שורת הרווחחגיגת הריבית של הבנקים על כספי העו"ש גדולה מכפי שידענו
שורת הרווח
חגיגת הריבית של הבנקים על כספי העו"ש גדולה מכפי שידענו
62 מיליארד שקל שסווגו על ידי לאומי כפיקדונות נושאי ריבית סווגו מחדש כפיקדונות שאינם נושאי ריבית; המצב עשוי להיות דומה גם בבנקים אחרים; אלו מתווספים ל־535 מיליארד שקל של הציבור ששוכבים בעו"ש ללא ריבית
הריבית במשק הישראלי, שהגיעה כבר ל־4.75%, מכבידה מאוד על הציבור הישראלי ומיטיבה עם הבנקים שנהנים מתנופה בתוצאות העסקיות שלהם, וזאת משום שהם מעלים את הריבית על ההלוואות, אך לא מעלים בשיעור זהה את הריבית על הפיקדונות. למעשה, ישנם פיקדונות רבים שלא נהנים מריבית כלל. וכך, נכון לסוף הרבעון הראשון של השנה, בבנקים שוכבים 535 מיליארד שקל שלא מניבים ללקוחות ריבית. ויש סיבות טובות להאמין שהר המזומן הזה גבוה אף יותר מהסכום העצום הזה.
במסגרת דו"חות הרבעון הראשון, בנק לאומי דיווח על כך שהוא שינה באופן רטרואקטיבי את סיווגם של 62 מיליארד שקל שנמצאים בפיקדונות לפי דרישה, מכאלה שנושאים ריבית לכאלה שאינם נושאים ריבית. פיקדונות לפי דרישה הוא השם הפורמלי של חשבונות העובר ושב (עו"ש), שהם למעשה פיקדונות שניתן למשוך בכל רגע נתון, ועל כן הם נקראים "לפי דרישה", וזאת בשונה מהפיקדונות הקצובים, אלה שהלקוחות סוגרים בהם את הכסף לתקופת זמן ידועה מראש. פיקדונות קצובים הם כאלו שנושאים ריבית. לעומת זאת, לא כל חשבונות העו"ש נושאים ריבית.
השינוי בסיווג נעשה לפי החלטת רואי החשבון של בנק לאומי. סביר להניח שרואי החשבון החליטו על שינוי הסיווג מכיוון שהסבירות שתתקבל ריבית על אותם פיקדונות היא נמוכה, ולכן נכון יותר לסווג אותם בתור פיקדונות שלא נושאים ריבית. הבנקים לא מספקים מידע לגבי האפיון של אותם חשבונות לפי דרישה שכן נושאים ריבית. סביר להניח שהריבית הממוצעת על חשבונות אלו נמוכה מאוד ואף מותנית בגורמים שונים. משינוי הסיווג שביצע בנק לאומי ניתן להבין שהסיווג מאוד תלוי בהגדרה שנבחרת על ידי הבנקים, ולכן הסכום המדויק שמחזיק הציבור שחשבונות עו"ש שלא נושאים ריבית תלוי באותן הגדרות שהן שונות מבנק לבנק. מן הראוי היה שרשות ניירות ערך תדרוש מהבנקים מידע רב יותר לגבי אפיון הפקדונות לפי דרישה שנושאים ריבית, ולגבי הקריטריונים של הסיווג שלהם.
במילים אחרות, בנק לאומי הבין שיש יותר כסף שלא יזכה לראות ריבית. וכך, הר המזומן נטול הריבית גדל בצורה רטוראקטיבית לרמה של 592 מיליארד שקל, נכון לסוף 2022, בעוד שבמסגרת הדו"חות השנתיים גודל ההר עמד על 530 מיליארד שקל. כאמור, בזכות מודעות של הציבור, היקף הכספים האלו ירד ל־535 מיליארד שקל, נכון לסוף הרבעון הראשון.
