פרשנותמטא או טוויטר? העתיד כנראה שייך לטיקטוק
פרשנות
מטא או טוויטר? העתיד כנראה שייך לטיקטוק
טיקטוק השיקה שירות מוזיקה בסטרימינג ופוסטים של טקסט עם אינטראקציות ייחודיות. בזמן שהעיניים של עולם הטכנולוגיה מופנות למאבק בין ת’רדס של מטא לטוויטר המשתנה של אלון מאסק, טיקטוק בדרך להפוך ל”אפליקציה של הכל”
בשבועות האחרונים, העימות בין ת'רדס (Threads) של מטא לטוויטר של אלון מאסק עמד בלב השיח של עולם הטכנולוגיה. ההשקה המוצלחת של ת'רדס, והירידה הצפויה בהיקף המשתמשים מאידך, לעומת מאמצי הבלימה של טוויטר והמיתוג החדש והמשונה ל־X היו הזרז למאות מיליוני מילים, פרשנויות וניתוחים. האם ת'רדס תקעקע את בסיס המשתמשים הרעוע גם כך של טוויטר ותשתה לה את המילקשייק? אולי ההסתמכות של ת'רדס על אינסטגרם היא משגה חמור כי משפיעני אינסטה הוויזואלית לא ממש יודעים איך להיות מגניבים בפלטפורמה מבוססת טקסט. והאם הבחירה להימנע במכוון מפיד מבוסס חדשות ואקטואליה צפויה לשדרג את ת'רדס או דווקא לעזור לטוויטר לבלום אותה?
אבל בזמן שמטא, טוויטר וכל שאר האקוסיסטם התרכזו בקרב ביניהן, טיקטוק עשתה מהלכים שמזנבים בהן ויכולים להפוך את את העימות בין השתיים ללא רלוונטי, כי כמו שיודע כל ילד בגן טרום־חובה, כששתיים רבות השלישית לוקחת.
1 צפייה בגלריה
מנכ”ל טיקטוק שואו צ’ו. הרשת החברתית קרובה לניצחון על המתחרות
(צילום: BAY ISMOYO / AFP)
טיקטוק תמיד היתה הפלטפורמה שהצליחה בזמן שכולם הסתכלו למקום אחר. מה שהתחיל כאפליקציית ליפסינק חצופה למתבגרים וצעירים, הפך לפלטפורמת וידאו אימתנית ולאחד האיומים הבודדים כיום על ההגמוניה של מטא בתחום המדיה החברתית. המהלכים שביצעה בימים האחרונים מראים שזו תהיה טעות לא לשים עליה עין.
הראשון, בזמן שכולם דיברו על ההשקה של ת'רדס, היה השקת שירות מוזיקה בסטרימינג בסגנון ספוטיפיי, בינתיים בצורה מוגבלת באזורים נבחרים בעולם. ב־6 ביולי הושק השירות בברזיל ובאינדונזיה, שווקים לכאורה לא מרכזיים אך בפועל כאלו עם בסיס משתמשים ענקי (ברזיל היא השוק השני בגודלו של טיקטוק עם 113 מיליון משתמשים פעילים בני 18+, אינדונזיה השלישי עם 84.1 מיליון) שמהווים מוקד מצוין לבחינת השירות החדש. השבוע הורחבה הזמינות של השירות לאוסטרליה, מקסיקו וסינגפור.
יש משהו מאוד טבעי בצירוף שירות מוזיקה לטיקטוק. הבסיס לחוויית השימוש המקורית בפלטפורמה, ליפ־סינקינג, הוא מוזיקה. וזו ממשיכה להיות חלק משמעותי מחוויית היצירה והשימוש בה גם היום, כאשר היכולת לשלב שירים כפסקול לסרטונים שזורה לתוך הליך יצירתם באופן נגיש ומהנה במיוחד. מה יותר מתבקש מלהצמיד לכל זה שירות מוזיקה בסטרימינג שאליו יכולים המשתמשים לגשת כאשר שמעו שיר מושך מתנגן ברקע סרטון, ושבו הם יכולים לקבל השראה לסרטונים חדשים או למצוא פלייליסטים של שירים מסרטונים שאהבו או של יוצרים אחריהם הם עוקבים.
