פרשנותנתניהו ולוין מובילים את ישראל להפיכה משטרית
פרשנות
נתניהו ולוין מובילים את ישראל להפיכה משטרית
הקרב על דמותה של החברה ושל מערכת המשפט מעלה הילוך. אחרי שהיועמש"ית בהרב־מיארה הודיעה שעילת הסבירות היא הנשק המרכזי שלה נגד מינוי דרעי לממשלה הכריז שר המשפטים יריב לוין על כוונתו לבטל את עילת הסבירות. כלומר, לעקור ליועצת ולשופטי בג"ץ את השיניים
1. שר המשפטים יריב לוין והיועצת המשפטית עו"ד גלי בהרב־מיארה ראש בראש. היו בעבר התנגשויות בין קודקודי מערכת המשפט, אבל בסוג הזה טרם חזינו. היום אחר הצהריים הודיעה היועצת שעילת הסבירות היא הנשק המרכזי שלה נגד מינוי דרעי. וכמה שעות לאחר מכן, הודיע השר על כוונתו לבטל את עילת הסבירות. כלומר, לעקור ליועצת ולשופטי בג"ץ את השיניים. המשמעות היא לבטל את כוחו של המשפט לבקר החלטות שלטוניות –החלטות ממשלה ורשויות מנהליות באמצעות עילת הסבירות, וחוקי כנסת באמצעות עילת המידתיות.
לוין הציג הערב את תוכניתו ל"רפורמת המשילות" כפי שהוא מכנה אותה. "לא עוד חוסר סבירות בעיני השופט אלא החזרת הכוח לנציגי הציבור", אמר על ביטול עילת הסבירות. מעניין אם הכרזת כוונה זו תשפיע על השופטים בעתירות דרעי: האם יורו לראש הממשלה לפטר את דרעי מהטעם שמינויו נגוע בחוסר סבירות קיצוני כאשר הם מודעים לכוונת שר המשפטים לבטל בחוק את העילה הזו. לוין מתנגד לה מהטעם הידוע ששופטים שלא נבחרו לא אמורים לבטל החלטות של נבחרי ציבור. שתבונתם לא גדולה משלהם וערכיהם לא בהכרח תואמים לשלהם.
בין הצעדים הנוספים שמנה הערב: מינוי יועצים משפטיים כמשרת אמון של השרים. "לא עוד כפיפות השרים לדרג לא נבחר. היועצים צריכים לייצג את הממשלה ולא את דעתם הפרטית", אמר לוין.
כמו כן דיבר על שינוי שיטת בחירת השופטים: "לא עוד מצב שבו השופטים בוחרים את עצמם בחדרי חדרים ללא פרוטוקול, אלא ייצוג שווה לשלוש רשויות השלטון בוועדה לבחירת שופטים". בכוונתו להוסיף שני נציגי ציבור במקום שני נציגי לשכת עורכי הדין.
נושא נוסף שהעלה הוא הסדרת פסילת חוקים ופסקת ההתגברות: "לא עוד דיון בבית המשפט בחוקי יסוד, לא עוד פסילת חוקים של הכנסת ללא הסמכה. במקום זאת, בית המשפט יפעל מכוח חוקי היסוד ולא יימצא מעליהם. תתאפשר פסילת חוקים בבית המשפט העליון, בהרכב מלא וברוב מיוחד". לוין מתכנן פסקת התגברות ברוב של 61 חברי כנסת. מאידך ביטול החוק יהיה ברוב מיוחד של שופטים, אך במקביל יוטלו הגבלות על כוחה של הכנסת לחוקק חוקי יסוד.
שר המשפטים הודיע שהצעדים האלה יעברו תהליך רציני של דיון וחקיקה בכנסת. אלא שהרוב הקואליציוני שמוזן בשנאה יוקדת למערכת המשפט יבטיח ככל הנראה את הרוב הדרוש להעברת המכלול הזה שאין לטעות במשמעותו – הפיכת מערכת המשפט על פניה, כשהתוצאה היא הפיכה משטרית שבו למעשה נחלשת ואפילו נמחקת מערכת משפט עצמאית.
