הקברניט50 שנה לפשע המושלם: הפיראט שחטף מטוס ונעלם
הקברניט
50 שנה לפשע המושלם: הפיראט שחטף מטוס ונעלם
הוא עלה למטוס נוסעים בחיוך, חטף אותו בנימוס מדהים, קיבל הון ופשוט נעלם באוויר; עד היום לא ברור איך ידע "דן קופר" לחמוק ממטוסי הקרב שעקבו אחריו, כיצד היתל ברשויות ומי הוא היה. "הקברניט" מספר על תעלומה מהסרטים שקרתה במציאות
הקברניט - די בי קופר חטיפה תעלומה
(ניצן סדן)
שלום, כאן הקברניט; לכולנו יש לפעמים ראש קצת קרימינלי. אנחנו צופים בסרטי וסדרות פשע, שומעים על מקרים אמיתיים בחדשות ואומרים נו, אם הפושע רק היה משתמש בתחפושת של חובש או מחכה שהשכנים ילכו לישון, היה צוחק כל הדרך אל הבנק. אבל המציאות קשוחה ופשעים מושלמים יש בעיקר בסרטים. אבל לא רק; השבוע לפני 50 שנה התחולל פשע אמיתי כל כך מושלם שתפס כותרות בכל העולם, והוא מדליק את הדמיון עד היום: איש עלה על מטוס נוסעים, חטף אותו, דרש וקיבל כופר ענק - ואז פשוט נעלם באוויר.
ושימו לב: שאר הנוסעים כלל לא ידעו שהמטוס נחטף, איש לא נפגע בסיפור הזה, ואפילו שמו האמיתי של החוטף לא ידוע לנו למרות אחת החקירות הכי מקיפות בהיסטוריה. חיגרו חגורות, אנו טסים לפגוש פיראט אווירי, אי שם ב-1971.
סיפורנו מתחיל בערב חג ההודיה בעיר פורטלנד שבצפון מערב ארה"ב. מדובר בזמן איום ונורא להיות בו בשדה תעופה בין אם אתם עובדים שם או רק עוברים: בני משפחה טסים מחוף לחוף כדי להגיע בזמן לארוחה המסורתית, כולם נגררים עם ילדים קטנים והמוני מזוודות ומתנות, כולם לחוצים ומאחרים, כולם שואגים על הפקידים בדלפקי החברות.
אבל גבר אחד שניגש לעמדה של חברת נורת'ווסט היה ממש חוויה מתקנת: נעים הליכות, חייכן ומנומס, ונסע לבדו עם מזוודה אחת. הוא לבש חליפת עסקים קלאסית, חולצה מכופתרת לבנה, ועניבה עליה סיכת פנינה. הוא הציג את עצמו בתור דן קופר, התלוצץ קצת עם הפקידים וקנה כרטיס בכיוון אחד לסיאטל, טיסה 305.
העומס בשדה לא בא לידי ביטוי על המטוס שלו, מדגם בואינג 727; הקבינה היתה כמעט ריקה ומר קופר חלק אותה רק עם 35 נוסעים נוספים וצוות דיילות. קופר ישב בחלקו האחורי של המטוס, כמעט צמוד למושב המתקפל עליו ישבה אחת הדיילות בהמראה. הטיסה החלה כסדרה; הבואינג רץ על המסלול הרטוב, הרים אפו והחל לטפס אל תוך ענני החורף.
בעוד האווירון מתקדם לעבר הנתיב, רכן קופר אל הדיילת הסמוכה ונתן לה פתק מקופל. היא לא טרחה להתייחס; באותם ימים דיילות היו מקבלות כל הזמן פתקים מנוסעים בחליפות עסקים עם הצעות מגונות למיניהן. הדיילת, פלורנס שאפנר, פשוט שלפה את הארנק שלה ושמה בו את הפתק הסגור.
