הקברניטעקיצת המל"ט: כך חטפה איראן את החמקן הסודי של ארה"ב
הקברניט
עקיצת המל"ט: כך חטפה איראן את החמקן הסודי של ארה"ב
השבוע לפני עשר שנים ביצעו האיראנים "שטיפת מוח" למטוס הכי חכם שפיתחה ארצות הברית, גנבו אותו ואפילו הצליחו לשכפל ולשפר אותו - ולשלוח למשימה נגד ישראל; "הקברניט" מספר על מבצע מסתורי שהוא מאסטרפיס מודיעיני, ועל הצרה האסטרטגית שנולדה בעקבותיו
הקברניט - איראן חמקן כטב"מ
(ניצן סדן)
שלום, כאן הקברניט; השבוע לפני עשר שנים חמק צל חשוד בין העננים בשמי איראן. לאט לאט הנמיך, ומי שנשא עיניו למרומים היה בטוח שראה עב"מ חייזרי: בומרנג לבן דקיק, בלי זנב או חלונות, שלא דומה לשום כלי טיס מוכר? אין מצב שנולד בכדור הארץ.
הכלי המוזר תמרן בין הרי מזרח המדינה, ואז שלף גלגלים, ונחת במישור טרשי לא רחוק מבסיס צבאי. מבחינת העולם המערבי, חבל שזה לא היה משהו שמקורו בפלנטה אחרת; הוא נבנה במפעל הכי מסווג של לוקהיד מרטין בפאלמדייל, קליפורניה. וכשהמריא למשימה בשירות ה-CIA כמה שעות קודם לכן, אף אמריקאי לא דמיין שהוא ינחת באיראן, ואיתו - טכנולוגיית החמקנות הכי מתקדמת של ארצות הברית.
היום ננסה להעריך איך הגיע לידי הרפובליקה האיסלמית, ומה קרה לו אחר כך - במסגרת מה שנראה כמו אחד המבצעים הכי מדהימים בהיסטוריה של המודיעין הצבאי.
נתחיל בבומרנג עצמו: זהו כטב"מ חמקן שנקרא RQ170 סנטינל, וככל הנראה נכנס לשירות ב-2007. הוא כל כך סודי שגם עשר שנים לאחר התקרית, לא סיפקה עליו ארה"ב שום מידע רשמי.
לפי הערכות וניתוחי תצלומים, זה כלי שנועד למשימות ריגול מורכבות, כשהוא נושא גם מצלמות מתקדמות וגם מכ"מ SAR שמסוגל לספק תמונות תלת ממדיות מטווח גדול.
אפילו המידות שלו משוערות: מוטת כנפיים של 20 מ', אורך של 4.5 מ', ומשקל המראה של כ-3.8 טון. כונס האוויר שלו נמצא מעל לגוף, כדי לצמצם החזרי מכ"מ מהקרקע.
חוקרים חלוקים בדעותיהם לגבי רמת טכנולוגיית החמקנות שלו: המפלט של הסנטינל אינו מוסתר או מחופה בידי החלק האחורי של הגוף, לדלתות הגלגלים אין חיתוך זיגזג שמקשה על מעקב בדרך לנחיתה וחתך הכנף מעט מעוגל מלפנים.
יש חוקרים שסבורים שכל אלה מעידים על חמקנות פחות "מושקעת", אולי מדור קודם. אחרים סבורים שזה דווקא סימן לחמקנות מתקדמת יותר, שמושגת פחות בגלל צורת האווירון ויותר בגלל החומרים המיוחדים מהם הוא בנוי. כך או אחרת, מדובר באוצר בלום של טכנולוגיה עילית. איך הוא הגיע לאיראן?
לפי הערכות, מספר כטב"מים כאלה הגיעו לאפגניסטן השכנה, ביחד עם הרבה כטב"מים אחרים שהפעיל חיל האוויר האמריקאי כדי לגלות כוחות אויב ולסייע לצבא היבשה במלחמתו בטליבאן.
חלק מהכלים היו חמושים, וחיפשו משאיות מחבלים, משגרי רקטות ומטרות אחרות שאפשר להצמיד להן טיל הלפייר ולהפוך לבור באדמה. והסנטינל החמקן? כנראה שלא הגיע לשם כדי להתעסק עם הטליבאן, אלא כדי לטוס קרוב לשטח איראן ולאסוף מודיעין אסטרטגי על המדינה הלוחמנית.
