שוברת קודיםהמלחמה בעזה מוכיחה - אנחנו כבר לא מאמינים לחדשות גם כשהן אמיתיות
שוברת קודים
המלחמה בעזה מוכיחה - אנחנו כבר לא מאמינים לחדשות גם כשהן אמיתיות
גם מידע מהימן כבר אינו מתקבל ככזה והאמת שוב נפגעת ברשתות החברתיות, במיוחד כשמקורות חשודים ומפוקפקים מפיצים אותה. הציוץ של דונלד טראמפ ג'וניור כמקרה מבחן
אפשר לקבוע בביטחון גדול שטבח שמחת תורה שבוצע על ידי חמאס ב־7 באוקטובר היה מתקפת הטרור המתועדת ביותר בהיסטוריה המודרנית. ועדיין, עדויות חיות שצולמו, במקרים רבות על ידי פעילי חמאס עצמם, לא מספיקות כדי לשכנע משתמשי אינטרנט ותיקים למה שעיניהם חוזות בו. גל חדש של אסון נופל עלינו — לא תפוצתן של חדשות מזויפות, אלא היעדר יכולת להאמין לחדשות אמיתיות.
מסנני תוכן בפייסבוק וטיקטוק, ומתנדבים בטוויטר שאחראים על "Community Notes", מעין מנגנון בדיקת עובדות אלטרנטיבי שנוצר אחרי שאילון מאסק פיטר את מרבית צוות בדיקת העובדות בחברה, פועלים בימים אלו במרץ ייחודי לסנן אמת משקר. כל זאת כשברקע עוד אחד ממבצעי הדיסאינפורמציה הגדולים ברשתות החברתיות. אבל הפעם נראה כי המערכות כל כך רגישות למידע מזויף, שהן, כמו מערכות ההתרעה הישראליות בצפון, רגישות מדי. מזהות ציפורים כרחפנים, מידע אמיתי כמזויף.
הנה מקרה אחד שהיה: בנו של הנשיא לשעבר דונלד טראמפ, דונלד טראמפ ג'וניור, פרסם סרטון גרפי בטוויטר (היום X) שבו נראים פעילי חמאס מוציאים להורג אזרחים ישראלים בשבת האחרונה. "יש רק דרך אחת לטפל בזה", הוסיף לסרטון שבו ציין "לא מנהלים משא ומתן עם זה". אחרי זמן קצר מתנדבי טוויטר צירפו לסרטון הודעת אזהרה כי מדובר ב"סרטון ישן ולא מישראל". הסרטון זוהה כישן בשל מה שנראה כמו תקלות או שגיאות (לא ברור אם מכוונות או לא) בקריאת המידע. מי שהגיש את ההערה על היות הסרטון ישן ככל הנראה בלבל בין חותמת הזמן על הסרטון שנעשתה לפי לוח השנה הפרסי, ללוח השנה הגרגוריאני (האזרחי). הנימוק התקבל במנגנון של טוויטר וכך תויג כבעייתי.
לאחר זמן מה התברר על ידי בודק עובדות עצמאי אחר כי למעשה מדובר בסרטון אותנטי ששודר על ידי אזרח עזתי בשידור חי בפייסבוק בשבת בבוקר. לקח זמן ארוך עד שהאירוע תוקן, מעל ליום — זמן נצח באינטרנט וברשתות החברתיות, וגם זה רק בעקבות חשיפת מגזין Wired לדבר, והנזק כמובן כבר נעשה.
1. כמויות בלתי מוגבלות של זבל
זה לא המקרה היחידי. בתיבות תהודה שונות בטוויטר נפוצים משפיעני רשת רבים שנוהגים לטעון על תמונות איומות מאותו הטבח כמזויפות. בתיאור אחד איום במיוחד, האשימו את איש התקשורת הימני הקיצוני בן שפירו בהפצתן של תמונות מזויפות. התמונות היו אמיתיות. כמובן שזו אינה מקריות שטראמפ ג'וניור ושפירו זוכים מיד לתיוג כמפיצי שקרים, עם הפוליטיקה המפלגת שלהם הם ביססו עצמם בציבור הרחב כנציגי קצה של האמת. ובכל זאת עולה כי משבר האמון כה גדול, שמידע שזורם באינטרנט מיד זוכה לתגובה מתגוננת. בין אם אלו קמפיינים להתרים לקיבוץ שנפגע שעובר בין קבוצות וואטסאפ, או הפצת טפסים להתנדבות בפייסבוק: מיד יש מי שיטיל ספק בדבר מהימנותו. אפילו כלים שנועדו לזהות תוצרים סינתטיים מגויסים לטובת מעשה בירור של אמת על ידי כולם. לעיתים אפילו כלים אלה מאמתים כי התוצר הוא סינתטי – בעוד שהוא למעשה לא כזה.
