ראיוןמריוס נכט: "לא תהיה לי עוד הצלחה בהייטק כמו צ'ק פוינט. בביוטק - כן"
ראיון
מריוס נכט: "לא תהיה לי עוד הצלחה בהייטק כמו צ'ק פוינט. בביוטק - כן"
מריוס נכט הוא מאבות הסייבר הישראלי, אבל בשנים האחרונות מעדיף להשקיע בביוטק. בראיון לכלכליסט הוא מספר כיצד התעורר בו העניין במדעי החיים, מדוע חשוב להשקיע השקעות ארוכות טווח בחברות ישראליות, ולמה עזב את הבנק הדיגיטלי ונפרד גם מקרן aMoon
למרות שמריוס נכט (60), ממותג כאחד משלושת מייסדיה האגדיים של צ'ק פוינט, למעשה כבר עשור שלם שיש לו אהבה אחרת: תחום הבריאות והביומד. האיש שכיכב במשך שנים כאחד מנערי הפוסטר של הסייבר הישראלי חולם למעשה לגדל את צ'ק פוינט החדשה בעולמות הביומד, כיזם או כמשקיע.
הוא משקיע הון עצום בחברות בתחום, כאשר הבייבי המרכזי שלו היא חברת DayTwo, המספקת המלצות תזונה מותאמת אישית על בסיס אלגוריתם המשקלל את הרכב חיידקי המעי ורמות הסוכר ממזונות שונים בדם. החברה הוקמה ב־2015, גייסה עד היום סכום לא מבוטל של 85 מיליון דולר וכעת עומדת לפני גיוס נוסף במסגרת סבב גיוס D. זה גורם לנכט לחרוג ממנהגו לשמור על פרטיותו ולהתראיין. הוא המשקיע העיקרי והנלהב ב־DayTwo, ולצדו, מהצד המדעי, נמצא פרופ' ערן סגל ממכון ויצמן. המטרה היא לשנות את מיקוד החברה, כדי להעלות אותה על פסים של צמיחה ורווח.
איך התחיל הרומן שלך עם DayTwo?
"כשפגשתי את ערן סגל והוא הסביר לי את ההשפעה של חיידקי המעיים על רמות הסוכר בדם, זה נשמע כל כך הגיוני עד שהלסת נשמטה. אמרתי, 'איך לא עשו את זה קודם?'. הצטרפתי לניסוי בעצמי וגיליתי שאני עצמי טרום סוכרתי, יש מזונות שחשבתי שהם טובים לי - וממש לא, כמו סלק. פיצה, למשל, אני יכול לאכול חופשי. היום אני כבר לא טרום סוכרתי. באותו זמן בדיוק עשיתי אז את צעדיי הראשונים בביולוגיה. האמנתי עד אז שהמולקולות של האוכל נכנסות ישר לדם, אבל מסתבר שלא והמזון פוגש קודם את חיידקי המעיים. ובכלל, הנושא של רפואה מותאמת אישית הפך לדבר מאוד חזק בשנים האלה. רבע מהחברות שאני משקיע בהן הן כאלה, שם קורים הדברים הכי מרתקים".
בישראל לא הצליח לכם כל כך. חברות אחרי פרק זמן כזה כבר נמצאות אחרי אקזיט. לא חשבת שאולי DayTwo מיצתה את עצמה, וצריך לעבור לדבר הבא?
"לא היה לי אף רגע כזה. DayTwo שינתה לאנשים את החיים. כבר עכשיו 40% מהמבטחים הגדולים בארצות הברית מסבסדים את DayTwo. זה רק עניין של זמן עד שאחרים יגיעו. זה מעניין גם את ה־Benefits Managers, שאחראים על הטבות לעובדים אצל מעסיקים גדולים. היום הפוקוס של החברה בשוק האמריקאי הוא בסוכרת מסוג 2 ולא בדברים אחרים. זו אסטרטגיה שונה לחלוטין מבישראל (שבה החברה מוכרת בעיקר כמי שמתאימה דיאטות אישיות — מ"א וד"ב)".
החברה יוצאת לסבב גיוס, למה לא לעצור קודם את דימום ההפסדים?
