שוברת קודיםהכל מלאכותי חוץ מהבינה: המודל העסקי משבש את המשקיעים
שוברת קודים
הכל מלאכותי חוץ מהבינה: המודל העסקי משבש את המשקיעים
כתב האישום על הונאת משקיעים שהוגש נגד מנהלי MoviePass ממחיש עד כמה המושג "בינה מלאכותית" משמש כאמצעי שיווק לסטארט־אפים, גם אם המודל העסקי כושל ואינו מבוסס על הטכנולוגיות המוצהרות
מעטים הם המקרים שמטילים ספק אחד מהדהד לתעשייה שלמה. כזו היא MoviePass, אפליקציה שהאמינו שתעשה לתעשיית הקולנוע מה שנטפליקס עשתה לטלוויזיה בכבלים, והוכתרה שנה אחר שנה על ידי העיתונות כאחת מהחברות החדשניות והמשבשות המובילות. היום, שלוש שנים אחרי שנעלמה, שני מנהליה הבכירים תיאודור פרנסוורת', שהיה יו"ר ומנכ"ל HMNY, החברה־האם של MoviePass, וג'יי מיטשל לואו, שהיה מנכ"ל MoviePass, עומדים בפני כתב אישום על הונאת משקיעים.
MoviePass הוקמה ב־2011 ב"עידן השיבוש הגדול", והיתה "האובר של תעשיית הקולנוע". בשיאה הוערכה ב־330 מיליון דולר והיו לה 3 מיליון מנויים משלמים. החברה הציעה הבטחה גדולה: מנוי במחיר קבוע של 9.95 דולר בחודש, שיעניק לרוכש כרטיס קולנוע אחד ביום, כל יום וללא הגבלה. אז היה מחיר כרטיס קולנוע ממוצע בארצות הברית 9.31 דולר, מה יכול להשתבש. נאום המכירה של MoviePass נראה הגיוני - מרגע שמתחילים להקרין סרט כל מושב באולם שנותר ריק לא יכול להניב יותר רווח. תחת הנחה זו הם ניסו לשכנע את רשתות הקולנוע למכור להם כרטיסים מוזלים וכולם ירוויחו: בתי הקולנוע ימכרו כרטיסים שאחרת לא היו מוכרים והמנויים יקבלו מחיר מופחת.
המציאות היתה אחרת, רשתות הקולנוע לא שיתפו פעולה ובמקום יצרו לעצמן תוכניות מנויים. MoviePass נאלצה לקנות את הכרטיסים במחיר מלא ולמכור אותם למנויים במחיר המופחת. ככל שהפופולריות של החברה הלכה וגדלה, כך היא משכה יותר מנויים ונכנסה לחובות עמוקים יותר. כישלון, אבל לא סתם כישלון, כישלון שהוא שיטה.
העיקר שהמניות מתנפחות
בכתב האישום נטען ששני המנהלים הבכירים ידעו כל הזמן כי המודל העסקי שלהם הוא כישלון. "פרנסוורת' ולאו ידעו שהתוכנית "ללא הגבלה" בסך 9.95 דולר היא גימיק שיווקי זמני להגדלת מנויים חדשים, שנועדה לנפח באופן מלאכותי את מחיר המניה של HMNY ולמשוך משקיעים חדשים", נכתב בכתב האישום ומפורט כי השניים ממש טענו כי התוכנית העסקית שלהם יכולה לייצר רווח למרות שתמיד ידעו שלא.
סטארט־אפים רבים נעים על הגבול הדק בין היכולת העתידית לייצר רווח ולנצח להיות הפסדיים. לרוב הם מגוננים על פעילותם משפטית באמצעות שורה אחת שהפכה קנונית במגזר והיא ניסוח משתנה של הרעיון: "ייתכן שלעולם לא נהיה רווחיים", שהם נוהגים לצרף במסמכים ציבוריים תחת קטגוריית "גורמי סיכון".
קשה לחשוב על עוד פלח בשוק שבו עסקים בונים עצמם ומגייסים מאות מיליוני דולרים בידיעה שיש אפשרות ממשית שלעולם לא יוכלו להשיא רווחים, שאין דבר במודל העסקי שלהם כפי שהו שיכול לייצר למשקיעים בהם רווחים. אבל עניינו במגזר הטכנולוגיה - שוק שחולם, בונה עתיד, מלא חזון ופעילות מסוג זו מתומרצת היטב על ידי משקיעי הון סיכון מתוחכמים שיודעים היטב מתי להשקיע ומתי לצאת מההשקעה ולהכניס את הציבור הרחב במקומם כדי לאסוף את השברים.
