מסעדת אייבי - גם לי יש קווים אדומים, מתברר
מסעדת אייבי - גם לי יש קווים אדומים, מתברר
הסשימי היה נחמד והקבב מוסר ים היה מוצלח. אבל אז הגיעה "נקניקיית מרגז" מדג פורל שבה לא נגענו בשל טעמה החשוד. העובדה שב"אייבי" לא שאלו אותנו על כך ובסוף גם חייבו אותנו עליה מעידה על זחיחות והיעדר מוחלט של תודעת שירות
התיישבנו על הבר. זוגתי קצת התבאסה אמנם שאנחנו מול המטבח וליד השירותים אבל כוס רוזה של אורי חץ מיקב שאטו גולן לה וכוס לבן של עידו לווינסון מ”גראז’ דה פאפא” והכל נסלח. בינתיים. "אייבי" של האחים אסף ויותם דוקטור היא סיפור הצלחה מיום היווסדה, ובצדק. זו עוד מסעדה אחות ל"דוק” ו"האחים", שחורתת על דגלה מקומיות ועונתיות, הפעם בעיקר מהים ומערוגות הירק.
זה התחיל נחמד: סשימי אינטיאס טרי שבטריים עם "סלט קטן של תפוח ירוק ועלי שומר, הכל מתובל ב"שמן גרידת הדרים", שיהיה. טרי, מינימליסטי, טעים והסלט היה הברקה של ממש.
עכשיו הגיעו קציצות הקישואים. זוגתי מתה על קציצות קישואים — אך לא על אלה. אמנם הירקות ליד — מלפפון, צנון ובצל סגול — היו שוב טריים מאוד, ושליכטת היוגורט ופלח הלימון לתיבול הקציצה היו כמובן סבבה, אבל בקציצה עצמה הורגש בעיקר טעמם של פירורי הלחם, לא ממש של הקישואים וגבינת הפטה. חבל.
המנה הבאה היתה קבב של מוסר ים עטוף בעלי לשון הפר — צמח בר נהדר — עם כרישה, כורכום, שמיר ו"תטבילה של חריף מותסס" (תטבילה היא הרוטב הירוק הממכר המוגש בחומוסיות ליד המנה). המנה היתה לא רק יפה בצורה יוצאת דופן אלא גם מקורית, מעניינת וטעימה מאוד.
המנה העיקרית הנוספת היתה נקניקיית מרגז מדג פורל עם ראגו של כרוב בבירה, "בייקון" מדג חרב, חמאה מזוקקת, איולי וחרדל. לקחנו ביס. לצערנו, היה לזה טעם של סבון. או משהו אחר. לא בטוח מה בדיוק. מה שבטוח, זה לא היה אכיל. ממש כך.
השארנו את המנה בצלחת. דקה, חמש, עשר. הברמן ממש מולנו — ושום תגובה. ביקשנו תפריט קינוחים. הביאו. לקחו את הצלחת כמו שהיא ולא שאלו אם לא טעים לנו, אם קרה משהו לא בסדר. כלום. ובסוף גם חייבו, כמובן. אלא מה.
הברמן ושני המלצרים האחרים אולי לא אשמים בכלום. לא בגלל שזה בסדר להוריד צלחת עם מנה שניכר שלא נגעו בה, בלי לשאול למה, אלא משום שזו לא המסעדה שלהם. מישהו היה צריך להגיד להם לשאול כשדבר כזה קורה. ואם אמרו להם והם לא שאלו — אז המסעדה לא בסדר, כי היא לא חינכה אותם מספיק טוב, ואם לא אמרו להם, ושיקול הדעת שלהם לא מספיק, אז שוב המסעדה לא בסדר שלא אמרה להם, ביקשה מהם, ציוותה עליהם, לבדוק מה קרה.
יש לי תחושה שהזחיחות, שהיא מאפיין של רבים מבני דור הביניים בתחום הזה, והחשיבות העצמית המוגזמת, קצת מחלחלות למטה לצוות, קצת יותר מדי. אסף דוקטור הוא מבכירי ומטובי השפים שלנו וחבל שכך קורה במקום שלו. מקום כל כך טוב — גם אם זו מעידה חד־פעמית.
כששואלים אותי למה איני מתייחס כמעט בכלל לשירות במסעדות שאני כותב עליהן, אני משיב שאין שירות בארץ ולכן אין למה להתייחס. אבל גם לי יש קווים אדומים, מתברר. והפעם הם נחצו. מילא אוכל לא טעים, ונגיד אפילו שטעיתי וזו המנה ולא היה בה סבון או שום דבר אחר שאינו במקומו. אבל אני לא אכלתי. למה אתם לא שואלים, לעזאזל, מה קרה?
אייבי, לינקולן 16, תל אביב
לפני הטיפ
סשימי אינטיאס 76 שקל
קציצות קישואים 59 שקל
קבב מוסר ים 87 שקל
נקניקיית פורל 74 שקל
כוס רוזה גשם ורוד שאטו גולן 54 שקל
כוס גראז' דה פאפא לבן 54 שקל
טארט פקאן 42 שקל
