TechTalkבמקביל למחאה: ההייטק הישראלי יכול, וצריך, לשקם את הקרע בעם
TechTalk
במקביל למחאה: ההייטק הישראלי יכול, וצריך, לשקם את הקרע בעם
נכון, אפשר להתייאש מהכל, להרים ידיים ולהפעיל את אופציית הרילוקיישן, אבל במקום לברוח אפשר גם לנסות לחזק ולהדק את הקשרים ואת הגשרים בין ההייטק לחברה בישראל. אורי גבאי, מנכ"ל מכון המחקר והמדיניות SNPI, סבור שאפשרות ב' טובה בהרבה
המדינה נמצאת בעיצומו של משבר פוליטי, חוקתי וחברתי חסר תקדים, ומי שיסבול רבות מהידרדרות במותג "ישראל" הוא ההייטק. אף על פי שמדובר במשבר חריף, אין סיבה להניח שהרע ביותר מאחורינו. אם יש משהו שהממשלה הזו לימדה אותנו הוא להתייחס ברצינות להצהרותיה. אם ביטול עילת הסבירות הוא רק "בר הסלטים שנפתח", צריך להתכונן לארוחת שבע מנות, על כל המשמעויות החברתיות והכלכליות הכרוכות בכך.
אין זמן טוב למשברים, אבל התזמון הנוכחי גרוע במיוחד. כשהעולם מתחיל להתאושש ממיתון, ובפתחו של גל טכנולוגי שיגדיר את המשך המאה ה-21, ישראל עסוקה במלחמות פנימיות במקום בתחרות חסרת פשרות על ההובלה במירוץ החדשנות העולמי, שהופכת ליותר ויותר אינטנסיבית. ואת הפער שכבר החל להיווצר בין ההייטק הישראלי לזה העולמי יהיה קשה להדביק ככל שהזמן עובר.
כרגע ההייטק הוא הסיסמוגרף הטוב ביותר לעתידה הכלכלי והבינלאומי של ישראל. ב-20 השנים האחרונות הוא הפך למוביל עולמי שמדלג בקלות יחסית מעל משוכות כמו מבצעים צבאיים, מיתונים גלובליים ומגיפות. הוא סימל בעיני העולם את הקידמה הישראלית, המצוינות המדעית, הרוח היזמית, כלכלת השוק לצד המעורבת הממשלתית החכמה והתרבות הישראלית של חוצפה הישגית ומוכוונת מטרה.
הישגים אלה לא רק העלו את רמת החיים בישראל, אלא גם שברו מחסומים גיאו-פוליטיים. מדינות המפרץ, למשל, הפסיקו לראות בישראל רק צד לסכסוך דתי-פוליטי והחלו לראות בה מעיין טכנולוגי בלתי נדלה. ואולם, כפי שהזהירה סוכנות הדירוג מודי'ס, גם יחסים אלו נמצאים כעת בסכנה.
עלינו להבין שהיום שבו ההייטק הישראלי יפסיק להיות מוקד משיכה עולמי יהיה היום שבו המדינה תחזור להבליט את הצדדים הפחות טובים שלה: חברה "שבטית" משוסעת, שנמצאת בסכסוך מדיני קבוע וטרם החליטה האם פניה לדמוקרטיה מערבית מתקדמת או למשטר שיוצא נגד זכויות להט"ב ושוויון לנשים ולמיעוטים.
מהנקודה שאנו נמצאים בה כעת נוכל להמשיך באחת משתי דרכים. הראשונה היא ייאוש. החלטה אחת, לא פשוטה אך ישימה, יכולה להוביל את הטובים שבאנשי ההייטק והחוקרים המובילים לעזוב את הארץ. זוהי אפשרות לגיטימית, אך כזו שמוותרת מהר מדי על הנס הישראלי שיצרנו במו ידינו.
האפשרות השנייה היא להתחיל מיד במלאכת השיקום. גם אם הקרע בין הדרג הפוליטי ובין חלקים גדולים בהייטק הוא חסר תקנה בעתיד הנראה לעין, תפקידנו להתחיל כבר עכשיו את תהליך הבנייה מחדש של החדשנות הישראלית בהתבסס על כוחות במגזר הפרטי, האקדמיה והחברה האזרחית.
עלינו לחזק את ההובלה הטכנולוגית, אך גם את הקשרים והגשרים בין ההייטק לחברה בישראל. עלינו גם לבחון את עצמנו כקהילת חדשנות: האם עשינו מספיק כדי להפוך את הקטר הכלכלי למנוע חברתי? האם שאלנו איך מרגישים נער ונערה בפריפריה מול השלט "אין דמוקרטיה - אין הייטק", כשמבחינתם בכל מקרה אין סיכוי להייטק? האם עשינו מספיק כדי לשבור את שיטת הגיוס של "חבר מביא חבר" שמדירה את האוכלוסייה הערבית והחרדית ואת רוב הפריפריה הגיאוגרפית והחברתית? ההייטק איננו המקור של בעיות אלה, שנובעות ממדיניות חינוך כושלת של הממשלות לאורך השנים, אך הוא עשוי להיות הפתרון.
עלינו לבנות מחדש הייטק שמתגייס לא רק למחאה המרשימה בתולדות המדינה, אלא גם לחיבור לכל קצוות האוכלוסייה. הייטק שעסוק בשיפור חיי היום-יום של אזרחי ישראל דרך פיתוח פתרונות טובים יותר בתחומי החינוך, הבריאות, התחבורה והאקלים.
אנו מצויים במאבק על דמותה של המדינה. יהא החזון של הממשלה אשר יהא, אסור לנו להתרכז בבלימה בלבד. מחובתנו להציע חזון לכלל החברה הישראלית שמבוסס על קידמה, חדשנות וטכנולוגיה, ולהפוך אותו לתמונת העתיד של המדינה.
אורי גבאי הוא מנכ"ל מכון המחקר והמדיניות SNPI (Start-Up Nation Policy Institute)