בכל פעם שארה"ב מגיעה לזירת פעולה כלשהי - קוריאה, וייטנאם, עיראק, יוגוסלביה וכן הלאה - היא מפעילה תשתיות ביון מתקדמות ביותר כדי לאסוף מודיעין על כל מה שאפשר. אין לה ברירה; הרי היריבים שלה שוכנים אלפי קילומטרים משטחה, ועליה לנצל כל הזדמנות לאיסוף מידע.
הריגול הזה נועד גם לייצר מטרות לתקיפה אפשרית (למשל, במתקני הגרעין האיראניים הידועים לשמצה), אך גם ללמוד את היריב ולהבין טוב יותר את כוונותיו כדי שלא לקפוץ למסקנות וליזום פעולה אלימה שלא לצורך. ביון, יש לומר, יכול למנוע מלחמה ולא רק לייעל אותה.
ועדיין, אף אחד לא אוהב כשמציצים לו מהחלון: מטוסי ביון אמריקאים הופלו בעבר בזירות רבות וכנראה גם יופלו בעתיד. הסנטינל נועד לאפשר ביון בלי לסכן טייס; הרי אחד כזה שנהרג או חלילה נופל בשבי הוא משבר דיפלומטי גדול, שהאמריקאים מוכנים להשקיע מיליארדים כדי שלא יקרה.
כטב"מ חמקן מתקדם יוכל לטוס ממש לאורך הגבול ולאסוף מודיעין בלי להתגלות, אפילו להיכנס לשטח המדינה אחריה מרגלים ולהשיג תמונות, ליירט תשדורות, למפות פעולת מכ"מים, אפילו לגנוב מידע או לשתול מידע ברשתות תקשורת פתוחות.
החל מסוף 2007, הסנטינל צץ בגזרה ואף הופיעו תצלומים שלו. חוקרים ועיתונאי תעופה כינו אותו "החיה מקנדהאר"; אף אחד לא ידע איזה מין כלי זה. אבל האיראנים ידעו, והיו להם עבורו תוכניות גדולות מאוד.
ב-4 בדצמבר 2011 הפסיק סנטינל אחד לתקשר עם קרון הבקרה שלו ונעלם. מדובר בכלי עם רמת אוטומציה גבוהה ביותר, שמבצע את משימותיו באופן עצמאי לגמרי, כשאפשר להקצות לו מטרות חדשות ופקודות מרחוק - אך רק אם התקשורת עמו תקינה ורציפה. ככל הנראה שמפעיליו העבירו פקודת חזרה לבסיס - ומאוד הופתעו כשחלפו השעות והחמקן האובד לא שב.
לפי הערכות, חשבו שהתרסק והחל נוהל איתור שלו; לוויינים כוונו לגזרה, מטוסי ריגול הוקפצו וכנראה שגם מטוסי קרב הוצבו בכוננות; אם כלי סודי כזה נפל בשטח אויב, חובה לשתול בו כל כך הרבה פצצות עד שלא יישאר ממנו מספיק אפילו לבניית סכין גילוח. אבל הסנטינל הסודי נחת בשלום: איראן פשוט חטפה לאמריקאים את אחד הרובוטים המעופפים הכי סודיים שלהם - במבצע שאולי לא נעים להודות, אבל היה פשוט יצירת מופת.
האיראנים נתקלו בסנטינל לראשונה בסתיו 2007, בגזרת איספהאן; מכ"מ JY14 מתוצרת סין, שתוכנן בין השאר לאתר חמקנים, קלט החזרים חשודים; זוג מטוסי F14 הוזנק לחקור אותם ומצא כלי מעופף חללי למראה - שתועד במצלמות האינפרא-אדום של המיירטים.
איראן הבינה איזו הזדמנות יש לה בידיים: האמריקאים מפעילים את עילית הטכנולוגיה שלהם - טכנולוגיה מבוקשת ביותר - אצלם בחצר האחורית. אבל להפיל אותו זה לא מספיק; צריך להניח עליו יד.
איך חוטפים מטוס שכמעט שאי אפשר לראות? הרי חתימת המכ"מ שלו אפסית והושם בו בערך כל אמצעי אבטחה אפשרי. הטריק המלא אינו ידוע; האמריקאים לא מדברים על כך, איראן לא מגלה (או משקרת; לא פעם נתפסו שלטונות המדינה מסלפים מידע לצורכי תעמולה) וכל מה שאתאר עתה הוא השערה בלבד. ואולם, ישנם כמה עקרונות שמאפשרים לשרטט בקווים כלליים את המבצע המפתיע הזה.
