דו"ח טכנולוגיבלי אחיזה במציאות: אל תמהרו להיסחף אחר הבילד-אפ למטאוורס ול-web3
דו"ח טכנולוגי
בלי אחיזה במציאות: אל תמהרו להיסחף אחר הבילד-אפ למטאוורס ול-web3
האינטרנט והאייפון לא היו "חזון" לפני שסימנו את סוף העולם כפי שאנחנו מכירים אותו. גם פייסבוק לא. אף אחד לא "הגה" אותם. הם היו תוצאה של מקריות ומזל. החזון של המטאוורס וה-web3 יפה, אבל כמו נטסקייפ והטלוויזיה בתלת-ממד, גם הוא עשוי להסתיים בכישלון מפואר
עולה לי בדם להגיד את זה, אבל נראה לי שאני מסכים עם אלון מאסק. וגם עם ג'ק דורסי. בחודשים ובשבועות האחרונים מנסים בעלי חזון רבים להגדיר ולעצב מחדש את העתיד של הרשת ועולם המחשוב, ולהבין מה יהיה השלב ההתפחותי הבא בכלי המרכזי ביותר בחיים של מרבית אוכלוסיית העולם, מה תהיה המהפכה שתמשיך את מהפכת הסמארטפון ואת מהפכת הרשתות החברתיות.
שני קונספטים מרכזיים עולים משיח רופף זה: המטאוורס ו-Web3 (או web 3.0 לפעמים). הראשון הוא חזון שבטח שמעתם עליו לא מעט בתקופה האחרונה הודות לפייסבוק, המחויבת לו עד כדי כך שהחליפה את שמה למטא ועיצבה מחדש את הזהות התאגידית שלה סביבו. במרכזו, התפישה שכניסה לשימוש נרחב של מכשירי מציאות מדומה (VR) ומציאות מועשרת (AR) יאפשרו ליצור פלטפורמת מדיה חדשה שתקיף את כל הבטי החיים שלנו. עבודה, משפחה, בילויים, פעילות גופנית, תחביבים, טיולים, בידור – הכל יתרחש בפלטפורמה וירטואלית עצמתית אחת. מי שראה או קרא את "שחקן מספר אחת" – זה בדיוק זה. ולמי שמספיק זקן כדי לזכור, תחשבו Second Life, רק עם משקפי VR במקום על המחשב.
Web3 הוא חזון עוד פחות מגובש מהמטאוורס. זה יותר אוסף של רעיונות שלפיהם העתיד של הרשת לא מצוי בפלטפורמה בעלת אופי ריכוזי כמו זו שמתאר המטאוורס, אלא בהנגשה של כלים כמו מטבעות קריפטו ובלוקצ'יין, שאיפשרו לשחרר את אחיזת החנק של ממשלות ושל חברות כמו מטא וגוגל ברשת המודרנית באמצעות ביזור השליטה בקניין רוחני ובהעברת כספים, והעברת האחריות והבעלות על תפעול החלקים השונים לקבוצות משתמשים באופן שיאפשר לפרטים להרוויח ישירות מהתוכן והפעילות המקוונת שלהם. עדיין לא הבנתם? זה בסדר, כנראה שמי שמדבר על זה גם לא ממש מבין. אבל זה נשמע טוב - וזה מה שחשוב.
בכל מקרה, בחזרה למאסק. מנכ"ל טסלה וספייס X לא בדיוק מתלהב מהרעיונות האלה. "אני לא יודע אם אני מאמין לקטע של המטאוורס", הוא אמר בראיון ל-The Babylon Bee, כשהוא מתייחס לחזון השאפתני של מארק צוקרברג. "אתה יכול לשים טלוויזיה ממש על האף שלך, אבל אני לא בטוח שזה מכניס אותך למטאוורס. ניסית את המשחקים האלו של אוקולוס? הם בסדר, אבל אתה מקבל בחילה כשאתה מנסה ללכת. אני לא מרגיש שזו התשובה. אני לא רואה איך מישהו מחבר מסך לפנים שלו כל היום ולא רוצה לעזוב את זה. מאוד לא נוח להצמיד את זה לפנים כל הזמן. גם אם המכשיר יהיה קל מאוד, זה לא שתרצה להיות שם כל היום. אני חושב שהזמן שבו נעלם למטאוורס רחוק מאוד. זו מילת באזז".
