שוברת קודים תביעת הענק נגד מחוללי התמונות: פלטפורמות לניצול זכויות יוצרים
שוברת קודים
תביעת הענק נגד מחוללי התמונות: פלטפורמות לניצול זכויות יוצרים
בייצוגית שהוגשה לפני מספר ימים נגד כמה מהפלטפורמות הגנרטיביות המובילות בעולם נטען כי עשו שימוש ב-5 מיליארד יצירות אמנות כדי "לאמן" את מודל ה-AI שלהן. הבעיה: התמונות נלקחו ללא הסכמה או תשלום. ואילו החברות מתנערות מאחריות בשם "הקדמה" וה"חדשנות" ומציירות את האמנים כמתנגדי טכנולוגיה
כשהעולם כולו הוכה במגפה מעטים דיברו על האופן המחפיר שבו חיסוני הקורונה התפזרו בעולם. המשוואה אז היתה פשוטה: מדינות עשירות מתחסנות ואוגרות חיסונים, ומדינות עניות מחכות יתומות. יו"ר ארגון הבריאות העולמי כינה זאת "כישלון מוסרי קטסטרופלי", והאפיפיור נזף ש"חוקי הקניין הרוחני גוברים על חוקים של אהבת האנושות ובריאותה". מילים יפות אך ריקות. הגנה על חוקי הקניין גברה בטענה כי ויתור על זכויות אלו יפגע בחדשנות עתידית. בהתאם לכך חברות כמו פייזר רשמו את השנה הרווחית בתולדותיהן.
והנה כשזה מתאים לנו זכויות קניין לפתע אינן כה חשובות, ופגיעה בהן – שוב פעם בשם החדשנות – מאפשרת פגיעה באחר. הפעם בתפקיד שק האגרוף של החדשנות: אמנים. אלו שיצירותיהם, שמוגנות בזכויות קניין, אינן מותרות לשימוש והן תוצר של שנים של עבודה ופיתוח מיומנות, נקצרו על ידי חברות טכנולוגיה כדי לאמן אלגוריתם ולהעתיק אותן. כעת אותם אמנים מתנגדים להפרות אלו, והופכים בן רגע לאויבים של הקדמה.
ב־13 בינואר הוגשה תביעה ייצוגית נגד כמה פלטפורמות של יצירת טקסט לתמונה, ובהןStability AI , MidJourney ו־DeviantArt בגין השימוש שלהן ב־Stable Diffusion. לפי כתב התביעה,Stable Diffusion לקחה עבודות קיימות של אמנים והשתמשה באלו כנתוני אימון עבור המודל שלה, שהוא אחר כך יוצר נגזרות לאותן יצירות, לפעמים בכוונה באופן שמחקה את סגנונם הייחודי של האמנים. לשיטתם כ־5 מיליארד תמונות נלקחו ללא הסכמתם של אמנים שונים, מה שמהווה הפרה מסיבית של חוק זכויות יוצרים עבור מיליונים. האמנים מבקשים לפיכך שלושה דברים: לפני שחברה קוצרת את עבודתם לאימון המודל היא תידרש להשיג את הסכמתם המפורשת, שתעניק להם קרדיט שהשתמשו באמנות שלהם ותשלם על הפעילות.
על פניו הסכמה, הכרה ותשלום עבור עבודה לא נשמעים כמו טיעונים שומטי לסתות. מה יותר בסיסי מכך? לראיה MidJourney ואחרות גובות דמי שימוש עבור השירות שלהן, ובסוף השבוע הודיעו ב־OpenAI כי גם הם יתחילו לגבות 42 דולר עבור השימוש ב־ChatGPT. והנה הפתעה, קול צעקה לא קם, ואף אדם לא מחה על זכותו לקבל עמל בחינם. ובכל זאת משהו אובד בדרך במקרה של האמנים. כשהם מבקשים את מה שכולם מבקשים, מתרעמים כי בקשתם אנכרוניסטית, ושמדובר במאמץ לא ראוי של האמנים "לחנוק" חדשנות טכנולוגית שבסך הכל עוזרת "למיליוני אנשים לבוא לידי ביטוי". עוד מקרה של "אמנים נגד שינוי", ממש כמו בעידן הדפוס והמצלמה. את הכל עוטפים בטיעון משפטי – "שימוש הוגן" (שבהחלט לא נהגה במחשבה להתנהגות זו), שלדידם שולל מאמנים את הזכות לעצור מחברה למטרות רווח להשתמש ללא עלות במוצרים שלהם.
1. מנצלים ומנמקים
לא ניכנס בטור זה לטיעונים משפטיים, ובמקום נדבר על השכל הישר. כמובן שאין דבר רע ברעיון החדשנות בפני עצמו, שינוי טכנולוגי הוא בהחלט מקור חשוב לפיתוח כלכלי. הבעיה היא האופן שבו בשם החדשנות אנו מאפשרים עיצוב מחדש של החברה שלנו, ומיישמים רעיונות אלו בסלקטיביות כדי לנמק התנהלות נצלנית.
