מנגנון משפטי יאפשר עמידה ביעד גירעון כפול בשל התארכות המלחמה
מנגנון משפטי יאפשר עמידה ביעד גירעון כפול בשל התארכות המלחמה
לממשלה יש מנגנון שתלוי אך ורק בראש הממשלה ושר האוצר להקפצת יעד הגירעון אל מעבר לתקרה שנקבעה אם המלחמה תימשך לתוך 2025; בינתיים הנזקים למשק ולאזרחים הולכים ומצטברים; העיקר שכולם מברכים על תקציב עם גירעון של 4.3%
שר האוצר בצלאל סמוטריץ' כמעט הצליח לעמוד במילה שלו ותקרת הגירעון לשנת 2025 לא נקבעה על 4% תמ"ג אלא על 4.3% תמ"ג, לכאורה. לא משום שישנה חריגה של 6 מיליארד שקל מהמטרה שהוא קבע לעצמו, אלא מכיוון שייתכן שהגירעון לא יעמוד על 4.3% אלא על 4.8% תוצר - נתון שאליו לא רצו להגיע באוצר.
מתברר כי הקפיצה הזו של בין 10 ל־11 מיליארד שקל בגירעון מוסברת בכך שבעצם נקבעה תקרה כפולה שמבוססת על שני תרחישים לשנת 2025. התרחיש הבסיסי אכן מדבר על גירעון של 4.3% תמ"ג והוא מבוסס על הפסקת המלחמה העצימה ב־2024 ואי־גלישה שלה אל תוך 2025 שכן החלק המשמעותי שלה מאחורינו. אך יש תרחיש נוסף שלפיו המלחמה העצימה גולשת אל תוך השנה הבאה ואז האוצר מוציא עוד 0.5% תוצר בשל הוצאות שוטפות של המלחמה.
נדגיש כי החישובים הללו אינם קשורים לתקציב ההתעצמות של צה"ל לשנת 2025 שעדיין לא סוכם וייקבע על ידי ועדת נגל (הרחבה בהמשך). כלומר, בחישוב הגירעון מדובר בתוספת תקציבית למערכת הביטחון בשל פעילות שוטפת.
1. השאלה היא איך קובעים שתי תקרות גירעון באותו תקציב. מתברר שהמנגנון המשפטי למהלך כזה מכונה "רזרבה מותנית בתנאי" והופעל גם בזמן הקורונה. על פי המנגנון, הגירעון יקפוץ ל־4.8% באופן אוטומטי אחרי החלטה של שר האוצר וראש הממשלה, מבלי שיהיה צורך לפתוח את התקציב ולאשר תקציב חדש.
ללא קשר למנגנון הזה עדיין חסרה המנה התקציבית הראשונה של ועדת נגל שאמורה לקבוע את התוספת הנדרשת להתעצמות צה"ל בעשור הקרוב. מדובר על הרבה מאוד כסף. לכלכליסט נודע כי מערכת הביטחון דרשה בדיוני התקציב מסגרת תקציבית של 140 מיליארד שקל. הטייס האוטומטי של האוצר קבע 102 מיליארד שקל, והאוצר התפשר על 117 מיליארד שקל, אחרי שדרש בתחילה 110 מיליארד שקל. תוספות לביטחון הן תמיד סכומי עתק שיכולים להגיע גם לעוד 0.5% תוצר - עוד 10 מיליארד שקל. וכל זה עוד לפני שהתקציב מגיע לכנסת ולפני שמתבהר המצב לגבי הסיוע האמריקאי. במילים אחרות, יעד גירעון של 4.3% עלול להתברר כפיקציה, שתחליש עוד יותר את האמון של המשקיעים הזרים וחברות הדירוג בכלכלת ישראל.
2. העובדות האלו לא מנעו מסמוטריץ' ונתניהו להעביר מסר של "ניצחון מוחלט" לאחר אישור התקציב. בישראל מודל 2025. העובדה שהממשלה שהיא האחראית על המחדל הגדול ביותר מאז הקמת המדינה לא הביאה את המשק לקטסטרופה פיסקאלית - נתפסת כהישג.
מי שהעניק סוג של גושפנקה לאירוע היה נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון, שבהודעה ארוכה ומייגעת הסביר - שוב, כפי שעשה בשנה שחלפה - כי מסגרת התקציב המונחת "מציבה מענה בכיוונים ובסדרי גודל ההולמים את האתגר שבפניו אנו נמצאים". רק לקראת סוף ההודעה שלו רמז כי "תוכן" התקציב או "הרכבו" לא ממש מקדמים את ישראל לצמיחה בת־קיימא ופיתוח כלכלי ארוך טווח. גם ב־2023 היה תקציב של מלחמה, גם ב־2024 הממשלה ויתרה על יעד של צמיחה, תעסוקה ותעדוף האוכלוסייה התורמת - ומתברר שכך גם בתקציב 2025: הרכב נוסע ומבחוץ נראה בסדר אבל כשפותחים את מכסה המנוע נחשפת האמת וניתן לראות את הסדקים והסכנות.
