סירי, מהי הסתה לאלימות
סירי, מהי הסתה לאלימות
מספר הבקשות להסרת תכני משתמשים “מטעמי ביטחון” שמעבירה הפרקליטות לרשתות החברתיות מזנק, אבל ההיענות של הפטלפורמות יורדת. בדינמיקה שבין הממשלה לתאגידים הנפגע העיקרי הוא חופש הביטוי
בעשרת הימים הראשונים של מבצע “שומר החומות” העבירה יחידת הסייבר של פרקליטות המדינה מעל ל־1,500 פניות להסרת תכנים לרשתות החברתיות בשם ההגנה על מדינת ישראל ושלום הציבור. לפי נתוני היחידה עצמה, מדובר בעלייה של 700% בהגשת בקשות כאלה. ההתנהלות הזו מול הרשתות החברתיות היא ייחודית בעולם כולו, שבו אין עוד מקבילה למנגנון ממלכתי שאוסף תלונות מגורמי אכיפה וביטחון ומגיש באופן רשמי בקשות להסרת תכנים שהעלו משתמשים.
מאז שכונן חוק המאבק בטרור ב־2016 וחוק סמכויות לשם מניעת ביצוע עבירות באמצעות אתר אינטרנט ב־2017, יש לפרקליטות את הכלים לפעול באמצעות בקשה לקבל צו בית משפט להסרת תכנים הנוגעים לזנות, פדופיליה, סחר בסמים הימורים או ארגוני טרור כאשר מדובר באזרח ישראלי. במקרים כאלה, מפרסם התכנים נדרש להסירם לאלתר או לקבל את העונש הקבוע בחוק. אולם כאשר כותב התוכן אינו אזרח והסמכות השיפוטית של היחידה לא חלה עליו, או כשלא ידוע מי עומד מאחורי התכנים, היחידה מפעילה מנגנון צנזורה שגובש בישראל בשם “אכיפה אלטרנטיבית”. פיתוח ישראלי זה נועד להתמודד עם המציאות הדינמית של המרחב המקוון החדש באמצעות כלי שלא יהיה כבול למגבלות הבירוקרטיה והשיפוט של העולם הישן. במילים אחרות - העברת האכיפה והאחריות מהעבריין אל הפלטפורמה המפרסמת.
1. בשם הביטחון
כשבמערכת הביטחון נתקלים בפוסטים שהם לא אוהבים, הם שולחים אותם ליחידת הסייבר כדי שתפעל להסירם. זו, בתורה, בוררת מתוכם את אלה שמפרים לדעתה את מדיניות הפלטפורמה עצמה ומבקשת - לא דורשת - להסירם. מאז החלה היחידה לפעול ב־2015, שיעורי הציות של הפלטפורמות עלו בעקביות. בדו”ח האחרון של היחידה מ־2019 עולה כי 90% מכל 19,606 הבקשות שהגישו (כל בקשה יכולה לכלול מאות פוסטים או משתמשים) נענו בחיוב והוסרו על ידן. אבל הסטטיסטיקה המוצלחת הזו הופרה בתקופת הלחימה האחרונה, בה, לפי יחידת הסייבר, רק 61% מ־502 הבקשות לפייסבוק נענו בחיוב, 45% מהבקשות מאינסטגרם (190 בקשות), 81% מטוויטר (מתוך 185), 50% מהפניות מטלגרם (מתוך 14) ו־91% מטיקטוק (מתוך 350).
אי אפשר לדעת אילו תכנים היחידה מסירה, שכן היא פועלת תחת חסות העמימות המותרת בכל דבר שהוא “ביטחוני” במדינת ישראל, וגם פניית “כלכליסט” בנושא לא נענתה. מה גם שפלטפורמות כמו גוגל, פייסבוק ואחרות לא מפרסמות רשימה מתעדכנת של ההחלטות המערכתיות שלהן לגבי הסרת תוכן. גם טענות לגבי היחידה חוזרות וצצות פה ושם, בנימוק שפעילותה כוללת הפעלת שיקול דעת שאולי נראה נכון בשעתו למדינה, אך בסופו של יום כולל תהליך סובייקטיבי למדי של פרשנות ההגדרות ל”דיבור שנאה” או ל“תוכן מסית”, שתוצאותיו הם דיכוי והשתקה.
כך, למשל, לפי הדו”ח השנתי של מרכז MADA לעיתונות חופשית פלסטינאית ב־2019 מחקה או השעתה פייסבוק כ־200 דפים ששייכים לעיתונאים פלסטינאים מוכרים בטענה שאלו לא עומדים בסטנדרטים הקהילתיים שלה. תחקירים לא מחמיאים ב”ניו יורק טיימס” ו”האינטרספט”, טענו כי היחידה אחראית למחיקה השיטתית הזו ומנו רשימה ארוכה של עיתונאים מסוכנויות ידיעות, עיתונים מקומיים פלסטינאים, ושדרני רדיו שחשבונות המדיה החברתית שלהם הושעו בנימוק כי הם “מפרים את תנאי השימוש” של החברות, וזמן קצר אחר כך הוחזרו לאוויר ולוו בהתנצלות מצד הפלטפורמות כי מדובר ב”טעות”.