מאסק מציג שתי בעיות בחזון המטאוורס. אחת: הטכנולוגיה עצמה רחוקה מלהיות מוצלחת דיה לפריסה בקנה מידה רחב ולשימוש ממושך. היא בוודאי תשתפר מתישהו, אבל השאלה מתי. חברות שונות עובדות על טכנולוגיות AR ו-VR עדכניות כבר עשור, כולל גוגל שהוציאה לשוק משקפי AR ב-2013 ומיקרוסופט שהשיקה משקפי מציאות מעורבת (MR) ב-2016. אף מוצר לא הפך להצלחה המונית. חלקם אף נכשלו כישלון מוחלט. וחברות שנכנסו לתחום ברעש גדול, כמו מג'יק ליפ, נאלצו בסופו של דבר לקפל את ההבטחות הגרנדיוזיות. הטכנולוגיה עוד לא שם וכנראה שגם לא תגיע בשנים הקרובות (הסתייגות: ייתכן שאפל, שלפי דיווחים עתידה להשיק מוצר AR בשנה הקרובה, הצליחה לפצח את השוק במקום שאחרות נכשלו).
ההיבט השני שאליו מתייחס מאסק הוא שגם אם הטכנולוגיה תהיה שם, לא בטוח שזו הטכנולוגיה שאנשים מחפשים או מוכנים להתחייב אליה. הכישלון של טלוויזיות תלת-ממד ביתיות מהעשור הקודם הוא דוגמה טובה. הטכנולוגיה היתה שם, האיכות היתה לא רעה, המשקפיים היו נוחים במידה והיו אפילו לא מעט תכנים, אבל בסופו של דבר זה לא מה שאנשים חיפשו מחוויית הצפייה שלהם והטכנולוגיה גוועה ונעלמה בתוך שנים ספורות. החזון של המטאוורס מבטיח הרים וגבעות, ואולי הוא אפילו יוכל לספק אותן בעשור הנוכחי, אבל בכלל לא בטוח שהציבור יהיה מוכן לטפס עליהן.
על Web3 היה למאסק פחות מה להגיד. למעשה, הוא יותר נחר בבוז בתשובה. לעומת זאת, ג'ק דורסי, מנכ"ל טוויטר היוצא, היה יותר מפורט בביקורת שלו. "אתם לא הבעלים של ה-web3", הוא כתב לעוקביו בטוויטר. "קרנות הון הסיכון והשותפים בקרנות הם הבעלים. הוא לעולם לא יחמוק מהם. בסופו של דבר זו יישות ריכוזית עם תווית אחרת. דעו למה אתם נכנסים".
בהמשך, בתגובה למשתמש אחר, כתב דורסי: "ל-'web3' יש את אותם תמריצים תאגידיים, אבל הוא מתחבא תחת 'ביזור'". ושלשום, בתגובה לציוץ של מאסק שתהה "מישהו ראה את web3? אני לא מוצא אותו", השיב דורסי: "הוא איפשהו בין a ל-z". ככל הנראה, מדובר בהתייחסות לאנדרסן הורוביץ (Andreessen Horowitz), מקרנות הון הסיכון החשובות בעולם, שלפי התפישה של דורסי תהיה אחד הגורמים החזקים ב-Web3.
האמירות של דורסי חשובה בעיקר מכיוון שעד עתה הוא נחשב לתומכים הבולטים של Web3. לא מדובר במישהו שפספס את הרכבת או בתרח לא מחובר. הוא היה בפנים, ראה ממבט ראשון איך זה מתגבש, ויצא מפוקח.
מאסק, בראיון שנתן, סייג את דבריו באומרו שאולי הוא זקן מדי ולכן מפספס את המהפכה הבאה אף על פי שהיא עומדת לו מול העיניים. "האם אני אחד מהאנשים שהתייחסו בביטול לאינטרנט ב-1995, כאופנה חולפת או משהו שלא יצא ממנו כלום?" הוא אמר. "יש סכנה שזה המצב, אבל כרגע אני לא רואה משהו מושך במטאוורס ו-Web3 נשמע יותר כמו שיווק ממציאות. אני לא מבין את זה".
זה מעניין שמאסק מתייחס לימים הראשונים של האינטרנט המסחרי, כי אותן תחזיות נעלות על ביזור והעברת השליטה למשתשמים שעומדות ביסוד Web3 נשמעו גם אז מחלוצי הרשת ומוביליה, וכולנו יודעים מה קרה להבטחות על עתיד חדש בשליטת המשתמשים, רחוק מהישג ידם של תאגידים ומדינות. אחד ממובילי אותו חזון בשנות ה-90 - מייסד נטסקייפ מארק אנדרסן - סופו שמכר את החברה שלו לאחד מאותם תאגידים שהחזון ביקש לחסל, ואז הלך והקים קרן הון סיכון משפיעה. רוצים לנחש איך קוראים לה ואילו הבטחות היא מפזרת עכשיו?.