קופר קלט את זה, סימן לה בידו ואמר "גברתי, מוטב שתסתכלי על הפתק הזה. יש לי פצצה". שאפנר ההמומה פתחה את הפתק, בו נכתב שלקופר יש פצצה, המטוס הזה נחטף - והיא מצטווה לעבור לשבת לצידו.
שאפנר התייחסה להוראות ברצינות תהומית: אנו מדברים על ימים בהם מטוסי נוסעים היו נחטפים בתכיפות גבוהה מאוד, בין אם בידי גולים קובנים שרצו להגיע לקובה או מחבלים פלסטינים שניסו להשיג חשיפה למאבקם; באותה השנה לבדה בוצעו עד אז כחמישים ניסיונות חטיפת מטוסים.
כשעברה לשבת ליד קופר, ביקשה לראות את הפצצה, כדי לוודא שזה איום אמיתי ולא הונאה או בדיחה גרועה. קופר נעתר, ולעיניה נגלו שמונה מקלות דינמיט אדומים בשתי שורות, מחוברים בחיווט גס לסוללה גדולה סביבה מעגלים והדקים. קופר, עדין ומנומס כמו בשדה, אמר לה ברוגע ובפשטות שהוא רוצה שעם הנחיתה בסיאטל יועלו למטוס ארבעה מצנחים ו-200,000 דולר בשטרות לא מסומנים של עשרים - ושבשדה יחכה רכב תדלוק למטוס.
הדיילת העבירה את הדרישות אל צוות הטיסה - קפטן וויליאם סקוט וטייס המשנה וויליאם רטצזאק. השניים דיווחו לבקרה הקרקעית בסיאטל שהם נחטפו, ונכנסו לנוהל חירום. הדיווח הועבר למטה חברת נורת'ווסט, שביצעה הערכת מצב קצרה והחליטה להיענות לדרישות החוטף.
בינתיים, נערכו משטרת סיאטל וה-FBI לאירוע, וכולם המתינו לבואינג החטוף. הנוסעים, אגב, לא הרגישו בדבר; קפטן סקוט אמר להם שהטיסה עשויה להתעכב קצת בגלל עניין טכני מינורי, וזהו. ואכן התעכבו: הטיסה מפורטלנד לסיאטל ארכה סביב 40 דקות, אך המטוס חג כמעט שעתיים מעל מפרץ פיוג'יט בו שוכנת העיר.
בזמן הזה, הופתע צוות המטוס מאופיו של החוטף המוזר: את שאפנר הוא שחרר לשרת את שאר הנוסעים ולהמשיך בענייניה כרגיל, וכשעברה לידו דיילת נוספת, טינה מקלואו, הזמין ברבן עם סודה, שילם את החשבון ונתן לה טיפ נדיב. לרגע לא נראה לחוץ או עצבני, ונשאר נינוח ונעים. הוא אפילו הציע לבקש מהשלטונות בסיאטל להביא למטוס ארוחות חמות עבור צוות הטיסה.
מקלואו דיברה איתו בצורה די חופשית, ניסתה להבין מה הסיפור שלו ושאלה אם יש לו משהו נגד חברת התעופה. "אין לי כל טינה נגד נורת'ווסט או כל חברה אחרת, גברתי", השיב. "פשוט יש לי טינה".
הדיילת שוחחה איתו עוד קצת בעוד שניהם מביטים מהחלון, ושמה לב שהחוטף מכיר היטב את אזור סיאטל. בין השאר, זיהה את העיר טקומה כשחלף הבואינג מעליה, ידע מה המרחק ממנה לבסיס חיל האוויר מק'קורד והוסיף עוד הגיגים שמעידים על בקיאותו.
בינתיים, על הקרקע, התרוצצו סוכני FBI ואספו את הכסף הנדרש. הסוכנות צילמה כל שטר ושטר ותיעדה כל מספר כדי שיתאפשר לעקוב אחרי הכסף כשינסה הפושע להפקיד אותו בבנק בעתיד. בארצות הברית לא מוותרים בקלות לחוטפי מטוסים.
