עובדי בומרנג: התופעה החדשה שהוליד גל התפטרויות הקורונה
עובדי בומרנג: התופעה החדשה שהוליד גל התפטרויות הקורונה
משבר הקורונה הוביל לשיעורי התפטרות חסרי תקדים בעולם המערבי – אבל יחד איתו נולדה גם תופעה שהולכת ומתרחבת: עובדים שעוזבים את מקום העבודה, עוברים למקום אחר ואז חוזרים למקום הקודם, לרוב בתנאים משופרים
לפני שנה וחצי, בתקופת הקורונה, עזב איתי רוזן את תפקידו כמתכנת בחברת Workiz. כשעזב, החברה ישבה במשרד קטן ברמת גן, מנתה עשרה עובדים, והוא, המתכנת השני שנקלט בחברה, היה שותף בבניית הפלטפורמה של החברה לצד סער כוחנוביץ', מנהל הפיתוח וממייסדי הסטארט-אפ. הוא עזב לחברת יוניקורן ישראלית גדולה כדי להתנסות בעבודה בתאגיד ולהעשיר את הידע הטכני.
"עזבתי אחרי שנה בעיקר בשביל ההתפתחות הטכנולוגית בחברה גדולה – כדי לעבוד עם יותר סוגים של אנשים, לזכות לראות מחלקות שונות, מה זה לעבוד בחברה שיש בה המון לקוחות, שהמוצרים שלה מכניסים מאות מליוני דולרים בשנה. לראות את מה שאי אפשר לראות בחברות סטארט-אפ מאוד קטנות", הוא מספר.
הוא התחיל כמפתח סניור, אחר כך קודם להיות מוביל טכנולוגי ולראש צוות טכנולוגי. במהלך השנה וחצי בהן עבד ביוניקורן שמר רוזן על קשר עם בכירים ב-Workiz ונפגש עם כוחנוביץ' מדי כמה חודשים לבירה. "יש הרבה ייתרונות לעבודה בחברות אנטרפרייז גדולות אבל החיסרון הוא שאתה עובד על חלק קטן מאוד במוצר. דיברתי עם סער ועדי (עדי עזריה, מנכ"ל החברה, מ.מ.) והם הציגו לי את ההזדמנות, מעבר לשיפור בתנאים, להיכנס לתפקיד חדש שיש לו נגיעה בכל האספקטים של המוצר בניגוד לחברה גדולה שבה אתה זוכה לגעת רק בחלק קטן של המוצר. בנוסף, יש הזדמנות בלהיכנס לחברה שנמצאת בשלב צמיחה מואצת. כשעזבתי היינו שני מפתחים בנוסף לסער והיום יש מעל 80 עובדים בחברה", אומר רוזן. השיפור בתנאים מבחינתו שיחק כמובן תפקיד בהחלטה לחזור, אבל פחות מאשר ההזדמנות להיכנס לחברה בשלב הצמיחה המואצת וההתפתחות הטכנולוגית.
החודש חזר רוזן לחברת הסטארט-אפ לתפקיד Director of Architecture והוא אומר שהאתגרים העיקריים הם להבין מי זה מי ולזכות באמון האנשים. "כשעזבתי הכרתי את כולם ממש טוב ואז כשחזרתי פתחתי את הדלת ביום הראשון ופתאום יש מבנה ארגוני חדש, צריך להתרגל למבנה יותר רחב ולזכות באמון המתכנתים בחברה, גם ברמה האישית וגם ברמת הידע הטכנולוגי", הוא אומר.
סיפורים כמו זה של איתי, של עובדי בומרנג הפכו לשגרתיים יותר בתקופת הקורונה. בישראל 8% מהעובדים שעזבו את מקום עבודתם בקורונה חזרו אליו ובארה"ב מדובר כבר ב-15%, כך לפי סקר שערכה קבוצת הייעוץ והמחקר Tefen בקרב 5000 עובדים ומנהלי משאבי אנוש בכל רחבי הארץ. רובם המוחלט של העובדים הישראלים שעזבו חזרו למשרות בכירות יותר בתנאים טובים יותר.
