דעהמאסק מאמין בחופש הביטוי - עד שזה מגיע אליו
דעה
מאסק מאמין בחופש הביטוי - עד שזה מגיע אליו
צריך לקרוא לילד בשמו - זה לא "דוקסינג" ולא חופש הפעולה של חברה פרטית, אלא מיליארדר שקובע גבולות למאות מיליונים לפי גחמותיו
בימים אלו נראה כי העולם חוזה בניסוי חברתי שמנסה לענות על שאלה אחת – מה גרוע יותר? רשת חברתית שמנוהלת על ידי קבוצת דיקטטורים או פלטפורמה שמנוהלת בידי דיקטטור אחד? השבוע האחרון בטוויטר אולי מרמז על תשובה – אף אחד מהם.
בסוף השבוע האחרון השעה אלון מאסק, המנהל והבעלים של טוויטר, חשבונות טוויטר של שורת עיתונאים אמריקאים מוכרים. מאסק עשה זאת בטענה כי הם סיכנו את חייו וחיי משפחתו, משום שצייצו על חשבון טוויטר שעוקב באופן אוטומטי אחר מיקום מטוסו הפרטי. מאסק קבע כי שיתוף זה מסכן את חייו וחיי משפחתו ושינה את תנאי השימוש של טוויטר כך שיאסרו שיתוף מיקום בזמן אמת.
השעיית עיתונאים, גם אם קצרה, היא בעייתית משום שהיא מרסנת את חופש הביטוי של אחד מהמקצועות שמסמלים יותר מכל את יסודות החברה הדמוקרטית. המהלך נראה קיצוני במיוחד עבור מאסק, שהגדיר את עצמו כבעל גישה מוחלטת לחופש הביטוי, ונימק את רכישת טוויטר משום ש"חשבתי שזה חשוב לעתיד הציוויליזציה שתהיה כיכר עיר דיגיטלית שאנשים חשבו שהיא הוגנת ומגרש משחקים שווה".
מאסק חזר על טענות אלו בשבועות האחרונים, איך יגן על הזירה מפני החלטות שרירותיות של ניהול תוכן, הסביר כי הרשת צריכה להיות "עקבית ושקופה" ושהאלגוריתם שלה "בקוד פתוח כדי שאנשים יוכלו לבקר אותו". אבל אם הבעיה של טוויטר הישנה הייתה ההטיות והדעות הקדומות של ההנהלה הקודמת, מה זה אומר כשההנהלה החדשה מקבל את כל החלטות ניהול התוכן לפי המוסר הסובייקטיבי שלו?
כדי להתמודד על שאלות של חופש ביטוי וגבולותיו, תחילה יש להציג קצת עובדות, שחסרות בשיחה. ראשית יש לדייק – העיתונאים מעולם לא שיתפו בזמן אמת את המיקום של אלון מאסק או בני משפחתו. לא רק שהם לא שיתפו את מיקומו של המטוס, לא האנשים עצמם, אלא שהם גם לא פרסמו את המיקום, אלא דיברו על הנושא.
שנית ולא פחות חשוב - חשבונות הטוויטר האוטומטיים ששיתפו את מיקום מטוסו הפרטי, כולל החשבונות שפרסמו את מיקום המטוסים הפרטיים של מיליארדרים אחרים כמו ג'ף בזוס, היא אינה פעולת דוקסינג - שהיא התיאור המקובל היום לחשיפת פרטים מזהים על אדם באינטרנט, שהיה רוצה שיישארו אנונימיים. זאת משום שהמידע על מקום הימצאם של המטוסים הפרטיים הללו הוא מידע ציבורי שמפורסם על ידי רשות התעופה הפדרלית (FAA).
עובדות אלו אינן במחלוקת, ובכל זאת אירוע זה פיצל את האינטרנט לשניים, בין אלו שמצדיקים את מאסק וטוענים כי פעל באופן סביר להגן על חייו וחיי משפחתו ומגדירים את ניהול התוכן, הדיבור והביטוי בפלטפורמה על ידיו "סבירה", ובין אלו שרואים בו אביר חופש ביטוי מזויף, כמו שהסופר הרוסי-אמריקאי גארי שטיינגרט צייץ: "לא ראיתי כל כך הרבה חופש ביטוי מאז ברית המועצות".
בין לבין, היו שטענו כי טוויטר היא חברה פרטית ולכן זוהי זכותו של מאסק לעשות בה כרצונו, בעוד שאחרים מסגרו את מהלך העניינים כחלק ממלחמת תרבות, ואחרי שבהנהלת הטוויטר הקודמת הישעו דמויות בולטות מהימין השמרני האמריקאי – לרבות נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ, הגיע תורם של הליברלים והפרוגרסיביים.
קשה להתווכח עם טענת "הם התחילו" וגם לא נעסוק באימפולסיביות ובסובייקטיביות של ניהול התוכן של מאסק, גם כשהוא מפגין סתירות עמוקות בין הצהרותיו לפעילותיו. למשל, מאסק עצמו התייחס לחשבון הטוויטר שעקב אחרי המטוס הפרטי שלו לפני מספר שבועות, והבטיח כי לא יעשה לו דבר מסיבות של "חופש הביטוי", או כשהחליט להחזיר לפלטפורמה כמה מפיצי תיאוריות קונספירציה וניאו־נאצים מוכרים (כי "חופש ביטוי" וכו'), אבל לא את מפיץ התיאוריות אלכס ג'ונס (כי התיאורית קונספירציה שלו נוגעת בעצב חשוף של מאסק – ילדים).
לא נעסוק גם ברמת ה"סבירות" של מאסק או כי מדובר בחברה פרטית, שהרי "סבירות" היא תכלית כל השיחה והגנת ה"חברה הפרטית" אינה רלבנטית אם מאסק עצמו רואה בפלטפורמה כיכר עיר דיגיטלית ולא פחות מטובין ציבורי.
יש לעסוק רק בטענה אחת - שאף אחד מהצדדים לא נוהג לדבר עליה ואותה תמצת ברהיטות נשיא צרפת עמנואל מקרון: "אני לא רוצה לחיות בדמוקרטיה שבה ההחלטות המרכזיות נקבעות על ידי שחקן פרטי, רשת חברתית פרטית. אני רוצה שזה יוכרע על ידי חוק שהצביע עליו הנציגים, על ידי רגולציה או ממשל, שנדון באופן דמוקרטי ואושר על ידי מנהיגים דמוקרטיים".
מקרון אמר זאת בינואר 2021, כשהנהלת טוויטר הקודמת החליטה להשעות את חשבון הטוויטר של טראמפ לכל החיים, אך עקרונותיו ממשיכים להיות תקפים. גבולות דיבור וחופש ביטוי לא צריכים להיות נתונים לגחמות של קבוצת מנהלים עם תפיסת מוסר אחת או מיליארדר בודד בלי שום מעצורים, שתי צורות השלטון הופכות את טוויטר לכיכר דיגיטלית מוטה, תעלת ניקוז של רעילות מקוונת, פלטפורמה שנחמד לדבר עליה, אבל לא נחמד לדבר בה.