זה כמובן לא מפתיע שמלחמה מביאה עמה קמפיינים על גבי קמפיינים של מידע מזויף. "בתחבולת עשה לך מלחמה" כתבו עוד בספר משלי, וידעו שתכסיסים הם בלתי נמנעים ונדרשים במטרה לנצח כל אויב. אך מה נעשה כשהתכסיסים פועלים בסביבה שסובלת בין כה וכה מזיהום עמוק של אמת?
מסבבי לחימה, עימותים אלימים ואפילו בחירות או משאלי עם אחרים ברחבי העולם, אנו יודעים שגורמים שונים מצדדים שונים פועלים כבר שנים וללא הרף להפיץ במיומנות מידע מזויף ומניפולטיבי כדי להשפיע על דעת הקהל. עוד במאה ה־18 כתב נשיא ארה"ב אז ג’ון אדמס "היום יש יותר טעויות שהופצו על ידי התקשורת החופשית מאשר היו במאות השנים שלפני 1798". את הדברים כתב בעקבות טקסט של הפילוסוף והפוליטיקאי הצרפתי המרקיז דה קונדורסה לפיו "עיתונות נטולת צנזורה תפיץ דיון פתוח ברעיונות כשהרציונליות והאמת ינצחו".
הרשתות החברתיות העצימו תופעה קיימת אלפי מונים, ובתגובה קמו מנגנונים שונים להבטיח צמצום הנזק הפוטנציאלי מתפוצת מידע בעידן האינטרנט. רק לאחרונה למשל ראינו שבאיחוד האירופי פועלים באגרסיביות אל מול הנהלות הרשתות החברתיות להסיר מידע מזויף, שאם לא כן יטילו עליהם קנסות כספיים גבוהים. ברשתות החברתיות עצמן מעסיקים מסנני תוכן רבים ומפעילים כלים טכנולוגיים שונים כדי לאתר ולהסיר תכנים בכמויות אדירות, וכמעט בכולם יצרו מנגנונים אלטרנטיביים לדיווח על תכנים על ידי המשתמשים. אך מנגנונים אלו פועלים היום בסביבה של חוסר אמון עמוק.
זה לא עזר ממש ותפוצת מידע וחדשות מזויפות בעידן האינטרנט הפכה בשנים האחרונות למגפה של ממש, מציאות שבה קיימת היכולת לייצר כמויות בלתי מוגבלות של זבל "מתקבל על הדעת" שאין לו שום עלות, והביאה עלינו את מה שמכונה "סוף עידן האמת".
2. משבר אמון ואמינות
היום אפשר לקבוע כי מדובר באירוע זיהום עצום, ביבים שנשפכים לא אל מאגרי המים, אלא אל מקורות המידע ומביאים להשחתה עצומה ביכולת להבחין בין אמת ושקר, מידע מזויף ואותנטי, נכון ולא נכון. עם מציאות חדשה במיוחד רוויית כלי בינה מלאכותית גנרטיבית, הזיהום נראה היום כמו דליפת נפט. הזיהום הזה כבר אינו בביבים, ולא מדובר רק בפגיעה באדם אחד, אלא ממש סיכון מערכתי שבו המערכת האקולוגית העובדתית שלנו כה מזוהמת בטקסטים סינתטיים ואנשים מחרחרי ריב מפיצים אותם, עד שקשה עוד יותר לסמוך על מקורות המידע האמינים – אפילו אם מצאנו אותם.
במציאות כזו מקור המידע הופך להיות הדבר החשוב ביותר. מצד אחד אנחנו יכולים וצריכים לזהות את האנשים שמפיצים את הזיהום (אני חושבת עלייך בן שפירו), אבל בעיקר יש לחזק את הסטנדרטים שלנו למקור הידע. אלו נראים כמו בעיות פשוטות יחסית – כל מה שצריך היא מעט אוריינות טכנולוגית או לכל הפחות רמה מסוימת של ספקנות כלפי מקורות (אל תאמינו לכל מה שאתם קוראים באינטרנט). אבל זה לא מספיק, אנו גם מחויבים כלפי החברה לא לזהם בעצמנו את העולם עם היגיינת מידע לקויה. במקביל יש חובה לבנות אמון במקורות מידע מסוימים לאורך זמן. לו זה רק היה מספיק. העובדה המצערת היא שהבעיה גדולה מהפעילות שכל אחד מאיתנו יכול לבצע. לא רק שזה קושי ממשי לזהות מערכות מידע אמינות, מה שגורם לנו להטיל ספק גדול גם כשיש להטיל רק מעט ספק, אלא שכמה ממקורות המידע שאמורים להיות האמינים ביותר סובלים ממשבר אמינות שהם עצמם יצרו. מערכות המדינה על נציגיה סובלים ממשבר עמוק מול הציבור אחרי שנים של פעילות מכוונת פילוג, שיסוע והתרסה. עד שלא יצליחו אלו לשקם את מערכות היחסים שלהם עם מי שנועדו לשרת — הציבור, לא תהיה לנו דרך אמיתית להתמצא במידע.
