ריאיון"היחידים שמוסמכים לקבוע את גורל קיבוצי הנגב המערבי הם בני הקיבוצים"
ריאיון
"היחידים שמוסמכים לקבוע את גורל קיבוצי הנגב המערבי הם בני הקיבוצים"
"כל מי שמנסה לדחוק אותנו מהעוטף לא יצליח"; "מכונת הרעל כבר מנסה להאשים אותנו במה שקרה"; נרי שוטן, מנהל המחלקה הפוליטית בתנועה הקיבוצית, צופה בקריסת גופי הממשלה ומזהיר מפני ניצול האסון למטרות פוליטיות
נרי שוטן, מנהל המחלקה הפוליטית בתנועה הקיבוצית, מתי הבנתם שאתם צריכים להיכנס לתמונה ולסייע לקיבוצי העוטף?
"בשבת שבה הכל התחיל הבנו שזה אירוע אחר, אבל לא הבנו את ההיקף ולא הבנו מה זה ידרוש מאתנו כתנועה. בימים רגילים הרשויות המקומיות הן גוף שמתכלל הכל. אבל הן התפרקו: בשער הנגב נהרג ראש המועצה, המועצה האזורית אשכול חטפה חזק, ובעצם אנחנו נכנסנו לתווך הזה כי הבנו שאין מי שיטפל במקומנו. נכנסנו לאירוע דרמטי שהוא גם עמוק וגם רוחבי. 23 קיבוצים שהתפנו מקבלים מאיתנו היום מענה יומיומי לכל הצרכים שלהם".
זה לא גדול עליכם?
"נכנסנו לוואקום, התושבים מבינים שיש מי שדואג להם ואילו משרדי הממשלה מתקשרים אלינו לקבל מידע - זו רמת ההזיה היום. אבל זה מה שנדרש מאיתנו. המערכת בנויה כך שלכל קיבוץ יש איש קשר שנמצא איתם וצמוד אליהם במקום שבו הם נמצאים. במקביל יש מערכת תומכת: יש מרכז לוגיסטי שכבר פועל בשפיים ובסמוך לגן שמואל, והם מפיצים לכל הארץ מה שצריך".
לאן פונו חברי הקיבוצים של העוטף?
"יש לנו כמה ריכוזים גדולים: בשפיים, בים המלח, בעין גדי ובאילת. הפינוי בוצע בהתאם לתוכנית שגיבשנו כבר ב־2014 בצוק איתן יחד עם משרד הביטחון, אבל מעולם לא היה פינוי בסדר גודל כזה. למשל בשפיים, מעבר ל־500 איש ששוהים במלון יש להערכתי כ־150 איש שמתארחים בתוך הקיבוץ בדירות שפינו עבורם. זה מגיע לאלפים, על חלקם אני אפילו לא יודע. פונים אלינו גם ממושבים ומערים בעוטף, ואנחנו נותנים מענה".
מה מצבן של הקהילות שבטיפולכם?
"כל קיבוץ מאוד דומה ומאוד שונה. למצב הקהילה בימים שקדמו לאסון יש השפעה גדולה. ברוב מוחלט של המקומות יש הנהגה והקיבוצים גם רוצים להישאר יחד בקהילות בזמן הפינוי. ההערכה כעת היא שבתום המלחמה כשליש מהקיבוצים לא יוכלו להתאכלס כי הפגיעה היא כל כך קשה שצריך יהיה לבנות אותם מחדש. אבל חברי אותו שליש, שבעה־שמונה קיבוצים — בהם נחל עוז, כפר עזה, בארי וניר עוז — כן רוצים להישאר כקהילות. שני השלישים האחרים יוכלו לחזור בהדרגה לבתיהם כשהכל יסתיים".
מי אשם לדעתך בטיפול הלקוי במשפחות?
"התלונה שלי היא לא למועצות, לבי נכמר עליהן, הן עושות ככל יכולתן אחרי המכה האנושה שחטפו, התלונה שלי היא למשרדי הממשלה. לא יכול להיות שעד לרגע זה משרד הדתות עוד לא נתן את האישור לקבורה זמנית. היו כאן פקידי מס רכוש של משרד המשפטים, ואתה יושב ולא מאמין למה שאתה שומע. הם אמרו שישלחו טפסים למילוי. שאלתי אותם 'מי ימלא עכשיו טפסים? תציבו כאן אנשים שלכם שימלאו ויסייעו עם הטפסים'".
יש משהו שבכל זאת עובד בכל הבלגן?
"היחיד שפותר בעיות באופן חד, ברור ומהיר הוא משרד הפנים. למשל, אנשים הגיעו לכאן בלי ארנקים. לחלקם הארנקים נגנבו או נשרפו, אין להם כרטיסי אשראי והם גם לא יכולים לחדש אותם כי אין להם תעודות זהות. המשרד שלח ניידת שתנפיק להם תעודות חדשות במקום".
מה בנוגע לשירותי רווחה?
