הסופר והמשורר יהונתן גפן נפטר בגיל 76
הסופר והמשורר יהונתן גפן נפטר בגיל 76
גפן היה גם פזמונאי, מחזאי, סטיריקן ופובליציסט, ואחד הכותבים האהובים ביותר על דורות ילדים ומבוגרים גם יחד. הוא חיבר את שירי "הכבש השישה עשר" ועשרות שירים מ"יהיה טוב" ועד "הנסיך הקטן מפלוגה ב'"
המשורר, הפזמונאי, הסופר, המחזאי, הסטיריקן והפובליציסט יהונתן גפן מת היום (ד') בגיל 76.
"כל הספרים שכתבתי הם מסוכנים", אמר לי פעם יהונתן גפן בראיון לפני 15 שנה. "המינגוויי אמר שאם אתה כותב ספר אתה חייב להסתכן. ב'אשה יקרה' וב'חומר טוב' הסתכנתי. אחרי זה גם הבנתי שצדקתי, עם כל ההתלהמות וההאשמות שהיו. אבל סופר שלא חושף את עצמו זה כמו אריה שלא אוכל בשר".
גפן היה אחד הכותבים האהובים ביותר על דורות של ילדים ומבוגרים גם יחד, מחברם של שירי "הכבש השישה עשר" ושל עשרות שירים מולחנים, ביניהם "יהיה טוב" של דייוויד ברוזה ו"הנסיך הקטן מפלוגה ב'" של שם־טוב לוי. גפן נתן במילותיו ביטוי להלכי נפש של האדם — ילד או מבוגר שהיה פעם ילד — ולהלכי נפש של חברה שלמה. יוצר אנטי ממסדי בנשמתו, שעלה על במות וקרא־דיקלם את שיריו בסגנון הייחודי לו.
גפן נולד, גדל והתחנך במושב נהלל. הוא שירת בצנחנים כלוחם, לחם במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים, והשתחרר בדרגת סגן. גפן היה נשוי פעמיים. מאשתו הראשונה נורית גפן, נולדו ילדיו סופרת הילדים והתסריטאית שירה גפן והמוזיקאי אביב גפן. מאשתו השנייה אווה חדד יש לו בת בשם נטאשה.
קריאת עידוד מנתן אלתרמן
את ספר הפזמונים הראשון שלו, "שירים שענת אוהבת במיוחד", שהקדיש לאחותו הקטנה, פירסם כשהיה חייל. ב־1969 עבר לתל אביב, הראה את שיריו הראשונים לאלתרמן ב"כסית", וכעבור שנה נסע ללמוד בקיימברידג'. כשחזר לישראל ב־1972 החל לפרסם טור קבוע ב"מעריב". הוא העלה מופעים ספרותיים מוזיקליים עם טובי המוסיקאים — עם דני ליטני במופע "זה הכל בינתיים, בינתיים זה הכל", שזכה להצלחה גדולה, "מכתבים למערכת", "שיחות סלון" ועוד כמה וכמה מופעים בהשתתפות שלמה גרוניך, יצחק קלפטר, יעל לוי וכמובן דייוויד ברוזה.
גפן פירסם שורה של רומנים, סיפורים ושירים לילדים ומחזות. ספר שירי הילדים המצליח ביותר שלו הוא "הכבש השישה עשר", ששיריו הולחנו לאלבום קלאסי, ובו הוא דיבר בכנות על מצוקותיהם של ילדים, צייר עולם שבו לא הכל ורוד, יש בו עניים ואאוטסיידרים ומריבות בין חברים.
הוא לא חסך דעות כנות ולפעמים סקרסטיות גם כשכתב למבוגרים, למשל בספרו "אשה יקרה" שתיאר את אמו ואת יחסיו אתה: אמו אביבה, שהיתה אחותו של משה דיין, מתה בצעירותה מנטילת מנת יתר של תרופות, ולדעתו של גפן היא שמה קץ לחייה. בספרו רב המכר "חומר טוב" בא חשבון עם עברו ועם חבריו לחבורת "לול". הוא תירגם לא מעט יצירות, למשל את "המיזנתרופ" של מולייר, את שירי בוב דילן ואוסף שירים ספרדיים שתרגם לעברית ודייוויד ברוזה הוציא בתקליט "האשה שאיתי" מ־1983.
תמיד בפרומו למלחמה הבאה
הקול הפוליטי של גפן היה תמיד שמאל צלול וברור ועקבי. הוא יצא נגד תרבות המיליטריזם, התבטא נגד מלחמת לבנון הראשונה והכיבוש בשטחים, ולא פעם עמד בליבן של סערות ציבוריות, ואפילו תחת איומים על חייו.
"כבר הרבה שנים מדאיגה אותי התופעה שנקראת משפחת השכול והסגידה למוות", אמר באומץ באותו ראיון, שיצא לרגל עליית המחזה שכתב לקאמרי, "ג'וני הלך". "יום הזיכרון הוא הפרומו למלחמה הבאה", אמר. "למה לא עושים יום זיכרון לזונות שחותות, לנשים מוכות, להרוגי תאונות דרכים? חללים זה הסיירת של המתים, אז מה ההבדל בין זה לבין שאהידים בעצם?"
בשנים האחרונות עבר גפן להתגורר במושב בעמק חפר. בריאותו היתה לקויה, "עם כל מה שעשיתי לגופי, הייתי אמור למות בגיל 27. זה לא יצא", אמר פעם בראיון, והתכוון לידידות רבת השנים עם האלכוהול וחומרים נוספים.
בספר השירים שלו "יהונתן גפן (36)" כתב: "באופן אישי הסבל הזה באמת עשה את שלו / אבל באופן כללי הוא עוזר לי ואני לו / באופן אישי מיום ליום ארגיש את הנטישה / אבל באופן כללי העבודה הילדים והאשה / באופן אישי נובר במופלא ממני ובפנטסטי / אבל באופן כללי לא אמצא איני מוצא ולא מצאתי". הלוויתו של יהונתן גפן תתקיים בבית העלמין בנהלל ביום שישי הקרוב בשעה 11:00.