כשדווח לצוות שעל הקרקע יחכו לקופר מצנחים צבאיים, דרש להחליף אותם במצנחים אזרחיים; המצנח הצבאי נפתח אוטומטית, בעוד מצנח אזרחי סטנדרטי מאפשר לצנחן להחליט באיזה גובה לפתוח. לקופר היתה סיבה טובה מאוד לכך, עליה נדבר עוד מעט.
בשעה חמש וארבעים, קצת אחרי שקיעת השמש, נחת הבואינג 727 בשדה סיאטל-טקומה. קופר הורה לטייסים להוריד את מגיני השמש, כדי שצלפים לא ינסו לקלוע אל תוך הקוקפיט ולחסל אותו, ואז ניגש לפתח האחורי של הבואינג.
מדובר בכבש עליה צר שנמצא ממש מתחת לזנב, ושם חיכה לו נציג חברת נורת'ווסט עם המצנחים ותיק הכסף. לאחר שקיבל את מבוקשו, ירדו הנוסעים מהמטוס - והיו המומים לגמרי כשראו שהבואינג מוקף ניידות משטרה, כלי רכב של ה-FBI ויותר ממאה אנשי ביטחון חמושים; הם הרי כלל לא ידעו שנחלצו מחטיפה.
ביחד איתם, ירדו מהבואינג גם הדיילת פלורנס שאפנר ודיילת נוספת; על המטוס החטוף נשארו עם קופר שני הטייסים, המהנדס המוטס והדיילת מקלאו.
בעוד משאית התדלוק ממלאת באיטיות את מיכלי הכנפיים, הסביר החוטף לחטופים מה יקרה הלאה - התוכנית היא לטוס עד למקסיקו סיטי, בצורה מאוד ספציפית: היעד הוא מקסיקו סיטי, ואליו יגיע הבואינג במהירות הכי איטית שאפשר להטיס אותו בלי שיזדקר וייפול; בגובה נמוך יחסית של מתחת ל-10,000 רגל; מבלי להכניס את הגלגלים לתוך הגוף; עם המדפים של הכנפיים פרושים ב-15 מעלות; ובלי להפעיל את דיחוס הקבינה.
לשמע ההנחיות הסופר-ספציפיות הללו, הבינו הטייסים שיש פה תוכנית שהם לא מבינים, אך הסבירו לקופר שבצורה כזו מתקצר טווח הטיסה משמעותית, ואין סיכוי להגיע עד מקסיקו. קופר הבין והסכים לעשות עצירת תדלוק ברינו שבנוואדה. לאחר שעתיים הסתיים התדלוק, הבואינג נסע למסלול והמריא ב-19:40.
תהליך התדלוק שלו היה איטי בכוונה: הרשויות רצו להיערך לצעדיו של החוטף, להבין מי הוא ומה מטרתו - האם מדובר במחבל? פעיל לאומני? סתם פושע? וכמובן - רצו לגייס למשימה גם את הצבא. כשצריך לעקוב אחר מטוס נוסעים, מכ"מ יירוט ומטוסי קרב עובדים טוב יותר מניידות משטרה.
המשמר הלאומי של ארצות הברית שיתף פעולה, ולעבר הבואינג הוזנקו שני מטוסי F106. באותם הימים, היה זה מטוס היירוט הייעודי העיקרי של המשמר, כלי חזק שנועד לתפוס מפציצים באוויר כך שאין סיכוי שמטוס נוסעים יחמוק פה.
אבל הבואינג חמק ועוד איך: ה-F106 תוכנן לטיסה על קולית בגובה רב, והמטוס החטוף נע נמוך ולאט מאוד - מה שמאוד הקשה על המעקב. המיירטים ניסו להיצמד אליו ופשוט חלפו מעליו פעם אחר פעם. בנוסף, המכ"מים שלהם קיבלו החזרי אותות מהקרקע ומאוד התקשו למצוא את הבואינג מחדש. קופר פשוט חשב על הכל.