"הכיוון העסקי הנוכחי מדגיש את ארצות הברית. זה קוסם למצוא איזשהו סלב שישתמש ב־DayTwo וידבר על זה, אבל זו לא האסטרטגיה הנכונה. האסטרטגיה הנכונה היא להתקדם צעד אחרי צעד, גם אם הדרך קשה. בתחום הבריאות הדימום נמשך הרבה יותר זמן מאשר בהייטק, זה לא מתאים למי שרוצים לראות מהר את הכסף חזרה. הסיפוקים הם ברמת המדע, כשעוד ניסוי מצליח או כשעוד לקוח חותם, לא הסיפוקים המהירים של ההייטק מסוג של 'גייסתי ועכשיו אני יוניקרון'".
תהיה מושקע בגיוס הנוכחי?
"בוודאי, במיליונים, בעיקר כי החברה צריכה כסף כדי לפרוץ בארצות הברית. החברה יודעת להגיע ללקוחות שם שמשלמים לה דמי חבר שנתיים, בניגוד לישראל שבה התשלום חד־פעמי. זה מאפשר ללוות את המבוטחים לאורך כל הדרך. יכול להיות שכעבור שנה או שנתיים יצטרכו לעשות שוב ריצוף של החיידקים. אנחנו יודעים להרוויח, ואם בעבר היה צריך לחזר על הפתחים היום אנחנו אפילו מרוויחים כסף מהדאטה שלנו, שיכול לסייע גם במחלות נוספות ולא רק לסוכרת".
4 צפייה בגלריה
מייסדי צ'ק פוינט. מימין: גיל שויד, מריוס נכט ושלמה קרמר. "שילוב של אנשים, רעיון, טיימיניג וביצוע, שכולם כמו נדיה קומנצ'י קיבלו ציון 10"
(צילום: דורית חכים קרמר)
"היינו להקת רוק - ויצאנו לקריירת סולו"
נכט נולד ב־1962 ברומניה, ועלה לארץ בגיל 3 עם משפחתו. הוא גדל באשקלון, שירת בתלפיות. סיים תואר ראשון בהצטיינות בפיזיקה ובמתמטיקה באוניברסיטה העברית, ותואר שני בהנדסת חשמל ומערכות תקשורת. כמפתח תוכנה באורבוטק ב־1990 הוא פגש את גיל שויד, ושלוש שלוש שנים מאוחר יותר, נכט, שויד ושלמה קרמר ייסדו את צ'ק פוינט, שאחראית למוצר אבטחת מידע שנועד לחסום פריצות לאתרי אינטרנט, "הפיירוול". והיתר - היסטוריה.
צ'ק פוינט נסחרת בנאסד"ק בקרוב ל־19 מיליארד דולר. קרמר פרש ממנה והקים את אימפרבה וחברות נוספות בתחום הגנת הסייבר, דוגמת קטו לאבטחת מידע בענן, שאף התחרו בצ'ק פוינט. נכט, שהיה בעל מניות משמעותי, מונה ב־2015 ליו"ר, כשהמושכות הניהוליות נותרו בידי שוויד. ב־2020, אחרי 27 שנים בחברה, הודיע נכט על פרישתו מהתפקיד.
מה בכלל חיבר אותך, איש סייבר, למדעי החיים?
"אבא שלי נפטר מסרטן בסוף 2007 וליוויתי אותו שנתיים וחצי. ראיתי איך כשכולנו בריאים ורצים מרתון, הכל סבבה, אבל אם פתאום מישהו חולה במחלה קשה או כואבות לו הברכיים - פתאום החיים משתנים ומעניינות רק הברכיים או בעיית הפרוסטטה. אתה פתאום מבין מה זה 'העיקר הבריאות'. אמרתי אני רוצה לקחת את הכסף והידע שלי כדי להתמקד בעיקר. אני גם תכף בן 60 ו־DayTwo כבר עשתה לי טוב. מתוך 40-30 החברות שאני משקיע בהן, שליש או חצי מהן מרתקות כמו DayTwo".
מה בתהליך הליווי של אבא שלך גרם לך להבין שאתה צריך להיות שם?
