ניתוחסופטבנק משקיעה בקרן ליברטי: שקשוקה ים תיכונית של אינטרסים רבים
ניתוח
סופטבנק משקיעה בקרן ליברטי: שקשוקה ים תיכונית של אינטרסים רבים
מראש המוסד לשעבר ועד לשר האוצר של טראמפ: בעלי תפקידים בכירים עומדים מאחורי ההשקעה של הקרן היפנית בקרן ליברטי. חדשות טובות לסטארט־אפים, אבל לא בטוח שגם למי שדואג לזליגת הסייבר מישראל
זה נשמע כמעט כמו התחלה של בדיחה לא טובה. שר האוצר לשעבר של ארה"ב, שגריר ארה"ב בישראל לשעבר וראש המוסד לשעבר נכנסים, לא לבר כי אם לקרן השקעות ענקית של 2.5 מיליארד דולר. היה לזה פוטנציאל להיות משעשע, אם לא היו מעורבים בסיפור בכירי הממשלה האמריקאי לשעבר, בכירי המערכת הבטחונית בישראל, הרבה כסף וגם אינטרסים כלכליים ולא רק של ישראל, איחוד האמירויות ואולי גם סעודיה.
סופטבנק, ענקית ההשקעות היפנית בהובלתו של מאסיושי סאן, הודיעה אתמול כי תשקיע בקרן ההשקעות הפרטית ליברטי קפיטל, שמגייס בחודשים האחרונים סטיב מנוצ'ין, שכיהן כשר האוצר של הנשיא טראמפ ואשר מנוהלת על ידי דיוויד פרידמן, לשעבר שגריר ארה"ב לישראל, גם הוא מטעם ממשל טראמפ.
בסיסה של הקרן החדשה הוא ישראל והיא אפילו כבר ביצעה את ההשקעה הראשונה כאן כשהובילה לפני חודשיים גיוס של 275 מיליון דולר לסייבריזן. מנוצ'ין אף ימונה לדירקטוריון סייבריזון שם הוא יפגוש נציגים של סופטבנק, שכבר השקיעה בה במספר סבבים. את הנציגות המקומית של סופטבנק מנהל יוסי כהן, ראש המוסד לשעבר ומי שהוביל את הסכמי השלום עם איחוד האמירויות. אותם הסכמי השלום, שנחשבים לאחד ההישגים המרכזיים של בנימין נתניהו ושל טראמפ וצוות מקורביו ובראשם מנוצ'ין.
המשמעות המרכזית של ההסכמים אמורה להיות כלכלית ולאותת גם לערב הסעודית מה ניתן להפיק מנורמליזציה עם ישראל. איחוד האמירויות אמור לקבל בחוזה השלום את עסקת מטוסי ה־F־35 (שהוקפאה על ידי ממשל ביידן) ולא פחות חשוב מכך: גישה לטכנולוגיות ישראליות, בדגש על סייבר.
אפשר לומר כי כל יוקרתם הפוליטית של הצדדים המעורבים, ובעיקר אדריכלי ההסכם האמריקאים, מונחת על כתפי ההצלחה המסחרית של הסכמי אברהם. ההיסטוריה עד כה מלמדת כי דווקא הפוטנציאל הכלכלי של הסכמי השלום לא מומש. במידה רבה זה נבע מסיבות פוליטיות, אך גם כי חברות ישראליות מעדיפות להתמקד בארה"ב ובאירופה.
הקרן החדשה של מנוצ'ין רוצה ליהנות מפריחת הטכנולוגיה הישראלית, אך לא פחות מכך, נראה כי היא רוצה לדחוף קדימה את הפוטנציאל העסקי של הסכמי השלום. לפי פרסומים במאי האחרון, זמן קצר לפני שהסכים יוסי כהן לנהל את פעילות סופטבנק בישראל, הוא קיבל הצעה דומה ממנוצ'ין. אפשר לתהות מדוע לכהן לסרב להצעה של קרן ליברטי, ולהסכים דווקא להצעה של סופטבנק. אחת הסיבות יכולה להיות הנחה כי לפעילות המקומית של ליברטי וסופטבנק יהיו לא מעט נקודות השקה.
ההשקעה הנוכחית של סופטבנק בליברטי תהיה מקרן ויז'ן 2, שגייסה עד כה 40 מיליארד דולר, כאשר חלק לא מבוטל מהכסף מגיע מזרוע ההשקעות הממשלתית של אבו דאבי - מובדאללה. סופטבנק ידועה גם כמי שקיבלה את ההשקעה הגדולה בקרן הקודמת שלה מהקרן הסעודית PIF. לפי בלומברג, גם חלק מהכסף לקרן החדשה של מנוצ'ין מגיע מהקרן הסעודית.
האירוע מצטייר כשקשוקה ים תיכונית קלאסית. בין אם מנוצ'ין ושותפיו מחפשים למנף את הקשרים שיצרו בעולם הערבי בימיהם בממשל טראמפ ובין אם הם רוצים להראות לעולם כמה מוצלחים הם הסכמי אברהם, התבלין המרכזי כאן הוא אינטרסים סמויים. ישראל כמובן עשויה להרוויח מכך, גם בדמות הסטארט־אפים שיקבלו עוד מקור של כסף גדול שמחפש השקעות. אבל, כשסופטבנק ומנוצ'ין יהיו גם בצד המוכר וגם בצד הקונה של טכנולוגיות סייבר רגישות, הפיקוח על מכירתן על ידי ישראל עלול להיות מאתגר יותר.