הנתון החריג של דיסקונט
אלא שגם כעת סביר להניח שמדובר בסכום גדול עוד יותר. לאחר שינוי הסיווג שביצע לאומי, במאזני כל הבנקים, למעט דיסקונט, יש בפיקדונות לפי דרישה, שאינם נושאים ריבית, כסף רב יותר מאשר בפיקדונות ללא דרישה נושאי ריבית. מנגד, במאזן דיסקונט רק 47.9 מיליארד שקל מסווגים כפיקדונות ללא דרישה ללא ריבית ו־87.1 מיליארד שקל מסווגים כפיקדונות ללא דרישה נושאי ריבית. נתונים אלו כוללים את הפעילות של הבנק מחוץ לישראל, שבה מרבית חשבונות העו"ש נושאים ריבית. בנטרול הפעילות בחו"ל, היקף חשבונות העו"ש נושא הריבית עומד על 64.1 מיליארד שקל, ואלו שלא נושאים ריבית מסתכמים ב־42.3 מיליארד שקל. נתון חריג זה מרמז שהסיווג שמבצע דיסקונט שמרני פחות משל יתר הבנקים, ושייתכן מאוד שאם דיסקונט היה משתמש בקריטריון הסיווג שבחר לאומי, כמה עשרות מיליארדי שקלים שדיסקונט מסווג כעת כפיקדונות לפי דרישה שנושאים ריבית היו מסווגים כפיקדונות לפי דרישה ללא ריבית. גם מהמנה של הוצאות הריבית של בנק דיסקונט על פיקדונות, חלקי הכסף שבפיקדונות, עולה שסביר להניח שהחלוקה הפנימית שביצע דיסקונט שמרנית הרבה פחות מאשר ביצעו יתר הבנקים. לכן, להערכתנו, כמות הכסף המנוהלת בחשבונות עו"ש שלא משלמים ריבית, או שבתרחיש סביר לא ישלמו ריבית, גבוהה בכמה עשרות מיליארדי שקלים מהסכום המדווח על ידי הבנקים.
בסביבת הריבית הנוכחית כסף צריך לצבור ריבית. הציבור מפקיד את הכסף שלו בבנקים, על חלקו, שמופקד בפיקדונות לזמן קצוב, הוא מקבל מהבנק ריבית ועל הכסף ששוכב בעו"ש, על פי רוב, לא מתקבלת ריבית. מנגד, רווחי הבנקים מזנקים בזכות אותו כסף שהציבור מחזיק בחשבונות העו"ש שלא צובר ריבית. לבנקים נובעת רווחיות גבוהה מחשבונות העו"ש שאינם נושאים ריבית, מכיוון שהם יכולים להפקיד את הכסף בבנק המרכזי ולקבל את ריבית בנק ישראל בקירוב, או להלוות את אותו סכום ולקבל ריבית גבוהה עוד יותר. הרווח לפני מס שנובע לבנקים מהכסף שיושב בעו"ש ולא צובר ריבית הוא ריבית בנק ישראל הממוצעת באותה תקופה כפול כמות הכסף שהוחזקה בעו"ש. ריבית בנק ישראל הממוצעת ברבעון הראשון הייתה 3.93%. תחת הנחה שכמות הכסף שמוחזקת בחשבונות עו"ש ירדה בצורה ליניארית במהלך הרבעון - ירידה זהה בכל חודש - הרווח לפני מס שנבע לששת הבנקים מכך שהציבור מחזיק כסף בחשבונות עו"ש שלא צוברים ריבית הוא 5.53 מיליארד שקל ברבעון, והרווח הנקי מחשבונות העו"ש אלה הוא 3.64 מיליארד שקל (הבנקים משלמים 34.19% מס). רווח זה מהווה כמעט מחצית מרווחי הבנקים ברבעון בנטרול ההפרשה שביצע לאומי לירידת ערך האחזקה שלו ב־Valley National Bancorp שעמדה על 7.4 מיליארד שקל. (לבנקים היה רווח נקי של 6.3 מיליארד שקל ללא נטרול זה).
