דו"ח טכנולוגיגם אפל נכנעה לסין - והיא לא לבד
דו"ח טכנולוגי
גם אפל נכנעה לסין - והיא לא לבד
ענקית הטכנולוגיה, שבנתה את תדמיתה כחברה שמגינה על פרטיות משתמשיה, ולא חששה לצאת לעימות ישיר עם הממשל האמריקאי, הרבה פחות חופשיה להתריס בסין ולעמוד על שלה. היא גם שותפה פעילה במערך הצנזורה של בייג'ינג, ומסירה, ביוזמתה, אפליקציות מהאפסטור. והיא לא החברה היחידה שנמצאת במצב הזה. האם יש פתרון?
מי שרוצה לרקוד בסין, חייב לעשות זאת לפי החליל של שלטונות המדינה הטוטליטרית. ידענו את זה בעבר, וקיבלנו תזכורת לאחרונה כשראינו באיזה קלות מכופף הממשל את ג'ק מא והחברות שלו. זה נכון לא רק לחברות סיניות שכפופות ישירות לשליטת סין, אלא גם לחברות מערביות שזקוקות לחסדי הממשל על מנת לפעול כשורה.
למשל, אפל. בשנים האחרונות, ענקית הטכנולוגיה בנתה את תדמיתה כחברה שמגינה על פרטיות המשתמשים שלה, ושלא חששה לצאת לעימות ישיר עם ממשלת ארה"ב, אפילו בשעה שעומד בראשה נשיא קפריזי ונקמני. אבל סין? היא כבר סיפור אחר. שם, אפל פחות חופשיה להתריס ולעמוד על שלה.
חקירה נרחבת שפרסם בשבוע שעבר הניו יורק טיימס, ושמבוססת על מסמכים פנימיים ושיחות עם 17 עובדי אפל בעבר ובהווה, חושפת עתה עד כמה הצליח לכופף הממשל הסיני את אפל ולהפוך אותה לעושת דברו הצייתנית במדינה.
ראשית, בתגובה לחוק מ-2017, אפל הסכימה לאחסן את המידע על לקוחות סיניים במדינה, במחשבים ששייכים ומנוהלים על ידי חברה ממשלתית סינית עם השם הגנרי Guizhou-Cloud Big Data (GCBD).
עובדים של ממשלת סין שולטים פיסית במחשבים ומפעלים את הדאטה סנטר. המידע אמנם מוצפן, אבל אפל הסכימה לאחסן את המפתחות הדיגיטליים שמאפשרים להסיר את ההצפנה באותה דאטה סנטר, ובגלל התנגדות ממשלת סין היא לא משתמשת באותה הצפנה חזקה שקיימת בדאטה סנטרים שלה מחוץ למדינה. ויתורים אלו, אמרו לניו יורק טיימס מומחי אבטחה עצמאיים ואפילו מהנדסים באפל, מאפשרים לסין לזכות בגישה למידע הפרטי של המשתשמים כאשר אפל כמעט ולא יכולה לעצור אותה.
אם כי לא ברור למה שממשלת סין תנסה לזכות בגישה למידע או למה שאפל תעצור אותה, כשלפי הדיווח החברה היא שותפה פעילה בהעברת המידע לממשלה. החוק האמריקאי אמנם אוסר על העברת מידע לרשויות סין, אבל אפל הצליחה למצוא פרצה מסוכנת באיסור הזה: אפל הפכה את GCBD לבעלים החוקיים של מידע המשתמשים. היא גם שינתה את תנאי השימוש בשירותיה בסין כך שהמשתמש מעניק לחברה לגישה לכל המידע שהוא מאחסן בשירות iCloud של אפל. כתוצאה מכך, כשהרשויות בסין זקוקות למידע משתמשים, הן פשוט דורשות אותו מ-GCBD ולא מאפל. בעקבות שינוי זה אפל סיפקה לסין מידע על משתמשים בתשעה מקרים שונים.