"זה בעיקר נשען על המועצות האזוריות הקיימות והקולטות, וגייסנו גם כ־600 יועצים ופסיכולוגים שיסייעו לאלה שלא בריכוזים הגדולים של המשפחות שהתפנו".
ועסקי הקיבוצים שנותרו מאחור?
"יש הרבה חקלאות ומפעלים, כרגע נתנו עדיפות לכל מה שקשור לבעלי חיים, פעלנו יחד עם התאחדות מגדלי הבקר והמון מתנדבים מגיעים לחלוב ולתחזק את הרפתות. הלולים נפגעו קשה ויש אנשים ביישובים שנשארו לדאוג לכך. בית הדפוס של בארי חזר לפעול ובנירים חזרו לקטוף את האבוקדו כדי לא לאבד את כל ההכנסות. זו אמירה שחוקה, אבל בסוף הקלישאה על כך שהגבול יעבור איפה שעובר התלם האחרון של המחרשה — הוא נכון. אנחנו חגורת המגן של ישראל וקיבלנו הוכחה לכך".
מה היה הביקוש למגורים בעוטף לפני 7 באוקטובר?
"הם היו בפריחה עם רשימות המתנה, בכפר עזה היו מוכנים לאכלוס 40 בתים חדשים, הקיבוצים היו מלאים עד אפס מקום".
לאחר המלחמה, יש הערכה כמה זמן ייקח להחזיר את החברים אל הקיבוצים?
"אני מעריך שבתוך כמה חודשים עד שנה אפשר יהיה להחזיר לאט לאט את החיים. צריך להגיד שאף אחד לא ציפה לתרחיש כזה ולכן גם אין תוכנית כזו. זה משהו שאנחנו מגבשים כרגע ואנחנו תלויים מאוד בגופי המדינה".
מה אתם צריכים מהם?
“אנחנו צריכים מינהלת, שתוכל להתנהל ולהכפיף אליה את כל משרדי הממשלה הרלבנטיים ומבחינתנו הבחירה במשה אדרי לעמוד בראשה היא טובה. דרשנו ממשרד ראש הממשלה וממשרד השיכון שיהיה בשולחן גם נציג של התנועה הקיבוצית ואנחנו שמחים שהדרישה התקבלה”.
באילו מקומות אתם מצפים להקלות?
"אנחנו מצפים שבעיות ייפתרו מהר: שישחררו את הצורך בהיתרי בנייה, קודם כל נבנה ונשקם ואחר כך נטפל בניירת. בסוף המדינה צריכה להיות אחראית באופן מלא. הציפייה שמישהו אחר יעשה את זה לא ריאלית".
מה לגבי תרחיש של מלחמה ארוכה?
"אנחנו ערוכים לתת מענה ככל שיידרש, אבל אם ניכנס לאירוע ארוך טווח, נצטרך למצוא פתרונות אחרים במידת האפשר כי המלונות לא רלבנטיים".
גם בצפון מפנים קיבוצים, איך תתמודדו עם זה?
"הוציאו השבוע הנחיית פינוי ל־28 יישובים, רובם הגדול קיבוצים וגם בהם התחלנו לטפל. לא יודעים עדיין לאן הם ילכו, חלקם יופנו למלונות נוספים. היתה לנו ביקורת קשה לרעיון של משרד ראש הממשלה לאכלס אותם בבתי ספר - ארבע משפחות בכיתה, והם ירדו מזה. המדינה צריכה למצוא פתרונות הולמים. אבל בניגוד לדרום ששם ידעו בדיוק לאן מפנים, ליישובים בצפון לא הכינו מראש תוכנית כזו".
אחרי כל מה שעברו, חברים יחזרו לגור בעוטף?
"אני מעריך שכן ובסוף כל משפחה תחליט. אבל אם לא יהיה חמאס בצד השני ואם המדינה באמת תבצע את השיקום שם מבחינת תשתית ומבחינת ניהול המערך — הקיבוצים האלה יהיו מלאים עד אפס מקום. מה שבטוח הוא שהיחידים שמוסמכים לקבוע את גורל קיבוצי הנגב המערבי הם חברי הקיבוצים, המועצות האזוריות והתנועה הקיבוצית. אף אחד אחר לא יקבע, וכל מי שמנסה לדחוק אותם משם לא יצליח".
אתה אומר שיש מי שמנסים לדחוק את הקיבוצים מהבית שלהם?
"שמענו קולות כאלה בממשלה שקוראים להקמת גוש קטיף מחדש ועל הדרך הם אומרים שייקחו גם חלק מהישובים שלנו. לצדם יש פקידי ממשלה עם רעיונות להביא גרעינים תורניים ולשים אותם בקיבוצים - זה לא יקרה. המסר שלנו בנושא הזה חד וברור, אף אחד לא ישתלט על הקיבוצים האלה ולכל מי שיש רעיונות כאלה, שיסירו את הידיים שלהם מהקיבוצים".
