שוברת קודיםמכירת חיסול לאמפתיה: האלגוריתם שהזניק את מחירי השכירות בארה"ב
שוברת קודים
מכירת חיסול לאמפתיה: האלגוריתם שהזניק את מחירי השכירות בארה"ב
לא הקורונה ולא הריבית. תחקיר מגלה שאלגוריתם שמטרתו למקסם רווח לבעלי דירות היה גורם מרכזי בזינוק מחירי השכירות בארה”ב. כך ההתמכרות לנוחות וההימנעות מכל חיכוך אנושי פוגעת בסולידריות החברתית
תחקיר של הארגון פרופבליקה (ProPublica) חשף לאחרונה כי שימוש נרחב באלגוריתם שפיתחה חברה בשם RealPage הוא גורם דומיננטי לעליות מחירי הדיור בארה”ב. לא מגפת הקורונה, משבר שרשרת ההספקה, הרחבה כמותית, או עליית מחירי המזון או האנרגיה – אלא מודל מתמטי אחד שמייצר מציאות בלתי אפשרית עבור מיליוני שוכרים. מדובר באלגוריתם אחד שמתווך (או מנכר) בין מנהלי הנכסים לדיירים כדי למצות כל רווח שניתן מדירות למגורים. "היופי של (האלגוריתם) YieldStar שהוא דוחף אותך להגיע למקומות שלא היית הולך אליהם אם לא היית משתמש בו", אומרת מתווכת בסרטון על המוצר של RealPage.
מאז 2017, ובעקבות מיזוג בתחום, משמשת RealPage כספקית המובילה בארה"ב לתוכנה לקביעת שכר דירה. מוצר החברה כה דומיננטי שלפי פרופבליקה הוא משמש את מרבית מנהלי הנכסים הגדולים בארה"ב, ששולטים על אלפי דירות בערים הגדולות, והשתלטו דה פקטו על תמחור המגורים באזורים אלו. המוצר משמש ככלי הכמעט בלעדי לקביעת מחירים והגבהתם בתיאום טכנולוגי. לפי פרובפליקה, ניתן לראות זינוק משמעותי בעליית מחירים בשיעורים דו־ספרתיים ובתקופות קצרות היכן שתוכנה זו דומיננטית. לפי החברה עצמה, הכלי מייצר תשואה עודפת של 4.8% על הנכסים, גם בתקופות של ירידות מחירים.
פעילות האלגוריתם פשוטה יחסית: הוא לוקח בחשבון קריטריונים כמו מאפייני הדירות, שינויים בהיצע (צפי של דירות פנויות), המחירים בשוק הרחב יותר, והעדפות מנהלי הנכסים עצמם. התוכנה עצמה מייתרת את כל הליך המשא ומתן בין המשכירים לשוכרים, ואף ממליצה לעתים להותיר נכנסים ריקים אם נקבע שרמת תפוסה נמוכה במחיר גבוה יותר היא רווחית יותר לכלל בעלי הנכסים באותו האזור. פשטות, זמינות והצלחת התוכנה ביצירת עליית מחירים תלולה הביאו לאפקט מתגלגל: ככל שהצליחה יותר, משכה מנהלי נכסים רבים יותר, ואיפשרה תיאום מחירים על פני שכונות שלמות. כל כך מרהיבה היתה ההצלחה שכעת נטען כי החברה, בין שהתכוונה לכך ובין שלא, יצרה בפועל קרטל של מנהלי נכסים. בסוף השבוע האחרון, זמן קצר אחרי פרסום התחקיר, הוגשה תביעה אחת כזו נגד החברה ונגד תשעה מעשרת מנהלי הנכסים הגדולים בארה"ב.
1. אלילי הנוחות
חיים ללא חיכוך היא ההבטחה הגדולה של כמעט כל חברה טכנולוגית ב־20 השנים האחרונות. הכלכלה הדיגיטלית משגשגת סביב אפליקציות מוטמעות לכל דבר כדי לשרת מצב נוחות טהור. לא צריך להתקשר להזמין מונית (מזמינים באפליקציה), לחפש מזומן כדי לשלם לנהג או למסור טיפ לשליח (משלמים באפליקציה), כף רגל לא צריכה לדרוך במכולת (מזמינים באפליקציה), והמוח לא צריך להיות טרוד בשאלה איזו ארוחה להכין (פשוט מזמינים באפליקציה). כל דבר שדורש תגובה, תקשורת בין־אישית או פעולה "מיותרת" שעלולה חלילה להאט או לחסום השלמת עסקה או את שרשרת האספקה, הופך יעד ל"שיבוש" של סטארט־אפ חדש ועולה על המוקד.