2. מחוץ לגבולות החקיקה
לאורך השנים, היעדר בקרה וסינון הפכו את הרשתות החברתיות לצלוחית פטרי של התנהגויות שליליות כמו בריונות, הטרדות מיניות, הסתה, סחיטה ואלימות. הביקורת עליהן התגברה במיוחד מאז הבחירות לנשיאות ארה”ב ב־2016, והצטרפו אליה קריאות לצנזורה של האינטרנט משני צדי המפה הפוליטית שם. פעם הקריאה היא לכינון מסגרת רגולטורית ברורה, פעם אחרת להתנהלות של החברות עצמן. יהיה הטיעון אשר יהיה, סביב הנושא מתקיים דיון ציבורי שחסר סביב פעילותה של יחידת הסייבר של הפרקליטות. זו לא מחוייבת בדין וחשבון לאף גורם, חיצוני או פנימי. בג”ץ אמנם דחה עתירה נגד פעילות היחידה באפריל האחרון, אך קבע במקביל שיש לתעד את הפעילות ולקיים אותה בשקיפות, בהתחשב במגבלות ביטחון, ולפעול להסדרתה בחקיקה ראשית.
על אף שהסיבה להסרת התכנים היא תמיד שמירה על ביטחון המדינה ואזרחיה, העדר שקיפות או מנגנוני בקרה מייצר סכנה ברורה ומיידית של הפעלת צנזורה שיטתית. מה גם שהמדיות החברתיות השונות הן היום הכלי העיקרי הן עבור צריכת חדשות והן עבור פרסום תכנים לא ממסדיים.
צנזורה של חופש הביטוי – במיוחד במדינה דמוקרטית - צריכה להיות מסוגלת להיבחן תחת מיקרוסקופ. ההיסטוריה של הידע האנושי מבוססת על אבולוציה ולעיתים קרובות אפילו על מהפכות תפיסתיות. כך האמירה שהעולם עגול, שפעם היוותה דברי כפירה שדינם מוות, היא היום עובדה. הוויכוחים הבלתי נגמרים על צנזורה באינטרנט ועל אילו רעיונות מותרים בביטוי ואילו אסורים, הם לבדם הוכחה שאותם מנגנונים היסטוריים מתקיימים גם היום, וביתר שאת.
3. שאלה של פרשנות
אולם דווקא בימים האחרונים מתברר שלא כל מה שהפרקליטות סבורה שהוא סכנה לציבור ומסית לטרור ולאלימות, נתפס כך על ידי פייסבוק, גוגל ואחרות, ויש לזכור שלפחות במקרה של הראשונה, מדובר ברשת חברתית שזכתה לקיתונות של ביקורת על צנזור תמונות הנקה. עם זאת, הנתונים האחרונים משקפים ירידה של כמעט 50% בהיענות לבקשות המדינה להסרת תכנים מחלק מהחברות. במקרה או שלא במקרה, הירידה הזו מגיעה על רקע לגיטימציה הולכת וגוברת להבעת ביקורת על ישראל בתקשורת ובפוליטיקה האמריקאית. אולם אסור שמידת חופש הביטוי של אזרחי ישראל ומבקריה תהיה נתונה לנכונות של ענקיות התקשורת לציית לבקשות של גוף ממשלתי או לפרשנות שלהם לגבי תוכן מסית מהו. ואם צריך תזכורת לכך, ניתן להתבונן במה שקורה היום בהודו ובהיענות הכמעט גורפת של רשתות חברתיות להסיר תכנים המבקרים את טיפול הממשלה שם בקורונה, בזמן שעשרות אלפי אזרחים מתים יום יום. לאפשר ליחידת הסייבר להמשיך לפעול באופן זה, ללא כל מנגנוני בקרה שקופים ותוך שהיא מחזיקה בסמכות שלטונית לאסור רעיונות מסוימים זו סכנה לדמוקרטיה, ולא משהו שצריך לעודד.
מהפרקליטות נמסר כי העברת הפניות לרשתות החברתיות השונות הינה “אירוע מתגלגל שעדיין לא הסתיים. אחוז הפניות שכבר נתקבלה לגביהם תשובה שלילית הוא זניח. עם זאת, כ-30% מהפניות טרם נענו. יובהר כי לא נעשו פניות בנוגע לפרסומים עיתונאיים”.
