בלעדידלק לאינפלציה? התוספת לתקציב 2024 - 61 מיליארד שקל
בלעדי
דלק לאינפלציה? התוספת לתקציב 2024 - 61 מיליארד שקל
חלק משמעותי מהתוספות יופנה להטבות סקטוריאליות המעודדות צריכה ועלולות לדרבן העלאות מחירים. קצב הגידול בהכנסות המדינה צפוי להאט ולעמוד על 10% בשנתיים. הגירעון צפוי לעמוד על 1% אך באוצר מזהירים כי בנטרול האינפלציה הוא משקף 3%, לעומת עודף תקציבי בשנה החולפת
התוספת התקציבית לשנת 2024 נאמדת בכ־61 מיליארד שקל לעומת תקציב 2022 - האחרון שאושר, כך נודע ל"כלכליסט". מדובר בתוספת נומינאלית (כוללת את האינפלציה) בשיעור כמעט חסרת תקדים של יותר מ־13% בשנתיים. לפי המספרים שנחשפים כאן לראשונה, ההוצאה התקציבית הרגילה תעמוד ב־2023 על כ־484 מיליארד שקל וב־2024 כבר תגיע ל־513.7 מיליארד שקל - 61.2 מיליארד שקל יותר לעומת 452.5 מיליארד שקל בתקציב רגיל ב־2022.
נדגיש: בין השנים 2020 ל־2022 גדלה ההוצאה המותרת בכ־40 מיליארד שקל, כך שהתוספת שמתכננים ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' גבוהה ב־50% יותר. מה שבולט במספרים הוא אכן שיעור הגידול הנומינאלי שהוא דו־ספרתי בשנתיים.
ההסבר קשור לתופעה מאקרו־כלכלית שהתנגשה לראשונה אחרי עשור של שקט יחסי: האינפלציה. מאז 2009 אין כמעט אינפלציה ואף נרשמו שנים של דפלציה. אלא שבשנת 2022 זינקה האינפלציה לרמה של 5.3% - מעל לגבול העליון של יעד יציבות המחירים שקבעה הממשלה (בין 1% ל־3%), ולכן יש צורך לעדכן את התקציבים הבאים לרמת המחירים החדשה במשק. אחרת, התקציב יישחק והתושבים יקבלו הלכה למעשה פחות שירותים ממשלתיים.
הדרך הפשוטה להדגים זאת היא באמצעות תקציב סל הבריאות. נניח כי יש בישראל 100 אזרחים המקבלים סל בריאות בסך 100 שקלים כאשר מחיר הסל עומד על 100 שקלים - כל אזרח מקבל יחידה אחת של בריאות. פתאום מתפרצת אינפלציה של 5.3% ולכן אותו סל מתייקר אוטמטית ל־105.3 שקלים. ללא עדכון מחירים שמתורגם בתוספת תקציבית מיידית של 5.3 שקלים, אותם 100 אזרחי ישראל יקבלו רק 0.95 יחידות בריאות - כבר פחות מ־1. כלומר, ללא תגובה תקציבית לאינפלציה, התקציב נשחק ולמעשה האינפלציה מקצצת - ריאלית - את היקף השירותים. כלומר, תוספת נומינאלית של 5.3 שקל לא מגדילה כלל את תקציב הבריאות אלא רק מונעת את שחיקתו.
כמו בדוגמה, חלק מהתוספת מיועדת לפצות על האינפלציה ולמנוע שחיקה - אך לא כולה. איך מגיעים ל־13% בשנתיים? בראש ובראשונה כאמור, התוספת בגין אינפלציה. לפי תחזיות האוצר האינפלציה תהיה 4.4% ב־2023 ועוד 3.4% ב־2024 — ולכן התוספת בגין אינפלציה אמורה למנוע שחיקה של כ־7.8% בשנתיים. נזכיר כי האוצר לא יודע מה תהיה האינפלציה, ההכנסות והצמיחה, אלא רק שולט על ההוצאה.
לכך יש להוסיף את התוספת הריאלית (5.2% בשנתיים), זאת שאיננה קשורה לאינפלציה אלא קשורה לשלושה משתנים אחרים: הריבוי הטבעי, הקיטון בחוב והאידאולוגיה של הממשלה. האלמנט הראשון, הוא הגידול הטבעי של אוכלוסיית ישראל שעומד בממוצע על 2% לשנה (גידול מספר התושבים כולל עולים). גם הפעם, ללא תוספת בגין ריבוי טבעי, כל אזרח יקבל פחות יחידות תקציב.