לוין הציג ארבעה שלבים ברפורמה, אבל בקנה ממתינים עוד כמו שינוי שיטת הסניוריטי, פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה. מהלך אחד לפחות הוא הבטיח שלא יעביר - הורדת גיל הפרישה של שופטים כדי לזרז את יציאתם לפנסיה של הנשיאה אסתר חיות והשופטים ענת ברון ועוזי פוגלמן שנמנים על הצד הליברלי שפחות מקובל על לוין.
שר המשפטים הודיע גם שלא עדכן את נשיאת העליון והיועצת המשפטית. "עמדותיי ידועות", אמר, "קיבלתי על עצמי את התפקיד כדי לבצע את מה שהבטחתי שנים".
2. בהרב־מיארה, בתגובתה היום לעתירות נגד מינוי דרעי, מעדיפה שלא להתעמת עם הכנסת ועם חוק היסוד שתוקן למענו של אריה דרעי. במקום לגופו של עניין - החוק, היא תוקפת לגופו של האדם - המינוי. זאת, בעתירה שנבחרה לפתוח את הקרב על הצביון, המשטר ופניה של החברה הישראלית בעידן הממשלה והקואליציה החדשות. מדובר בעתירות של "מבצר הדמוקרטיה", התנועה לאיכות השלטון והתנועה לטוהר המידות נגד חוק דרעי ונגד מינויו של דרעי לשר.
בהרב־מיארה מעדיפה את חזית הסבירות. לייבא את הלכת דרעי־פנחסי העתיקה ולסגור בעזרתה מעגל של 30 שנה בדיוק. אז, ב־1993, הורה בית המשפט העליון לראש הממשלה יצחק רבין לפטר את אריה דרעי בגלל כתב האישום נגדו. וכיום העתירה היא להורות לראש הממשלה בנימין נתניהו לפטר את דרעי בגלל ההצטברות הסדרתית של הרשעות, שלוש במספר, שהאחרונה ביניהן הייתה לפני פחות משנה.
בשני המקרים, חשוב להדגיש, החוק אינו מחייב את הפיטורים, אלא בג"ץ כופה אותם על ראש הממשלה. בשני המקרים כנגד רצונו המובהק, ומנימוקים דומים למדי. רבין רצה את דרעי לצדו כגורם ממתן ואפילו קצת "שמאלי" לקראת חתימת הסכמי אוסלו. כיום, נתניהו רוצה בו לצדו כגורם ממתן בקואליציה שנשלטת במידה רבה בידי בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר. "ראש הממשלה", נכתב בתשובת נתניהו לבג"ץ, "רואה בו עוגן של ניסיון, חכמה ואחריות וחשוב בעיניו שהוא ישמש כשר וחבר הקבינט הבטחוני בממשלתו, שם יוכל להשפיע מניסיונו וכישוריו הרבים".
גם היועצת המשפטית נותנת משקל להעדפה זו של נתניהו, כמו גם לבחירתם של 400 אלף איש בקלפי, אבל כל אלה נופלים ונדחים במשקלם מפני הנסיבות הפליליות שאופפות את דרעי. ואלה מובילות, כפי שכתבה, "למסקנה ברורה וחד־משמעית כי מינוי השר דרעי חורג ממתחם שיקול הדעת הרחב, הנתון לראש הממשלה בעניין זה".
לדבריה, "נשקפת תמונה חוזרת של אי ציות לחוקי המדינה ולאיסורים פליליים, קרי דפוס חוזר ונשנה של פגיעה בשלטון החוק", והתוצאה היא שהעבירות "בהן הורשע כאמור השר דרעי אך לאחרונה, מעבירות בראיית היועצת המשפטית לממשלה את מינויו של דרעי כעת לשר אל מעבר לתחום הסבירות, כלומר למקום שבו המינוי כבר איננו סביר ואין מקום לאשרו".