לאחר ההמראה, הורה החוטף לדיילת להיכנס לקוקפיט, לסגור את הדלת ולהישאר שם. בנקודה זו, רעדו החטופים מפחד; הרי קופר ביקש מספר מצנחים - אך השאיר אותם איתו בקבינה. מה יקרה אם המנומס יתגלה כמטורף ויפוצץ את המטוס כדי להעלים ראיות?
אחרי כעשרים דקות טיסה, נדלקה נורה בתא הטייס: החוטף פתח את נעילת הדלת האחורית. מיד עלה מולו הצוות באינטרקום, שאל "אתה צריך עזרה?" ונענה ב"לא". כמה רגעים לאחר מכן קפץ הבואינג באוויר: קופר פתח את הדלת, מה שיצר גרר ופגע באיזון המטוס. הטייסים הבינו כי נפטרו מהחוטף שלהם, פנו אל שדה התעופה של רינו ונחתו נחיתת חירום; בואינג 727 לא אמור לנחות עם כבש עליה פתוח. אף אחד לא נפגע והנזק למטוס היה זניח ביותר.
סוכני ה-FBI הסתערו על המטוס, עלו אליו ואחרי שהוכרז כמאובטח, נכנס גדוד של מומחי זיהוי פלילי: הם מצאו 66 טביעות אצבע ששויכו לחוטף, את העניבה והסיכה שעליה, ושניים מתוך ארבעת המצנחים. מסתבר שקופר פשוט חתך מצנח אחד במספרים או סכין והשתמש במיתרים שלו כדי לקשור אל גופו את תיק הכסף - ואז צנח.
החקירה שנפתחה היתה החדשות הכי חמות בעולם באותו הזמן: אדם חטף מטוס בלי שהנוסעים ידעו שנחטפו, דרש כופר גדול וקיבל אותו, ואז פשוט נעלם. בעוד פרשנים מנסים להסביר מה שהלך שם, למדו החוקרים ממש מרגע לרגע איזה מין פושע גאון היה אותו חוטף.
דן קופר לא היה שמו האמיתי, והוא השתמש במסמכים מזויפים ברמה גבוהה. הטיסה הנמוכה לא איפשרה למטוסי היירוט לזהות את המצנח באוויר, והבחירה במצנח בו הפתיחה ידנית איפשרה לקופר לפתוח בגובה נמוך אף יותר ולצמצם סיכוי שיראו אותו מהקרקע. בנוסף, כך הצליח ליפול דרך ענני גשם ולפתוח תחתיהם - כדי שלא ייסחף ברוח.
הוערך שהוא נחת באזור מיוער בין מדינות וושינגטון ואורגון, אך מזג האוויר הסוער לא איפשר לרשויות לבצע חיפוש מסודר עד למחרת - כך שלפושע היה די זמן להתרחק. מבצע החיפושים היה אחד הגדולים ביותר בהיסטוריה האמריקאית: אלפים רבים של שוטרים, חיילים ומתנדבים סרקו שטח עצום ולא מצאו את המצנח או רמז אחר. הוצעו פרסים כספיים לכל מי שיעזור לשים יד על מר לא-קופר, מה שהציף את תחנות המשטרה בפניות פיקטיביות וניסיונות הונאה.
בעיני הרשויות בארה"ב, תקרית החטיפה היתה השפלה לאומית: איך יתכן שמישהו יברח ככה עם הון, בלי להתאמץ? קל לשכוח, אבל 200,000 דולר היו סכום מאוד גדול באותם הימים. בהתאמות אינפלציה, הסכום הזה שקול לכ-1.3 מיליון דולר בימינו. מאמצי החקירה שברו שיאים; הטובים שבטובים הופנו למשימה; את הפושע הזה הם יתפסו ויהי מה.
