שפרה קורנפלד: התחביב שלי זה היפוכונדריה
שפרה קורנפלד: התחביב שלי זה היפוכונדריה
הסופרת, התסריטאית ויוצאת “האח הגדול" מפרסמת את ספרה החדש "אין מקום כזה". היא רואה את הצד הטוב שבדחיינות, חולמת לחיות בתל אביב של העתיד, מכורה לפלמנקו, מומחית לטיפול בחרדת טיסה והישג חייה הוא המשפחה שהקימה עם מולי שגב, יוצר “ארץ נהדרת"
שפרה קורנפלד
• גיל: 42 • מקום מגורים: תל אביב
• מצב משפחתי: בזוגיות עם מולי שגב + 2 בנות (8,12)
• סופרת, תסריטאית ומגישת טלוויזיה. זוכת העונה הראשונה של “האח הגדול”. הגישה את התוכנית "מועדון תרבות" בכאן 11. ספרה השני "אין מקום כזה" ראה אור לאחרונה בהוצאת כנרת
איפה אנחנו תופסים אותך?
"בבית, אחרי שהבנות יצאו לבית הספר. זו אחת מנקודות הציון המשמעותיות בחיים שלא חוגגים מספיק: הרגע שהילדות לוקחות את עצמן לבית ספר בבוקר".
איך ואיפה את שותה את הקפה שלך?
“אמריקנו או שחור בלי כלום. אני שותה אותו מהרגע שאני מתעוררת ולאורך כל היום בכמויות. אמא שלי שלחה לי כתבה שעשו מחקר שעד שמונה כוסות קפה ביום זה טוב לבריאות, ואני אימצתי את זה בלי לחפש חוות דעה נוספת".
עם מי היית רוצה לשבת על בירה?
"בירה אני לא שותה כבר שנים והשבוע ישבתי על יין עם הסופרת דורית רביניאן שלגמרי הייתי שמה ברשימת המשאלות".
על מה את עובדת עכשיו?
"על ספר שלישי. העשור שחלף בין הספר הראשון, 'החצי השני של הלילה', לשני היה ארוך מדי, אז יש לי פנטזיה שהספר הבא ייצא בתוך שנתיים, אבל אשמח גם לשלוש. במקביל לקחתי על עצמי פרויקט תרגום מאנגלית לעברית שאני נהנית ממנו יותר משציפיתי: קומדיה רומנטית לסבית ב'זאנר קליל, 'לדליילה גרין לא אכפת', שם זמני. וכמובן שאני מקדמת את הספר החדש 'אין מקום כזה'. עושה הרצאות בספריות ובתים, סדנאות ומועדוני קריאה ובכל מקום שמזמינים אותי. בשונה מהספר הקודם היום גם יש קשר ישיר ובלתי אמצעי עם הקוראים דרך הרשתות ובלוגים של קריאה. יש משהו מספק וממלא בלהכיר את הקוראים, בעיקר את הקוראות".
מה השריטה שלך?
"מוזיקת פלמנקו. אני עוקבת אחרי אמנים והולכת להופעות. השיר הכי מושמע אצלי השנה בספוטיפיי היה של גיטריסט הפלמנקו אנטוניו ריי. יש במוזיקה הזו משהו שנוגע בחלק של הנפש שלי שהתגלגל לפה ממקום אחר. אין לי הסבר לזה. גם כשאני כותבת זה מה שאני שומעת".
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
"'גם זה יעבור'. זה משפט של סבתא שלי, והיא היתה פה לפני טונה".
איזה כוח־על היית רוצה שיהיה לך?
"את כוח־העל של הסדר. יש אנשים שיודעים איך לשמור על סדר. יש לי כמה חברים כאלה ובן זוג כזה. אני מכירה בזה שיותר נעים וטוב ושפוי ובריא כך אבל אני עדיין לא יודעת איך להיות כזאת".
באילו נסיבות יוצא לך לשקר?