קודם כל, היה צורך באיסוף הרבה מאוד מודיעין מקדים על הסנטינל - אתגר עצום כשלעצמו כי מדובר באווירון חמקן; כל מכ"מ מקבל המון החזרים חלשים והפרעות בעת פעילותו - לך תדע מה סתם רעש, ומה כנף מעופפת אמריקאית.
היה על האיראנים להפעיל סוכנים ותצפיות שידעו מתי בכלל המריא סנטינל ומתי נחת כדי לקבל מסגרת זמן למשימה טיפוסית שלו, ולהצליב עם האותות שקלט מכ"מ ה-JY14. אחרי שהצליחו לבודד ולזהות את החתימה של הכטב"מ, היה עליהם לעקוב אחריו וללמוד אותו מבלי שהאמריקאים ידעו. עוד אתגר הרקוליאני, כן? הרי המעקב מתבצע באמצעות מכ"מ ולכלים אמריקאיים מתקדמים יש אנטנת התראה שמזהה נעילות ומעקבים.
לפי הערכות, האיראנים מימשו מדיניות סריקה בה מאתרים את החמקן בלי לנעול עליו; לאחר שה-JY14 זיהה את הגעת החמקן, הופנו אליו אנטנות נוספות - אך במקום שישדרו אליו בעוצמה וינטרו אותו, כנראה שידרו לכיוונו הכללי והמפעילים רשמו מאילו זווית ומרחק כלליים הגיעו ההחזרים שיוחסו לסנטינל. כך, עד שזוהה דפוס חד ערכי שאפשר לשייך למטוס הבלתי נראה - ולהבין מתי הוא נמצא בגזרה.
האתגר הבא היה למצוא את תחומי התדרים בהם משדרים קרונות השליטה של האמריקאים אל הסנטינל, וגם את תדרי הגיבוי שנשענים על תקשורת לוויינית. ולא רק: האיראנים הצליחו לבודד את התקשורת שאחריה החל הסנטינל להנמיך ולגשת לנחיתה.
כמו כן, הצליחו ללמוד את התנהגות הסנטינל לאורך זמן ולגלות מה קורה במקרי חירום כמו התנתקות תקשורת, חסימת תדרים ועוד, כדי להבטיח שהטרף היקר לא יחמוק מידיהם. ורק אז, אחרי שהתשתית המודיעינית המדהימה הזאת עלתה לאוויר, אפשר היה לנסות.
האופרציה נוהלה ממטה גאררגה דפאה סייברי, יחידת לוחמת הרשת של הרפובליקה האיסלאמית. אחת התעלומות הגדולות בסיפור נוגעות לנוהל הנחיתה של ה-RQ170: הניווט שלו מבצע באמצעות GPS, אבל הנחיתה כנראה נשענת על שידור קרקעי שמראים לו באיזה גובה ומהירות עליו להיות כדי לנחות בשלום.
וכנראה שזה מה ששיבשו האיראנים: שידורי לוחמה אלקטרונית בעוצמה אדירה ניתקו את החמקן מהמשדרים שלו, וכשהתחבר מחדש, קיבל הוראות ממשדרים באיראן וכך נחת בסמוך לבסיס קשמאר בצפון מערב המדינה. הוא נחת בשטח פתוח וקצת ניזוק בתהליך, אבל הובל לטהרן ושופץ ממש תוך שעות.
בעוד החוטפים עושים את המקבילה השיעית לפתיחת בקבוקי שמפניה, האמריקאים גרדו בראש: איך מתמודדים עם אסון כזה? למחרת החטיפה, אישרה הממשלה שאיראן הניחה יד על הריסות של מל"ט מתקדם שהתרסק.
זאת, בעוד כל מהדורת חדשות באיראן נפתחת בסרטונים של המטוס בריא, שלם ומתלוצץ עם טכנאיו. כשנשאלו על העניין, מילמלו דוברי הפנטגון "אין תגובה".
לאחר כמה ימים כבר צוטטו בכירים אמריקאים שאמרו שהמל"ט אכן נחת בחתיכה אחת, ולבסוף הודו: הכלי הזה היה מתקדם ביותר והופעל בידי ה-CIA , ככל הנראה לניטור תשתיות גרעיניות.
המבוכה שמאחורי הקלעים היתה גדולה פי מיליון: אני לא רוצה לדמיין איזו מין סופת גרזנים עברה על מחלקות ביטחון המידע של מינהלת הכוחות האמריקאיים באפגניסטן, על ה-CIA עצמה, ואילו מין צעקות נשמעו במסדרונות לוקהיד מרטין - חברה שמטוסי ריגול הם הדבר שהיא עושה הכי טוב בעולם.