3. תקציב 2025 הוא תקציב רע: גם בשנה הבאה מי שיישא בנטל תהיה האוכלוסייה העובדת, המשרתת ומשלמת המסים שלא רק חטפה על הראש תוספות מסים של עשרות מיליארדים (לרבות תוספת אדירה של מס הכנסה וויתור של יומיים הבראה), ופגיעה בשירותים הציבוריים והממשלתיים (קיצוץ של 5% כאשר כל 1% שווה כ־100-90 מיליון שקל), אלא שמתברר כי היא תצטרך לשלם 4.7 מיליארד שקל יותר עבור ביטוח לאומי (עוד 1.5%). מנגד, הכספים הקואליציוניים, בעיקר לחרדים ולימין המשיחי, נשמרו ועלולים להגיע ל־5.4 מיליארד שקל כי בכל זאת הקואליציה מעל הכל ובכל מחיר. מנגד, משרדי הממשלה המיותרים לא ייסגרו למרות שישראל היא שיאנית משרדי ממשלה מיותרים שלא תורמים מאומה לרווחת האזרח בימים כתיקונם, קל וחומר בעת מלחמה.
4. כל זאת בעוד הצעת התקציב איננה כוללת את מימון "חוק המעונות" שהוא חוק מכובס להשתמטות מגיוס, שיאפשר לסרבני גיוס חרדים להמשיך ליהנות מהמימון הממשלתי הזה למרות אי־הגיוס הקולקטיבי. כלומר, כבר בקרוב, ימים בודדים אחרי אישור תקציב המדינה בממשלה, תצטרך הממשלה לאשר עוד קיצוץ של 200 מיליון שקל כדי לממן את המעונות לסרבנים החרדים - שכן אין מקור תקציבי למהלך הזה. ספק גדול אם מגיעות לממשלה הזו מחיאות כפיים סוערות, כפי שהיא מבקשת לעצמה, כאשר אחרי שנה של מלחמה החליטה להתמודד עם העלויות שלה ובעקבות הדחיינות השיתה על אותם אזרחים תוספת תשלום ריבית על החוב בשנה הבאה של 10.8 מיליארד שקל, וזו רק תוספת - הסכום המלא הוא 75.7 מיליארד שקל. והתוספת עלולה להגיע לכ־25 מיליארד שקל ב־2027.
זה המחיר על שילוב של דחיינות וסחבת שמאפיינות את המשטרים הפופוליסטיים. כל הכבוד לשרי ממשלת ישראל שהחליטו לשלם את החובות, להסתכל על העלות האמיתית של המלחמה, ולהתמודד עמה. אבל אין הרבה מקום לחגיגות כאשר הגירעון ב־2023 עמד על 5% תוצר (חישוב למ"ס הכולל קרן פיצויים), ב־2024 הוא יעמוד על 7.5% תוצר ועד 9% תמ"ג (תחזית קרן המטבע), ובשנה הבאה הוא גם יהיה גבוה ויעמוד על בין 4.5% ל־5% תוצר. התוצאה היא זינוק חד בחוב מ־60% תוצר לכמעט 70%. קפיצה מטורפת בתשלומי החוב וזינוק חד בפרמיית הסיכון שמבריחה משקיעים וגורמת ליציאת הון מהארץ.
5. ההסתכלות הפתולוגית שלפיה אם אין אסון אז יש "הצלחה כבירה" משתקפת בדבריו של סמוטריץ' לא רק על המדיניות הפיסקאלית אלא גם על מצב המשק. כלומר, אם אין קטסטרופה כלכלית - מיתון או משבר - אז אפשר לנשום לרווחה. ב־2023 הצמיחה לנפש היתה אפסית וב־2024 היא צפויה להיות שלילית ממש - ירידה בתוצר לנפש של 1.5% לפחות. אבל המשק לא קרס והמסעדות מלאות, אז לפי גישת סמוטריץ' יש מקום לפתוח שמפניות.