שת"פ עם הצנזורה הסינית
אפל היא גם שותפה פעילה במערך הצנזורה של סין, ומסירה, ביוזמתה, אפליקציות מהאפסטור. לפי הניו יורק טיימס, אפל יצרה מנגנון פנימי שדוחה או מסיר אפליקציות שלתפיסתה עלולות שלא להיות מקובלות על שלטונות סין. החברה מכשירה את בוחני האפליקציות שלה ועושה שימוש בתוכנה ייחודית על מנת לוודא שאפליקציות לא עוסקות בנושאים שמוחשבים למוקצים בסין, כמו כיכר טיין-אן-מן, תנועת הפאלון גונג, הדאלי לאמה או עצמאות לטיבט או לטאיוואן.
במסגרת זו, מאז 2017 נעלמו מהאפסטור בסין כ-55 אלף אפליקציות, כאשר רובן עדיין זמינות במדינות אחרות. יותר מ-35 אלף מאפליקציות אלו הן משחקים, שחייבים לקבל אישור של הרגולטור הסיני. 20 האלף הנותרות כוללות אפליקציות של גופי חדשות זרים, אפליקציות דייטינג לגייז ושירותי מסרים מידיים מוצפנים. כן חסמה אפל אפליקציות לארגון מחאות שעוקפות מגבלות גלישה ואפליקציות על הדאלי לאמה. אפל אישרה שהיא מסירה אפליקציות בהתאם לחוקים המקומיים, ובמקביל אמרה שיש מפתחים שבחרו להסיר את האפליקציות בעצמם.
במקרה אחד, אפל חסמה מספר אפליקציות של המיליארד הסיני גְווֹ וֶנְגְווֵי, שחשף שחיתויות בתוך המפלגה הקומוניסטית. ב-2018, רגולטור האינטרנט בסין הורה לאפל לדחות אפליקציה של וֶנְגְווֵי. בעקבות הבקשה, בכירי אפל החליטו להוסיף את גווי ל"רשימה הסינית הרגישה", כך שהתוכנה של החברה תבדוק האם הוא מוזכר באפליקציות שמוגשות לאישור, ובוחני האפליקציות של החברה ידחו אפליקציות כאלו.
כשאפליקציה כזו עקפה את מערך הסינון של החברה והופיעה באפסטור, רשויות סין פנו לאפל בדרישה להסיר אותה. מנהל מערך ביקורת האפליקציות של אפל שלח לעמיתיו מייל ב-2:32 לפנות בוקר, ובו הבהיר: "האפליקציה הזו וכל אפליקציה על וֶנְגְווֵי לא יכולה להיות באפסטור בסין". האפליקציה הוסרה, והבוחן שאישר אותה פוטר. אפל אישרה את הפרטים, והסבירה שהסירה את האפליקציה מכיוון שהיא לא-חוקית בסין. תירוץ די עלוב, בהתחשב בכך שמדובר במדינה טוטליטרית שחוקיה נועד לשרת את המשך אחיזת החנק של המפלגה הקומוניסטית בצוואר התושבים.
"אפל הפכה לבורג במכונת הצנזורה שמציגה גרסה בשליטת הממשלה של האינטרנט", אמר לניו יורק טיימס מנהל אזור אסיה בארגון אמנסטי, ניקולאס בקוולין. "אם מתסכלים על ההתנהגות של ממשלת סין, לא רואים שום התנגדות מאפל – שום היסטוריה של עמידה על העקרונות שאפל טוענת שכל כך חשובים לה".
על אפל, החברה בעלת שווי השוק הגבוה בעולם, אמרתי בהזדמנויות שונות שהיא יכולה בקלות לספוג מכה בשוק זה או אחרת, שיש לה מספיק מזומנים להשקיע בפעילויות בעלות עתיד לא ברור, למשל שירות סטרימינג, בלי שהדבר יפגע יותר מדי בשורה התחתונה שלה. זה לא המצב בסין. המדינה אחראית לא רק להכנסות משמעותיות החברה, 55 מיליארד דולר בשנה שעברה, ומרכזת חלק ניכר מפוטנציאל הצמיחה שלה, היא גם בסיס הייצור המשמעותי ביותר של אפל. למרות מאמצים לגוון את המדינות שבהן מייצרת ומרכיבה החברה את המכשירים שלה, רובם המכריע עדיין מגיע ממפעלים בסין. מצב זה מעמיד את אפל בעמדת נחיתות משמעותית לעומת המפלגה הקומוניסטית, שיודעת שיכולה באחת למחוק את החברה כמעט לחלוטין. כשזה המצב, כשמגיעה דרישה אין לאפל ברירה אלא להקשיב.