האלמנט השני הוא התפתחות החוב, שב־2022 במסגרת מממשלת השינוי צנח באופן חסר תקדים וחזר - בניגוד לרוב מדינות ה־OECD, לרבות מדינות הייחוס - לרמה של תקופת טרום־קורונה, כ־60% תמ"ג. העובדה שהחוב צנח בקצב כה מהיר דווקא איפשר לשיעור ההוצאה לגדול עוד קצת.
האלמנט השלישי הוא ההחלטה של כל ממשלה לגבי היקף המשאבים שהיא תוסיף לתקציב כי היא מאמינה (או לא) שחשוב שחלק מהצמיחה של המשק תנותב לטובת הכלל ולשירותים הציבוריים. היה ניתן לחשוב שנציג "קהלת" (פורום אולטרה־ימני שמרני המזוהה עם הפלגים השמרניים של המפלגה הרפובליקאית) תחליט על תוספת מינימלית - אבל לא כך הם פני הדברים - סמוטריץ' מציע גידול משמעותי.
הכנסות המדינה ממסים לפי תחזית האוצר צפויות להגיע ב־2024 לכ־471.5 מיליארד שקל, והדבר משקף קצב גידול נמוך ממה שראינו בשנתיים האחרונות (2022-2021) - שנים של התאוששות מהקורונה בהן קצב הגידול במסים היה גבוה מזה של המשק כולו - מעל 20% לעומת כ־8%-6% שיעור הגידול הריאלי של התוצר. היות וב־2022 הכנסות המדינה ממסים הסתכמו בכ־428.8 מיליארד שקל, ההנחה של הכלכלנית הראשית באוצר היא שבשנתיים 2024-2023 הכנסות האלו יעלו בכ־10% בלבד בתוך שנתיים, כלומר כ־5% ממוצע כל שנה. כאמור, מדובר עדיין בעלייה צפויה בהכנסות ממסים אך עלייה הרבה יותר מתונה מזו שראינו בשנתיים האחרונות.
כאשר מוסיפים לאותן הכנסות ממסים את מה שמכונה הכנסות אחרות (מכירת נכסים לדוגמה) בסך 30 מיליארד שקל נוספים, מגיעים לגירעון של כ־16-13 מיליארד שקל - גירעון נמוך המהווה כ־1% מהתמ"ג. מדובר בשיעור נמוך במונחים היסטוריים. מכאן החשיבות שיש לא רק ל"מגבלת הגירעון" (כלל הגירעון) אלא גם ל"כלל ההוצאה" (מגבלת ההוצאה): בשנת 2024-2023 כלל הגירעון לא יהיה באמת אפקטיבי מבחינת הכללים הפיסקאליים ככלי לריסון.
גם בהקשר הזה הסיפור הגדול שמאחורי האירוע הוא האינפלציה. הרי ברגע שיש תוספת שכר ללא גידול בפריון (תוספת יוקר שהיא אוטומטית) כפי שצפויה ב־2023 במסגרת הסכם השכר לכלל המגזר הציבורי, ובמקביל גם העלאת קצבאות (מוצמדות למדד ולפיכך לאינפלציה) - יש גם זינוק נומינאלי בהכנסות המדינה ממסים. לדוגמה, משק בית שצורך את כל הכנסותיו העומדות על 100 שקל. לפיכך, היא משלמת לחודש 17 שקל בגין מע"מ (שיעור של 17%). אם בעקבות העלאת שכר והזנקת קצבאות ההכנסה תגדל ל־110 שקל, אזי באופן אוטומטי אותו משק בית ישלם בגין אותו מע"מ 18.7 שקל, קרי, 10% יותר.
לכן, באוצר טוענים כי הלכה למעשה אותו גירעון של 1% הוא "שווה ערך" במונחים ריאלים לגירעון של 3.5%-3% שהוא כבר גירעון לא קטן. כאשר מצרפים את הגידול בהוצאה ואת הגירעון האמיתי מבינים מדוע אמר שלשום שר האוצר בצלאל סמוטריץ' כי "אני יכול לומר שמתחנו את מסגרות התקציב עד המקסימום המתקבל על הדעת מקצועית. מה שתראו כאן היום זו הצעה מרחיבה שלגורמי המקצוע יש איתה קושי לאור האתגרים של התקופה". אכן המספרים מטרידים לא מעט את הפקידים, קל וחומר על רקע אין ספור הסיכונים הקיימים סביב הנתונים, התחזיות והציפיות.
