דוח טכנולוגי החזון של מאסק לגבי טוויטר לא קשור למציאות
דוח טכנולוגי
החזון של מאסק לגבי טוויטר לא קשור למציאות
חלוצי הרשתות החברתיות חלמו על כפר גלובלי נטול מגבלות שיח ושמרי סף שבו בני אדם מחליפים רעיונות בנימוס ובחברותא. מאז, כולם כבר הספיקו להבין שזה מתכון בדוק להעמקת הקיטוב החברתי, חוץ מאלון מאסק. מזל גדול שהוא כנראה לא יוכל להשתלט על טוויטר
החלום של המיליארדר אלון מאסק להשתלט על טוויטר, כך נראה, הולך ומתרחק, בדרך להפוך לבלתי אפשרי. אף שאפשר לדמיין עתיד חיובי שבו יזם עם היסטוריה מוכחת של הצלחות לוקח את המושכות של הרשת החברתית המתבוססת, מקשקש אותה מהיסוד והופך אותה למתחרה ראויה לפייסבוק במקום הספיח הנישתי שהיא כיום, כניסתו לשם הייתה מבטיחה באופן כמעט ודאי את קריסתה המהירה לביב שופכין טרוליזם, הסתה ושנאה.
החזון שמנחה את מאסק בכל הנוגע לשיח מקוון רחוק מלהיות חדשני או פורץ דרך. הוא מיושן, מאובן, מעופש, נוסטלגי במעט בכך שהוא מזכיר את החזון שאפיין את הרשת בסוף המאה הקודמת ובתחילת הנוכחית ובעיקר מתעלם מכל מה שאנחנו כבר יודעים על השיח המקוון, מכל הלקחים שנלמדו, חלקם בדם.
את החזון פרס מאסק בראיון שהעניק בכנס TED בשבוע שעבר, סמוך להכרזתו על כוונתו לרכוש את השליטה בטוויטר. "אני חושב שזה מאוד חשוב שתהיה זירה מכילה לחופש ביטוי", הוא אמר. "טוויטר הפכה לכיכר העיר דה-פקטו, אז זה ממש חשוב שלאנשים תהיה את התפיסה שהם יכולים לדבר בחופשיות בגבולות החוק. התחושה האינטואיטיבית שלי היא שפלטפורמה ציבורית שממקסמת אמון ומכילה בצורה רחבה חשובה מאוד לעתיד הציביליזציה".
כשנשאל על ידי המראיין האם הוא חושב שלא צריכות להיות שום מגבלות על מה שאנשים יכולים לומר בטוויטר השיב מאסק: "אני חושב שטוויטר או כל פורום מוגבלים על ידי החוקים במדינה שבה הם פועלים' אז ברור שיש מגבלות מסוימות על חופש הביטוי בארה"ב וכמובן שטוויטר חייבת לציית לחוקים אלה".
ומה בנוגע מקרים שבהם המצב לא ברור לחלוטין? "אם יש אזור אפור, אני אומר תנו לציוצים להתקיים. אנחנו רוצים להיות מאוד לא נכונים למחוק דברים ומאוד זהירים עם חרמות קבועים. אני חושב שפסקי זמן יותר טובים מחרמות קבועים (והאם יש כאן רמיזה לכך שלו זה היה תלוי בו טראמפ, המוחרם הבולט ביותר, היה חוזר לטוויטר? ע"כ). זה לא יהיה מושלם, אבל אני חושב שאנחנו רוצים תפיסה ומציאות שביטוי הוא חופשי עד כמה שאפשר", הסביר מאסק.
אם נסכם בקצרה את התפיסה של מאסק: לפרסם כל מה שמותר במסגרת החוק ובמקומות שיש ספק להתיר פרסום זה המתכון להגברת האמון בפלטפורמות מקוונות. חזון זה הוא כמובן שטויות גמורות. מתכון בטוח לאסון. ואם מאסק באמת מאמין לו ייתכן שהוא מעיד על סימנים מוקדמים של אלצהיימר, שכן נראה שהוא שכח כל מה שקרה ברשתות חברתיות בשנים האחרונות.
החזון, כפי שאבחן בחדות מייק מסניק מ-Techdirt, דומה מאוד לזה שאפיין את חלוצי האינטרנט, בהם גם מארק צוקרברג בשנים הראשונות של פייסבוק, ואת מייסדי טוויטר עצמם. אם רק ניצור פלטפורמה שתאפשר לאנשים לשוחח בחופשיות ולהחליף דעות על בסיס שווה במקום נטול משליטה של שומרי סף גדולים ייקרו דברים טובים.
