"חסמי סחר גבוהים": ישראל בתחתית מדד התחרותיות של ה-OECD
"חסמי סחר גבוהים": ישראל בתחתית מדד התחרותיות של ה-OECD
ישראל במקום ה-33 מתוך 38 המדינות המפותחות במידת התחרותיות של המשק. "מערכת הרישוי של ישראל מכבידה יותר מאשר בכלכלות ה-OECD. יש עדיין פוטנציאל משמעותי לשפר את המסגרת הרגולטורית של ישראל כדי לטפח תחרות", נכתב בדו"ח. נקודת האור: ישראל פועלת היטב בכל הקשור לרגולציה על לוביסטים
ישראל ניצבת במקום ה-33 מתוך 38 מדינות מפותחות במידת התחרותיות של המשק, כך עולה מהדו"ח השנתי העוסק בסביבה הרגולטורית של ה-OECD לשנת 2023-2024. ישראל קיבלה ערך של 1.58 נקודות (מדד נמוך משמעותו מצב רגולטורי ובירוקרטי טוב יותר). מדובר בציון גבוה ב-18% לעומת הממוצע בארגון העומד על 1.34.
בדו"ח מזכירים כי שווקים תחרותיים תורמים להגברת הפריון, התעסוקה ורמת החיים של האזרחים. מדד הרגולציה PRM (ראשי תיבות של Product Market Regulation) אומד את מידת ההתאמה של המסגרת הרגולטורית של משק לפי פרמטרים בינלאומיים. המדד לוקח בחשבון את העיוותים בתחרות שיכולים להיגרם כתוצאה מחסמי כניסה או מחסמי התרחבות העומדים בפני חברות בכל מגזרי הכלכלה, וכן ממעורבות ממשלתית בכלכלה.
בדו"ח צוין כי על אף שמאז העדכון האחרון ב-2018, ישראל יישמה כמה רפורמות פרו-תחרותיות, במיוחד בתחום הערכת השפעת הרגולציה על התחרות, "במדד זה, ישראל מציגה ביצועים גרועים יותר מהממוצע של כלכלת ה-OECD". ב-2018 ה-PRM של ישראל עמד על 1.92 נקודות. נזכיר כי השינוי המשמעותי בתחום הוא הקמת רשות הרגולציה בינואר 2023 על ידי ממשלת בנט-לפיד, זאת אחרי שממשלות נתניהו לא הצליחו לבצע צעדים שהפחיתו את מידת הרגולציה שה-OECD המליצה בדוחות שהארגון פרסם לגבי ישראל.
עוד מציינים בדו"ח, כי "יש עדיין פוטנציאל משמעותי לשפר את המסגרת הרגולטורית של ישראל כדי לטפח תחרות" ומציינים כתחומי מפתח לשיפור כוללים: פישוט הנטל האדמיניסטרטיבי והרגולטורי על חברות עסקיות, הפחתת דרישות מיותרות להקמת חברות חדשות, והורדת חסמי כניסה רגולטוריים. בנוסף, מציינים, כי "המדינה צריכה לטפל במחסומי הסחר הגבוהים והלא-תעריפים שלה (NON-TARIFF BARRIERS), וכן לצמצם את השימוש בפיקוח על מחירים קמעונאיים".
ישראל ניצבת בתחתית הטבלה בתת-קטגוריות קריטיות כגון "נטל רגולטורי", מחסומי כניסה ומחסומי תחרות במגזרי האנרגיה, התחבורה והתקשורת האלקטרונית; מחסומים להשקעות ישירות זרות (FDI); מחסומי סחר (תעריפים); רגולציה ופיקוח על מחירים קמעונאים ורכש ממשלתי.
במדד "קבלת רישיונות והיתרים" ישראל גם מפגרת אחרי ה-OECD. "ניתן להפחית נטל זה כאשר מדינות מחזיקות מלאי של כל הרישיונות ובודקות אותו באופן קבוע כדי להסיר רגולציה שאינה נחוצה עוד, לאמץ את עקרון ה'שתיקה היא הסכמה' ולהתאים את האורך והמורכבות של תהליך הרישוי" נכתב בדו"ח. "מערכת הרישוי של ישראל מכבידה יותר מאשר בכלכלת ה-OECD הממוצעת וניתן להתאים אותה יותר לשיטות העבודה המומלצות, למשל על ידי יישום עקרון 'שתיקה היא הסכמה' והגבלת תהליכי חידוש מכבידים", צוין בדו"ח.
בתוך כך, ישראל פועלת היטב בכל הקשור לרגולציה על "לוביסטים". "למדינות רבות עדיין אין כללים הולמים המבטיחים שקיפות ואחריות באינטראקציות בין פקידי ציבור וקבוצות אינטרסים. חוסר רגולציה זה עשוי להעדיף את מאמצי הלובינג של חברות גדולות, שעלול להוביל למגרש משחקים לא אחיד עבור עסקים קטנים יותר" נכתב בדו"ח שם צוין כי ישראל מטילה כמה דרישות שקיפות לפקידי ציבור המעורבים בהליך הרגולטורי, כגון כללי ניגוד עניינים ותקופת צינון חובה בעת עזיבת תפקידם. "עם זאת", מזהירים ב-OECD, "ניתן לחזק עוד יותר את הרגולציה על ידי דרישה מכל קובעי המדיניות להפוך את סדר היום שלהם לנגיש לציבור ועל ידי חשיפת זהותם של קבוצות האינטרס עימם הם נפגשים".
כאמור, המצב של ישראל בעייתי במיוחד בכל הקשור למגזרי האנרגיה, התחבורה (בעיקר רכבת) והתקשורת האלקטרונית. "המסגרת הרגולטורית של ישראל (בתחומים אלו) פחות ידידותית לתחרות מכלכלת ה-OECD הממוצעת, למעט בהובלת מים", נכתב כאשר מציינים לטובה את היעדר החסמים הרגולטוריים בשוק התרופות. בתחום השירותים, עורכי דין עומדים בפני תקנות מחמירות יותר בהשוואה לרוב ה-OECD, בעוד שמקצועות אחרים חווים מגבלות רגולטוריות פחות מחמירות, במיוחד רואי חשבון.
אך המצב הגרוע ביותר נמצא בשווקים הדיגיטליים: "שווקים חדשים מסתמכים יותר ויותר על שימוש אינטנסיבי בנתונים, שווקים מקוונים, מנועי חיפוש, מחשוב ענן ומדיה חברתית. בעוד שישראל השקיעה מאמץ מסוים לאמוד את אתגרי התחרות שמעוררים התפתחות בשווקים הללו, מתוכננות מעט התערבויות רגולטוריות כדי להתמודד עם אותם אתגרים. נכון לעכשיו, יש רק התייעצות לגבי הצעה אחת של רשות התחרות הישראלית להבטחת שקיפות התנאים" נכתב.