את מתופעות הלוואי של משבר הקורונה הוא גל ההתפטרויות הגדול - שיעורי התפטרות חסרי תקדים במערב. לפי נתוני שירות התעסוקה מספר המתפטרים בישראל זינק ב-50% באוקטובר האחרון לעומת החודש המקביל ב-2019. אם משווים את ספטמבר 2021 לספטמבר 2019, העלייה במספר המתפטרים מסתכמות בכ-20%. מספר המתפטרים עלה ב-30% מספטמבר-אוקטובר 2019 לחודשים המקבילים השנה. תופעה נלווית לזינוק בשיעור המתפטרים היא 'עובדי בומרנג' – עובדים שעזבו את מקום העבודה ואחרי תקופה חוזרים אליו. מהסקר של Tefen בקרב עובדים בגילאי 21-45 מכל רחבי הארץ עולה שרוב העובדים שעוזבים וחוזרים הם בהייטק – מספר הגדול פי 10 מאשר כל תעשייה אחרת.
"בשנה האחרונה התופעה של עובדי בומרנג נפוצה הרבה יותר מבעבר ומאפיינת את דור ה- Y ודור ה- Z. עובדים במיוחד בענף ההייטק מסתנוורים מהתנאים שחברות אחרות מציעות, הם חשופים לקמפיינים של מיליוני שקלים בטלוויזיה ובשלטי חוצות, צופים בכתבות על חברות שלוקחות את העובדים לסיישל ועורכות מסיבות עם אומנים מוכרים, הם נתקלים במודעות בפייסבוק של "חבר מביא חבר" ומקבלים מדי יום הצעות מפתות מהד האנטרים, ולכן גם אם הם נמצאים במקום עבודה טוב, תחושת ה"פומו" משתלטת עליהם והם מרגישים שהם מוכרחים לבדוק מה יש בחוץ (ממש כמו בעולם הדייטינג בעידן האפליקציות)", אומרת מלי ביצור פרנס, מנכ"לית ובעלים קבוצת Tefen. "הקורונה אף הקצינה יותר את התופעה וגרמה להרבה אנשים לרצות וללכת להגשים את החלומות שלהם מתוך ההבנה שאי אפשר לדעת מה יהיה מחר, גם אם זה אומר לצאת מאיזור הנוחות ולהתפטר במטרה למצוא אולי משהו טוב יותר. אלא שבפועל אנחנו רואים בשנה האחרונה מגמה של עובדים שדווקא בוחרים לחזור למקום העבודה הקודם לאחר שהבינו שלא כל הנוצץ זהב הוא ואני צופה שהמגמה הזו רק תתרחב", היא אומרת.
ואכן, לפי הסקר 77% מהעובדים שעזבו את מקום עבודתם וחזרו היו מתחת לגיל 30 בזמן העזיבה, 60% חזרו בגלל תנאי שכר משופרים, 20% מכיוון שלא הצליחו למצוא משהו טוב יותר ו-20% בגלל געגוע למקום העבודה הקודם שהם 'רואים בו בית'.
"אנחנו רואים שהשכר הוא אכן שיקול מרכזי לעזיבה אבל ישנם שיקולים חשובים לא פחות כמו שמשפיעים על החלטת העובד כמו ביטחון תעסוקתי, זמן לפנאי ולמשפחה ותחושת המשפחתיות במקום העבודה. עוד עולה שאם בעבר 70% מהחברות והארגונים סירבו לקבל חזרה עובדי בומרנג, היום 75% מוכנים לקבל אותם ואף בתנאים משופרים. וברוב המקרים מדובר בצעד חכם מבחינת החברה שמרוויחה את נאמנות העובד- 92% מהעובדים שחזרו למקום עבודה קודם מעידים שהם היו רוצים להישאר בו עד הפרישה", אומרת ביצור פרנס.
לפי הסקר 50% מהעובדים שעזבו וחזרו מציינים שהסיבה העיקרית לעזיבה היא שכר ותנאים, 18% בגלל תחושת מיצוי וחוסר עניין בתפקיד, 10% מתוך סקרנות לגבי אופציות אחרות בשוק התעסוקה, 9% בגלל שלא הסתדרו עם המנהל ו-13% בגלל סיבות אישיות כמו מחלה, טיול, לימודים או חופש.
