר ולנסח להן תשובה ערכית ראויה שמסבירה את התכליות והאיזונים שראויים מבחינתם בעת להילקח בחשבון בעת שימוש בכלי שכזה. תחת זאת, הסתפקה המגיבה מטעם היועמ"ש, ראש אשכול ביטחון (בפועל), עו"ד נטע קניגשטיין, להתמודד עם טענות האגודה בעיקר במישור הפורמליסטי/חקיקתי.
כך למשל, בתגובה לטענת האגודה שלפיה ההסמכה שחוק השב"כ מקנה לארגון עמומה מדי והחוק לא קובע איזה מידע ניתן דרוש מחברות להעביר לו או איזה מידע יישמר, לכמה זמן ולאילו מטרות, טוענת קניגשטיין: "הוראות החוק עמדו, ועודן עומדות, בדרישות הדין. אשר למידתיות אופן היישום של סעיף 11 (בחוק השב"כ, ע"כ), זו מצויה תחת בקרה – פנימית וחיצונית – שנועדה להבטיח זאת. אין בידינו לקבל את הטענה כי ההסמכה לפגיעה כאמור, ואופן יישומה, חורגים מאמות-המידה החוקתיות המקובלות".
בתגובה לטענה שאסור להשתמש במידע שלא לצורכי השב"כ, כמו סיוע למשטרת ישראל, נכתב כי "נוסח החוק לא שולל את האפשרות להעברת מידע ממוקד שהתקבל בשירות, בהתקיים צורך ממוקד בכך ולשם מילוי תפקידי השירות". אמירה לא בהירה לחלוטין, שלכאורה תומכת בעמדת האגודה אך מסיבות שאפשר רק לנחש לטיבן לא עושה זאת באופן נהיר דיו.
באגודה טענו עוד שיש להגביל את השימוש בכלי למטרות סיכול ריגול וטרור. קניגשטיין חלקה על כך: "סעיף 11 אינו מגביל את התכליות שלשמן רשאי השירות לעשות שימוש במידע, ובלבד שאלו נועדו כאמור לצורך מילוי תפקידיו של השירות. לעמדת השירות, תפקידיו העיקריים של הארגון שלובים וכרוכים זה בזה והניסיון להפריד ביניהם לוקה במלאכותיות. כך למשל, הסמכות לערוך הליכי התאמה ביטחונית נועדה, בין השאר, למנוע חשיפת סודות מדינה וריגול, ובדומה – הסמכות לאבטח אישים ומקומות נועדה למנוע פעולות חבלה, טרור וריגול ביחס לאותם אישים או מקומות. צמצום התפקידים אשר לצורך מילויים יוכל הוא לעשות שימוש במידע יוביל לכך שהארגון לא יוכל למלא איזה מתפקידיו בצורה מיטבית".
וכך זה נמשך. לכל טענה עקרונית מובאת הצדקה שהיא בעיקרה תועלתנית ופורמליסטית. זאת, אף שקניגשטיין עצמה מודה בעקיפין שיש לאקונות בחוק שדורשות תיקון: "מזה תקופה ארוכה, וביתר שאת במהלך השנה האחרונה, נערכת עבודה משותפת של גורמי הייעוץ המשפטי לשירות ושל הגורמים הרלוונטיים לעניין במשרד המשפטים לצורך גיבוש תיקון. זאת, הן על מנת להתאים את נוסח הסעיף לצרכים העדכניים של השירות והן לשם הגברת הפיקוח והבקרה על פעילות השירות".
עו"ד גיל גן-מור מהאגודה לזכויות האזרח, ששלח את הפנייה המקורית ליועמ"ש, לא השתכנע מהתגובה המאוחרת. "היועץ המשפטי לממשלה מגן על המשך המצב הפסול שבו השב"כ מנהל מאגר מפלצתי של הנתונים הכי אינטימיים שלנו, כלל האזרחים, בחשאיות מוחלטת וללא פיקוח חיצוני, מחפש במאגר ללא צו שיפוטי וללא גוף מפקח משמעותי", הוא מסר ל"כלכליסט". "לא צריך להתפלא אם הגישה הזו בסופו של דבר זה תתפוצץ ליועמ"ש בפרצוף, בדיוק כפי שתחקיר 'כלכליסט' על השימוש הפסול של המשטרה בפגסוס כדי לרגל אחר פוליטיקאים ופעילי מחאה הפתיע את היועץ".
