טכנולוגיה צבאית ואתגרי הקניין הרוחני
טכנולוגיה צבאית ואתגרי הקניין הרוחני
על רקע האירועים האחרונים בלבנון, שם התפוצצו מאות ביפרים ומכשירי קשר בהוראה מרחוק, כדאי לצלול אל נושא הטכנולוגיות הצבאיות והמודיעיניות, והקניין הרוחני שלהן. שוחחנו עם ג'ף מלניק, מנהל מחלקת אלקטרוניקה וחשמל והנדסה בקבוצת ארליך, על הגנה על קניין רוחני שפותח בצבא, האינטרסים של הצדדים השונים והשאלות שעולות בעקבות זאת
בעולם הטכנולוגיה הצבאית והמודיעינית, הגנה על קניין רוחני מציבה אתגרים ייחודיים ושאלות מורכבות. מצד אחד, ישנו צורך להגן על פיתוחים טכנולוגיים חדשניים שעשויים להוות יתרון אסטרטגי משמעותי. מצד שני, קיים אינטרס ביטחוני עליון לשמירה על סודיות מוחלטת סביב יכולות וטכנולוגיות מתקדמות. ג'ף מלניק, מנהל מחלקת אלקטרוניקה וחשמל והנדסה בקבוצת ארליך, שופך אור על המורכבות הזו ומספק תובנות על הדילמות בתחום.
גישת הצבא לפטנטים: סודיות מעל הכל
הגישה המרכזית של הצבא וגופי המודיעין באשר לנושא הפטנטים היא שמירה על סודיות והימנעות מעיסוק בפטנטים. "ליוויתי כבר מספר פעמים לקוח למחלקות הטכנולוגיות של הצבא. הגישה שלהם היא שהם לא רוצים פטנטים, משום שזה מכריח אותם לגלות מידע על הפיתוח במסמכי הבקשה, וזה הדבר האחרון שהם רוצים לעשות".
בשורה התחתונה, הצבא וגופי המודיעין מעדיפים לשמור על סודיות מאשר להגן על הקניין הרוחני באמצעות פטנטים. "זו גישה שונה מאוד, או בעצם הפוכה, מהמקובל בתעשייה האזרחית, שם פטנטים נחשבים לכלי מרכזי בשמירה על יתרון תחרותי", מסביר ג'ף.
"פטנטים לא מעניינים אותם, אלא אם אזרח המציא משהו ורשם פטנט ואז זה מגיע אליהם. רק במקרים כאלו הם יתעסקו עם פטנטים, וגם אז הם משתדלים לעשות באופן שלא מגלה לאויב מה הם עושים", מוסיף ג'ף. הנקודה הקריטית עבור הצבא, "היא שאפילו אם הטכנולוגיה ידועה, צריך ליצור מצב בו אף אחד לא יידע שהם משתמשים בה".
אתגרי הקניין הרוחני בטכנולוגיות צבאיות: מי הבעלים האמיתי?
ג'ף מתאר מצב מורכב בו "ישנם יזמים שלוקחים טכנולוגיות צבאיות קיימות, משחזרים אותן ומגישים בקשה לרישום פטנט, מתוך ידיעה שההמצאה לא מוגנת בפטנט והצבא לא ייאבק על הזכויות שלו".
הבעיה במקרים האלו, אומר ג'ף, "היא שהפטנט לא תקף, בעיקרון, משום שמגיש הפטנט מגדיר את עצמו בתור 'ממציא' במסמכי בקשת הפטנט – אך הדבר אינו נכון".
לדברי ג'ף, "כאשר מגיע לקוח ומצהיר על עצמו בתור 'ממציא', אני בתור עורך פטנטים מבצע חיפוש במידע הזמין באופן ציבורי, ואם אין הוכחה או סימן שמראים אחרת, אני מאמין להצהרה".
לדבריו, הצהרה זו עומדת למבחן רק כאשר ישנו צד נוסף אשר טוען כי אותו 'ממציא' כלל אינו ממציא, לרוב מאינטרס מסחרי. "לדוגמה, אחד הלקוחות הראשונים שייצגתי היתה חברה בתחום השימוש בצוללות, שאחד העובדים שלה עזב ורצה לפתוח חברה פרטית שתתחרה במקום העבודה הקודם שלו. בשלב זה הוגשה כבר בקשה לקבלת פטנט, בה אותו עובד מוגדר בתור 'ממציא' ", מספר ג'ף. בניסיון לגרום לדחיית הפטנט, "אותו עובד פנה לרשם הפטנטים והצהיר שהוא לא באמת ממציא ושלמעשה אין המצאה והכל הועתק מספרים ומאמרים קיימים. בסופו של דבר, רשם הפטנטים לא השתכנע מהטענות של העובד ואישר את הפטנט".