החברות תויות בסין
החברות תלויות בסין
אפל היא לא חברת הטכנולוגיה הראשונה שמצאה את עצמה במצב זה בסין (הכבוד המפוקפק הזה שייך, אולי, ליאהו שכבר לפני כשני עשורים סיפקה לממשלת סין אימיילים שסייעו לכלוא מתנגד משטר, ובוודאי שהיא לא היחידה או האחרונה. במקרים הנדירים שבהם מעיזה ענקית טכנולוגיה לעמוד מול סין, זה קורה רק כשאין לה אינטרסים כלכליים משמעותיים במדינה וגם אז היא זוחלת על הגחון רק בשביל הסיכוי לחזור ולא מדובר רק בבעיה של חברות טכנולוגיה. בעשורים האחרונים, גילתה הכלכלה העולמית את סין כמקור של חומרי גלם וכוח אדם זולים בשילוב עם יכולות ייצור מתקדמות וגמישות. המדינה הפכה לבסיס הייצור לא רק של אפל, אלא של חלק ניכר מהעולם המערבי, של תאגידי ענק ועסקים קטנים כאחד. מצב זה מקנה למדינה כוח משמעותי לכופף לרצונה חברות ויחידים שלא נמצאים בשליטתה הישירה, ולהפוך אותם לחלק ממערך הדיכוי וההשפעה שלה.
סין מכופפת את אפל, ובוודאי חברות רבות אחרות שלא זוכות לתשומת לב עולמית כמו אפל, מכיוון שהיא יודעת שהיא תופסת אותן בנקודה רגישה, כי יש לה השפעה לא יחסית על היכולת שלהן לפעול בצורה תקינה. סין מספקת לחברות יכולת לייצר בקנה מידה גדול, תשתיות, כוח אדם זול ומיומן (ולעתים בכפייה, אבל זה כבר סיפור אחר), הופכות אותן לתלויות בה לאספקה ולהכנסות, ואז כשהיא באה בדרישות שהולכות ומסלימות, קשה להן לסרב.
"כשממשלת סין התחילה להעביר חוקים שהגדילו את הלחץ שלה על אפל, אפל הבינה שאין לה תוכנית ב'", אמר לניו יורק טיימס דאג גות'רי, שנשכר ב-2014 על מנת לסייע לאפל לנווט את פעילותה בסין. "בעבור הרשויות הסיניות, השאלה היא כבר לא 'כמה כסף אתה שופך לסין?', אלא 'מה אתה נותן לנו בחזרה?'".
אפל היא לא היחידה שבמצב הזה. הרבה חברות מסובכות עמוק בסין, בלי תוכנית ב', בלי נתיב יציאה ברור, לא כל שכן מהיר, מהתלות שלהן במדינה. ואם היא הצליחה לכופף את אפל לאחור, היא תמשיך לכופף אותה וחברות אחרות כל עוד יש לה את הכוח לעשות את זה.
אם יש פתרון לתלות הזו, הוא לא פשוט או זול. הוא דורש מאמץ מרוכז להעביר מוקדי ייצור בצורה מאסיבית מסין למדינות אחרות. הליך שאם יש לו היתכנות כלשהי יהיה יקר ומורכב מאוד, ויהיה כרוך בעליות מחירים לצרכן הסופי. גם זה יהיה פתרון שאפשרי רק לתאגידי ענק, לא לעסקים הקטנים שמייצרים מוצרים בסין. הוא גם צריך לכלול החלטה בלתי-מציאותית של חברות ענק לוותר על סין כמקור הכנסה, משהו שספק שנראה בימינו.
נתיב סביר אחר הוא לחץ נגד מצד ממשלות מערביות. ואולם, גם להן קשרים כלכליים עמוקים עם סין שמגבילים את יכולת התגובה שלהן. אפילו לצרכן יש מעט מאוד מה לעשות – כמעט בלתי אפשרי למצוא מוצר טכנולוגי שסין לא מהווה חלק כלשהו משרשרת האספקה שלו. לפעמים, המצב פשוט קטסטרופה ואין שום דבר שאפשר לעשות.