מי שהיה כאן לפני 30 ו-20 שנה, כשהאינטרנט עוד ניסה להבין את עצמו, זוכר את התפיסה שלפיה הרשת תהפוך את העולם לכפר גלובלי קרוב, תשבור מחסומים בין אנשים, תחזק קשרים, תסייע להתגבר על חילוקי דעות ועל סכסוכים עמוקי שנים, ותגרום לכל אזרחי העולם לאחוז זה בידו של זה, לרקוד במעגל גדול של אחווה אנושית ולשיר קומביה. להגיד שזה לא בדיוק קרה יהיה מדויק. להגיד שהרשת גרמה דווקא למצב ההפוך יהיה מדויק לא פחות.
בשנים האחרונות, מאוחר מדי, החזון הזה נזנח לטובת הבנה שרשת פתוחה ונטולת מגבלות היא לא מתכון לשלום עולמי אלא כר פורה לשגשוש של קיצונות, הסתה, פילוג ושנאה שמנוצל ביעילות על ידי שחקנים רעים – מדינות כמו רוסיה, טרולים, קונספירטורים והזויים נוספים – להפצה יעילה של שקרים ודברי שטנה. הפריחה של תנועת הקונספירציה ההזויה QAnon, ההד העצום שזוכים לו מתנגדי החיסונים ומכחישי הקורונה, הג'נוסייד בבני הרוהינגה במיאנמר, מלחמת האזרחים ההרסנית באתיופיה, קריסת האמון הכללית בעובדות ובמציאות לטובת הסתמכות על עובדות חלופיות ותחושות בטן – כל אלה ורבים אחרים הם תוצאה של החזון למתן חופש ביטוי רחב ככל האפשר.
מאסק חוזה, או שמא דווקא הוזה, שטוויטר נטולת מגבלות על חופש הביטוי מעבר לאלה שמחייב החוק תהיה מקום של אמון ושל הכלה. אבל מי שאתרע מזלו להיקלע לסערת טוויטר יודע שהתוצאה של היעדר מגבלות היא שיח שבו שולטים הצדדים הרעים והנמוכים ביותר של הרשת; שתקיפות אישיות חמורות, קללות, הסתה, גזענות, הומופוביה, מיזוגניה שולטים בשיח; ושהתוצאה היא בריחה של מי שבאמת רוצים לדבר והתעצמות של אלה שרוצים להשפיל, להקטין, להפחיד ולאיים.
פייסבוק וטוויטר הבינו את זה, בסופו של דבר, והחזון על פלטפורמה נטולת מגבלות נזנח לטובת תפיסה שמעצבת את השיח במסגרת כללים מסוימים ועושה מאמצים, לא תמיד מספקים, על מנת לנטר ולבלום התבטאויות מסיתות ומזיקות, הגם שיכולות להיחשב לחוקיות. אפילו הרשת החברתית (הכושלת) של טראמפ, בעלת השם המעיק Truth Social, שהוקמה במפורש על מנת להוות חלופה מבוססת חופש ביטוי רחב לרשתות החברתיות הגדולות, כבר חסמה משתמשים והגבילה פוסטים של אחרים.
הן עושות את זה לא כי נמאס להן מחופש הביטוי, אלא כי הן הבינו שהיעדר מגבלות מרעיל את השיח, מדרדר את הפלטפורמה למקום שיכול להרחיק את רוב המשתמשים, להרתיע מפרסמים ןללסבך אותן בצרות משפטיות ורגולטוריות. הרשתות הבינו שאם לא יעשו משהו בעצמן, יגיעו המחוקקים ויעשו את זה בשבילן - והן עלולות לא להיות מרוצות מהתוצאה.
מאסק שכח, לא מודע או מתעלם במכוון מכל זה. בחזון שלו, ברגע שתוסרנה מגבלות השיח מטוויטר תהיה פריחה באמון ובהכלה של המשתתפים, שינהרו בהמוניהם לאוטופיה של דיבור חופשי, פתוח ומקבל. זה חזון על מציאות לא קיימת, כזו שאין בה טרולים ומשתמשים אחרים שרק מחפשים להפיץ ארס ולתקוף משתמשים אחרים. עולם שבו כולם מתנהגים יפה, מדברים בצורה מנומסת ויודעים להכיל חילוקי דעות. עולם שהיה קיים רק בדימיון של חלוצי הרשת ומעולם לא הפך למציאות.
אם מאסק ישתלט על טוויטר ויישם בה את החזון שלו לא תהיה זו התחלה חדשה לרשת החברתית אלא תחילת הסוף שלה. בדרך, היא גם יכולה לחולל שורה של נזקים חדשים ובלתי-צפויים לשיח העולמי ולדינמיקות חורצות הגורלות שנגזרות ממנו. לטוויטר יש הרבה קשיים. החזון של מאסק הוא לא הפתרון לאף אחד מהם. הכישלון המסתמן של ניסיון ההשתלטות שלו הוא חדשות טובות לטוויטר, למשתמשיה, ובסופו של דבר גם לעולם.