כדי לתמוך בחלומות יש מודל עסקי אחד, מפורסם במיוחד של התעשייה – המודל המשבש. מושג נפוץ שמתייחס למוצר שמערער על התפיסה הקיימת ודוחק אותה עד להחלפתה, ומבוסס על הרעיון שמתחרים קטנים יכולים לערער על דומיננטיות של חברות מובילות שוק, לשבור חומות קיימות ולעקוף רגולציות בתעשיות נוקשות באמצעות פתרונות יצירתיים. בין המשבשים יש קבוצה שלא מפסיקה לאכזב, אלו שבפעילותן אין שום דרך לרווחיות. שהמודל העסקי שלהן מבוסס על הרעיון שיום אחד, מתישהו, יהיו רווחיות, בטוח, אולי, אולי אף פעם לא. רגע זה יגיע אם יהיו מספיק גדולות, לא כי הגודל ייצר להן יתרון תחרותי, כמו יעילות יוצאת דופן, אלא שיאפשר לשלוט על השוק או על התנאים המארגנים שלו.
MoviePass הבטיחה הבטחות ריקות וחלולות לשיבוש בר קיימא, ומשום שלא הצליחה למשוך איתה משקיעים לאורך זמן כמו אובר וולט (שגם הם עדיין מעולם לא רשמו רווח) היא מצאה את עצמה נסגרת. אנחנו נשארנו רק עם מוסר ההשכל - חברות "משבשות" ששורדות רק משום שמקבלות אספקה רציפה של מזומנים מתעשיית ההון סיכון הן גימיק שיווקי שנועד לנפח מחירי מניות כדי שהמשקיעים יוכלו לצאת ברווח.
גם העיתונות אשמה
כתב האישום נגד פרנסוורת' ולאו לא תם כאן. השניים אף מואשמים כי טענו שלא בצדק כי החברה משתמשת בטכנולוגיית ביג דאטה ובינה מלאכותית, כדי לנתח פעילות מנויים, לייעל את השירות ולהגביר רווחים. בפועל פארנסוורת' ולואו ידעו של־HMNY אין את הטכנולוגיות או היכולות לייצר רווחים מנתוני המנויים של MoviePass או לשלב טכנולוגיות אלו באפליקציית MoviePass". אם חשבתם שכל זה התרחש רק מתחת לפני השטח, בכתב האישום ברורים למדי: "פרנסוורת' ולאו הציגו לכאורה מצגים כוזבים ומטעים אלה בהודעות לעיתונות, במסמכים של ה־SEC, בראיונות בפודקאסטים ובטלוויזיה ובמדיה המודפסת והמקוונת, שכולם נועדו להגיע, ולעתים אכן הגיעו, למשקיעים ולציבור הרחב".
אם ניקח דוגמה מעמק הסיליקון והעיתונות המשתאה אנו חיים בעתיד שבו מכונות מפתחות מיומנויות במהירות ועולות על האדם במגוון משימות – פשוטות יותר ומעורפלות פחות. אם לא בעתיד, אז פסע ממנו. הנה המהפכה של בינה מלאכותי, ביג דאטה אוכל את העולם, מערכות בינה מציירות לנו כבשה, מכוניות אוטונומיות כבר בשימוש מסחרי, קריפטו מחליף את המערכת הפיננסית העולמית, ורובוטים היומניודים ממש עוד רגע יחליפו את כל מקצועות הטיפול. שלא נדבר על כך שאנחנו ממש על קצה המהפכה הבלתי נמנעת – בינה מלאכותית כללית. מכונות שילמדו בעצמן, יכתבו פרוזה טוב יותר מז'וזה סאראמאגו, ויהיו כלב השמירה של הדמוקרטיה במקום חדרי החדשות.
הקסם שאופף מונחים כמו "בינה מלאכותית" וכלים טכנולוגיים אחרים לא נוצר באופן טבעי. הוא מתהווה על ידי הבטחות מוגזמות של סטארט־אפים, בשילוב הסיקור עוצר הנשימה של העיתונות הטכנו־אוטופית. כוחם של מונחים אלו כה עוצמתי שהוא נדחף כל זמן שרק אפשר לדחוף אותו. במדינת ישראל כבר פתחו את "התוכנית הלאומית לבינה מלאכותית", בבורסת ת"א מקימים "פלטפורמה לנכסים דיגיטליים" (זאת אומרת קריפטו), ב־WeWork טענו כי הם משתמשים בבינה מלאכותית כדי לייעל ניהול בניינים והדוגמאות רבות. עד כמה באמת ממנפים טכנולוגיות מסוג אלו כדי לייעל שירות, עד כמה מוצרים אלו באמת שלמים או עושים מה שהם אמורים לעשות? החוכמה היא רק בדיעבד.
MoviePass ככל הנראה לא היו שונים. באוגוסט 2018 כשקרסה החברה אף אחד לא דמיין שחלק מנפילתה קשור לכך שהם נפנפו בחוזקה בידיהם צועקים סתם ככה "בינה מלאכותית". ואנחנו רק בדיעבד נותרנו עם הלקח השני – יעילות יכולה להיות מוכחת רק במספרים, לא בסיסמאות, ואם חברה טוענת כי היא משתמשת בבינה מלאכותית כדי לייצר רווחים, חפשו את ההסברים.