התגובה שלכם לא פרנואידית?
"אנחנו אחרי שנה שבממשלת ישראל מכנים אותנו בוגדים ועוכרי ישראל, ושנים אחרי שראש ממשלת ישראל לא ביקר בעוטף עזה. הוא לא היה כאן מאז 2014. כשהגיע לבארי עכשיו, הוא לא אמר את המילה ‘קיבוץ’ פעם אחת. ואנחנו יודעים שיש תוכניות, ורעיונות קיימים. לכן זה שאני פרנואיד זה לא אומר שלא רודפים אותי. כל רעיון מלבד חזרה שלנו לקיבוצים יהיה ניצול של המשבר והפצע העמוק שאנחנו מצויים בהם כדי להפיק מזה תועלת פוליטית. כל ניסיון כזה יחזור אליהם כמו בומרנג, החברה הישראלית לא תקבל לא את זה ולא את מכונת הרעל שכבר מאשימה אותנו במה שקרה".
בשנה האחרונה, במיוחד מתחילת ההפיכה המשטרית, הקיבוצים נהפכו לסמל השנאה של הצד התומך בה. איך זה קרה?
"לתנועה הקיבוצית היה חלק בזה, אני חושב שצריך לייצר מערכת שוויונית. אבל אתה לא עושה עוול כדי לתקן עוול אחר. לדעתי יש כאן אירוע מתוזמן וראינו את זה בערוץ 14: היה ניסיון להפוך את המחאה למחאת הקיבוצניקים וזה לא הולך להם כי המחאה הרבה יותר גדולה מזה. כמו כן היה קל למכור את הקיבוצים ולתלות את התמונה שלנו — ואז מייצרים דמון שאפשר ללכת נגדו. זה התפוצץ להם בפנים עכשיו".
הקיבוצים, גם בעוטף, הקימו והגנו על גבולות המדינה, שכלו מאות בנים במלחמות. זה מאכזב ששוכחים לכם את העבר המפואר?
"אני לא מדבר על העבר כי זה מכניס לתחרות מי עשה יותר למען המדינה. גם היום לתנועה הקיבוצית יש את מפעל שנת השירות עם כ־1,000 צעירים, את מפעל חיילים בודדים, טיפול באנשים עם צרכים מיוחדים, ומלבד זאת, מתוך 257 קיבוצים 100 ממוקמים על הגבולות".
לפני המלחמה הצלחתם לעבוד יפה עם שרי הממשלה, כולל שרת ההתיישבות אורית סטרוק.
"אף נציג רשמי של התנועה הקיבוצית לא נפגש עם גורמים בעוצמה יהודית, זה קו אדום מבחינתנו וזה לא יקרה, לא עם בן גביר ולא עם אף אחד מחבורתו. לא נפגשים איתם, לא נעזרים בהם, שום דבר. לגבי כל השאר אין לנו ברירה ואנחנו נאלצים לעשות הפרדה בין העמדה הרעיונית שלנו לבין הצורך לתת את השירות הטוב ביותר לקיבוצים. עם אורית סטרוק נפגשתי באופן אישי, היא שרת ההתיישבות והיא האחראית עלינו, ונכון שהיו דברים מאוד מסוימים שבהם האינטרסים מסתדרים, אבל זה היה ברור ועל השולחן כבר אז, וגם עכשיו, שאנחנו מתנגדים בכל תוקף לממשלה הזו — והיא צריכה לעבור מהעולם".
בהמשך לאמירות שנשמעו על החשש כי יהיה ניסיון פוליטי ליישב אוכלוסייה דתית וגרעינים תורניים כתחליף לקיבוצי העוטף, הגיבה השבוע שרת ההתיישבות סטרוק במכתב שפונה לבני הקיבוצים ובו היא מכחישה כל רעיון או רצון להחליף את ההתיישבות הקיבוצית, ואף מבהירה כי הממשלה תתמוך בשיקום הקיבוצים באופן מלא.
הכחשה נוספת פרסמה גם רשות מקרקעי ישראל: “רמ”י שמה בראש סדר העדיפויות את הטיפול ביישובים שנפגעו ואת רצון המתיישבים וצורכיהם, ותפעל בכלים העומדים לרשותה למציאת הפתרונות המיטביים בהתאם, המותאמים לבקשות היישובים, ככל הניתן. רמ”י תפעל יחד ובתיאום עם גורמי המדינה הרלבנטיים, עם הרשויות המקומיות ועם הקהילות כדי להשיב את יישובי עוטף ישראל לפריחה ולשגשוג מהר ככל שניתן”.
נרי שוטן (40)
• בזוגיות, גר בקיבוץ שפיים
• מנהל המחלקה הפוליטית בתנועה הקיבוצית
• השכלה: תואר ראשון בחינוך מבית ברל ותואר שני במדיניות ציבורית מאוניברסיטת תל אביב
• שימש בעבר כמנהל המרחב הכפרי במפלגת כחול לבן
