שוברת קודיםאירופה מציגה: חופש, שוויון וזהות דיגיטלית
שוברת קודים
אירופה מציגה: חופש, שוויון וזהות דיגיטלית
האיחוד האירופי עושה צעדים ראשונים להשקת תעודת זהות דיגיטלית שתאפשר לאזרחים לקבל את השליטה על המידע האישי שלהם, אבל בעיקר תשחרר את ענקיות הטכנולוגיה מתפקידן כשומרות הסף של האינטרנט
אחרי שהקנסות שהטילו לא השיגו את ההרתעה הדרושה והניסיונות הרגולטוריים התגלו כמגושמים, באיחוד האירופי מנסים להילחם בענקיות הטכנולוגיה באמצעי יוצא דופן - חדשנות. בשבועות האחרונים הציגו באיחוד מתווה לאפליקציית זהות דיגיטלית אירופית שתיקרא e-DI ותאפשר למשתמשים לאחסן באופן מאובטח סיסמאות, חתימות אלקטרוניות ואמצעי תשלום, ואף תשמש ככספת לאחסון מסמכים רשמיים, כמו רישיון נהיגה ודרכון לפי מה שיבחר המשתמש להזין אליה.
כך, בזמן שבישראל מנסים להבין איך לגרום למחזיק בארנק ביט להעביר כסף למי שמחזיק בארנק פיי, באיחוד האירופי מתכננים להשיק אפליקציה אחת לשלוט בכולן, שתהיה זמינה לכל אחד ואחת מ־450 מיליון אזרחי ותושבי 27 מדינות האיחוד ולכלל העסקים שפועלים בשטחה. ״זו הזדמנות ייחודית לקחת את כולנו הלאה לחוות את המשמעות של לחיות באירופה ולהיות אירופאים”, אמרה מרגרטה וסטגר, נציבת התחרות באיחוד.
1. אפליקציה במקום תעודה
המתווה לתעודה הוא למעשה תיקון לפיסת חקיקה מ־2014 בשם eIDAS ליצירת סטנדרט דיגיטלי לאימות זהות מקוונת אחידה, שמעולם לא אומץ. הפעם חזרו האירופים עם תיקון מעט מובן מאליו אך משמעותי - לארוז את כל הדבר הזה אל תוך אפליקציה. לפי האיחוד, ניתן יהיה להשתמש ב־e-DI כדי להוכיח את זהות בעת פתיחת חשבון בנק, הגשת החזרי מס, הוכחת גיל, רכישות מקוונות אנונימיות או השכרת רכב, בכל גבולות האיחוד. תעודת הזהות הזו תאפשר למשתמשים להירשם בלחיצת כפתור לכל שירות מקוון, כמו למשל פתיחת שם משתמש באינסטגרם או באתר חדשות, ממש כפי שגוגל, אפל ופייסבוק מציעות היום, אבל תוך שיתוף סלקטיבי של מידע ובזמן שלמשתמש יש יכולת לעקוב אחרי תנועת האינפורמציה שהוא משתף. האפליקציה תהיה נגישה דרך כל סוגי המכשירים הניידים ותופעל באמצעות זיהוי ביומטרי. מתווה שאפתני ללא ספק, שידרוש שיתוף פעולה מצד כל חברת טכנולוגיה שמחזיקה בדפדפן, אתר אינטרנט וחנות אפליקציות, לעיתים תוך קונפליקט מובנה עם המודל העסקי שלה.
באיחוד עומלים על הרעיון כבר תקופה ארוכה, תחילה בכוונה ליצור כלי שיגרום לתושבי האיחוד להרגיש בנוח עם שירותים מקוונים ויעודד אותם לבחור בשיטות אלו. “בכל פעם שאפליקציה או אתר מבקשים מאיתנו ליצור זהות דיגיטלית חדשה או להיכנס בקלות דרך פלטפורמה גדולה, אין לנו מושג מה קורה לנתונים שלנו במציאות”, אמרה נשיאת הנציבות האירופית, אורסולה פון דר ליין, בספטמבר האחרון. הצורך ליצור חלופה לשירותים שמציעות ענקיות הטכנולוגיה הפך דחוף במיוחד בחודשים האחרונים, כאשר בעולם כולו ניסו להשתמש בכלים דיגיטליים כדי לייצר “תעודות מתחסן” או מעין “דרכון ירוק”, שיאפשר שיתוף מידע ספציפי על אזרחים, באופן דיגיטלי ומוסכם בין מדינות וכדי לאפשר מעבר גבולות פשוט.
