כלכליסט-טקמנכ"ל נייס: "היתה לי תחושה חזקה שאני צריך להגיע לשם בעצמי"
כלכליסט-טק
מנכ"ל נייס: "היתה לי תחושה חזקה שאני צריך להגיע לשם בעצמי"
אף שלנייס אין עובדים או פעילות באוקראינה, המנכ"ל ברק עילם נסע עם משלחת של עובדי החברה לגבול אוקראינה־פולין לסייע לפליטים: "התחלתי לקבל שאלות איך אפשר לעזור. בתוך 24 שעות גייסנו צוות". החברה גם הפסיקה פעילותה ברוסיה
"בשבת לפני קצת פחות משבועיים עבדתי כרגיל מהבית בניו יורק וברקע ערוצי החדשות שידרו תמונות מאוקראינה. הסתכלתי על המראות משם ופתאום זה הכה בי: עד לפני שבועיים האנשים האלה היו מורים, עורכי דין ומתכנתים, הם שתו קפוצ'ינו בבתי קפה ונסעו לטיולים במכוניות שלהם. עכשיו הם פליטים. קשה אפילו להגדיר אותם ככאלה. אני מאמין שבדברים האלה צריך להיות חד באמירות ובפעולות, כי הרי מה אוכל אותנו כבר 80 שנה כעם? אלה השאלות על איך כשהיה תוקפן כזה המדינות מסביב לא התנפלו עליו, והשאלה השנייה היא למה המשפחות שלנו לא ברחו? זו הפעם הראשונה שהייתי בפולין בחיי, ופתאום כאשר נסעתי על הכביש המהיר בין קראקוב למעבר הגבול במדייקה, ראיתי את השלטים עם השמות של העיירות שהסבים שלי נמלטו מהן ערב השואה. רוב המשפחות שלהם לא ברחו, והן נותרו שם לנצח".
את הדברים האלה אומר בסערת רגשות, כמה דקות לאחר שנחת בלונדון מקראקוב, ברק עילם, מנכ"ל נייס, בשיחה עם "כלכליסט". עילם, שעומד בראש אחת מחברות הטכנולוגיה הישראליות הגדולות, שנסחרת בתל אביב ובניו יורק לפי שווי של כ־50 מיליארד שקל, בילה את סוף השבוע האחרון בגבול פולין־אוקראינה. יחד עם משלחת של עובדי נייס הוא חילק סיוע שנרכש במיוחד עבור הפליטים האוקראינים שנמלטים מאימתו של הצבא הרוסי שפלש למדינתם.
"משפחות העובדים ארזו"
חברות הייטק ישראליות רבות מסייעות לתושבי אוקראינה, אבל בעיקר מדובר בחילוץ של עובדיהן ומשפחותיהם, שכן לא מעט חברות ישראליות מעסיקות מתכנתים במדינה. על פי הערכות, אלפי מתכנתים ומתכנתות אוקראינים עובדים עבור חברות ישראליות, בהן וויקס, פלייטיקה, סייסנס ועוד. חברות אלה הציעו לעובדיהן לעשות רילוקיישן זמני ערב הפלישה, הקדימו משכורות לעובדים האוקראינים ועם פרוץ המלחמה שלחו אוטובוסים לחילוץ העובדים.
לנייס דווקא כלל אין עובדים באוקראינה, אבל ביוזמה שהחלה להתגלגל מתוך החברה נחתה משלחת מטעמה ביום שישי האחרון בקראקוב ונסעה לאחד ממעברי הגבול שאליהם מגיעים בהמוניהם פליטים מאוקראינה. "התחלתי לקבל שאלות מהעובדים איך אפשר לעזור ומה נייס עושה כדי לסייע לאנשים באוקראינה", מתאר עילם את האירועים שקדמו להגעתו המפתיעה לגבול פולין־אוקראינה, "שלחתי מייל לכמה אנשים שלנו באירופה ומיד החלה להתארגן משלחת. בתוך 24 שעות גייסנו צוות של עובדים מאירופה ומישראל שרצו לנסוע, אנשים מרקע שונה, הרבה כאלה שדוברים את השפות המקומיות. היו הרבה יותר מתנדבים ממה שהיינו צריכים ונאלצנו לבחור את המתאימים ביותר".