"המודעות לסופיות שלנו. כולנו מזדקנים. אגב, גם זקנה היא מחלה, ה־FDA לא מכיר בזה, אבל היא מחלה. אחד החברים שלי סיפר לי פעם בדיחה, שאומרת ש'החיים הם מחלה שמתפשטת באמצעות סקס ועומדת להרוג אותך'. זה כמובן מוקצן ומשועשע, אבל זקנה היא אכן מחלה. לא סתם סוכרת סוג 2 מגיעה כשאנחנו מזדקנים. זאת לא מחלה שנולדים איתה. היא מתפתחת בקורלציה לזקנה, וכולנו נחטוף איזו מחלה קשה שזקנה היא אחת מהן.
"לכן רציתי לעשות משהו עם הזמן, הכסף והמוח שלי. בישראל יש מדענים מדהימים ורציתי לעשות את זה במקום שאני חי בו עם המשפחה והחברים שלי. מאז הקורונה מגיעים לפה משקיעים זרים, שרוצים להשקיע לא רק בסייבר אלא גם בבריאות. אז שילוב של טובת הנאה אישית, סקרנות, ציונות, עסקים, רצון לעשות משהו חשוב — כל הדברים התאחדו למדעי החיים".
ואתה לא מתגעגע לעולם ההייטק שנטשת, שלוהט בשנים האחרונות ומצמיח סטארט־אפים בשוויים משוגעים?
"זה משהו שמפתיע אותי כל הזמן. לא תהיה לי עוד הצלחה כמו צ'ק פוינט בתחומי ההייטק. בביוטק אני חושב שכן. לי אישית התאים יותר להמציא את עצמי מחדש, יש אחרים שמעדיפים להתמיד באותו דבר, גם זה ראוי להערכה. מבחינתי, כל סטארט־אפ שהייתי מקים בתחום הסייבר לא היה משתווה לצ'ק פוינט. שם היה שילוב של אנשים, רעיון, טיימיניג וביצוע, שכולם כמו נדיה קומנצ'י קיבלו את צירוף הציונים הנדיר של 10, 10, 10. אז מבחינתי אני מעדיף לעשות עכשיו דברים אחרים".
שלמה קרמר חושב אחרת, הקים את אימפרבה ואת קייטו נטוורקס. ממשיך לחצוב בסלע של הסייבר.
"בהסתכלות ציונית, אלה חברות שקמו בארץ ומה שהוא עושה זה דבר חשוב. יש מקום לקייטו נטוורקס ולדברים אחרים. היתרון שלנו הוא בהזדמנות שיש בישראל, וגם החובה שלנו היא לתמוך בחברות ישראליות. בגלל זה אני מעדיף לוותר על דברים אחרים, אפילו שיש בהם רווחים, כי הם לא בארץ. לאמריקאים, לסינים ולצרפתים לא צריך לעזור, הם מסתדרים בלעדינו".
הייתם שלישייה אגדית. אתה בקשר איתם?
"אם היינו להקת רוק, אז כל אחד יצא לקריירת סולו".
אתה לפעמים מתגעגע לתקופה הזאת?
"אני כבר עסוק בדברים הבאים. מה שהיה בעבר היה טוב וטוב שהיה. יש לי זיכרונות טובים מצ'ק פוינט".
הסייבר הוא עולם הרבה יותר קדחתני מביוטק, שמתנהל לאט ובסיכון יותר גדול.
"גם בביוטק אנשים עובדים בטירוף. זה לוקח יותר זמן, אבל התגמול יהיה יותר משמעותי. בצ'ק פוינט לקח לנו תשעה חודשים עד שהיה לנו מוצר. בביוטק הקצב שונה. בתוך תשעה חודשים יכולים לבוא עם תוצאות של ניסויים פרה־קליניים בחיות עם תוצאות מדהימות".
איך אתה רואה כיום את הספינה של צ'ק פוינט? פאלו אלטו מכה אותה עם שווי משוגע של 60 מיליארד דולר, אבל ברווח הנקי צ'ק פוינט מנצחת.
"זה לא הוגן שאתן ציונים למקום שהייתי בו ונתן לי המון ברמה האישית. גם היום צ'ק פוינט, תחת הנהגתו של גיל, זו חברה שהיא חלומו של כל משקיע. מהר מאוד היא הפכה למכונה לייצור הכנסות עם שווי שצמח מהר. אנשים לא מבינים כמה קשה להגיע לפסגה, אבל לא פחות מזה כמה קשה להישאר שם לאורך זמן".