2. זהות בחסות התאגיד
עבור המשתמש הישראלי “דרכון ירוק”, “תעודת מתחסן” ואפילו תעודת זהות הם לא רעיונות מהפכניים. ישראלים רגילים לשאת תעודות מזהות לכל מקום, וצעירים רבים ממהרים להנפיק לעצמם תעודה בהגיעם לגיל המתאים במעין צעד המסמן את המעבר לבגרות. אבל ברחבי העולם הפרקטיקה הזו פחות נפוצה. בארה”ב, למשל, הגישה הדוגלת בחירויות אזרחיות מאפשרת לאזרח להעביר את כל חייו בלי להחזיק או להידרש להציג תעודה מזהה - אפילו לא כשהוא מבקש לבחור את נציגיו. למעשה, המדינה אפילו לא מנפיקה לאזרחים מספר זהות כשהם נולדים (אם כי מספר הביטוח הלאומי הפך לכזה, הלכה למעשה, ברבים מהמסמכים הרשמיים שאזרחים אמריקאים נדרשים למלא).
השיטה הזו פעלה נהדר משך כמה מאות שנים, אבל העידן המודרני הניב צורך באמצעי זיהוי קבוע כלשהו ואל החלל הזה נכנסו ענקיות הטכנולוגיה. אם במציאות הפיזית ניתן לעיתים קרובות למצוא תחליפים למסמך רשמי, הרי שהחיים המקוונים בלתי נסבלים ללא אמצעי זיהוי קבוע. רכישות מקוונות, תקשורת ברשת או אחסון קבצים, כולם דורשים שימוש בחשבון הגוגל, פייסבוק, אמזון או אפל על מנת לאשר את הזהות בעולם המקוון. החשבונות הללו אצל אחת החברות הגדולות אולי הפגו את השימוש ברשת קל ומהיר יותר, אך הם גובים מחיר כבד מהמשתמשים שזהותם הדיגיטלית זולגת מאינטראקציה אחת לשנייה, מבלי שיש להם שליטה באיזה מידע שלהם משותף ועם מי.
3. טכנולוגיה בשירות הציבור
היוזמה של האיחוד ליצור תעודת זהות דיגיטלית תחת הסטנדרטים והתקנים המחמירים שלהם נולדה, בין היתר, כדי להשתחרר מהתלות בחברות למטרות רווח לאשרור זהויות דיגיטליות. במקום להזדהות באמצעות חשבון אימייל או שם משתמש ברשת חברתית, ניתן יהיה, למשל, לאמת הגיל, כתובת או אפילו אמצעי תשלום בכניסה לאתר אינטרנט באמצעות שיתוף החלק הרלבנטי בתעודת הזהות החדשה. ההבדל המשמעותי הוא שהתעודה וכלל המידע שהיא מכילה נשארים תמיד בידי המשתמש ואינם מופקדים למשמרת בידי ענקיות הטכנולוגיה.
לא מדובר רק בפתרון בעיית עולם ראשון של שימוש חלק יותר ברשת, אלא גם ביתרון עצום למי שלא מחזיק בתעודת זהות: חסרי מעמד, פליטים ואחרים עם בעיות גישה, שהופכים בעידן האינטרנט לבלתי נראים במרחב הממשי והמקוון. עם תעודת זהות דיגיטלית הם יוכלו לקבל גישה לשירותים פיננסים בסיסיים, כמו גם לשירותי בריאות או חינוך. תעודת זהות דיגיטלית יכולה למחוק סטיגמות, לפתור סבכים בירוקרטיים וכמובן לזרז משמעותית תהליכים. זהות דיגיטלית שלא תוחזק בידי חברות הטכנולוגיה למטרות רווח צעד ראשון שמאפשר לשכבה ייחודית זו להשתתף במרחב כשווים.
לא מדובר בפתרון חסר בעיות. תעודה כזו אולי מחזקת את הריבונות האישית של משתמשיה, אך היא לא משחררת אותם לגמרי מהתלות בענקיות הטכנולוגיה. החברות הללו הפכו זה מכבר לשער הגישה לרשת. לאיחוד אין סמאטרפונים או חנות אפליקציות, וסביר להניח שאינו מתכננן להשיק כאלה טרם תושק האפליקציה בשנה הבאה. לכן אין מנוס מלקשור שוב בין הזהות הדיגיטלית לענקיות הטכנולוגיה. בתרחיש קיצון גוגל או אפל יכולות להחליט שלא להציע את האפליקציה בחנויות שלהן או להציב לה תנאים והגבלות. ייתכן אפילו שהמתווה יאלץ להשתנות כדי להתאים למדיניות החברות מעמק הסיליקון. ההצטרפות לתעודות החדשות היא בגדר בחירה כרגע, אבל אפשר להניח שהן יהפכו מהא מאוד להכרחיות ומי שיבחרו שלא לקחת חלק בהליך הזה ימצאו עצמם חסרי מעמד או מוגבלים מאוד בגישה שלהם לשירותים ממשלתיים ופעילות עסקית.
ולמרות הכל, המעבר הזה ליצירת זהות דיגיטלית התרחש באמצעות המגזר הפרטי. וגם אם הוא נולד כדי לתקן רעה חולה, הוא מזכיר לממשלות שטכנולוגיה יכולה לשרת קידמה ולא רק רווח. היא יכולה לשמש אמצעי לשיפור השירות הציבורי, להגדלת מעורבותם של אנשים, לשיפור השקיפות, האחריות וההכללה, ובסופו של דבר להפוך את החיים לטובים יותר עבור כולם.