דרעי וסניגורו עו"ד נבות תל־צור חזו זה מכבר את זירת העימות הזו שנמתחת בין שלושה בסיסים - כשירות, קלון וסבירות. דרעי סגר שניים מהשלושה, אך ניגף - בינתיים בעמדת בהרב־מיארה - בשלישית. גם על עילת הסבירות הוא הכריז מלחמה כשדרש להעבירה מהעולם, אבל את זה הוא לא הספיק.
את מכשול הכשירות הוא "פתר" באמצעות התיקון לחוק היסוד שקבע שרק מאסר בפועל יכול להפעיל את מנגנון פסילת המינוי. את הקלון הוא "פתר" באמצעות התפטרות מהכנסת שחסכה לו את ההתייצבות בפני יו"ר ועדת הבחירות בשאלת הקלון. בהרב־מיארה קבעה לרעתו גם בשני אלה. לשיטתה, גם מאסר על תנאי הוא מאסר שמחייב את סיכול המינוי. וגם, קבעה היום שהקלון נמצא במעשיו.
בכל מקרה, הצדדים יתייצבו מחר בבית המשפט העליון כאשר דרעי ללא קלון ועם כשירות למינוי שנצרבה בחוק יסוד וממול ניצבת היועצת המשפטית כשבארסנל שלה נותרה עילת הסבירות. ואת הנשק הזה היא מפעילה במלוא העוצמה כאשר היא נשענת על ההיסטוריה של דרעי.
3. ב־2016 הוכשר דרעי בבג"ץ כשר הפנים, כאשר הוא ניצב ממש על גבול הסבירות שהיעדרה נטען אז נגד המינוי. אז היו באמתחתו שתי הרשעות פליליות בלבד. בית המשפט העליון דחה את העתירה בדעת רוב אל מול דעת המיעוט של השופט ניל הנדל שסבר כי ההחלטה על המינוי נגועה בחוסר סבירות בעוצמה המצדיקה את ביטולו.
ואם אז הוא היה ממש על הגבול, כעת, לאחר שהורשע בפעם השלישית, לא נותר ליועצת המשפטית לקבוע שהפעם הגבול נחצה, ונחצה רף חוסר הסבירות הקיצוני שמצדיק את הפסילה.
מצד שני, היועצת בוחרת שלא להתעמת עם התיקון בחוק היסוד. התיקון שהעותרות מבקשות לבטל בטענה שמדובר ב"שימוש לרעה בסמכות המכוננת". חוק יסוד בישראל הוא חוקה, וכשהכנסת מחוקקת או מתקנת חוק יסוד היא פועל כרשות מכוננת, להבדיל ממחוקקת. כך מתארת בהרב־מיארה בתגובתה את תיקון החוק: "עיון בפרוטוקולי דיוני החקיקה מעלה בבירור כי ביסוד התיקון עומד מניע פרסונלי מובהק של הסדרת מינויו של חה"כ דרעי לשר בממשלה החדשה, וזאת - יש להניח - מתוך חשש כי יו"ר ועדת הבחירות המרכזית יקבע שהוא אינו כשיר לכהן כשר, על רקע הרשעתו בפלילים מלפני כשנה. מדובר אפוא בתיקון שביסודו טעמים פוליטיים־קואליציוניים ופרסונליים מובהקים. אולם, בהתאם להלכה הפסוקה מניעים אלה - כשלעצמם - אינם מבססים עילה לביקורת שיפוטית חוקתית עצמאית על חוקי יסוד".
4. גם הנימוק והניתוח המשפטי שמצורפים לקביעה זו אינם מצליחים למנוע מהלסתות להישמט: מתקנים חוק במיוחד עבור מורשע בפלילים כדי שיוכל לכהן כשר בממשלה, ללא שיש כל אינטרס ציבורי או אילוץ אמיתי - ועדיין, הקומבינה הזו לא מתעלה לכדי "שימוש לרעה בסמכות המכוננת".