"בעידן שבו קיימת תחרות קשה על גיוסי עובדים איכותיים חשוב כחברה לדעת איך לסיים העסקה של עובד בצורה יפה ומכובדת גם כי ייתכן ובעתיד שני הצדדים יהיו מעוניינים בחזרת העובד ובנוסף זה משדר מסר חשוב לעובדי החברה הקיימים וגם לעובדים פוטנציאליים", היא אומרת.
מי אתם, העובדים החוזרים?
רובם המוחלט של העובדים שחוזרים (82%) הם כאלה שהתפטרו, בניגוד לכאלה שפוטרו או הוצאו לחל"ת ואכן אחד הדברים שמאפשרים את החזרה לארגון כפי שעולה מסיפוריהם של עובדי הבומרנג הוא שמירה על יחסים טובים עם אנשי מפתח בארגון הקודם. דן סופר, מנכ"ל השווקים הישירים של Verifone העולמית אומר שעל מנת שעובדים יוכלו להתקבל חזרה לחברה הם צריכים לעזוב מרצון בנסיבות של רצון להתפתח או להתנסות במקום אחר, וכאשר ביצועיהם היו טובים ויש להם את הכישורים הנדרשים לתפקיד המיועד.
והוא יודע. סופר הוא בעצמו עובד בומרנג שעזב ב-2008 את תפקידו כדירקטור שיווק וחזר כעבור שנה להיות מנהל פיתוח עסקי, התקדם להיות מנכ"ל וריפון ישראל ולפני שנה מונה למנכ"ל השווקים הישירים של וריפון העולמית. בסך הכל בחברה מועסקים 15 עובדים שעזבו וחזרו לחברה מתוך 300 עובדים בישראל. " לפעמים עובדים נאלצים לעזוב מסיבות אישיות, או משיקולים מקצועיים כאלה ואחרים ואני חושב שזה לגיטימי שעובדים יסתקרנו מהזדמנויות חדשות, או ירצו להתרענן. כמובן שצריך לבחון כל מקרה לגופו אבל בגדול אני בעד לקבל חזרה עובד טוב. החברה מכירה את כישורי העובד והתאמתו לתפקיד, והיא עשויה לזכות בעובד עם עוד ידע וניסיון שצבר בחוץ, ומבחינת העובד, הוא יודע לאן הוא מגיע ובדרך כלל מקבל הזדמנות להיכנס לתפקיד בכיר יותר ולפעמים גם בתנאים משופרים", הוא אומר.
את הבחירה שלו לעזוב את החברה ב-2008 הוא מסביר ברצון להתמקצע בתפקיד פיתוח עסקי ותאגידי, הזדמנות שלא הייתה פתוחה עבורו בווריפון באותה עת. "בזמנו הייתי בתפקיד שיווקי באסיה, עזבתי והצטרפתי לנטפים ועבדתי שם במשך שנה עד שנקראתי לחזור לווריפון בתפקיד גלובלי של פיתוח עסקי ופיתוח תאגידי גלובלי. השנה שביליתי מחוץ לווריפון תרמה לי לא מעט בקבלת פרספקיבה לתחום חדש שלא הכרתי, וכן נחשפתי לתהליכי עבודה ורעיונות עסקיים שהעשירו את ניסיוני ויכולותי", הוא מספר. במהלך התקופה שלו בנטפים הוא שמר קשר עם הבוס הקודם שלו, לייזי ינאי שגייס אותו לחברה והציע לו לחזור בכמה הזדמנויות. "כשהתפקיד התגבש לתחום שבו רציתי להתפתח, החלטתי שנכון לי לחזור".
אחד הדברים שמאפשרים חזרה למקום העבודה הקודם הוא יחסים טובים עם המעסיק הקודם ושמירה על קשר. ולאד פנקוב, מפתח תוכנה בחברת הסטארט-אפ SQream הגיע לחברה לפני 8 שנים בסיום שירותו הצבאי והצטרף לצוות הפיתוח של החברה. לאחר כשנתיים החליט לעזוב ולצאת לטיול אחרי צבא וכן להתנסות בתחומים נוספים. הוא עבד במספר חברות סטארט-אפ, בארגון גדול, התנסה במגוון תוכנות וסביבות עבודה. לפני כשנתיים, ממש לפני התפרצות מגיפת הקורונה, קיבל הצעה לביצוע פרוייקט עם סמנכ"ל הטכנולוגיות וממייסדי החברה והחליט לחזור, כאשר הוא מספר שמבחינתו התחושה הייתה של חזרה הבייתה.
