הקברניטאיך הצליח נחיל טיסנים מקרטון לכופף את חיל האוויר הרוסי?
הקברניט
איך הצליח נחיל טיסנים מקרטון לכופף את חיל האוויר הרוסי?
מטוסי קרב מתקדמים חוסלו על ידי כטב"מים חד פעמיים מנייר, שאוקראינה הפריחה בחשאי, ופיצחו את ההגנות הכי מתקדמות. "הקברניט" מסביר איך עובד הנשק הזה, כיצד ישפיע על המלחמה, ולמה קריטי להשיק אמצעים שיודעים לתפוס מעופפים נועזים שכאלה לפני שיהיה מאוחר מדי
שלום, כאן הקברניט; בשבוע שעבר היכה צבא אוקראינה בחיל האוויר הרוסי, והפציץ לא פחות משישה בסיסים אוויריים. תמונות דרמטיות של עמודי עשן ומטוסים בוערים הציפו את הפידים, ורוסיה מיהרה להכחיש ולטעון שכל מטוס ומטוס בשורותיה בריא, שלם ומתלוצץ עם מכונאיו. אבל בתוך גל ההתקפה בלטה הפצצת בסיס אחד, קורסק שמו, אולי ההפצצה הכי מוזרה מתחילת המלחמה; זה סיפור חריג שעלינו ללמוד ממנו, וללמוד מהר.
בסיס קורסק ווסטוצ'ני שוכן כ-80 ק"מ מצפון לגבול, ואינו מחנה רגיל; הוא פועל בקצהו של נמל תעופה אזרחי, ומתפקד כבסיס יירוט.
בימים כתיקונם מוצבות בו טייסת 14 שמפעילה גרסאות מתקדמות של המיג 29, וכנף 105 שמפעילה סוחוי 30 רב משימתיים.
המשימה: השמדת כלי טיס שנכנסים לרוסיה - כטב"מים למיניהם. בהיותו קרוב לגבול ונקודת זינוק טובה להפצצה באוקראינה, הותקף קורסק בעבר ולכן הוקף כולו בסוללות נ"מ מתקדמות שנמצאות בכוננות מיידית; הבסיס הפך למטרה מוגנת היטב ודרוכה במיוחד.
איך תוקפים מטרה כזאת? איך יפתיעו האוקראינים את טייסי היירוט וצוותי הטילים שיושבים ומחכים לכל מל"ט תקיפה שיתקרב? עם טיסן חד פעמי מקרטון להרכבה עצמית.
כן, קרטון; כמו במשלוחים מהסופר, כמו שהחתול אוהב. אוקראינה שלחה נחיל של רובוטים מעופפים מדגם קורבו PPDS, כטב"מ צבאי קטן שפותח בידי חברת SYPAQ האוסטרלית.
זהו כלי מאוד פשוט שעשוי כולו מקרטון רגיל שנטבל בשעווה כדי שלא יירטב או יצבור לחות תוך כדי טיסה וישנה את איזון המשקל. יש לו מנוע חשמלי קטן, מארז סוללות ליתיום, הגאים של טיסן רדיו ומערכת GPS. יש כיום ערכות לגו עם ציוד יותר מורכב.
ביכולתו לשאת מטען של 3 עד 5 ק"ג לטווח של יותר ממאה ק"מ, לשייט אוטונומית בגובה נמוך ולגלוש לנחיתה היכן שצריך. במקור, נועד להעביר תרופות ורכיבים בשטחים נידחים ונטולי תשתיות, או להסתובב בשטח אויב עם מצלמה קטנה.
אני חושב שהדבר שאני הכי אוהב בהמצאה המבריקה הזאת הוא העובדה שכל קורבו כזה מגיע בתור קיט; ערכה שטוחה ומאוד פשוטה, שלא צריך ידע טכני כדי להרכיב.
צריך רק סכין, מברג, סלוטייפ ואקדח דבק; הכנף מתחברת לגוף עם גומיות, וזה לוקח פחות זמן מלהרכיב שידה של איקאה. סיימתם? יופי, עכשיו מגדירים לו בטאבלט לאן לטוס ודרך איפה, מפריחים לאוויר, וזהו - יש לכם כטב"מ צבאי במשימה.
אוקראינה קיבלה מאות קורבואים כאלה במסגרת חבילת סיוע מאוסטרליה שהועברה במרץ השנה והיקפה 33 מיליון דולר. מיד לאחר הגעתם, נכנסו למרתון של עדכוני תוכנה והגדרות מערכת.