בסוף חודש מרץ הציבור החזיק כאמור ב־535 מיליארד שקל בחשבונות עו"ש שלא נושאים ריבית בחמשת הבנקים הגדולים ובבנק ירושלים - ששת הבנקים שנסחרים בבורסה. מדובר בירידה של 9.4% יחסית לסוף 2022, אז הנתון עמד על 591 מיליארד שקל. בנוסף, בסוף חודש מרץ הציבור החזיק עוד 382 מיליארד שקל בפיקדונות לפי דרישה שנושאים ריבית, ירידה של 8.8% לעומת סוף 2022, אז החזיק הציבור 419 מיליארד שקל בפיקדונות לפי דרישה שנושאים ריבית. מנגד, הציבור הגדיל ב־8% את האחזקה בפיקדונות לזמן קצוב שנושאים ריבית, מ־898 מיליארד שקל בסוף 2022 ל־970 מיליארד שקל בסוף חודש מרץ.
ברבעון השני של השנה הרווחיות של הבנקים מהכסף ששוכב בחשבונות העו"ש צפויה להמשיך ולצמוח. ריבית בנק ישראל הממוצעת ברבעון השני צפויה להיות 4.58%. אם כמות הכסף המנוהל בחשבונות עו"ש שלא צוברים ריבית תרד ב־10% במהלך הרבעון השני, והירידה תהיה ליניארית במהלך הרבעון, הרווח לפני מס הצפוי לששת הבנקים מחשבונות אלו יהיה 5.82 מיליארד שקל, והרווח הנקי 3.83 מיליארד שקל. נתונים גבוהים אף יותר מאלו של הרבעון הראשון.
אך למעשה, סביר להניח שהאחזקה שהייתה לציבור בחשבונות עו"ש שלא נושאים ריבית בסוף חודש מרץ הייתה גבוהה מ־535 מיליארד שקל, זאת בגלל הסיווג של פיקדונות הציבור במאזני הבנקים. הבנקים מחלקים את הפיקדונות של הציבור לשלוש קטגוריות. חשבונות העו"ש מסווגים כפיקדונות לפי דרישה, ולהם שני סיווגי משנה, אלו שנושאים ריבית ואלו שאין עליהם ריבית. הקטגוריה השלישית היא פיקדונות לזמן קצוב, שעליהם הבנק משלם ריבית. החלוקה בסיווג הפיקדונות לפי דרישה היא לא חד־משמעית מכיוון שיש חשבונות עו"ש שמקבלים ריבית בתנאים מסוימים ואז עולה סימן שאלה היכן לסווג אותם.
בתמהיל הפיקדונות יש שונות גבוהה בין הבנקים. בשני הבנקים הגדולים, לאומי והפועלים, שיעור הפיקדונות לזמן קצוב מכלל הפיקדונות עמד על 46.3% ועל 42.3% בהתאמה. מנגד, יחס זה בבנקים דיסקונט (53.4%) והבינלאומי (57.6%) גבוה יותר, ואצל מזרחי טפחות גבוה בהרבה (66.7%). נתון זה צפוי לתמוך ברווחיות גבוהה יותר השנה של שני הבנקים הגדולים. התמהיל השונה נובע הן מתמהיל שונה של לקוחות והן מצרכי הגידור של הבנק.
ככל שהיחס בין כמות הכסף שמוחזק בחשבונות העו"ש של הבנק - כולל אלו שנותנים ריבית, מכיוון שהריבית בחשבונות אלו, על פי רוב, נמוכה - ובין ההון העצמי של הבנק גבוה יותר, רווחיות הבנק עולה בצורה חדה יותר כאשר הריבית עולה. הבנק הבינלאומי בולט ביחס הגבוה ביותר מבין חמשת הבנקים הגדולים — 6.75, ואילו למזרחי יש את היחס הנמוך ביותר — 4.67. לבנק ירושלים יחס נמוך בהרבה, 1.88. כאמור, הרווח הצפוי לבנקים השנה צפוי לעלות ככל שיחס זה גבוה יותר. מנגד, כאשר הציבור יפנים את הצורך להימנע מאחזקת כמות כסף מהותית בחשבונות העו"ש הרווחיות של הבנקים שכעת נהנים מרווחים שנובעים מאותו כסף שלא צובר ריבית יהיו הראשונים להיעלם.