"החזרה הייתה ממש לא מאתגרת. הרגשתי שחזרתי הבייתה וההיכרות הקרובה המוקדמת עם אנשים רבים שנשארו ועם ההנהלה עשתה את התהליך לממש קל ונעים. התנאים שלי השתפרו די הרבה מכיוון שהחברה צמחה מאוד וכך התאפשר להעניק לי תנאים הרבה יותר טובים. כאשר עזבתי הסיום והפרידה היו באווירה טובה מאוד, שקופה ומקצועית. לעזוב ביחסים טובים בהחלט היה החלק המשמעותי שאיפשר את החזרה בקלות", הוא אומר.
סיבת העזיבה, כאמור, גם היא משחקת תפקיד בנטייה לחזור למקום העבודה הקודם. רובין קורץ לוי עזבה את עבודתה כמנהלת מוצר בחברת הפינטק ארניקס במרץ 2020, רגע לפני פרוץ הקורונה בישראל בעקבות בעיה משפחתית שהתגלתה בתקופת הסגרים. היא החליטה לעזוב את העבודה בארניקס לאחר שנה על מנת להתמקד בטיפול המשפחתי. בחדשיים האחרונים היא התפנתה לחזור לשוק העבודה ולמרות שקיבלה פניות רבות היא בחרה לחזור לעבוד בארניקס בתפקיד של professional services.
"בתקופה האחרונה קיבלתי פניות מחברות רבות עם הצעות עבודה. יש היום המון הזדמנויות בשוק אבל כשארניקס פנו אלי עם הצעה לחזור אליהם היה לי ברור שזה מה שאני רוצה לעשות", היא אומרת. "חזרתי לארניקס מתוך הרצון להיות שוב חלק מהצוות של החברה. החזון, קצב הצמיחה המהיר של החברה, הפיכתה ליוניקורן, בשילוב עם תרבות חברה תומכת ומעצימה, יצרו עבורי סביבה מצויינת לחזרה".
לא כל הנוצץ
FOMO, חרדת החמצה, הפחד מלפספס הזדמנויות מאפיין את הדורות הצעירים שגדלו לעידן הדיגיטלי של הרשתות החברתיות בהן החיים של כולם נפלאים כל הזמן והקריירות של כולם זוהרות ומוצלחות. אותה תופעה היא שגורמת לאנשים להמשיך בחיפוש אחר בן או בת זוג באפליקציות ההיכרויות גם אחרי שמצאו זוגיות מתוך חשש לפספס הזדמנות טובה יותר וגם לעזוב מקום עבודה מתוך הרגשה שיש בחוץ משהו אחר טוב יותר, שהחברים שלהם מצליחים יותר, מקבלים תנאים יותר ונהנים יותר בעבודה. אבל בחירת מקום עבודה (כמו גם זוגיות) היא עניין מאוד סובייקטיבי ומה שנראה טוב בתיאוריה לפעמים מתגלה כפחות זוהר או מתאים במציאות.
ניק קפלן, cloud Architect בחברת מודיעין הסייבר CobWebs התחיל את דרכו בחברה בתחילת שנת 2019 ולמעשה היה איש ה-DevOps הראשון בחברה. לאחר מעט יותר משנה בתפקיד ראש צוות הוא קיבל הצעה והחליט לעזוב את החברה. "במאי 2021 קיבלתי פניה מאמזון להתמיין לתפקיד Senior technical account manager. ראיתי את זה כהזדמנות שאני לא יכול לסרב לה: לעבוד בענקית בינלאומית עם טכנולוגיה שאני מאוד אוהב וחשבתי ששם גם אוכל להחשף לטכנולוגיות נוספות. אז הלכתי והתמיינתי ולאחר שסיימתי את תהליכי המיון – התקבלתי לעבוד בחברה. התחלתי את תהליך החפיפה סיימתי אותו מהר מאוד ואפילו קיבלתי כבר לקוחות, גם חברתית הסתדרתי. אבל ככל שנכנסתי לתפקיד הבנתי שזה לא בשבילי – התגעגתי להיות בנקודה יותר טכנית. נהנתי מהיחס אבל מהתפקיד פחות. אז לאחר שלושה חודשים החלטתי לעזוב", הוא מספר.