בעוד הצוותים הופכים כל אבן ביער, ישבו ציירי קלסתרונים ימים שלמים עם כל עובדי דלפקי נורת'ווסט בשדה פורטלנד ועם כל הנוסעים וצוות הבואינג, עד שיצרו תרשים כללי ובו מאפייני החוטף. חומרים שונים שנמצאו על חפצי לא-קופר נותחו בכלים המתקדמים ביותר בעולם, וגם לידים זניחים למדי זכו לטיפול של צוותים גדולים.
אל תוך חדרי החקירות של ה-FBI צעדו מאות חשודים, ביניהם עבריין קטן מאורגון בשם די.בי. קופר. עיתונאי מקומי בשם ג'יימס לונג שמע את השם ופרסם ידיעה לפיה זהו הפושע המבוקש. בפועל, היה זה צירוף מקרים; השם הבדוי דן קופר לא היה קשור לנחקר הזה. ואולם, בעיני סוכנויות הידיעות הגדולות זה היה קרוב מספיק; השם די.בי. קופר התקבע כזהותו האפשרית של העבריין הכי מפורסם בעולם. עד כדי כך, שגם אחרי שטוהר שמו של המסכן קישרו בתקשורת האמריקאית בינו ובין חוטף הבואינג.
גדולי הקרימינולוגים נקראו למשימה, וניסו להבין איזה מין אדם היה מר לא-קופר: אמרו שבשביל לדעת באיזה גובה לטוס כדי לחמוק ממיירטים, עליו להיות קצין מודיעין, טייס קרב או איש צבא עם ידע מאוד ספציפי; הרי מדובר בימים שלפני האינטרנט ואם לא עבדת בתחום, לא היה ביכולתך לדעת.
אמרו שבשביל לדעת איך לטוס למקסיקו ובאיזה נתיב וגובה, עליו להיות טייס מסחרי או איש חברת תעופה. אמרו שבשביל לדעת באיזה מצנח לבחור, היכן לצנוח וכיצד לשרוד נפילה דרך ענני חורף עליו להיות מדריך צניחה או צנחן ספורטיבי מאוד מנוסה. אבל כל ההערכות הסתיימו בלא כלום, כל כיווני החקירה יבשו, וכל הנסיונות כשלו. כמו שאמרתי: הפשע הזה באמת היה מושלם.
ב-10 בפברואר 1980 יצא בריאן אינגרם בן השמונה עם משפחתו לקמפינג ביערות אורגון. הוריו בחרו בנקודה מקסימה לחופי נהר קולומביה, ונתנו לבנם ללכת ולחפור על הגדה ולהכין מקום למדורה. תוך יישור השטח, מצא הילד שלוש חבילות של שטחות מתפוררים הקשורות בגומיות. הכסף נראה חשוד לאינגרמים, שהעבירו אותו לרשויות ואז התברר: אלו הם 5,880 דולר מהתיק של לא-קופר.
שוב נפתחה חקירת החטיפה המסתורית במלוא העוצמה: ניסו להבין אם השטרות הוסתרו שם או נסחפו אחרי שקרה משהו לתיק - מה שחיזק הערכות שהעבריין לא שרד את הצניחה במזג האוויר הקשה או טבע בנהר. אך כל הסיפור העלה רק שאלות נוספות: איך יתכן ששלוש ערימות כסף נסחפו במים והגיעו לאותה נקודה יחד? מה עם השאר?
ויש עוד: הגומיות בהן נקשרה כל ערימה היו מסוג שלפי בדיקות, לא יכול לשרוד יותר משנה של חשיפה לשמש ושאר פגעי הטבע. האם החוטף שתל את הערימות שם, שנה לפני שנמצאו? הרשויות לא היו קרובות יותר לפושע משהיו ב-1971, והשטרות הרקובים הוחזרו למשפחת אינגרם. אגב, בריאן אינגרם מכר אותם ב-2008 לאספנים בסכום של 37,000 דולר; יופי של מציאה.
ואולם, חזרת המקרה לתודעה הציבורית גרמה לקבוצות חוקרים אזרחיות להתארגן ולנסות להצליח היכן שכשלו הרשויות. חלקן פעל שנים רבות, ברמת התחביב.