זה חיבור כל כך מתבקש, שמוזר שהוא קורה רק עכשיו. והוא מתחבר להכרזה אחרת של טיקטוק מהשבוע שעבר, על שיתוף פעולה ייחודי עם וורנר מיוזיק, במסגרתו יעבדו שתי החברות במשותף לפיתוח מודלים עסקיים ומקורות הכנסה חדשים. במקביל, אמנים של וורנר מיוזיק יקבלו ערוץ ישיר ליוצרים של טיקטוק במטרה לפתח שיתופי פעולה מקוריים. טיקטוק זה מוזיקה, והשירות החדש מדגיש זאת יותר מתמיד ומחזק את החיבור של המשתמשים לפלטפורמה.
הוא גם מקרב את טיקטוק צעד אחד, לא ענק אך משמעותי, בדרך לחזון שמאסק מציג לעתיד של טוויטר: להיות אפליקציה של הכל (כזו שמשמשת כתחנה אחת לכל השירותים המקוונים שצריך משתמש - מבידור, עבור במדיה חברתית ועד פיננסים, ביטוח וכל מה שבאמצע). טיקטוק, כמו טוויטר, היתה עד עכשיו פלטפורמת מדיה חברתית. מעתה, היא גם שירות מוזיקה בסטרימינג. הדרך לאפליקציה של הכל עוד רחוקה, אבל טיקטוק עכשיו הרבה יותר קרובה אליה מטוויטר. והיא גם בעמדת זינוק טובה יותר להתקדם לשם מהר: אפליקציות מסוג זה - למשל WeChat - פופולריות מאוד בסין, שם יושבת החברה האם של טיקטוק, אך כמעט שאין להן פעילות במערב.
ובינתיים, תכונה אחרת שהשיקה טיקטוק שלשום מעלה את התהייה אם הקרב בין ת'רדס למטא הוא בכלל הקרב של אתמול? החל מהשבוע, משתמשי טיקטוק יכולים גם לפרסם פוסטים מבוססי טקסט, לא רק וידיאו. אבל כיאה לטיקטוק, לא מדובר בסתם פוסטים משמימים שאפשר אולי לצרף אליהם תמונה וקישור. אלו פוסטים של טקסט כמו שרק טיקטוק יודעת לעשות. לפוסטים בטיקטוק מגבלה של אלף תווים, שזה ארוך יותר מטוויטר או ת'רדס אבל עדיין לא מקום למגילות חופרות. ניתן לעצב את הרקע, הפונט ואופן הצגת הטקסט של הפוסט, ולהוסיף לו מוזיקה וסטיקרים. משתמשים יכולים כמובן להגיב לפוסט, אבל גם לבצע אינטראקציות ייחודיות שפותחו בעבור פוסטי הווידיאו בטיקטוק, כמו duetting (הצגת הפוסט המקורי לצד זה של המשתמש) או stitching (תפירת הפוסט לתוך הפוסט של המשתמש). אלו דרכים יוצאות דופן לאינטראקציה עם טקסט, שלידן החוויה של טוויטר ות'רדס נראית מיושנת לחלוטין, כזו ששייכת למאה אחרת ולדור אחר של משתמשי אינטרנט. השתיים אולי רבות על ההווה של האינטרנט, טיקטוק דואגת לגרוף לחיקה את העתיד.
וזה אולי ההבדל המהותי ביותר בין מטא לטיקטוק. מטא כבר מזמן לא יודעת לחדש או להמציא. החידוש הגדול ביותר שלה, הניוזפיד, הוא כבר בן יותר מעשור וחצי. כל ההצלחות הגדולות שלה שבאו אחר כך, לפחות אלו שלא קשורות לאיסוף מידע והצגת פרסומות, הן תוצאה של רכישות (אינסטגרם, ווטסאפ) או העתקות (סטוריז, רילז, ת'רדס). כשיש לה איום, היא יודעת להגיב לו באותו מטבע. אולי זה מטבע קצת יותר נקי, הטבעה עדכנית יותר, אבל בסופו של דבר כזה שלא מחדש הרבה, ושצריך להתאמץ כדי למצוא הבדל מהותי בינו לבין המטבע המקורי.
טיקטוק, לעומת זאת, מטביעה מטבעות חדשים. ואלו מטבעות בצבעים ובצורות פסיכודליים, כאלו שלא רק שמים אותה במשחק, אלא משנים את חוקי היסוד שלו, שגורמים לנו לתהות למה בכלל אנחנו עוד משחקים לפי החוקים הישנים. אז מי ינצח, ת'רדס או טוויטר? זו בכלל לא השאלה. טיקטוק הבהירה שהקרב נמצא במישור אחר בלבד, ושהיא כבר קרובה לניצחון בשעה שהאחרות אפילו לא הבינו שהן נלחמות את המלחמה של אתמול.