בית המשפט העליון לא נתקל עד היום בסיטואציה דומה בעוצמת הציניות שמתלווה אליה ואולי בניגוד לעמדת היועצת יגיע למסקנה שונה משלה. היא לפחות מעדיפה לחסוך לעצמה, את ההתנגשות עם הממשלה והכנסת. להתמקד באדם דרעי ולא בחוק דרעי. מי יודע, אולי שופטי העליון יקבלו את התזה שנעשה כאן שימוש לרעה. וגם אם לא, מעניין אם לא תהיה דעת מיעוט בעניין זה. אם שוב יהיה 11 נגד אפס בשאלה שלא נעשה שימוש לרעה.
בהרב־מיארה צודקת וזו לא ההזנייה הראשונה של חוקי היסוד בעידן התזזיתי שבו אנו נמצאים. "תיקונים משטריים רבים, בפרט בחוק־יסוד: הממשלה, נערכו על רקע אילוצים קואליציוניים או פוליטיים כאלה ואחרים, ובית המשפט עמד על כך בעניין ממשלת חילופים", היא כותבת ומוסיפה, "גם בהינתן שביסוד התיקון עומדים מניעים פוליטיים או פרסונליים, אינן בכך כשלעצמו כדי לבסס עילה להתערבות שיפוטית".
5. לפחות היא יודעת למסגר את האירוע בגבולותיו האמיתיים - הרצון, הסמכות והכוח של הכנסת להוריד את רף טוהר המידות, להקל על מושחתים "קלים" (מאסר על תנאי בלבד, עבירות מס בלבד) להישאר על הגלגל הפוליטי. "ההר לא הוליד אף לא עכברון", ציטט מקורבו של דרעי, ח"כ משה ארבל, את דברי היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט שרקח בחופזה את הסדר הטיעון האחרון עם דרעי שמצוי בליבת הדייסה הנוכחית. ואפילו יש צידוק לבישול: השוואת תנאי הכשירות להיבחר לכנסת לתנאי הכשירות לכהן בממשלה. למרות שהשכל הישר מחייב רמת יושרה גבוהה יותר אצל שרים שאמונים על תקציבים, מינויים, מדיניות וקבלת החלטות.
וזה הסיפור שממזג משפט ופוליטיקה. המשפט נותן משקל מירבי לטוהר המידות, ולכן הוא נאחז בסבירות. הפוליטיקאים, לעומת זאת, נאחזים בכשירות. "החלטת ראש הממשלה למנות את דרעי לשר", נכתב בתגובת היועצת המשפטית, "נותנת את הבכורה לשיקולים פוליטיים ולשיקול הדעת הרחב המסור לו ולכנסת, ואינה מבטאת את משקלם הכבד מאוד של השיקולים הנוגעים לשלטון החוק ולטוהר המידות של האוחזים בהגה השלטון. לפיכך היא חורגת באופן קיצוני ממתחם הסבירות ואנו סבורים כי אין לקבלה".
6. ואיפה המשפט והפוליטיקה נפגשים ממש: בשאלת "אמון הציבור". שני הצדדים אוחזים ומנפנפים באמון הציבור למטרות הפוכות. בית המשפט העליון בהלכת דרעי־פנחסי כתב את מה שבהרב־מיארה אמרה היום ש"האפשרות למינויו של אדם שהורשע בפלילים באופן חוזר ונשנה לחבר בממשלה, המחזיק בסמכויות מנהליות נרחבות, באופן המשליך ישירות על אמון הציבור בטוהר המידות בשירות הציבורי ובמנהל התקין".
וכנגדה כאילו משיבים נתניהו ודרעי: אמון הציבור? הנה, דרעי בראשות ש"ס זכה ל־11 מנדטים בבחירת האחרונות. אגב, בבחירות ב־1999 מיד לאחר הרשעתו של דרעי בשוחד, הגיעה ש"ס לשיא כוחה - 17 מנדטים. לכן, כשמדברים על אמון הציבור השאלה היא לא רק לאיזה אמון מכוונים, אלא על איזה ציבור מדברים. בית המשפט העליון מדבר אל הציבור הנורמטיבי לשיטתו, ובדרעי תומך ציבור גדול שלא נמנה עליו.