עניין תוכנת הכטב"מים הפך באוקראינה למומחיות עולמית: מייקרים מקומיים, מהנדסים עצמאיים, החלו עוד ב-2016 לפתח אלגוריתמיקה שתגרום לרחפן אזרחי להתנהג כמו נשק.
למשל, להכניס למערכת תיקוני יציבות אוטומטיים שיתחשבו במשקלו של נשק כמו רימון יד או פצצונת, מסלול צלילה תלול והתרסקות אל מטרה, ועוד דברים שתוכנה של רחפנים וטיסנים לא אמורים לאפשר.
אפילו אם הם צבאיים: הקורבו הזה יודע לשייט בנעימים ולנחות ברכות, בעוד אוקראינה רצתה שיעשה משהו אחר לגמרי: יחסל מטוסי קרב של עשרות מיליוני דולרים. לשם כך, קיבל מטען רסס, ופרופיל טיסה במסגרתו יחלוף מעל למטוס חונה וישטוף אותו בגשם של ברזל.
אחרי כמה בדיקות וניסויים מבצעיים, יצא הצעצוע לקרב. מתקפת הקרטון שוגרה מצפון אוקראינה, וכללה לפחות שישה-עשר כלים. הם זמזמו להם בשקט בדרכם רוסיא, חצו את הגבול באין מפריע והתקדמו עד לבסיס. כאלה מין צעצועים, נגד הנ"מ הרוסי הכי מתקדם - איך לא תפסו אותם בדרך?
כי קרטון כמעט שלא מחזיר שידורי מכ"מ, המנוע הקטנטן כמעט שלא מתחמם או מרעיש, והפרופיל הצר של הכלי מקשה על זיהוי אופטי או באמצעים תרמיים; הקורבו הזה הוא בעצם מועמד די רציני לטייטל "הכלי הכי חמקן בעולם".
כך הצליחו המעופפים הנועזים להגיע ממש לקרבת הבסיס, ורק אז התגלו. סוללות ה-S300 לא טרחו אפילו לשגר; יש להן גובה מינימום לירי, והצעצועים באו הרבה מתחתיו.
מי כן ירה? רכבי נ"מ מדגם פנציר - מערכת מתקדמת ומסוכנת מאוד, שמתמחה בכלים מנמיכי-טוס - פתחו בתזמורת של אש תותחים. לפי הערכות, היה זה ירי ידני; המערכות לא הצליחו לנעול על הקרטון. מהאש הזו נפגעו שלושה טיסנים, אך היתר המשיכו למטרות.
לפי דיווח אוקראיני, בסוף המתקפה כוסחו ארבעה מטוסי סוחוי 30, מטוס מיג 29 אחד, וניזוקו גם מכ"מ של סוללת S300 ושני רכבי פנציר. אנחנו מדברים על נזק במאות מיליוני דולרים, ופגיעה ביכולת המבצעית של הבסיס - גם ביירוט תוקפים, וגם בהגנה על עצמו.
הסיפור התגלגל בצורה מוזרה: המתקפה נחשפה דרך דיווחים מהעיר הסמוכה, ואומתה בידי רשויות מקומיות. מי שחשף את השימוש בטיסני הקרטון היה רוסיה עצמה, דרך בלוגר המשויך לחיל האוויר הרוסי. לאחריו בא אישור מהצד האוקראיני, מפי לא אחר מהאדון ואסיל מירושנצ'נקו, שגריר אוקראינה באוסטרליה.
לאחר שאימת את המתקפה ואת השימוש בקורבו PPDS, השתתק בבת אחת. מקורות המקורבים לנושא סיפרו שמאחורי הקלעים נשמעו צעקות מקנברה ועד קייב: במעמד מסירת המל"טים לאוקראינה הוצהר שישמשו רק לתצפית, ולא יהפכו לנשק מדויק.
בנוסף, קצת אחרי התקיפה פורסמו תצלומי לוויין שלא מראים סימני חריכה על מסלולי הבסיס. אנליסטים החלו להתווכח - חלק טענו שיתכן שהתקיפה נכשלה, בעוד אחרים הסבירו שמטען רסס קטן לא יגרום למטוס לבעור אם אינו מתודלק וחמוש.