אנחנו אולי מחלקים ציונים, אבל ניר צוק, מייסד פאלו אלטו ויוצא צ'ק פוינט בעצמו, כינה את עצמו "צ'ק פוינט קילר"?
"אני לא משתמש בביטויים כאלה. לא על חברים ואפילו לא על מתחרים".
4 צפייה בגלריה
מריוס נכט. "אבא שלי נפטר מסרטן וליוויתי אותו שנתיים וחצי. אתה פתאום מבין מה זה 'העיקר הבריאות'. אני רוצה לקחת את הכסף והידע שלי ולהתמקד בעיקר"
מה דעתך על השוויים של חברות היום והביטוי שלהם במסיבות ענק ושלטי חוצות?
"זה לא רק בשנים האחרונות. בסוף שנות התשעים גם בצ'ק פוינט עשו מסיבות מפוארות. אם מישהו מוכן לתת לחברות האלה שוויים כל כך גדולים, הגיוני שהן יצטיידו במזומנים לעת צרה. השוויים מוגזמים לפעמים. אנחנו רואים עכשיו רק חלק מהתיקון. חברות חוזרות לשווי האמיתי שלהן, וזה עדיין לא הסוף. אבל, זה אופי האדם. נותנים לך, אתה יכול לגייס הרבה כסף ולפרוץ מהר - תיקח.
"נהיה מצב שבגלל קרנות מסוג 'ויז'ן פאנד', אתה לא צריך רק להיות טוב, אלא גם לפרוץ מאוד מהר. מיקרוסופט, למשל, התוכנה שלהם לא היתה הכי טובה במיידי, אבל היה להם הרבה כסף. ביל גייטס התנהג בצורה מאוד דורסנית, אז הם פרצו קדימה על חשבון חברות אחרות".
פעם היתה תרבות של חברות קטנות וצנועות שרצות קדימה עם מוצר טוב. היום זה שלטים באיילון ומסיבות דקדנטיות.
"ברגע שחברות רב־לאומיות שמו פה מרכזים ענקיים, אנחנו צריכים להתחרות כאילו אנחנו בקליפורניה, אז בגלל הפלישה שלהן עושים דברים בניגוד לאופי שלנו ולחוזקות שלנו. עם זאת, אני מכיר כמה חברות מהפורטפוליו שלי שמגייסות בשוויים גדולים, אבל הן לא שורפות את זה על מסיבות, אלא שומרת את הכסף ליום סגריר. בעיניי הן עושות נכון. אני מניח שיש עוד חברות שנוהגות ככה".
"נפרדו הדרכים של קרן aMoon ושלי"
לאורך השנים מימש נכט מניות בשווי אסטרונומי (יותר ממיליארד דולר), כשהלב שלו כבר נמצא בעולמות הבריאות. ב־2016 הקים את קרן הביומד אמון (aMoon) עם ד"ר יאיר שינדל, והשקיע ב־40 חברות בתחום מדעי החיים, מה שמיצב אותו עם הזמן כאחד ממשקיעי הביומד המשמעותיים בישראל.
מספר קרנות של אמון גויסו עד היום. ב־2016 הוכרז על קרן של 300 מיליון דולר, ב־2019 הוכרז על קרן של 750 מיליון דולר וב־2021 הוכרז על קרן של 100 מיליון דולר. בסך הכל מנהלת אמון 1.15 מיליארד דולר. בשנים הראשונות להקמת הקרן היה ניכר שנכט פעיל ומעורב בה מאוד, אף שלא מילא בה תפקיד ניהולי פורמלי. לאחרונה עבר חתול שחור בינו לבין קרן ההשקעות שייסד ולמנהליה ושותפיה הנוכחיים. מאז עבר נכט למדיניות של השקעות פרטיות.
בקרנות הבאות לא תהיה יותר חלק מקרן אמון שהקמת?