גם במקרה זה, כאשר "מרימים את המכסה", מגלים מציאות קשה: שני מנועי הצמיחה המרכזיים של המשק - ההשקעות והיצוא - קרסו; הצמיחה מגיעה כולה מזינוק חד וחסר תקדים בהוצאה הממשלתית שחלקה תורגמה לצריכה פרטית, חלק לכיסוי הוצאות המלחמה והרבה מאוד למקבלי קצבאות ופיצויים ולשכר של לוחמים במילואים ובקבע. זו הסיבה שהתמ"ג העסקי שמנכה את הסקטור הממשלתי - התמוטט. כתוצאה מהמדיניות הזו (או ליתר דיוק, מהאין־מדיניות הזו) הגירעון הרקיע שחקים והמכלול הזה הצית את האינפלציה במשק. זאת בניגוד מוחלט למגמה העולמית, שם האינפלציה יורדת ובנקים מרכזיים מורידים ריבית ומוזילים את עלות הכסף. הנגיד הבהיר שוב כי "ככל שתקציב הממשלה יוסיף לחצי ביקוש למשק, וככל שגירעון גבוה יעלה את פרמיית הסיכון של המשק, כך יגבר הלחץ לעלייה של שיעורי הריבית לכל הטווחים". כלומר, אנו יותר קרובים להעלאת ריבית מאשר להורדת ריבית.
6. על פי כל הנתונים עד כאן, אזרחי ישראל ייפגעו ארבע פעמים: פעם ראשונה הם יקבלו פחות שירותים ומוצרים ממשלתיים־ציבוריים - בריאות, חינוך ורווחה - כי הם יקוצצו קשות; פעם שנייה, הם יוכלו לרכוש פחות מוצרים ושירותים בשוק הפרטי כי יש עלייה חדה במסים שתפגע בהכנסה הפנויה של כל משק בית; פעם שלישית אותה הכנסה פנויה עלולה לרדת שוב נומינלית כי הריבית על הלוואות, לרבות משכנתאות, עלולה לעלות ולבטח לא לרדת; ופעם רביעית אותה הכנסה פנויה כבר יורדת ריאלית כי האינפלציה "מכרסמת" בכוח הקנייה שלה - אותו כסף קונה פחות מוצרים ושירותים. על זה מגיע לסמוטריץ' ולנתניהו מחיאות כפיים?
7. אין להסתפק בגישה קצרת הטווח שמאפיינת משטרים פופוליסטיים, ועל הממשלה לצלול עמוק יותר אל תוך הנתונים שמרכיבים את התמונה המאקרו־כלכלית המאוד מורכבת של ישראל. הנקודה המרכזית היא המלחמה. כלומר, מתי היא מסתיימת. מבלי להיכנס כלל לסוגיות או שיקולים ביטחוניים, אידיאולוגיים או פוליטיים, המשך המלחמה גובה מחיר כבד מהכלכלה הישראלית. בדומה להתפתחויות הריבית על החוב, ההשלכות אינן ליניאריות, אלא אקספוננציאליות, והנזקים הולכים מזנקים בקצב עולה.
אם המלחמה לא מסתיימת, אז תקציב 2025 ייראה כטיול בפארק לעומת תקציב 2026 והלאה. העובדה שהמשק לא קרס ולא נקלע למיתון או סטגפלציה איננה מעידה על כך שזה לא יקרה בהמשך. ולראיה: אחרי רבעון שני קטסטרופלי מבחינת צמיחת הפעילות והרכבה, נרשמה התאוששות מעודדת ברבעון השלישי של השנה. אלא שכבר מתחילים להגיע המספרים ההתחלתיים של הרבעון האחרון - בו שוב יש גיוס מילואים נרחב, הגברת ההתקפות על ישראל, ריבוי הרוגים ונרצחים, הפסקת או צמצום הפעילות הכלכלית בחלקים בארץ - ושוב המספרים מידרדרים.
הנה כמה דוגמאות: המדד המשולב למצב המשק בספטמבר ירד ב־0.3%; מספר הנעדרים מהעבודה מסיבות כלכליות ובגלל מילואים בספטמבר - הוכפל; מדד רכישות בכרטיסי אשראי (מדד לצריכה הפרטית) תקוע זה החודש השלישי ברציפות כאשר נרשמו ירידות ברכישת מזון, מוצרי תעשייה ושירותים (54% מהסל); הציפיות לאינפלציה משוק ההון ומהחזאים בשוק חצו את תקרת יציבות המחירים שקבעה הממשלה (מעל 3%).
בניגוד לטפיחות על השכם שמבקשים שר האוצר וראש הממשלה, כלכלת ישראל נמצאת בנקודה עדינה, רגישה ומסוכנת ביותר. תקציב המדינה ל־2025 אינו מסייע לצאת מאותה נקודה.