"בכתיבה. זה לא בדיוק שקר, אבל כדי לומר אמת, אני צריכה הרבה פעמים לשנות את העובדות כדי שהן יאפשרו לאמת את המקום שלה".
מי בעינייך האדם הכי סקסי?
"הכי סקסי ואמיץ וחכם ושווה זה האיש שאני ישנה איתו בלילה ועשיתי איתו שתי בנות: מולי שגב".
למה את מתגעגעת?
"יש לי געגוע אינסופי לתקופה שהייתי דיילת באל על. מאוד אהבתי להיות דיילת ולא רק כדי לנחות בחו"ל, אני אהבתי את הטיסה עצמה, אני מאוד אוהבת לטוס. בדיעבד קלטתי שהכנסתי לספר החדש הרבה טיסות, שזה מתבקש בספר שבו משפחה מתפצלת בין יבשות, אבל יש משהו קסום בזמן הזה באוויר וכדיילת גם התמקצעתי בטיפול בחרדת טיסה, הייתי עוברת בקבינה ומרגיעה אנשים שלא נושמים. זו תקופה קצרה של שנתיים וחצי שנקטעה כי הלכתי להשתתף להשתתף ב'האח הגדול'. חשבתי שזו תהיה הרפתקה קצרה ואני חוזרת, הייתי בטוחה שחיי ימשיכו במקצוע. יכול להיות שחלק מההלם אחרי ‘האח הגדול’ היה מהול באבל של ההבנה שלשם אני לא חוזרת".
איפה הכי היית רוצה לגור?
"הייתי רוצה לגור במקום בזמן ולא במרחב, כי מבחינת המקום אני מאוד אוהבת את תל אביב והשכונה שלי — אבל אם אפשר לפני חמש שנים או בעוד עשר שנים כשהעיר תחזור לעצמה בלי חפירות. לשלוח היום לבד ילדות שצועדות שבע דקות לבית הספר, זה מתח גדול. זו לא דאגה מהכבישים אלא מהמדרכה".
מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"את הדחיינות שלי, אף על פי שלפעמים היא פועלת לטובה: יש סוג בעיות שכשמתעלמים מהן הרבה זמן, הן מתמוססות או נשכחות או נפתרות מעצמן.
מה את מחשיבה כהישג הכי גדול שלך?
“המשפחה שלי, הזוגיות שלי והבנות שלי. אני בת להורים גרושים ובשבילי להיות כבר 14 שנה בנישואים מאושרים ואמא בסיטואציה משפחתית שבה הבנות הן חלק חשוב זה אושר".
מה מפחיד אותך?
"אנשים שרעיונות חשובים להם יותר מבני אדם".
מה את מחשיבה כנכס היקר ביותר שלך?
"השכל ובוחן המציאות שלי. היכולת שלי לפרש ולהבין אירועים ומנגנונים זה הביטחון שלי. התנאי שלי להישרדות זה שאני מבינה איך העולם עובד ויכולה לקבל החלטות על סמך ההבנה הזאת. בקורונה, לפחות בהתחלה, התחושה שאני לא מבינה מה קורה ערערה אותי מאוד".
מי היוצרים האהובים עלייך?
"בספרות וירג'יניה וולף, שבגיל 15 קראתי את 'אורלנדו' ועף לי המוח, יערה שחורי, ג'ניפר איגן ויאיר אגמון; במוזיקה לאונרד כהן, לא רק המוזיקה אלא גם הכתיבה, שלומי שבן ואסתר רדה".
אם לא היית סופרת מה היית עושה?
"הייתי רופאה. יש לי תחביב בשם היפוכונדריה: בתקופות של חרדה זה ממש מתפרץ ויש אבחונים מורכבים ומנומקים. בשאר הזמן זה מתבטא כעניין כללי. אני גם מאוד אוהבת סדרות של רופאים. זה גורם לי סיפוק ואושר שחברות מתקשרות להתייעץ בנוגע לעניינים רפואיים".