"אמון לא סתם קמה מבחינתי. היא קמה מתוך כוונה להתמקד בישראל, וכיום לטעמי הם ממוקדים מעט מדי בישראל. שיהיה להם לבריאות, אני לא מצטרף לקרנות הבאות שלהם. הייתי רוצה לראות את אמון משקיעה הרבה יותר בחברות ישראליות כמו DayTwo ואחרות, שהן בשלב צמיחה - שזו האג'נדה של אמון. לא במקרה הקמנו קרן גדולה, כי היא נועדה להשקיע בחברות בצמיחה שצריכות הון גדול יותר. ומכיוון שזה לא קורה מספיק לטעמי, נפרדו דרכנו".
חשובה בכלל זיקה ישראלית בעולם גלובלי?
"היתרון שלנו כיזמים וכמשקיעים הוא פה בישראל. חברות אמריקאיות לא צריכות אותי כמשקיע. אני גם רחוק מהן, כמה שאבין את התרבות האמריקאית - אני לא באמת אוסיף ערך. לעומת זאת, המון חברות ישראליות מיוחדות משוועות לכסף ולניסיון ויוצרות הזדמנויות. משקיעים ישראלים צריכים להשקיע כאן. גם המוסדיים בישראל לא מספיק פעילים פה לטעמי. הם משקיעים בנדל"ן בצפון קרוליינה, בקרנות של איגוד המורים בקנדה במקום בביוטק ישראלי".
אפשר להבין אותם, מדעי החיים הם תחום מסוכן.
"אבל ראינו בקורונה את מודרנה - אפשר לעשות בביוטק הרבה כסף. חברות שילשו את עצמן. בישראל יש חדשנות, חשיבה מחוץ לקופסה, יש פה לא מעט חברות פורצות דרך בתחומן וקשה להן לגייס. ישבתי בוועדת ההשקעות של קרנות אמון, ראיתי חברות ישראליות מדהימות, שקשה להן לגייס כי הן לא אמריקאיות. בארצות הברית היו עומדים בתור כדי להשקיע בהן. מדענים ישראלים שחזרו ארצה מקבלים עונש על זה וזה מטריף אותי. הקמתי את אמון כדי לטפל בזה, וזה התהפך קצת. אני לא מאושר מזה, ולכן החלטתי לעשות יותר בישראל".
"אמנון מלא תשוקה והרגשתי שאפשר לצאת"
היית תקופה מסוימת גם בבנק הדיגיטלי. למה מכרת את החלק שלך לאמנון שעשוע?
"מה שחשוב לי זה הנושא של בריאות בישראל. אמנון היה נורא נלהב, לי לא משנה אם עושים את זה באמצעות AI או כל דבר אחר. מכיוון שהוא היה נלהב ומטפל בזה כמו שצריך, העדפתי לפנות את משאבי הזמן, הכסף והתשוקה שלי לבריאות. אני משוכנע שזה רעיון עסקי מרתק. נכנסתי לזה לא בהכרח כדי לעשות הרבה כסף, אלא כדי לחולל מהפכה שבעיניי תחום הבנקאות הקמעונאית צריך לעבור. כשראיתי שאמנון לוקח את זה לכיוון הזה - הרגשתי שאפשר לצאת. הרי מה זה אימפקט? זה דברים שאם אתה לא תעשה - לא יקרו. אי הרגשתי שהאימפקט שלי הוא במקומות אחרים, ואני מרוכז במיזמי בריאות ישראליים".
עד כמה אתה עדיין מעורב? תפתח חשבון בבנק הדיגיטלי?
"אני לא מעורב במה שנעשה בכלל, אבל יודע כמה העבודה קשה ומורכבת. אני מלא הערכה להתכוונות, ואני אפתח שם חשבון. אני מעורב רגשית לא בבנק, אלא בסיבה שהכניסה אותי לשם: כל תחום שאין בו תחרות מעודד שחיתות. אני לא אומר שהבנקים מושחתים, אבל כמו כשגוף שלא עושה ספורט מתחיל להתנוון ולהשמין - כך גם בבנקאות. כיום אין שם מספיק תחרות אמיתית".
בסופו של דבר, איפה אתה חולם להזיז את המחט?