בסוף השבוע האחרון הושלך גלגל ההצלה: יורי בוטוסוב, עיתונאי אוקראיני אמין ומקושר היטב, דיווח שהטיסנים שהשתתפו במתקפה נבנו באוקראינה, ואינם קשורים לפיתוח מאוסטרליה. לא נעים לי לפנצ'ר את הגלגל, אבל בתמונה פה למטה אפשר לראות PPDS שהוא אוסטרלי כמו קרוקודיל דנדי (ולמתקדמים: כמו מיק טיילור), שנפל בחזית לידי כוח רוסי רק לפני כחודש.
בתוך גופו נמצא מטען כלימגור (מוקש רסס כיווני) מדגם MON50 שמפזר כ-500 רסיסים בקשת של 54 מעלות. דבר כזה שמתפוצץ מעל סוחוי יקרע אותו היטב בלי ליזום פיצוץ, ויסביר גם למה אחרי המתקפה לא נצפו סימני בעירה בבסיס.
אבל אם או בלי אש, הפיצוץ הכי גדול בסיפור היה פסיכולוגי: כל PPDS עולה 3,500 דולר - עשירית מהמל"ט המתאבד הכי זול של פוטין. רוסיה תלשה שערות; איך, איך נלחמים באויב שיכול לשלוח נגדך נשק סופר-זול, אוטונומי ומדויק, בכמויות גדולות?
איך מתמודדים עם דבר כזה, כשגם בקושי אפשר לגלות אותו בזמן? מה ימנע ממנו מלמחוק לך טייסות שלמות על הקרקע באפס מאמץ?
אז בכל בסיסי רוסיה ברדיוס של 100 ק"מ מהחזית הוכרזה כוננות קרטון, ואין שין-גימל אחד שלא בילה את כל המשמרת בלהסתכל על השמים. לפי הערכות, החלו לשקול ברוסיה להתחיל להעביר מטוסי קרב לבסיסים רחוקים יותר.
הרי סוחוי 30 יכול להמריא מבסיס מעבר להרי החושך, לתדלק באוויר, ורק אז להיכנס למשימה באוקראינה. אבל יש פה מחיר לשלם: כוננות היירוט תיפגע מאוד, יהיה זינוק אולימפי בבזבוז הדלק, בשימוש בחלפים ובעצם, יתכן שרוסיה פשוט תוציא פחות גיחות קרב, נקודה. לא רע בשביל צעצוע מקרטון, אה?
עוד לא הספיקו הרוסים להיערך למציאות החדשה, וכבר חטפו בלחי השנייה: בימים שלאחר מתקפת קורסק הופצצו גם בסיסי פסקוב, בריאנסק, סולטסי, טולה וקירובסקי - כולם באמצעות כטב"מים.
אחת המתקפות בוצעה באמצעות רחפנים אזרחיים ממולכדים, שהופרחו משטח רוסיה עצמה. במקרים ההוא, המטוסים יצאו וול-דאן, ביניהם ארבעה מטוסי תובלה כבדים איליושין 76, שחיוניים להעברת אספקה וציוד רגיש לחזית. חיל האוויר של פוטין הבין שבעצם, אין לו לאן לברוח.
כל זה מדגיש בצבעים ניאוניים את האתגר האמיתי שבאיום המעופפים הקטנים, המהפכה הכי גדולה של המלחמה הזאת. הסיפור הוא לא להפיל צעצוע מקרטון או מל"ט קטן - כי אם לגלות אותם בזמן ובצורה מספיק מדויקת שתאפשר הכוונת גורם אש מתאים.
איך מוצאים משהו עם חתימת מכ"מ קטנה מהצרצר של פינוקיו? למשל, עם מכ"מ חכם ורגיש יותר. למשל, עם לידאר - סנסור שפולט לייזר באונה רחבה, קולט החזרים מעצמים באוויר ומבין שהם שם. למשל, עם מצלמה חכמה שבוהה בשמיים ויודעת להבדיל בין טיסן ובין צוצלת.
יש הרבה פיתוחים, חלקם בשלב די מתקדם או אפילו מבצעיים. אבל זה לא מספיק; צריך להשקיע בהם, צריך לדחוף אימוץ נרחב, צריך להביא אותם לשטח . אחרת, המחיר יכול להיות עצום - בשביל כל מדינה ובכל זירה.
מלחמת אוקראינה מראה לנו בלייב מה קורה לצבא שנכנס למלחמת כטב"מים בידיים ריקות: רחפנים עם רימונים יצודו את החיילים שלו, טיסנים מתפוצצים יאכלו לו את הטנקים, ופאר מטוסי הקרב יחוסל על הקרקע בידי משהו שאת חומרי הגלם שלו אפשר למצוא מאחורי כל סופרמרקט. טיסה נעימה!