כאשר מדובר בטכנולוגיות שפותחו בצבא, עולות שאלות מעניינות על הבעלות על הטכנולוגיות. האם הידע והניסיון שרוכש אדם במהלך שירותו הצבאי הם קניינו הפרטי? או שמא הם שייכים למערכת הביטחון? ג'ף אומר כי "כל עוד לא גנבת אינפורמציה מהצבא, גם אם זה ידע שצברת במהלך הצבא, אתה יכול בכנות לכתוב שאתה הממציא ולהגיש את הבקשה לקבלת פטנט."
מקרה RSA: דוגמה לעולם הקניין הרוחני הצבאי
בחלק מהמקרים, הסודיות של הצבא גורמת לכך שהמצאות מסוימות מפותחות במקביל בעולם האזרחי. ג'ף מביא את הדוגמה של מערכת ההצפנה RSA, שמשמשת כמקרה מבחן מרתק לסוגיות של קניין רוחני בטכנולוגיות צבאיות. "מערכת הצפנה RSA המשתמשת במפתח ציבורי, שפורסמה לראשונה ב-1977 על ידי שלושה ממציאים: רון ריבסט, עדי שמיר ולאונרד אדלמן. אחרי שאותם חוקרים הגישו את הפטנט והשימוש ב-RSA הפך לנפוץ, התברר ש-GCHQ, שהוא חלק משרותי הביון הבריטי, המציא את הרעיון עשור לפני כן ושמר על כך בסוד." במקרה זה, מדגיש ג'ף, "הפרופסורים המציאו את המודל ולא ידעו שהוא כבר קיים. כתוצאה מכך, הם באמת ראויים להגדרה של 'ממציאים', אם בוחנים את המצב בהיבט של דיני קניין רוחני."
המקרה של Waze: המעבר מצבאי לאזרחי
אחת הדוגמאות הבולטות של טכנולוגיה שהחלה בצבא והפכה למוצר אזרחי מצליח הוא מפות שמתעדכנות על ידי קליטת נתונים מהמשתמשים, "כלומר, Waze", אומר ג'ף. "הרעיון היה קיים ביחידת המודיעין של צה"ל כדי להצליב מידע ולפקח על התנועות של האויב והכוחות בשטח". לאחר מכן, אותה טכנולוגיה הגיעה לשימוש במרחב הציבורי, אבל למטרות אזרחיות של עדכון על פקקים, מכמונות מהירות ושוטרים, על בסיס הידע של המייסדים. "Waze זה ביג דאטה - מיליוני דיווחים מטלפונים בתוך מכוניות שמצטבר לתמונה כללית,", אומר ג'ף ומוסיף: "יש להם IP ופטנטים היום, אבל הבסיס של הכל התחיל בצבא."
אתגרים אתיים ברישום פטנטים התקפיים
לבסוף, ג'ף מתייחס לאתגרים האתיים בתחום. "בכל מדינה יש סעיף בחוק הפטנטים שכותב שאם ההמצאה אינה מוסרית, אפשר להחליט שלא לרשום אותה." בעקבות זאת, פטנטים על טכנולוגיות המשמשות למטרות לא אתיות, יהיו בעייתיים לרישום.
"אם יש שימושים הפוגעים בזכויות הפרט אך לגיטימיים למדינה, כמו שמירה על חוק וסדר, אפשר יהיה לרשום את הפטנט," מסביר ג'ף. "אבל אם ההמצאה חוצה את הסף, כמו גז רעיל בניגוד לאמנות הבינלאומיות, הרשויות לא ירשמו פטנט עליו."
לכן, עבור כל מי שחזה באירועים בלבנון ושוקל האם להגיש בקשה לפטנט על מכשירי קשר מתפוצצים, "תהיה לו בעיה לכתוב פטנט על זה. אם הפטנט הוא הפעלת טלפון בשלט רחוק באופן כללי, ייבחנו את הבקשה. אבל אם השימוש הוא פיצוץ חומר נפץ, זה יהיה מאוד בעייתי".
לסיכום, אין ספק כי ישנה מורכבות רבה בממשק שבין טכנולוגיות צבאיות, קניין רוחני, וסוגיות אתיות. בעוד שהצבא מעדיף לשמור על סודיות, השוק האזרחי מחפש דרכים להגן על המצאות באמצעות פטנטים. האתגר הוא למצוא את האיזון הנכון בין הגנה על קניין רוחני, שמירה על ביטחון לאומי, ועמידה בסטנדרטים אתיים.
"באופן כללי, אני מאחל לכולנו ביטחון, שקט ו-IP שעומד בערכים מוסריים", מסכם ג'ף.