"הדבר הכי משמעותי זה לעשות אימפקט בריאותי על אוכלוסיות כמה שיותר גדולות. יכול להיות שבסוף זה יהיה דרך DayTwo: להשפיע על 10% מאוכלוסיית העולם שהם חולי סוכרת ולשנות מגמות. אני מושקע גם בחברה בשם אפוס שמתעסקת בבעיות ברכיים וגב. אם אפשר לטפל בבעיות הברכיים כך שאנשים ימשיכו להיות מוביליים ולהמשיך ללכת - גם שם יכול להיות אימפקט גדול. הפורטפוליו של ההשקעות שלי בתחום הוא ענק, עם חברות שבעוד עשר שנים יעשו דברים מדהימים".
"אשתי ממוקדת בפילנתרופיה"
נכט נישא ב־2019 לעו"ד ענבר אפק. קודם לכן חי בזוגיות עם ענת אגמון, מבעלי עיתון "גלובס" כיום, ויש להם ארבעה ילדים משותפים.
המעורבות שלך גדולה ונראית יותר. העברת פיצוי למשפחות ההרוגים באסון מירון למשל, והעברת פיצוי סמלי לאמנים שלא יכלו להתפרנס בימי הקורונה.
"זאת אשתי היקרה. התחתנתי לפני כמעט שלוש שנים. היא ממוקדת בפילנתרופיה שלנו והכל אלה יוזמות שלה. זה כסף שלנו. אין לי ועדות, זה רק אשתי ואני. הכל רעיונות ויצירתיות שלה, בין שאלה פליטים מאוקראינה, מוזיקאים או משפחות חרדיות שאיבדו את יקיריהן באסון מירון. העשייה הזאת עושה טוב בבית, וגורמת לי ברמה האישית להרגיש יותר טוב. יש לי מחויבות למדינת ישראל ולעם היהודי, שאני מרגיש חלק ממנו".
היום אתה לא חושש מסוכרת?
"זו מחלה נוראה, שבאה דווקא בשנים הקשות שבהן אנשים מתבגרים. היא יכולה לגרום לעיוורון, לקטיעת איברים. אני לא חף מחשש, אבל אולי זו מילה חזקה מדי. יש הרבה דברים שצריך לעשות, כמו ספורט או לאכול נכון, תחזוקת מנע. זה לא אומר שביום הולדת אני לא יורד על עוגת מוס שוקולד".
עוד דבר מאריך חיים הוא פרק ב' מוצלח.
"זה מוכח מדעית שמה שמאריך חיים זה 'קומפניינשיפ', גם אם זה קורה בפרק ב'. במקרה שלי פרק ב' מדהים. עכשיו זה איך שזה נועד להיות. זה עניין של עם מי אתה הולך לישון ועם מי אתה קם בבוקר".
"נפתח מדד בריאות לחיידקים"
ובחזרה להשקעה בחברת DayTwo, שהוקמה על בסיס מחקר ארוך שנים של פרופ' סגל ופרופ' ערן אלינב ממכון ויצמן, שהוכיחו כי הרכב חיידקי המעי משפיע באופן דיפרנציאלי על קפיצות הסוכר בדם לאחר האכילה. DayTwo נועדה להתאים את התזונה להרכב חיידקי המעי של כל אחד, ולנטר את המזון שנצרך, בעיקר כזה שמביא ל"קפיצות הסוכר". לאחר שהמייסדים הצליחו לקבל זכויות על המחקר ממכון ויצמן, יצאה החברה לדרך עם שלושה מייסדים: נכט, ליהיא סגל, המנכ"לית הראשונה של החברה וכיום חברת דירקטוריון, ויובל אפק, שכבר אינו בחברה. את שינוי המיקוד העסקי מובילות היום פנים אמריקאיות: דייב הנדרסון, בכיר בתעשיית מדעי החיים האמריקאית, שמחליף את סגל בניהול החברה. היו"ר החדש של החברה הוא יאיר ברימן, בעבר מנכ"ל גלובלי של החברות־הבנות של פיליפס בתחום הרפואה הדיגיטלית.
כיום החברה מנסה לתקן את המודל העסקי שלה באופן שיחלק אותה לשניים: גוף ישראלי, שיעבוד עם קופות החולים המקומיות, וגוף אמריקאי, שינסה לעבוד מול חברות ביטוח וחברות ענק שם כדי שיציעו את הפתרון של DayTwo לעובדים שלהן במודל של דמי מנוי.