את ההחלטה לסיים את התפקיד באמאזון הוא חלק עם חבר מ-Cobwebs, וקיבל הצעה ממנהליו הקודמים לחזור לחברה. הצעה אותה החליט לקבל למרות שהיה בתהליכים מתקדמים בעוד שתי חברות. "החלטתי לחזור למקום שאני מכיר ואוהב. ההרגשה הייתה מאוד טבעית כי לא עזבתי להרבה זמן ובגלל שהייתי בחברה די מההתחלה אז כבר הכרתי הכל – זה הרגיש כמו לחזור הבייתה, לאנשים ולטכנולוגיה. זה נותן תחושת ביטחון מאוד גדולה".
גם ג'וש הרשברג, מפתח בכיר בחברת רדיס קיבל הצעה שהוא הרגיש שלא יכול לסרב לה. הוא התחיל את דרכו ברדיס בשנת 2019, ״אחרי שנה וחצי בערך קיבלתי הצעה ממיקרוסופט לעבוד לתפקיד פיתוח מעניין, והחלטתי ללכת על זה בעיקר כי הייתי במקום בחיים שזה התאים בלי סיכון גדול מידי, אני כבר 25 שנים בתחום. זה דיי מצחיק כי כבר שחתמתי שם היתה לי תחושת בטן שאני עלול להתאכזב ושזה עלול להיות פחות טוב מהתפקיד ברדיס אבל החלטתי לנסות.עבדתי במייקרוסופט כשנה, ובמהלך כל השנה שמרתי על קשרים טובים עם האנשים מרדיס, והמנהלים שלי בדקו דופק ושאלו האם אני ארצה לחזור. לאחר כשנה שם הבנתי מה שידעתי כבר קודם, שאני חוזר לרדיס. אני מקביל את זה לארוחה במסעדה, לקבל שתי מנות, לטעום את הראשונה ואז את השניה ולהבין שהמנה הראשונה יותר אהבתי ומתאימה לטעמים שלי", הוא אומר.
החשש במעבר לארגון גדול עבור הרשברג היה להרגיש כמו במקומות גדולים בהם עבד בעבר, כחלק מארגון גדול שנע בקצב אחר. "עם הזמן הבנתי כי חוויית העבודה שלי פחות מושפעת מדברים כמו השם הגדול והפינוקים, לחברות גדולות יש קצב איטי יותר, יש להם מערכות ארגוניות וטכנולוגיות – וכל דבר שנעשה חייב להתארגן סביבם. ברדיס הקצב מהיר יותר, האימפקט וההשפעה שלי גדולות ואני אני שמח כאן יותר". בגלל שהתקופה בה עבד בארגון אחר הייתה קצרה הוא לא חיפש לעבור למקום אחר אלא רצה לחזור. "אני לא חושב שזה ייראה רציני בקו"ח לעזוב אחרי שנה ממקום למקום", הוא אומר.
ליאת טוקלוב-ירמיהו עזבה לא לארגון אחר אלא לטובת ניסיון בפיתוח אפליקציה עצמאית ועסק עצמאי. היא עבדה בווריפון בתפקיד מנהלת מערכות מידע ועזבה לפני חמש שנים כשיצאה לדרך עצמאית. "לפני כחצי שנה כתבתי קורות חיים במטרה למצוא משרה בתחום ניהול פרוייקטים. לשמחתי, במקביל, פנתה אלי רביטל זריהם, מנהלת מחלקת פרוייקטים ומנהלת מוצר בוריפון ובדקה אם אני מעוניינת לחזור לוריפון כמנהלת פרוייקטים.מאד שמחתי על הפניה כי אהבתי לעבוד בוריפון ואני גם מאד אוהבת את העובדים בחברה. כשהגעתי לפגוש את רביטל גיליתי, שמרבית האנשים הטובים שהכרתי עדיין נמצאים בחברה וחלקם אפילו עזבו וחזרו", היא מספרת. החזרה לווריפון הייתה בתנאים שונים שבאים לידי ביטוי בעיקר באפשרות לעבוד בצורה היברידית והעובדה שחזרה לתפקיד חדש גרמה לחזרה להיות מלאת אתגרים וידע שהיא צריכה לרכוש.