תקציב 2023 יאושר יחד עם 2024 כאשר הראשון הוא תקציב המשכי ולכן המספרים הכלליים המכונים מצרפים פיסקאליים פחות רלבנטיים. המספרים החשובים הם מספרי 2024 שהוא תקציב "שלם". כלומר, תקציב 2023 בנוי על תקציב 2022 כאשר כל חודש החשב הכללי מקצה 1/12 מתקציב 2022 בתוספת אינפלציה. החשש הגדול הוא שאחרי שנה של עודף תקציבי וריסון הוצאות ושל תקציב המשכי כאמור - שפועל כמרסן הוצאה - שהמדיניות התקציבית תחולל ואף תאיץ את האינפלציה.
אסור לשכוח: ההוצאה הממשלתית היא חלק אינטגרלי ומהותי ממה שמכונה הביקושים המצרפיים של המשק - כלומר, תוספת תקציבית כמו זו שמתוכננת עלולה להאיץ את הביקושים, קל וחומר כאשר חלק ניכר מהתוספות התקציביות יועדו לקצבאות ולשכר שבדרך כלל מנותבים הישר לצריכה פרטית. האצת האינפלציה על ידי מדיניות תקציבית נדיבה מדי עלולה לחייב העלאות ריבית נוספות כדי לקרר את המשק ולרסן את האינפלציה.
כאמור, החלק השני של הבעיה היא הרכב ההוצאה והיא גם מאוד מלחיצה את פקידי האוצר ואת בנק ישראל. הרבה מהתוספות הן לצורך הוצאה אזרחית שוטפת שאיננה תומכת צמיחה ותעסוקה. הכוונה היא להעלאת קצבאות בכלל, תקצוב כרטיסי מזון של אריה דרעי, תוספות לחינוך החרדי שאינו כולל לימודי ליבה ולכן אינו תורם, תוספת לתקציב הישיבות שאף הוא אינו תורם לתעסוקה או לצמיחה (להיפך), תוספות שכר למורים חרדים ללא תוספת שעות או בתמורה לרפורמה. כאמור, מדובר בתוספות שמנותבות לצריכה פרטית ולליבוי האינפלציה. כמובן שיש בתקציב גם תוספת לתשתיות ולתוכניות לעידוד תעסוקת חרדים - אבל היא פחות בולטת בתקציב הנוכחי על רקע הלחצים של המפלגות החרדיות בקואליציה.
ישנם שלושה אתגרים מרכזיים בתקציב הנוכחי: ההסכמים הקואליציוניים שכאמור הקפיצו את ההוצאה; הסכם השכר במגזר הציבורי - אירוע מרכזי בעל השלכות מרחיקות לכת הן על התקציב, הן על הגירעון, הן על האינפלציה והן על הריבית - וכמובן התוספות למערכת הביטחון. הדגש של ראש הממשלה בנימין נתניהו בהקשר לתקציב הביטחון הוא על פרויקטים שהוא מבקש לקדם - ופחות על שוטף ושכר. זו הסיבה כי הפעם הדאגה באגף התקציבים היא נמוכה יותר: תקצוב פרויקטים הוא בעל אופי רב־שנתי ולכן אפשר לחלק את התוספת לתשלומים לפי התקדמות הביצוע. לגבי ההסכמים הקואליציוניים, ברור היה כי לא יינתנו כל התוספות ובימים הקרובים יחלו הקרבות על מי יוותר למי. ההערכה היא המפלגות החרדיות לא יוותרו והוויתורים יגיעו מכיוונם של שרי הליכוד הכפופים לנתניהו שאינו מעוניין שהממשלה תיפול בגלל תקציב.
כאמור, האירוע המרכזי הוא הסכמי השכר, ולא רק למגזר הציבורי אלא גם למגזר העסקי. תוספות השכר יהוו תקן לדרישות במגזר העסקי - ללא ספק מחולל האינפלציה המרכזי ומה שעלול להצית את הספירלה האינפלציונית. אסור לשכוח כי הפיחות של הימים האחרונים שנובע בעיקר מזינוק בסיכון של כלכלת ישראל בגלל ההפיכה המשטרית, הוא אירוע אינפלציוני. בבנק ישראל ובאוצר גם מבינים כי אין מדובר באירוע חיובי שכן הפיחות שאמור לסייע ליצואנים ובכך לצמיחה - נובע מזינוק בסיכונים ומבריחת כספים.