במקביל, אגב, הפסיקה נייס את פעילותה ברוסיה. "יש לנו מעט מאוד לקוחות ברוסיה, אבל מיד כשזה התחיל הודענו שמפסיקים כל פעילות ותמיכה", אומר עילם.
אבל למה נסעת בעצמך? אף אחד לא מצפה ממנכ"ל של חברת הייטק, שאפילו אין לה פעילות באזור, לנסוע לשם.
"היתה לי תחושת בטן חזקה שאני צריך לעשות את זה. להגיע לשם בעצמי וגם לתת דוגמה אישית. כבר בטיסה משדה התעופה JFK בניו יורק לוורשה, שהיתה מלאה במתנדבים ובצוותי צילום, הרגשתי שעשיתי את הדבר הנכון והיתה שם הרגשה מאוד מיוחדת של רגעים היסטוריים".
המשלחת של נייס הגיעה למעבר הגבול עם 700 תיקי גב שחולקו לפליטים לאחר שעברו את הגבול לפולין. "העובדים שלנו בהולנד ובצ'כיה נסעו ורכשו את הציוד. זה היה מבצע בפני עצמו להשיג ביומיים 700 כובעים, גרביים, בגדים תרמיים, ציוד היגייני, תרמוסים ובובות פרווה לילדים. אבל מה שהפך ללהיט הגדול בתיקים שלנו אלה המטענים הניידים לטלפונים. העובדים שלנו בסניפים האלה הביאו את המשפחות שלהם למשרדים והם ארזו את כל התיקים", מתאר עילם את ההתגייסות.
"הבעיות רק מתחילות"
כל התיקים חולקו ביום אחד, אף שלדברי עילם הצטברו במעבר הגבול כמויות אדירות של ציוד ומזון ומה שחסר הם דווקא מתנדבים שיעבדו במרכזי קליטת הפליטים. "חסרים גם רופאים, אם כי אני בטוח שיש הרבה בדרך, ולא פחות מכך וטרינרים כי פליטים רבים מגיעים עם הכלבים והחתולים שלהם. להיות במעבר הגבול זה קורע, נחיל אנשים שזורם, בעיקר נשים, ילדים וזקנים. הרוב מהערים במזרח, נסיעה של 5-4 ימים בדרך לא דרך. כשמגיעים לצד האוקראיני אסור לעבור עם הרכב, משאירים את הרכב כמה קילומטרים מהגבול והולכים ברגל בקור מקפיא. במעבר הגבול הכל מתעכב כי לרבים, בעיקר לילדים, אין בכלל דרכון. בין הגבולות יש חצי קילומטר וגם שם עומדים בתור, עוברים, ושם בעצם אנחנו פגשנו אותם, כשהם אחרי הליכה של כמה קילומטרים. אלה מראות מטורפים שזורקים אותך 80 שנה לאחור".
אנשים שאלו אתכם מי אתם? מה אתם עושים שם?
"מתחילים להגיע לשם ארגונים בינלאומיים, אבל חברות פרטיות באמת פחות. מאז המשלחת אני מקבל פניות מחברות אחרות ששואלות אותי כיצד אפשר לעזור והפכתי למעין מתווך ביניהן לראש העיר שפגשתי שם כשהגענו", אומר עילם. "העניין הוא שהבעיות רק מתחילות שם. בעיירה שקרובה לגבול ממקמים את הפליטים במרכזים בקניונים ישנים, מפעלים או מחסנים ומשם הם מתחילים להתפזר באירופה וזה יהיה המשבר הגדול הבא. המחשבות שלי עכשיו אחרי שיצאתי משם הן לעזור לפליטים איפה שאנחנו מבינים ואנחנו צריכים מתכנתים ויש הרבה משרות פתוחות, ונשמח להביא גם את העובדים והמשפחות לעבוד - בהולנד, צ'כיה, אנגליה או ישראל".