לדברי גן-מור, גישת היועמ"ש, כפי שמוצגת במכתב היא "נאיבית": "כשיש טכנולוגיה כל כך אימתנית ופולשנית, הנטייה תהיה לעשות בה שימוש יתר וגם שימוש למטרות פסולות. ריכוז הכוח בידי ראש השב"כ ללא כל מנגנונים מאזנים הוא נורא ואיום. ראינו באיזו קלות הסבו את המאגר לשימוש אזרחי בתקופת הקורונה ואיך במשך קרוב לשנה לא הצליחו לעצור את השימוש. ראינו באיזו קלות ראש הממשלה ושרים בכירים התבטאו בעד שימוש במאגר למאבק בפשיעה ביישובים הערבים, סוגיה שהיא אזרחית לחלוטין. מחר יהיה מועמד לשפיטה בעליון וראש השב"כ יתבקש למצוא קשרים של אותו מועמד כדי לחסל את המועמדות שלו, או לאתר מקור מהממשלה שמדליף לעיתונאי ידיעות מביכות וממרר את חייו של ראש הממשלה. זה לא בדיוני. יש דוגמאות לכך גם מדמוקרטיות, כולל טראמפ, שעל פי הדיווחים הנחה לבצע מעקבים אחר אנשי קונגרס ועיתונאים. זו הפקרות לתת לשירות לשלוט לבד במאגר ובחיפוש בו בלי להכפיף מראש לפיקוח שיפוטי ובלי להקים נציבות סיגינט שיכולה לבצע פיקוח צמוד גם בדיעבד".
אני רואה בעיה עמוקה יותר בתגובת היועמ"ש. התעלמות מהסוגיות העקרוניות שמאחורי טענות האגודה משקפת ראיית עולם בעייתית שבוחנת הכל רק דרך המסגרת הצרה של מה מתיר או אוסר החוק. התשובות של קניגנשטיין היו רובן בסגנון 'החוק מאפשר לעשות זאת ואיפה שלא נדאג לתיקון שלו'. משרד היועמ"ש לא ביצע בחינה מעמיקה של השלכות השימוש בכלים ושל הפגיעה שיכולה להיות להם באזרחים ובממסד הדמוקרטי. הוא רק הדף כל טענה שהועלתה באמירה שהחוק מתיר את השימוש. הוא לא פועל כמי שרואה את תפקידו בהגנה על זכויות חוקתיות ואחרות של אזרחים, אלא ככזה שתפקידו לוודא שכל פעילות שנעשית מבוצעת במסגרת החוק. ואם לא, אז יש לתקן את החוק.
וזה מה שכל כך מדאיג בעובדה שאותם אנשים יבדקו את השימוש שהמשטרה עושה בתוכנת פגסוס של NSO. אם היחס לפרשה הזו יהיה דומה ליחס לכלי האיכון של השב"כ, אפשר לשער שהבדיקה תתמקד רק בשאלות פורמליסטיות של 'האם השימוש נעשה במסגרת החוק או לא' (שאלה ראויה בפני עצמה, אך לא היחידה), תכלול לא מעט מאמצים לרבע את המעגל ותספק בסופה המלצות שיעסקו באיך לתקן את החוק כך שיכשיר את השימושים הקיימים שמבצעת המשטרה.
זאת, במקום בדיקה שצריכה לעסוק בנזקים אפשריים של השימוש בתוכנת הריגול, לבחון אילו שימושים לגיטמיים ואילו יש להגביל, מה היו הכשלים הארגוניים שהובילו לשימוש בלתי מבוקר בכלי ואיך מונעים אותם, ומהם מגנוני הפיקוח שיש להקים כדי למנוע שימוש לרעה. היחס לאיכוני השב"כ מצביע על כך שבמשרד היועמ"ש לא רוצים, ואולי בכלל לא מסוגלים, לבצע בדיקה מעמיקה מהסוג הזה. רק גורם חיצוני, מקצועי ובלתי תלוי יוכל לתת תשובות מספקות בנושא.