ב-2009 נודע כי חוקרים שהשתמשו בטכנולוגיות מתקדמות הצליחו ללמוד משהו מעניין על החוטף: על בגדיו נמצאו שאריות זערוריות של חומרים כמו טיטניום, צריום, סטרוניום סולפיד ואחרים - כאלה שבשנות השבעים היו נדירים מאוד, ונפוצים רק בתוך תעשיית התעופה עצמה. וכך צצה הערכה מאוד מעניינת: יכול להיות שהחוטף היה קשור למיזם SST - מטוס הנוסעים העל קולי של בואינג.
סיפרתי לכם עליו פעם; היה זה פרויקט עצום של ענקית התעופה בשנות השבעים, בליבו מין סופר-קונקורד, מטוס נוסעים שיוכל לטוס מהר יותר, גבוה יותר ולשאת יותר נוסעים מהמתחרה האירופי המפורסם. הרעיון היה לאפשר לחברה האמריקאית להתחרות במה שנראה כמו השוק העתידי הכי מבטיח - מטוסי נוסעים סופר-מהירים, שיצדיקו פי כמה כל דולר שיושקע בהם.
ואולם, מהר מאוד התברר שמטוס כזה יהיה כל כך יקר לתפעול וכל כך מסובך ויקר לפיתוח, שאין בכלל טעם להמשיך בפרויקט. באופן טרגי, ההבנה הזו הגיעה הרבה אחרי שבואינג פתחה עבורו מכלולים גדולים בסיאטל ושכרה המוני עובדים. קרוב ל-60,000 איש הפכו מובטלים כשבוטל המיזם, וגרר התייעלות ארגונית שסגרה פעילויות נוספות. רוב העובדים היו מאזור סיאטל ובלי ברירה, עזבו את העיר. למעשה, היה חשש ממשי מנטישה המונית של סיאטל - הרי עסקים רבים בנו על לקוחות מקרב עובדי יצרנית המטוסים הוותיקה.
22 צפייה בגלריה
"שהאחרון שעוזב את סיאטל יסגור את האור" - שלט שהוצב כחלק מהמחאה על המשבר
(צילום: seattletimes)
וכך צצה ההערכה שזו היתה הטינה עליה דיבר חוטף הבואינג 727. אם היה עובד החברה או אחת מחברות הקבלן שלה, היה נחשף גם לחומרים הנדירים שדבקו בעניבתו, גם לידע על כלי טייס צבאיים ואזרחיים, וגם על ענייני מזג אוויר ונתיבים. אבל זאת היתה בסך הכל עוד תיאוריה; ב-2016 הודיעה ה-FBI, אחרי 45 שנות חקירה, שהתיק נסגר. לא-קופר ניצח את המעצמה הכי גדולה בעולם, את החוקרים הכי חדים, ואולי השיג נקמה מתוקה ביותר - כנראה שלעולם לא נדע.
עד היום אין אפילו קצה חוט בנוגע לגורלו של לא-קופר, אבל בלי לפרגן לפשעו - בראייה היסטורית, הוא תרם לאנושות כולה: לאחר שכמה מטורללים ניסו לשחזר את המעשה שלו, נולד תחום אבטחת הטרמינלים בשדות התעופה בעולם. ברחבי ארצות הברית הוצבו גלאי מתכות כסטנדרט והחלו להיבדק בגדיהם ותיקיהם של נוסעים - לא בקטנה, לא רק של חלק מהנוסעים אלא של כל מי שרוצה לעלות למטוס. באותן שנים עדיין היו הרבה ניסיונות חטיפה, ונהלי האבטחה החדשים הצליחו לסכל הרבה מבצעים שכאלה עוד לפני שהגיעו החוטפים לקבינה. השפעתה העצומה של מינהלת התעופה הפדרלית בארה"ב על רגולטורים אחרים בעולם הובילו לאימוץ נרחב של מגלי המתכות ולעצירת פשעים רבים מספור. טיסה נעימה!