ממשלת ארה"ב התכסחה עם עצמה; גורמים בפנטגון ובבית הלבן עצמו דרשו מהנשיא אובמה לאשר הפצצה של המתחם בו אמור להימצא החמקן - אך האחרון הסתפק בלבקש מהאיראנים להשיב את המטוס הגנוב.
את קולות הצחוק מטהרן אפשר היה לשמוע למרחקים; הגדילה לעשות חברת איא ארט האיראנית, שהבטיחה לשלוח לנשיא חמקני צעצוע בדמות זה שהלך לו לאיבוד - וטייסת צעצועים שלמה תועבר לארה"ב כפיצוי ברגע שייבחר הצבע הכי מתאים.
למודיעין האיראני היה ברור שטריק החטיפה המלא, יהיה אשר יהיה, יעבוד רק פעם אחת: סביר להניח שכל מדיניות הקשר, ההצפנה, וההפעלה של כל הכטב"מים בארה"ב ואצל בנות בריתה השתנו בעקבות הפרשה.
כמו כן, סביר להניח שכל הכלים קיבלו שכבות הצפנה נוספות לתקשורת של עם הבסיס שלו, ואולי אפילו נוהל נחיתה ידנית כשפועלים קרוב לשטח אויב. אבל לאיראן זה לא הפריע; היא היתה צריכה שזה יעבוד רק פעם אחת.
וכאן תופס סיפורנו טוויסט מטריד: ב-10 בפברואר 2018 גלש צל משולש בין העננים של רמת הגולן הסורית, והצליח לחדור לשטח ישראל. חיל האוויר הצליח לאתר אותו בגובה נמוך - והוא לא שרד מפגש עם אפאצ'י של טייסת 113. הכלי הזה היה כטב"מ חמקן מתוצרת איראן, שנבנה על בסיס הטכנולוגיות של ה-RQ170, עם טוויסט: הוא תוכנן גם למשימות ריגול, ולטענת איראן - גם למשימות תקיפה, וביכולתו לשאת פצצות מונחות. קוראים לו שאהד 161 סאיקה ולפי הערכות, נבנו עשרות כאלה.
תוך שבע שנים הצליחה איראן להנדס לאחור את טכנולוגיית החמקנות העילאית של ארה"ב, להפוך אותה לכלי טיס שמבוסס על הסנטינל, ולהוסיף לו יכולות. זה, כשלפני אותו מבצע ב-2011 לא ידעה איראן דבר וחצי דבר על חמקנות. לצד הסאיקה, פותח עוד כלי חמקן בעיצוב דומה, והאיראנים ממשיכים לשכלל ולהרחיב את יכולותיו.
וכל זה מעלה שאלה שלדעתי קצת יותר מטרידה מהיכולת של איראן לבנות חמקנים: אם הצליחה לעקוב אחר חמקנים עוד לפני שהיתה לה גישה לטכנולוגיה הזאת, וכבר עשר שנים שהיא בוחנת ומפעילה חמקנים בעצמה - מה הטעם בהפעלת מטוסים חמקנים נגד איראן? אנו יודעים שביכולתה לזהות החזרי מכ"מ חלשים שמעידים על חמקן בגזרה, ואולי אפילו לכייל רשת מכ"מים כך שתעקוב אחריו.
אבל גם במקרה כזה, לא יהיה ביכולתה לעשות הרבה: טילי נ"מ לא בהכרח מסוגלים לפגוע במטוסים כאלה, בטח כשבזירה פועלות מערכות לוחמה אלקטרונית. ובנוסף, כשהמשימה היא תקיפה ולא ריגול, ברור שהפולשים יתגלו; הם פשוט יתגלו בשלב מאוחר מאוד, אולי אף אחרי שהפצצות שיטילו כבר יהיו בדרכן לאדמה.
בשורה התחתונה, מבצע חטיפת הסנטינל היה הברקה נדירה, ולא מן הנמנע שיעבור זמן רב עד שייחשפו פרטיו המלאים. יתכן שבתמונה היו גם חוליות האקרים, מרגלים ואפילו סוכנויות מודיעין של מדינות אחרות שחומדות את הטכנולוגיה האמריקאית. איראן ממשיכה לשפר ולהרחיב את יכולות הסאיקה שלה, ובמקביל ממשיך צה"ל לשפר ולהרחיב את יכולות הגילוי והגנת שמי המדינה - ומקפיד להישאר צעד וחצי לפני היריב. בואו נקווה שכל הלקחים הופקו ויושמו, והצלחות כמו מבצע הסנטינל האיראני לא יחזרו על עצמן. טיסה נעימה!
