הוקלט באולפני המרכז לתרבות מונגשת
1 בכל פעם שאני מראיין אנשים מהחברה החרדית, אחת השאלות שאני הכי אוהב לשאול היא האם הם מייצגים את המיינסטרים החרדי. יש כאלה שמלכתחילה אני מניח שיענו לי שלא. אלה לרוב החרדים העובדים. לחלקם הגדול גם יש תואר אקדמי, חלק מהם אפילו שירתו בצבא (רובם לא). אבל גם חרדים שהייתי מצפה שיענו לי שכן, מסתבכים כהוגן סביב השאלה הזו. מחקר חדש של מכון המחקר החרדי הירושלמי "נתוני אמת" עזר לי להבין סוף סוף למה. לפי המחקר, שאותו הובילה ד״ר נחומי יפה, החרדית הראשונה שהשתלבה באקדמיה הישראלית, אין מיינסטרים חרדי אחד. החברה החרדית עברה לעידן אחר - ואלה חדשות טובות.
בעיניים חילוניות החברה החרדית היא מקשה שחורה אחת. בפועל המציאות רחוקה מכך. ואם עד כה היה מקובל להסתכל על החרדיות כעל רצף, סקאלה שבקצה אחד שלה שמרנות קיצונית ובקצה השני מודרניות, המחקר של ד״ר יפה מציע הסתכלות אחרת לגמרי על החברה החרדית. לפי המחקר, את השאלה "מיהו חרדי?" צריך לשאול אחרת. קודם כל, לשאול "באיזו מידה אתם נצמדים למערכת החרדית?", כלומר עד כמה אתם מרגישים שאתם חלק מהקהילה. ואז להוסיף שאלה שניה: "מה מידת המעורבות שלכם בחברה הישראלית כולה?", כלומר עד כמה אתם מרגישים ישראלים.
לפי המחקר, כששואלים את זה כך מגלים שהחרדיות של 2024 מחולקת לארבע קבוצות עיקריות: אומנם ישנם חרדים שמרנים וחרדים מודרנים, שתי קבוצות הופכיות זו לזו במידה רבה. אבל בנוסף עליהן ישנן שתי קבוצות שלא הכרנו בהן קודם: "החרדים העצמאים" ו"החרדים הישראלים", כפי שיפה מגדירה אותם. והנה השורה התחתונה: החרדים השמרנים אינם הרוב בחברה החרדית, והם מהווים בין רבע לשליש ממנה (29%). כקבוצה, הם אומנם הגדולה שבארבע, אבל כשמחברים את החרדים המודרנים עם החרדים העצמאים והחרדים הישראלים, מגיעים כמעט לשלושה רבעים מהחברה החרדית כולה (71%). כך שבמבט אחר מגלים שהחלק השמרני בחברה החרדית הוא בעצם מיעוט. זנב שמכשכש בכלב. אני לא יודע מה איתכם, אבל לי זה נתן קצת תקווה לעתיד, משום שזה מראה שיש עם מי לעבוד.
2 בואו נפרק את זה שנייה.
ד״ר יפה וצוות המחקר שלה דיברו עם יותר מ־1,000 נשאלים חרדים מהזרמים השונים ושאלו אותם עד כמה הם מסכימים או מזדהים עם ערכים מסוימים. הם שאלו אותם לגבי נורמות סמויות מן העין (כמו שימוש באינטרנט בין כותלי הבית), ולגבי נורמות חיצוניות שכולם רואים (כמו טיפוח חיצוני באמצעות לק ג׳ל או לייזר). הם שאלו לגבי מידת ההזדהות עם החברה הישראלית הרחבה (למשל תחושת שייכות ביום הזיכרון), ושאלו לגבי מידת העצמאות האישית שלהם מול הציות המוחלט לסמכות הרבנית. הם שאלו מה עמדתם לגבי האקדמיה ושוק העבודה, ואפילו מה עמדתם בסוגיות תרבותיות וקריאת עיתונים וספרים.
את התשובות הם סיווגו לאשכולות שונים, והתוצאה היא ריבוע מחולק לארבעה רביעים (ראו תרשים) - ארבעה סוגים שונים של חרדים. החרדים השמרנים יחבשו כובע וילבשו חליפה ביציאה מהבית. החרדים המודרנים ילבשו אותם רק באירועים רשמיים, ואולי אף פעם. החרדים המודרנים הם בעד לימודים אקדמיים, החרדים השמרנים ממש לא. אבל אלה הסטריאוטיפים המוכרים יותר. הממצאים המעניינים באמת מגיעים מהחרדים העצמאים והחרדים הישראלים.
