דור האלפא דורש תשוקה
דור האלפא דורש תשוקה
מה הקשר בין ההשתלטות של AI על הכלכלה שלנו ואי הודאות המרחפת מעל החיים שלנו לבין הבניה מחדש של צורת הלמידה בעולם?
תחשבו על זה רגע.
הילדים שאנחנו מגדלים עכשיו, דור ה-Z ודור האלפא, יוכלו להשתמש (וכבר משתמשים) ב-AI לכל משימה שמתבססת על ידע קיים. שאלו אותם שאלה בהיסטוריה, בקשו מהם לפתור בעיה במתמטיקה, הורו להם לסכם מאמר, להוציא נקודות חשובות ממאסה פילוסופית, לתרגם מכל שפה לכל שפה - AI יעשה את זה עבורם במהירות האור. דבר מהידע שהתקבל ונמסר לא יותיר את חותמו עליהם ולא יפתח את יכולותיהם, מיומנויותיהם או את תחושת המסוגלות שלהם. להבנה הזאת יש משמעות אחת ברורה - הוראה של ידע איננה רלוונטית עוד. ידענו את זה קודם, ראינו את ההשלכות של היצמדות להוראה פרונטלית ושינון על רמת המעורבות של התלמידים ועל המוכנות שלהם למציאות הנוכחית, אבל ההטמעה המאסיבית של בינה מלאכותית בעולם שלנו והקצב המסחרר שבו נכנסה ועוד תיכנס לכל תחום בחיינו מחייבים מהלך מהיר ודרמטי בעולם החינוך.
המשמעות של הישענות על ידע קיים והטמעת השימוש ב-ChatGPT וכלי Generative AI אחרים בעולם הלמידה הקיים, בלי להפוך אותו על ראשו, למעשה אומרת גידול של דור שאמנם יכול להיות יעיל יותר, מיומן יותר בשימוש בכלים טכנולוגיים, אבל גם כזה שיוחלף בקלות על ידי AI ככל שהבינה המלאכותית תלך ותשתכלל, ותוצריה ילכו וישתבחו. למשל - אם נער ילמד לכתוב תוכן באנגלית במהירות הבזק וברמה גבוהה כי השתמש ב-AI, במוקדם או במאוחר תתפתח הטכנולוגיה שתדע לתת את ההנחיות ולהמציא את הטקסט בעצמה, או בעגה המקצועית - תכתוב גם את הפרומפטים לטקסט. אם נערה תלמד להשתמש ב-AI כדי להאיץ למקסימום את מהירות כתיבת הקוד שלה, במוקדם או במאוחר תפותח טכנולוגיה שתבין לבד איזה קוד נדרש ותכתוב אותו ללא התיווך של הנערה. המסקנה המתבקשת והמאוד לא קלה ליישום היא שעל הנערה והנער ללמוד לעשות דברים אחרים לגמרי, כי את הדברים הקיימים תוכל הבינה המלאכותית לעשות במקומם.
מצריכה ליצירה
הקונספט של כלכלת יצירה (Creator Economy) שתופס תאוצה בשנים האחרונות ולפי הערכות כבר שווה 100-200 מיליארד דולר, מתייחס בעיקר ליצירת תוכן, בניית קהלים ומונטיזציה (הפקת רווח). הרעיון מאחוריו הוא לאפשר לאנשים פרטיים למנף מיומנויות, תחומי מומחיות ומאפיינים אישיותיים כדי לייצר תוכן, ערך ומעורבות קהלים. הבינה המלאכותית מאתגרת אותנו להרחיב את הקונספט הזה למקומות חדשים. מה אם במקום להתבסס על ידע קיים בהיסטוריה, לימודי ההיסטוריה יבקשו מתלמידים להשליך מן העבר על ההווה ולנבא לאן אנחנו הולכים. מה אם נבקש מהם לחשוב כיצד לממש את התחזית האופטימית ולגדר את התחזית הפסימית. מה אם מקום ללמוד גיאוגרפיה, נבקש מהם ללמוד את השינויים שחלו בכדור הארץ בשנים החולפות ולחקור כיצד הם קשורים לנושאי אקלים. נבקש מהם לצפות בחדשות ולבטא את התחושות שלהם באמצעות שיר, ציור או מה שיבחרו.
הרעיון הוא להשתמש בידע הרחב, הקיים, הנגיש, כדי ליצור משהו חדש. היכולת הזאת תחדד את מיומנות הבחירה של תלמידים, את יכולתם לשאול שאלות מורכבות, לחקור כדי לקבל תשובות, לסנן ידע, לפתח תזות, לתקף ולהניח מחדש. בינה מלאכותית תשרת אותם בכל שלב בתהליכים הללו, אבל לא תוביל את התהליכים במקומם. יותר מזה, היצירה של התוכן החדש תחייב אותם להסתובב בעולם עם פנס ועם זכוכית מגדלת, למצוא רמזים בנודע ולהשליך על הלא נודע, לפלס את דרכם בעולם של אי ודאות ולהתמודד עם חוסר שליטה. במציאות שבה אחוזים מבהילים של בני נוער סובלים מחרדות ונאבקים בדכאונות, התהליכים החדשים הללו עשויים לתת להם כלים חדשים להתמודד. הרעיונות האלה הם כמובן קצה הקרחון של פיתוח שיטות למידה חדשות, אבל מטרת הטור הזה היא להצביע על הקרחון ולהעז לקפוץ אל פסגתו, ויפה שעה אחת קודם.
