שוברת קודיםהחקלאים בהודו חוששים: מיקרוסופט תפקיע מאיתנו אדמות - וגם את שיקול הדעת
שוברת קודים
החקלאים בהודו חוששים: מיקרוסופט תפקיע מאיתנו אדמות - וגם את שיקול הדעת
יוזמה חדשה בשם Agristack מבקשת להמיר ידע חקלאי לביג דאטה, תחת ניהולה של ענקית הטכנולוגיה. 55 קבוצות של חקלאים וארגוני זכויות פנו לממשלה בדרישה לעצור את הפיילוט, שיכלול מאה כפרים בשש מדינות ברחבי הודו, בטענה כי הפרויקט - שתוכנן ללא התייעצות עמם - יסכן את פרטיות החקלאים ואף צפוי לנשל אותם מאדמותיהם
תוכנית בשם Agristack, שיזמה ממשלת הודו להקמת מאגר מידע דיגיטלי לתחום החקלאות, מעוררת בשבועות האחרונים התנגדות עזה מצד חקלאים וארגוני זכויות דיגיטליות במדינה. 55 קבוצות שונות פנו לממשלה בדרישה לעצור את הפיילוט, שיכלול מאה כפרים בשש מדינות ברחבי הודו, בטענה כי הפרויקט, שתוכנן ללא התייעצות עמן, יסכן את פרטיות החקלאים ואף צפוי לנשל אותם מאדמותיהן. הארגונים השונים אף הביעו מחאה על כך שמי שתנהל את הפרויקט תהיה חברת מיקרוסופט, שצפויה לקבל בזכותו גישה לנתונים על 50 מיליון חקלאים במדינה. לחקלאים בהודו יש ניסיון מר ממפגשים קודמים עם חברות שקשורות לביל גייטס, ובעיקר הם מתנגדים לפטרנליזם המערבי שהוא מביא איתו. הודו, כך נראה, היא רק הדוגמה האחרונה למה שקורה כשטרנדים טכנולוגיים מערביים כמו “שיבוש”, “דיגיטליזציה” ו”ביג דאטה” מונחתים מלמעלה כדי לפתור בעיות מקומיות.
1. להפוך ידע לדאטה
המטרה הסופית של ממשלת הודו היא להוביל מהפכה טכנולוגית בענף שתכלול “ממשק לחקלאות חכמה ומסודרת, כולל ניהול והפצה לאחר הקציר”, כלומר למחשב ולנטר את שרשרת האספקה, מתוך ההנחה שדיגיטציה תביא לתשואה חקלאית משופרת, תפחית תשומות, תקל את הגישה של החקלאים למימון וביטוח ותסייע להם להתמודד ביעילות עם סיכונים, ביקושים ותנודות במחירי הסחורות. מנגד, גם הצרכנים ירוויחו מגישה טובה יותר למזון, והממשלה תזכה סוף-סוף ל”נתונים מדויקים ואמינים לצורך קבלת החלטות”, לטענתה.
בהודו שני שלישים מהאוכלוסייה נשענים באופן כזה או אחר על חקלאות, וכולם יושפעו מהתהליכים הנוכחיים. את המערכת אמורה לתפעל מיקרוסופט בשיתוף חברה מקומית בשם CorpData. השתיים יקבלו גישה מלאה לפרטים האישיים של החקלאים, לפרופיל הקרקעות הכולל מפות ותנאי אקלים, לנתוני ייצור כמו גידולים, היסטוריית גידול, איכות ושיטות, וכן לנתונים פיננסיים כמו עלויות, תשואה והיסטוריית אשראי. בשלב הראשון עומלים על יצירת רשומות לבעלות על קרקעות. לפי התוכנית, נציג מטעם מיקרוסופט או הממשלה יסתובב בכפרים ויאסוף מידע על הקרקעות, בעליהן, רישומים פיננסיים ופרטי התוכניות החקלאיות השונות, וכל אלו יקושרו ל”תעודת זהות דיגיטלית”.
2. צדקה בתנאים מגבילים
מייסדה האייקוני של מיקרוסופט, ביל גייטס, מעורב כבר שנים בתעשיית החקלאות ההודית באמצעות הפעילות הפילנתרופית שלו. קרן “ביל ומלינדה גייטס” היא קרן הצדקה הפרטית הגדולה בעולם, עם נכסים של כ־46 מיליארד דולר, אך גייטס לא מפזר כסף ללא תנאים. למעשה החזון הפילנתרופי של הקרן מבוסס במידה רבה על ערכיה של אמריקה התאגידית ועל ההנחה שהטמעת טכנולוגיה מתקדמת תביא סוף לרעב. בהתאם לכך הקרן מקדמת יוזמות עסקיות של חקלאות תעשייתית, כולל ניכוס של נכסי נחלת הכלל כמו אדמה, זרעים וידע, סיווגם באופן דיגיטלי והפיכתם לסחירים. המתנגדים סבורים שגישה לכל נתוני החקלאים תעניק למיקרוסופט - ענקית טכנולוגיה מהצד השני של הגלובוס - את הכוח להחליט מי צריך לייצר מתי וכמה בהתאם לעקרונות מערביים, תדחוף את התעשייה לפעול בהתאם לתובנות שלה ותעצב את הענף בדמותה.