העצמאים הם אלה שנוטים פחות להשתלב בחברה הישראלית, אבל גם פחות מרגישים חלק מהקהילה החרדית הנוקשה. הם כן עודדו את הבנות החרדיות להשתלב באקדמיה, בין השאר כדי שיוכלו לעבוד ולקיים בית של תורה, שבו הגבר יכול ללמוד ולא לעבוד. הם כן יחזיקו בטלפון כשר, אבל במקביל גם בסמארטפון רגיל. הם פחות מרגישים ישראלים, ויום הזיכרון ויום העצמאות לא מדברים אליהם במיוחד.
החרדים הישראלים הם אלה שמצד אחד מרגישים מחוברים יותר לערכי החברה הישראלית הרחבה, אך מצד שני מרגישים חיבור חזק גם לקהילה החרדית והנורמות שלה. הם תומכים בלימודים באקדמיה, אבל בהפרדה מגדרית. הם יעדיפו עיתונים חרדיים, אבל יש להם סמארטפון (לאו דווקא עם אינטרנט מסונן). הם ישלחו את הילדים ללמוד בבתי ספר ממלכתיים חרדיים, אבל יתייעצו עם הרב המקומי.
החרדים השמרנים נוטים לגור בבני ברק או במודיעין עילית, המודרנים בערים מעורבות, הישראלים בפריפריה, העצמאים בירושלים או בבית שמש. החרדים השמרנים נוטים לימין, המודרנים למרכז־שמאל, העצמאים לימין המתון, הישראלים לימין העמוק, בואכה בן גביר. בקיצור, כשמסתכלים על זה כך, רואים מגוון הרבה יותר גדול של חרדים ביחס למה שהתרגלנו לחשוב עליו.
3 רגע לפני שפותחים שמפניות, הנה הצד השני של המטבע: העובדה שחלקם של החרדים השמרנים קטן יחסית עדיין לא אומרת שכל החלקים האחרים בחברה החרדית ישתלבו באופן אוטומטי. עובדה. החרדים העצמאים לא נוהרים להתגייס לצה״ל. החרדים הישראלים לא עטים על הקמפוסים המעורבים של האקדמיה. הם לא ישתפו פעולה אוטומטית עם החרדים המודרנים בכל דבר ויש נושאים שבהם ייטו ללכת אחרי החלק השמרני. נושא הגיוס, למשל, עלול להיות נושא כזה. המכתב של מועצת חכמי התורה של ש״ס ביולי, על כך שבני ישיבות לא צריכים להתגייס, מעיד על כך יותר מאלף עדים.
אבל החלוקה החדשנית הזו כן מצביעה על מי שיכולים להיות הפרטנרים המרכזיים מקרב החרדים לבניית עתיד ישראלי משותף שבו כל חלקי החברה מבינים שהאחריות לעתיד ישראל משותפת לכולם. זה פשוט אתגר שצריך להתמודד איתו בתבונה.
כל חלקי החברה החרדית הם קודם כל חרדים. זה כולל גם את החרדים המודרנים. המשמעות היא שכל חלקי החברה החרדית ייטו להתקפד באופן כמעט אוטומטי בכל פעם שירגישו איומים על עצם חרדיותם. אבל, יש חלקים גדולים בחברה החרדית שמרגישים הרבה יותר קרובים לישראליות מאשר למדיניות קיצונית של בדלנות.
ישבנו זה לצד זה ברכבת, שני ישראלים עם לפטופ שניצלו את הנסיעה לעבודה. אני בטריקו, הוא בחליפה שחורה. שניים מעולמות שונים מאוד, ועדיין מייצרים בסיס משותף לישראליות
אם מתרגמים את כל זה לפוליטיקה, השותפות המשמעותית עם החרדים יכולה להיות קודם כל עם ש״ס. הש״סניקים, החרדים הספרדים, נמצאים בעיקר ברביע של החרדים הישראלים. הם מלכתחילה משתלבים בשוק העבודה, גרים בערים מעורבות, ולכן ילדיהם יכולים ללכת ללמוד במוסד חינוך חרדי־ ממלכתי, והם מרגישים לאומיים יותר. בעבר, הם היו קרובים בהרבה בעמדותיהם לערכי החברה הישראלית הרחבה, אבל נורמות תרבותיות פנים־חרדיות גרמו להם לנסות להידמות לחרדים האשכנזים ולנסות להחמיר עוד יותר מהם. נדמה לי שהמגמה הזו מבוססת בעיקר על השסעים העדתיים, על ההגמוניה של החרדים האשכנזים, ועל הניסיון לוודא שהספרדים לא יהיו חוטבי העצים ושואבי המים בחברה החרדית. ועדיין, היפוך המגמה אפשרי. למעשה, השותפות שלהם עם המחנה הלא חרדי יכולה להתבסס בדיוק על הפחד הזה - הפחד מאפליה וקיפוח. שותפות פוליטית שתסייע לחרדים הישראלים לשפר את מצבם החברתי־כלכלי, בלי שיהפכו להיות חרדים סוג ב׳ מבחינה תורנית, יכולה להיות מנוף לשילוב קבוצות חרדיות נוספות במעגל החיים הישראלי.