כלכלת התשוקה
ההתפתחויות הדיגיטליות הצמיחו תת-קונספט נוסף שנקרא כלכלת התשוקה (Passion Economy), שמחדד את הקשר בין המקצוע והפרנסה לנטיית הלב ולסיפוק יומיומי בעשייה. הרעיון של למצוא את התשוקה שלך ולתת לה להוביל אותך לאפיקים מקצועיים שמתאימים לך הוא לא דבר חדש. מזמן אנחנו לא ממשיכים את דרכם של ההורים שלנו ומחפשים אפיקי מימוש עצמי חדשים, אבל הכלכלה הדיגיטלית הפכה את אפיקי המימוש האלה לזמינים ומדוייקים יותר. המקצועות התפתחו, ההתמחויות התרבו והיכולת של אנשים לפתח ולייצר סבון טבעי בניחוח הימלאיה ובצורת צדפים ולשווק אותם לקהל שזו משאת נפשו, אפשרה ליותר ויותר אנשים להתכוונן אל התשוקה שלהם כתחום עיסוק ופרנסה.
מה שכן - החיבור אל התשוקה ב-2023 הוא פחות טריוויאלי משניתן לצפות. בהינתן אינסוף התכנים, הערוצים והאלגוריתמים המשוכללים שקמים עלינו לכלות את זמננו, היכולת למצוא ולטפח את התשוקה הפכה מורכבת יותר. במפגשים התכופים שלי עם בני נוער בשנים האחרונות למדתי שזיהוי תחום העניין, העשיה שמביאה הנאה, או גילוי החוזקה שלהם הם נקודת תורפה. יער התכנים והאפשרויות שבתוכם הם גדלים, מקשים עליהם את היכולת לבחור. התרגול השוטף של חשיפה ובחירה הם מיומנות שהכרחי לבצע באופן שוטף, כדי לעזור לדור ההזדמנויות הבלתי מוגבלות להתביית על מטרה, להתאמן בהתמדה ולאפשר להם להביא יוזמות ופרויקטים אל קו הסיום המתגמל.
השילוב של פוש ופול
כמו תמיד, דרך הפעולה הנדרשת כדי לעבור ממצב קיים למצב חדש היא מורכבת ותהליכית. לא מדובר במעבר דיכוטומי מהשענות על תוכן קיים ליצירה של תוכן חדש. מבחירה בין אפשרויות שמוצעות על ידי אלגוריתמים (תחשבו על נטפליקס, ספוטיפיי, טינדר או מבחן אמריקאי) לבחירה עצמאית. מהתבוננות החוצה להתבוננות פנימה. המציאות שבה אנחנו מגדלים את ילדינו מצריכה התחשבות במקום שממנו הם באים לצד הבנת המקום שאליו הם הולכים. חיבור למנגנונים קיימים, גם אם אנחנו מטילים בהם ספק ובצדק, לצד ביסוס טרנדים בהתהוות ובניה של מערכות חדשות. עבודה עם מה שיש והמצאה של מה שאין.
כדי לייצר את הכישורים החדשים, נצטרך להתבסס על ההרגלים הקיימים של בני נוער - בבית הספר, בחינוך הבלתי פורמלי, בבית, בעולמות המשחקים, בסושיאל מדיה - ועל היסודות הללו לבנות מסגרות חדשות, הרגלי עבודה, מסלולי חקר, חיבור לתשוקות, ראייה מפוקחת של העצמי ושל העולם. שנת הלימודים הבאה, שנפתחת תחת עננים כבדים של חוסר יציבות במישורים רבים, לצד התפתחויות טכנולוגיות מרחיקות לכת, מהווה הזדמנות לחשיבה מחדש על מטרות הלמידה, לשיתוף פעולה בין גורמים שונים שלוקחים חלק בעולם של בני הנוער, למודלים כלכליים שמשלבים אפיקים ממשלתיים, פורמליים ובלתי פורמליים, עם גורמים עסקיים שמעוניינים לתרום, ובסופו של דבר לשינוי מערכתי כולל, שיאפשר לבנות ובני דור ה-Z והאלפא להגשים את הפוטנציאל שלהם במציאות חדשה.
יעל שפריר היא מייסדת שותפה ב-ReShuffle, פלטפורמה ללימוד אנגלית פרקטית ופיתוח כישורי חיים