בתוך מסע עיקש זה, אין דבר שאנשי טכנולוגיה (ופיננסים) שונאים יותר מאשר את חיכוכו של כסף. מטבעות יקרים הומצאו כדי לפשט סחר חליפין, אלו הוחלפו בשטרות, השטרות בכרטיסי אשראי עם פס מגנטי, שהפכו לכרטיסי אשראי ללא מגע, לתשלום באינטרנט, לארנקים דיגיטליים במכשירי הטלפון, ולבסוף הוטמעו בשעונים החכמים. רק לא לגעת בכסף, לא להעביר כרטיס, להקיש קוד סודי, למלא פרטי כרטיס באתר אינטרנט, להוציא כרטיס מהארנק ואפילו לא להצמיד טלפון סלולרי למסוף. הכל גס, לא נוח וקשה. רק להצמיד את השעון שבין כה וכה על פרק היד. זו כמובן אינה מקריות שבכל הנוגע לכסף, מי שעומדות בראש "להקת המשבשים" הן חברות הקמעונאות, טכנולוגיה ופיננסים שרוצות שנשלם מהר ככל הניתן, נחשוב על הוצאת הכסף מעט ככל האפשר, כדי שנוכל לצרוך מהר יותר ובאגביות גדולה יותר.
מה שמתחיל כמאמץ לשפר את חוויית המשתמש כדי שנצרוך יותר, הופך בשלב מסוים לאירוע מגדיר מציאות. חוויה ללא חיכוך מקדמת נוחות טהורה פתאום כאילו מגיעה מאיתנו כדרישה אבסולוטית מכל נותן שירות, חודרת לרציונליות שלנו כהכרח בלתי נמנע וציפייה הגיונית בהחלט. אנחנו רוצים יותר ממנה והחופש שהיא מציעה מכל מחשבה וטרחה - חוסר חיכוך כציווי מוסרי. אך זו אינה גישה מאוזנת, אלא אחת שמסתירה את האופן שבו נוחות טהורה יכולה גם לעצב לרעה את חיינו.
2. הסתרת האינטראקציה האנושית
כשפועלים להגשים מציאות חסרת חיכוך, מייצרים בין היתר חוויה שחלק ממאפייניה הם חוסר תשומת לב וחוסר משמעות של פעולות. עם זאת, במקרים רבים שבהם ממשק טכנולוגי מייצר רושם של חוסר חיכוך או הסרתו, מה שבפועל מתרחש הוא העברתו או הסתרתו. ממשקים טכנולוגיים מעבירים בערמומיות את האינטראקציות האנושיות המסורבלות והמאטות מהלקוחות לעובדים בתחתית בשרשרת המזון שעושים את העבודה במקומנו. בין שאלו שליחים שנוסעים במהירות מסכנת חיים כדי להביא לנו מזון ובין שעובדי מחסנים שאורזים את המצרכים שלנו במונוטוניות - החיכוך תמיד מתרחש, רק במקום אחר.
החיכוך הזה לא רק מחליף ידיים, אלא גם מיקום גיאוגרפי, ונחסכת מאיתנו המחשבה על האזורים שנפגעים עמוקות כדי לתמוך למשל בפלטפורמה של אמזון. אלו הופכים להיות מה שמכונה באלגנטיות "אזורי הקרבה", מרחבים שיש למצות ולנצל עד תום כדי לשרת את הציפייה להשיג הכל בלחיצת כפתור - כמו הנהרות הגדולים בדרום אמריקה, מכרות המינרלים בסין, מטמנות האשפה בקמבודיה, וכעת – בנייני המגורים.
אחד ממפתחי האלגוריתם ממש מודה בתחקיר פרופבליקה שמחשבים טובים יותר בתמחור כי לאנשים יש פשוט "יותר מדי אמפתיה”. כשיש חיכוך, מגע אנושי, משא ומתן ואינטראקציה, להעלות מחירים בשיעורים גבוהים הוא מעשה קשה, שלא לומר – לא אנושי. אך הוא הופך קל יותר ומניב רווחים הרבה יותר כשהאלגוריתם משכלל, מסיק, מחליט וממליץ.
זוהי המשמעות המדכדכת של אימוץ טוטאלי של טכנולוגיה חסרת חיכוך: שכר דירה מתומצת לקוד כך שהמשתמשים בו יכולים להרגיש חפים מפשע. הם לא שותפים ולא מודעים למרחבים שהם "הצד השני", לא צריך לראות אותם, לשמוע אותם, להקשיב להם או לעסוק בהם. הקוד יקבע, החברה תנהל, העסקה תיסגר, והכל רק בלחיצת כפתור. כך כל דבר יכול להפוך לאזור הקרבה, למרחב של התנערות מאחריות אנושית. זוהי גישה טכנולוגית לחיים שדוחקת לשוליים חוויות יומיומיות לפעילות מנוכרת מהאחר, סופה של הסולידריות החברתית תמורת מודל מתמטי.