השפעתם של הקרן ושל גייטס עצמו בהודו עמוקה באופן יוצא דופן, יש לה, למשל, נציג בדירקטוריון הבנק המרכזי (RBI) במדינה. אולם מתנגדיה סבורים כי היא משרישה הנחת יסוד לפיה כל בעיה בחקלאות המקומית היא תוצאה של היעדר טכנולוגיה או שווקים מתפקדים. בהתאם לכך כל רעב, מחסור או תת־תזונה ייפתרו באמצעות החדרה של גישות מערביות, כמו שימוש נרחב בחומרי הדברה כימיים חדשים, במקום בשיטות אגרו־אקולוגיות, המסייעות לשמירה על ביטחון תזונתי ועל הסביבה. התוצאה היא שהחקלאות המקומית הופכת תלויה לגמרי בהון, בטכנולוגיות ובאינטרסים חיצוניים.
3. בעל המידע הוא בעל השליטה
התהליך הזה לא נעלם מעיניהם של פעילים מקומיים. לאחרונה חשפו ארגונים חברתיים כי מיקרוסופט הודו תפיק תועלת לא הוגנת ממזכר ההבנות הנוכחי ומשורת תיקוני חקיקה שצפויים להקל מהותית על הרגולציה בתחום. ההאשטג ArrestBillGates הפך ויראלי, ובהפגנה בחודש שעבר תועדה שריפת תמונתו על ידי חקלאים, שטענו כי הפרויקטים שהוא מוביל מביאים להפרטת החקלאות במדינה. “דגש יתר על רישומי אדמות גורם גם לתהייה אם החקלאי הוא הנהנה האמיתי או ענף הנדל”ן, שהמכשול הגדול ביותר שלו לרכישת קרקעות הוא נושא הבעלות השנויה במחלוקת על שטחים חקלאיים”, מסרו מארגון החקלאים במדינה (FPO).
חקלאים וארגונים חברתיים סבורים כי יצירת מאגר נתונים מקיף וחקלאות מונחית ביג דאטה תוביל לנישול שיטתי של אנשים מאדמותיהם. ארגונים שונים מתריעים כי השיטה תנשל חקלאים שאינם בעלי אדמות, כמו דייגים, מגדלי דבורים או יערנים, מכל זכות להקלה, סובסידיה או הכרה בבעלות. כך גם לגבי חקלאים שחוכרים את אדמותיהם, משום שבהודו מדובר לרוב בהסכמים בעל פה, שאין להם שובל נייר רישומי. בנוסף, משום שאדמות חקלאיות רשומות כמעט תמיד על שם ראש המשק הגברי, אפילו אם מי שבפועל אחראים על האדמה ומעבדים אותה הם נשים, גם חקלאיות יאבדו מזכויותיהן.
ניתוח של מכון מחקר כלכלי־פוליטי מקומי בשם RUPE טוען כי היסטורית המרוויחים העיקריים במקרים שבהם מדינות מתפתחות אימצו שיטות רישום קרקע מערביות הם תאגידים מערביים. אלה ניצלו את הרישום החדש כדי לזהות את “בעלי” הקרקע ולרכוש אותה מהם, ובסופו של יום להפעיל חקלאות תעשייתית נצלנית שרק החלישה את האוכלוסייה המקומית. ב־IFF טוענים גם הם כי “הדיגיטציה החפוזה הופכת את החקלאים פגיעים לתפיסת אדמות על ידי תאגידים גדולים, ללא פיצוי או עיכוב במקרה של סכסוכים על הקרקע”.
עוד מתריעים המתנגדים ליוזמה כי איסוף נתונים אישיים של מיליוני חקלאים ברחבי המדינה, אף שלא קיימת חקיקה שתגן על השימוש בנתונים, ובלי לבקש את הסכמתם של החקלאים לכך - עלול לפגוע מהותית בפרטיות. אם הממשל לא יתייחס לנתונים כאל מידע פרטי, ואם יוחלט שהמאגר מהווה מאגר רשמי ומדויק למידע על קרקעות, הרי שמוסדות פיננסיים ואחרים יוכלו להשתמש בו לרעה במתן מענקי קווי אשראי ופוליסות ביטוח או להביא לשינוי דרסטי בהקצאת סובסידיות או בזכאות להטבות ולהקלות ממשלתיות אחרות. עולה השאלה, שוב, אם המרת ידע מסורתי שנרכש במשך עשרות ומאות שנים לביג דאטה היא שיטה שמתאימה לכל תעשייה או שהיא פשוט אמצעי להפוך את החקלאים המקומיים, במקרה הזה, למיותרים: כוח אדם זול וזמין שמטלותיו ומטרותיו מוכתבות על ידי מערכות דיגיטליות שבשליטת חברות מערביות.
