גיימינג אחרי שנים של קיבעון: המשחק החדש בסדרת פוקימון מציג שינויים מרחיקי לכת
גיימינג
אחרי שנים של קיבעון: המשחק החדש בסדרת פוקימון מציג שינויים מרחיקי לכת
סדרת המשחקים הוותיקה והאהובה ידועה גם בעצלות של מפתחיה בכל הנוגע למראה ולמשחקיות, שלא השתנו מספיק ב-25 שנות קיומה. Pokémon Legends: Arceus כולל הופך את הקרבות בתורות לחלק משני במשחק ומחדש את אופן תפיסת הפוקימונים - מה שמוסיף המון להנאה
פוקימון, סדרת המשחקים הכי מצליחה ורווחית ב-25 שנות קיומה, כמעט לא השתנתה בכל השנים האלה. הגרפיקה השתפרה והתקדמה עם הזמנים, אך בצורה בסיסית יחסית - כזו שתמיד נראית מעט מיושנת כבר כשהיא יוצאת לשוק. המשחקים האחרונים בסדרה שיצאו ב-2019, "Sword and Shield", דומים מאוד גם מבחינת המשחקיות למשחק הראשון שיצא אי שם ב-1996: הקרבות כמעט ולא השתנו, אפילו לא בקצב האיטי שלהם, וכמעט כל מי ששיחק במשחק הראשון ההוא יוכל להתמצא מהר מאוד גם במשחקים החדשים.
התבנית החוזרת של הסדרה לא פגעה במכירות ובהצלחה שלה, אבל זכתה ללא מעט ביקורת בשנים האחרונות, בעיקר על העצלנות של המפתחים Gamefreaks, שלא מחדשים או משקיעים בכל דור חדש של המשחק, למעט המצאת שלל פוקימונים מוזרים ומופרכים יותר ויותר.
המשחק האחרון בסדרה, "Pokémon Legends: Arceus" מתחיל סוף סוף לשנות את הסטטוס קוו הקבוע הזה, גם אם בצעדים קטנים יחסית. מבחינה גרפית המשחק מנסה לעשות איזושהי קפיצת מדרגה, אבל כזו שעדיין לא מצליחה להרשים: המשחק נאה, אבל כשמתחילים לשחק מיד שמים לב לכמות ה-pop in העצומה: עצים, צמחים ואף אנשים קופצים משום מקום רק כשהשחקן מתקרב אליהם במרחק מטרים ספורים. בנוסף לכך, הסביבה עצמה לא מתקדמת במיוחד מבחינה גרפית.
ואולם, כאמור, משחקי פוקימון מעולם לא ניסו לפרוץ גבולות מבחינה גרפית והמשחקיות היתה תמיד במרכז העניינים. כאן גם מגיע השינוי הגדול במשחק: הקרבות בין צמד פוקימונים בתורות עדיין כאן, אבל הם כבר לא העיקר. הפעם, כדי לתפוס פוקימונים, השחקן צריך לזרוק את ה"פוכדור" בזמן אמת, ולכוון אותו לעבר הפוקימונים שהוא רוצה לתפוס, המופיעים בעולם המשחק עצמו ולא צצים באופן רנדומלי ישירות לתוך הקרב. הקרבות המוכרים מתרחשים רק כשהשחקן מפספס, לא מצליח לתפוס את הפוקימון, או מנסה לתפוס פוקימון חזק, שצריך להחליש אותו בקרב, בשיטה המסורתית, לפני שתופסים אותו.
קשה לתאר עד כמה המכניקה הזו משנה את כל הדינמיקה וההנאה מהמשחק. אחרי שנים שבהן התעייפתי והשתעממתי מהמשחקים בסדרה אחרי כמה שעות בודדות, "Arceus" הצליח להשיב את ההתמכרות וההנאה ממשחק פוקימון טוב, שאי אפשר להניח מהיד. הרבה יותר כיף להסתובב בעולם המשחק, לחפש פוקימונים שעוד לא תפסתם, כאלה שמופיעים בעולם ולא צצים סתם ככה, ולהשתמש בכישורים שלכם כדי לתפוס אותם.
מכניקה חדשה נוספת מופיעה כפוגשים בפוקימונים מסוג אלפא, שהם גדולים וחזקים יותר. הקרבות איתם הפכו לקרבות בזמן אמת לגמרי, כשהשחקן צריך להתגלגל ולהתחמק מההתקפות ובו זמנית לזרוק עליהם את האוכל האהוב עליהם, שלאט לאט מחליש את המגננות שלהם, עד שאפשר לתפוס אותם בפוכדור. האקשן והמתח מרגישים כיפיים ומודרניים. קשה להאמין שרק עכשיו הגיע השינוי הזה.
המשחק עצמו הוא מעין "פריקוול" - משחק שקודם לכל שאר המשחקים בסדרה. הוא מתרחש לפני התקופה שבה בני האדם כבר הורגלו לתפוס פוקימונים, לפתוח מכוני פוקימונים, לאמן אותם ולערוך טורנירים. השחקן הוא חלק מוועדה החוקרת את עולם הפוקימונים, שבעיני רוב האנשים נחשבים עדיין למפלצות בר.
הוועדה גם לומדת לראשונה לגבי כל סוגי הפוקימונים ומנסה להבין כיצד ניתן ללמד אותם להילחם עבור בני האדם. חלק גדול מהמשחק סובב סביב המחקר הזה, דרך רשימת מטלות ארוכה שעל השחקן למלא כדי להתקדם. רשימת מטלות אולי נשמעת כמו משהו לא כיפי במיוחד, אבל איכשהו הרשימה הזו מצליחה להפוך לממכרת במיוחד. צריך לתפוס את הפוקימון הספציפי הזה 5 פעמים לפחות? בשמחה! את הפוקימון ההוא צריך לתפוס שש פעמים, אבל שלוש מתוכן בלי שהוא יבחין בנו? נהדר! מבלי לשים לב, עברו פתאום 20 שעות משחק.
השינויים האלה במשחק אולי נשמעים שוליים יחסית - ועדיין, לא פעם יצוצו הקרבות בתורות שכולנו מכירים, בעיקר כשצריך להחליש פוקימונים חזקים לפני שתופסים אותם או כשמנסים לתפוס פוקימונים אגרסיביים והפוכדור מפספס אותם - אבל "Pokémon Legends: Arceus" הוא משב רוח מרענן בסדרת המשחקים. גם מי שאהב בעבר את פוקימון אך השתעמם מהשבלוניות של המשחקים יצליח למצוא עניין בסדרה.