בלון ניסוי של האוצר
הרווחיות הגבוהה של הבנקים מובילה להצעות פופוליסטיות, הן מצד נציגי הממשלה והן מצד האופוזיציה. ב־30 במאי שר האוצר בצלאל סמוטריץ' נאם בכנס אלי הורביץ לכלכלה ולחברה, ובין היתר אמר שהוא מוצא היגיון רב במיסוי רווחי היתר של הבנקים. מס רווחי יתר צפוי להיות על תשואה חריגה של הבנקים על ההון העצמי שלהם. אך מס זה ייתן לבנקים מוטיווציה לבצע שינויים בהגדרת תיק ניירות הערך כדי לצמצם רווח בשנה שבה צפויה רווחיות חריגה, והוא אף עלול להשפיע לשלילה על הנכונות של הבנק במתן אשראי בשנים שבהן צפויה רווחיות גבוהה. לכן נראה שמדובר בבלון ניסוי של שר האוצר ולא בהצעה מסודרת ומוכנה. גם כמה חברי כנסת מהאופוזיציה העלו הצעת חוק להטלת מס רווחי יתר על הבנקים, והצעה זו אף גרועה יותר מזו שמסתמנת מהאמירה של שר האוצר. הצעת חוק זו מטילה מס כאשר הכנסות הריבית של הבנק גבוהות פי 1.5 לפחות מהוצאות הריבית. הצעה זו מזיקה במיוחד מכיוון שדווקא בתקופה שבה הריבית הייתה נמוכה, והרווח של הבנקים היה נמוך, היחס בין הכנסות הריבית של הבנק להוצאות הריבית היה גבוה במיוחד בגלל הוצאות הריבית הזניחות של הבנקים בתקופה עם ריבית נמוכה. לכן הצעת חוק זו מטילה על הבנקים מס עצום בתקופות שבהן סביבת הריבית נמוכה - כמו ב־2021 - ודווקא בשנה הנוכחית, שבה הריבית גבוהה ורווחיות הבנקים גבוהה, המיסוי יהיה נמוך בהרבה.
אבל הממשלה יכולה וצריכה לבצע הרבה כדי לגרום לציבור לקבל ריבית על הכסף שלו. הממשלה צריכה להתמקד בבעיה עצמה ולא לחפש פתרונות מיסוי. הבעיה העיקרית היא שילוב של חוסר מודעות של הציבור, של חינוך פיננסי ברמה נמוכה, ורתיעה לא מוצדקת גם מאפיקים סולידיים ביותר בשוק ההון. למשרדי הממשלה תקציב עצום לביצוע קמפיינים למודעות הציבור. משרד האוצר יכול להוביל קמפיין למודעות הציבור לכך שאם הוא מחזיק כסף בעו"ש מעל למינימום הנדרש הוא מפסיד, ולהציג את האלטרנטיבות שיש לציבור כדי ליהנות מהריבית שהוא לא מקבל. בנוסף, המפקח על הבנקים יכול להורות שהבנקים יעדכנו את הלקוחות ששוכב אצלם כסף רב בעו"ש, על הפסד הריבית האלטרנטיבית שנובע להם מכך, זאת גם עבור לקוחות שמחזיקים כמה עשרות אלפי שקלים בעו"ש.
ברבעונים הקרובים כמות הכסף שהציבור מחזיק בחשבונות העו"ש צפויה להצטמצם. פעילות של הממשלה, אם זו תפעל למען הציבור הרחב, יכולה להאיץ את הצמצום הזה. יש כעת סימנים ראשונים לכך שעליות הריבית בישראל יעצרו בקרוב, זאת בעקבות הייסוף בשקל בימים האחרונים שנובע מדעיכת החששות מביצוע הפיכה משטרית מהירה. שילוב של גורמים אלו צפוי לגרום לכך שהרווחיות החריגה של הבנקים תתמתן עם צמצום הכסף שהציבור יחזיק בחשבונות העו"ש. הציבור צריך ללמוד להתנהל פיננסית נכון. הבורות הפיננסית של הציבור היא אחד הגורמים המובילים כעת לרווחים החריגים של הבנקים.
הכותב הוא כלכלן בחברת הייטק
