גיימריסטקאמבק קשה במיוחד: על המשחק Metroid Dread של נינטנדו
גיימריסט
קאמבק קשה במיוחד: על המשחק Metroid Dread של נינטנדו
19 שנה אחרי המשחק האחרון בסדרה, Metroid Fusion, מגיע אל הסוויץ' Metroid Dread החדש; האם מדובר בקאמבק מפואר, ועד כמה השמועות על משחק קשה במיוחד נכונות?
סדרת משחקי מטרויד היא סוג של כבשה שחורה בין כל סדרות המשחקים ארוכות השנים של נינטנדו. כמעט כל גיימר מכיר את סדרות משחקי סופר מריו, זלדה או קירבי שלהם, אבל מטרויד, שהתחילה את דרכה גם היא לפני כ-35 שנה יחד עם שאר המשחקים, מוכרת הרבה פחות. עם רק ארבעה משחקים בסדרה, פלוס שלושה ספין-אופים תלת ממדיים, מטרויד תמיד נחשבה סדרת המשחקים לשחקני הארד קור רציניים, אך עם כוח משיכה מצומצם ביחס לפופולריות של שאר המשחקים של נינטנדו.
החודש, 19 שנה (!) אחרי המשחק האחרון בסדרה, Metroid Fusion, הוציאה נינטנדו סוף סוף את Metroid Dread, המשחק החמישי שהוא גם המשך ישיר לעלילה של המשחקים הקודמים.
אחרי שהיה נדמה ב-Fusion שסאמוס ארן, כוכבת הסדרה, הצליחה לחסל את טפילי ה-X שאיימו על הגלקסיה כולה, הפדרציה הגלקטית מקבלת וידאו אנונימי שמראה טפיל X חי וקיים בכוכב שנקרא ZDR. הם שולחים אל הכוכב שבעה רובוטים מיוחדים הנקראים EMMI כדי לטפל בו, אך מאבדים עימם קשר מיד עם הגעתם לכוכב. כמובן שסאמוס נשלחת לכוכב בעקבותיהם, כדי לגלות מה קרה להם ולחסל את שאריות הטפילים אחת ולתמיד.
כמו שאר המשחקים בסדרה, Dread הוא משחק אקשן דו מימדי, רק שהפעם הוא בנוי כולו מאלמנטים תלת ממדיים, כולל רקעים מושקעים ויפים במיוחד. יחד עם משחקי castlevania של חברת Konami, מטרויד אחראית לז'אנר שלם של משחקים שזכו לשם החיבה metroid anita, על שם שתי הסדרות. מדובר בעצם במשחקים שכולם מתרחשים במפות דו ממדיות המזכירות מבוכים, כאשר בתחילת המשחק דרכים רבות במפה חסומות, עד שהשחקן מוצא כלי נשק או יכולות חדשות שעוזרות לו להתגבר על המכשולים השונים שחסמו חלקים במפה. גם המשחק החדש ממשיך את אותה מסורת של משחקיות.
בתחילת המשחק סאמוס מאבדת (שוב) כמעט את כל היכולות שלה, ונשארת רק עם הנשק הקבוע שלה, תותח היד. לאורך המשחק היא תשיג מחדש עוד ועוד כלי נשק ויכולות כמו הפיכה לכדור או וו תליה שאפשר להתנדנד בעזרתו מעל בורות גדולים, ולאט לאט תחשוף עוד ועוד חלקים מהמפה, ואת הסודות של הכוכב.
קבלו אזהרה: אם אתם רגילים לשאר משחקי נינטנדו, שבדרך כלל מותאמים גם לילדים, מטרויד היא הכל חוץ מזה. מדובר במשחק קשה במיוחד, שיבחן כמעט בכל רגע את זריזות האצבעות שלכם והיכולת להתמודד עם אויבים חזקים, לירות במדויק ולעבור במיומנות את המכשולים בו. לא פעם תיתקלו במכשול או אויב חזק במיוחד שיהרוג אתכם שוב ושוב, עד שתצליחו ללמוד בדיוק מתי ואיך להרוג אותו. הקושי הזה מוביל ללא מעט רגעים של תסכול, אבל כשסוף סוף תצליחו לעבור את המפלצת שהרגה אתכם בעשרת הנסיונות הקודמים, תחושת הגאווה וההישגיות היא עצומה והמשחק טוב במיוחד בלספק את ההרגשה הזו.
לרמת הקושי הגבוהה מוסיפים הפעם גם רובוטי ה-Emmi מתחילת העלילה, שעכשיו מסיירים בכוכב והפכו לרציניים במיוחד. לסאמוס אין את היכולת לפגוע בהם, לפחות לא בהתחלה, ולכן בכל פעם שאחד מהם מתקרב, כל מה שנותר זה לברוח במהירות מהאיזור שלו, כי הם מספיק חזקים כדי להרוג את סאמוס מיד במגע עימם. הרגעים האלה הם המותחים ביותר במשחק, וגם הקשים ביותר, אבל הם פעם לא מתסכלים מדי, ועם כמה ניסיונות ולמידה אפשר להתגבר עליהם ולעבור הלאה.
הגרפיקה והמוזיקה כאן ראויים גם הם לציון. למרות שמדובר במשחק שמתרחש כוחו בחלל דו ממדי, הרקעים המפורטים מצליחים לתת תחושת עומק תלת מימדית, עם הרבה פרטים ומדי גם גם תנועות מצלמה קולנועיות במיוחד. המוזיקה מצליחה להיות קריפית במיוחד כשצריך להשאיר את השחקן במתח, וקצבית מאוד ברגעי קרב מותחים, והיא תורמת עוד יותר לתחושת הלחץ שהאקשן עצמו ישאיר בכם. תהיו מוכנים להזיע באצבעות מרוב מאמץ ולחץ בקטעים הקשים באמת.
Metroid Dread הוא לא משחק ארוך במיוחד, אבל רמת הקושי הגבוהה, האתגר להשיג את כל כלי הנשק והתוספות בסיבוב שני ואפילו שלישי, הופכים אותו למשחק שיישאר איתכם הרבה זמן, ואם אתם בקטע של אתגר רציני, עלילה מעניינת באופן מפתיע ובוסים ענקיים שמחייבים ריכוז ומאמץ אמיתי, זה המשחק הכי טוב בז'אנר ה-Metroidvania שיצא בשנים האחרונות, כיאה לצאצא של אבות הז'אנר.