המפעלים בסין שאיתם בונים אייפונים מעסיקים ילדים או דורשים יום עבודה של 12 שעות? אז מה – אנחנו מייצאים להם עבודה ועושר. ענקיות טכנולוגיה משתמשות בעובדי קבלן בקניה כדי לסנן תוכן רעיל ומטריד על בסיס יומי תמורות 2 דולר לשעה? יופי של שכר, אנחנו מעצימים עובדים מוחלשים! שליחים של מזון מנוהלים על ידי אלגוריתם וכפופים לכללים דרקוניים של חברות שמסרבות לשלם ימי מחלה וחופש? הן מציעות גמישות תעסוקתית, מודל חדש של העסקה! חברה למטרות רווח קוצרת את האמנות שלך ללא רשות כדי לאמן מודל שתוצריו נועדו לשמש תחרות ישירה לעבודתך? אבל ביטוי עצמי, ומי לא מעתיק!
אנחנו קלים על ההדק בלאפשר ניצול כל עוד אנו בצד הנכון של הטובין. אנו טובים במיוחד למצוא עוולות אחרות גרועות יותר כדי לתרץ שדווקא הניצול הזה הוא קצת פחות גרוע או לא כל כך גרוע, או כדי להסביר שבעצם הכל ממש גרוע ולכן עדיף לוותר. מלהילחם על מה שנכון עברנו ללבחור את המלחמות שלנו, והידרדרנו עד להתכדררות כקיפוד ודחיקת אחרים בעוקצנות למצב של אדישות.
אחד הטיעונים להצדיק את הרף החברתי הנמוך שלנו הוא "החדשנות". זו הפכה לערך בסיסי, זאת למרות שמה שהיא היתה תמיד הוא תהליך שבו דברים חדשים מופצים לעולם. זאת אומרת שחלקים גדולים בה כלל לא קשורים לשיפור העולם, ולמעשה פעמים רבות אותה "חדשנות" מעלה את איכות החיים רק למי שמצבם כבר טוב יחסית. לפיכך, וכפי שהסביר זאת בעבר המבקר לי וינסל, לא פלא שההתמקדות בחדשנות הגיעה כתף לצד כתף עם עלייה דרמטית באי השוויון, סיומן של תוכניות רווחה; שמרנות הולכת וגוברת בנושא זכויות האזרח, ובאופן ממשי – קריסתן של תשתיות כמו בולענים בכבישים, רחובות מלוכלכים ומבנים מתפוררים. "התרבות שלנו משפילה את המעורבים בתחזוקה ותיקון", וינסל כתב, "חדשנות היא לאנשים הגדולים. לטפל במה שכבר קיים זה למפסידים, לשחוקים, לעצלנים".
2. יצירתי בלי להתאמץ
כל מי שמנסה לערער על תפיסת ה"חדשנות" מיד מוגדר בכוונת הלעגה כלודיט, מי ששונא, מפחד או לא מבין טכנולוגיה. כאילו כל ביקורת על טכנולוגיה היא מתקפה עליה, וכאילו כל מה שחשוב הוא רק התקדמות טכנולוגית. אבל הסיבה להתנגדות אינה כזו. הבעיה היא לא הטכנולוגיה, אלא הרעיון שבשמה ניתן לעשות הכל, להתנסות על הכל ולהשתמש בהכל. כאילו שבשם ה"יעילות" וה"פרודקטיביות", ה"קדמה" וה"עתיד" ניתן לכמת כל דבר, להפוך אותו לנכס, לייעל אותו ולסחור בו.
"אנחנו פחות מעוניינים לצייד ולחדד את המחשבה", כתבה המסאית מרלין רובינסון ב"הומוניזם", "ויותר מעוניינים ליצור ולשלוט בטכנולוגיות שיניבו שיפורים מדידים של רווחה חומרית - עבור אלה שיוצרים ושולטים בהן".
"עלייתו" של אדם שיודע להזין מכונה חסרת חיים במשפט כדי לקבל את התמונה שרצה ולרגע להרגיש כי הוא אמן, מאייר או מעצב, אינה תירוץ טוב כדי לדרוס באגרסיביות עבודתם של אחרים. כמה מערביים שטופחים על עצמם על השכם משום שהנה פתאום הם יכולים להיות "יצירתיים" בלי שעבדו או התאמצו בשביל כך זו אינה חדשנות. תביעה נגד פעילות זו אינה מלחמה נגד קדמה או טכנולוגיה, כפי שהם היו רוצים למסגר את הדיון. זו מלחמה נגד ניצול, לקיחת מה שלא שלך ועשייה בו כרצונך בלי לשלם ובלי להכיר בערך עבודתם של אחרים שלא בחרו לקחת חלק בפרויקט הזה ושמעולם גם לא ביקשו אותו.