פרופ' סגל טוען שחיידקי המעיים לא קיבלו את היחס המגיע להם עד היום ושההשפעה שלהם על בריאות האדם היא קריטית. במחקרו, לטענתו, הוכח שניתן לחזות קפיצת סוכר בדם על בסיס החיידקים האלה. DayTwo מספקת למעשה המלצות תזונה מותאמות רצפי הדנ"א של חיידקי המעי בגוף המשתמש, וכן על בסיס מידע רפואי ומידע אישי התנהגותי.
בין המשקיעים בחברה הישראלית ניתן לציין כמה גופי ענק, בהם תאגיד ג'ונסון אנד ג'ונסון, רשת בתי החולים האמריקאית Mayo Clinic, הקרן הצרפתית Seventure Partners המתמחה בהשקעות בתחום חיידקי המעי, קרן aMoon, שהוקמה על ידי נכט, קרן 10D הישראלית, שחקן הכדורסל הישראלי עומרי כספי, Cathay Innovation, פועלים שוקי הון, קרן La'maison ו־Micron Ventures.
לפי פרופ' סגל, ההכרה המדעית מושגת באמצעות פרסומים וניסויים קליניים שעברו ביקורת עמיתים, כשלטענתו במוצר הקיים היעדים המדעיים כבר הושגו. "השגנו כמה ציוני דרך כאלו", הוא מספר. "הראשון, עם פרסום המאמר הראשי של 1,000 הנבדקים, בכתב העת המדעי Cell. ציוני הדרך הבאים היו בניסויים קליניים שפרסמנו השנה בעיתון המוביל לסוכרת Diabetes Care, שבו פרסמנו את תוצאות הניסוי הקליני ארוך הטווח שביצענו על אנשים עם טרום סוכרת ועל סוכרתיים".
לדבריו, החברה בוחנת פיתוח של מוצרים נוספים על בסיס חיידקי המעיים, "למשל התאמת תזונה ותוספי תזונה שישנו את הרכבם לבריא יותר, ואבני הדרך יהיו בהוכחה שההמלצות שניתן אכן ישנו את הרכבם ואת בריאות הנבדקים. בהמשך החברה שוקלת כניסה לפיתוח כלי אבחון וטיפול מבוססי חיידקי מעיים, וכאן אבני הדרך יכללו ניסויים שיוכיחו את יעילות ההתערבויות שנבצע בהרכבם".
על אילו ישומים מדובר?
"אם עד היום DayTwo הסתכלה על חיידקים קיימים ונתנה המלצות תזונה, עכשיו היא עומדת לפתח יכולת לתת מדד בריאות ('ציון') לחיידקים. בניגוד לגנטיקה, על חיידקי המעיים אנחנו יכולים להשפיע. החברה תוכל לתת ציון למיקרוביום (חיידקי מעיים), להגיד אם הוא דומה למישהו עם סרטן, לאדם כבד משקל, או לאדם רזה ובעזרת התערבויות תזונתיות או תוספים - לדעת איך לקחת את החיידקים שלך ממקום אחד למקום יותר בריא. רק ל־DayTwo יש המאגר הזה, שיכול להביא תובנות על מה לשנות".
יש לכם קשיי גיוס עובדים בעידן של תגמול אסטרונומי לעובדי הייטק?
נכט: "אני מקוה שאם נשלם את אותן משכורות כמו איזו חברה אמריקאית — אנשים יעדיפו לעשות אצלנו ביג דאטה כי יש פה ערך מוסף של בריאות וישראליות, אבל אין לנו ברירה אלא לשלם את המשכורות האלה".
סגל: "במשכורות נמוכות קשה לגייס דוקטורנטים. בעבר ראינו שהרבה מהם שהלכו לפוסט־דוק במטרה לפתוח מעבדה בעצמם, אבל כיום מציעים משכורות גבוהות מאוד לדוקטורנטים שמסיימים לימודים במדעי הנתונים, והם שואלים את עצמם בשביל מה ללכת ל־4-3 שנים לפוסט־דוקטורט בחו”ל במשכורת נמוכה, כאשר אין הבטחה שבסופו של דבר הם יקבלו משרה. המשכורת באקדמיה לא תהיה דומה למה שבחוץ. רמות השכר האלה מקרינות גם על האקדמיה, שהיא חלק גדול מהחדשנות".