למעשה, ש״ס נולדה בדיוק כך. ובראשית דרכה, תחת הרב עובדיה יוסף, כרתה ברית פוליטית עם מפלגות לא חרדיות. ש״ס היתה המפלגה שאיתה רבין הצליח לקדם את הסכמי אוסלו. היא שאבה מכך עוצמה פוליטית וחברתית, ולא מעט תקציבים למערכת החינוך שלה, והצליחה לקדם את החרדים הספרדים ולהרחיב את הבסיס הפוליטי שלהם, בעיקר בפריפריה. החרדיות הספרדית הפכה לאלטרנטיבה ראויה לאשכנזית.
אבל מאז מותו של הרב עובדיה, וביתר שאת מאז חזרתו של אריה דרעי לפוליטיקה בתום הקלון, המגמה התהפכה. דרעי חבר לבנימין נתניהו חבירה אסטרטגית, והוא עובד לילות כימים בתקיעת מצביעיו במקום. הוא מקדם ג׳ובים וכרטיסי מזון לעניים, במקום להרחיב את החינוך הממלכתי־חרדי בפריפריה. הוא מנציח בערות ועוני, ועל הדרך מאפשר ללאומנות הקיצונית לפרוח. השיטה הזו עבדה לו בעשור האחרון, אבל עכשיו היא חוזרת אליו כבומרנג. לא לחינם ש״ס חוששת בעיקר מבן גביר, שגונב לה מצביעים מתחת לידיים. כשאתה דוחף את האוכלוסייה שלך לעוני ולשנאת האחר, אל תתפלא שיבוא יום אחד גזען חסר עכבות וימכור למצביעים שלך עלילות אלף לילה ולילה. אולי זה מה שידחוף את דרעי לשנות כיוון בחזרה. ממילא נתניהו כבר לא מספק לו את הסחורה.
אבל שותפות פוליטית אחרת יכולה להיות עם מפלגה חרדית שאינה קיימת עדיין, שמייצגת את החרדים שחיים אחרת וחושבים אחרת, אך בכל זאת מצביעים ליהדות התורה (חלק מהם בתחושת מיאוס. מוכר לכם מדפוס ההצבעה שלכם?). בהתבסס על שיחות עם גורמים ברחבי החברה החרדית, הסיכוי של מפלגה כזו לקום בעשור הקרוב, וגם להתבסס ולקבל מספיק קולות כדי להיכנס לכנסת, גבוה מאי פעם.
קראו עוד ב"מוסף כלכליסט":
4 השבוע, באחת הנסיעות הרבות שלי ברכבת, התיישבתי ומיהרתי לפתוח לפטופ, ולהתחיל לעבוד. כמה רגעים אחר כך התיישב לידי חרדי, שנראה מבוגר ממני בחמש שנים. מיד אחרי שהתיישב גם הוא הוציא לפטופ והתחיל לעבוד עליו במרץ. לא התאפקתי ופזלתי אל המסך שלו. הוא כתב שם שורות קוד לאפליקציה שהציגה סוגיות במשנה. כך היה נדמה לי לפחות, כי יש גבול לכמה יכולתי לבהות במסך שלו בלי להיות יותר מדי קריפי - אבל הוא ללא ספק קודד שורות קוד.
ישבנו שם, זה לצד זה, שני ישראלים עם לפטופ שניסו לנצל את זמן הנסיעה לצורכי עבודה. אני בחולצת טריקו, מכנסי בד דקים ונעלי ספורט. הוא במגבעת, חולצה לבנה מכופתרת, מכנסיים וחליפה שחורים. שני ישראלים שמגיעים מעולמות שונים מאוד זה מזה, מבחינה תרבותית וערכית, ועדיין מצליחים לייצר בסיס משותף לישראליות.
האיש הזה שאיני מכיר, וגם המחקר החדש של ד״ר נחומי יפה, בעצמה סמל ומופת לשילוב בחברה הישראלית, החזירו לי מעט תקווה. ככה יהיה אפשר, אולי, לבנות את העתיד של המדינה הזו.
הכותב הוא עיתונאי כאן חדשות