אולי ה-Web3 זה באמת העתיד החדש. אולי העובדה שכל המידע והבעלות הם בקוד פתוח באמת יבטיחו ביזור ועיצוב מחדש של הרשת. אבל הניסיון מלמד שכשיש גורמים חזקים ומתוקצבים היטב, הם לרוב ימצאו דרך להכשיל חזון שמבטיח לנשל אותם מעצמתם, או למצוא דרך להשתלט עליו ולשעבד אותו למטרותיהם.
המטאוורס וה-Web3 הם חזונות קונספטואליים בעיקר, המתבססים יותר על משאלות לב ותקוות מאשר על מגמות מיידיות או טכנולוגיות קיימות. חזון לא עולה כסף ולא מצריך משאבים רבים כדי להפיץ ולקדם אותו. הוא דורש מעט מאוד מחויבות ממי שעומד מאחוריו ופעמים רבות מתברר גם כמנותק מהמציאות. אולי אחד החזונות האלה יהפוך למציאות, אולי אפילו שניהם (אף שביסודם עומדות תפיסות מנוגדות בשאלות כמו שליטה על הפלטפורמה), אבל לחזות את העתיד זה קשה, בלתי אפשרי אפילו.
הרשת תשתנה, תתפתח ותעבור מהפכות רבות בימי חיינו. ופעמים רבות מהפכות אלה, יותר משיהיו תולדה של חזון יהיו תוצאה של מקריות, מזל, פיתוח טכנולוגי שתפס בצורה מפתיעה, אפילו תאונה לא צפויה. אם נבחן את שתיים מהמהפכות הדיגיטליות המשמעותיות ביותר, נראה שלא קדם להם חזון יומרני. כשצוקרברג ישב בחדר המעונות שלו בהרווארד וקידד את Facemash, הוא לא עשה את זה כי היה לו חזון על פלטפורמת ענק שתחבר את כל העולם זה לזה ותחבל במבנה המדינה המודרני. הוא פשוט היה שמוק קטן שרצה לעשות אתר סקסיסטי שמשפיל את הסטודנטיות בקמפוס. כל שאר הדברים הגיעו מאוחר יותר.
זה לא מקרה שהספר החשוב הראשון על הקמת פייסבוק נקרא The Accidental Billionaires. לצוקרברג ולחברים שלו לא היה חזון. בקושי היה להם מושג. הם כשלו מהצלחה להצלחה בלי להבין יותר מדי מה הם עושים - ועם התוצאות של זה כולנו צריכים לחיות היום.
סטיב ג'ובס, להבדיל אלף אלפי הבדלות, אמנם לא פיתח את האייפון במקרה - זה היה הליך אינטנסיבי רב-שנים - אבל גם הוא לא הגיע עם חזון שאפתני דיו לגבי האימפקט שיהיה למכשיר הזה. ג'ובס ואפל העריכו כנראה שהאייפון ישנה את האופן שבו אנו גולשים ברשת, צורכים מידע ומתקשרים זה אם זה, אבל הם לא חשבו ב-2007 שהמכשיר יכול להפוך לפלטפורמה עצמתית שתזניק חברות ושימושים מפתיעים, תהיה הבסיס להקמה של חברות ענק הרסניות כמו אובר או לצמיחה אדירה של חברות הרסניות אחרות כמו פייסבוק. האייפון הראשון הגיע בכלל בלי חנות אפליקציות. ג'ובס לא רצה שמפתחים אחרים יקלקלו את המכשיר היפה שבנה. זו הגיעה רק שנה מאוחר יותר, בעקבות לחץ מלמטה.
חזון הוא דבר יפה, אפילו חשוב, אבל הוא לא יכול לשקלל מה יעשה טינאייג'ר משועמם בסוף יום לימודים, או איך יגיבו משתמשים ומפתחים למוצר חדש ומהפכני באמת. החזון, כל חזון, סופו להתרסק על המציאות. המציאות היא זו שתכריע איך תראה המהפכה הבאה. לא הרעיונות שכמה מיליארדים חמדנים הגו בחדרי הישיבות שלהם.
