הסיכומים התקציביים לא מחייבים? מסמכים ועדויות מגלים אחרת
הסיכומים התקציביים לא מחייבים? מסמכים ועדויות מגלים אחרת
האוצר טען בביהמ"ש שהסיכומים הנחתמים לפני אישור התקציב כלל אינם סופיים. בכירים בממשלה טוענים: "היחס הוא כמו לספר קודש"
"לא מדובר בסיכומים מחייבים, לא מדובר במסמך 'בדרך להחלטה מינהלית', לא מדובר במסמך 'בדרך לחוק', אלו מסמכים לוקאליים בין עמיתים לעבודה — בין אגף תקציבים לבין משרדי הממשלה". כך תיאר מטעם הפרקליטות עו"ד יעקב פונקלשטיין בבית המשפט המחוזי בירושלים את המסמכים הנושאים את הכותרת "סיכום תקציבי". מסמכים אלו עומדים במוקד דיון משפטי בין התנועה לחופש המידע ו"כלכליסט" לבין אגף תקציבים שבאוצר. במסגרת הליך משפטי זה התקיים בשבוע שעבר דיון של למעלה משש שעות בבית המשפט המחוזי בירושלים לעניינים מינהליים.
הסיכומים התקציביים הם מסמכים הנחתמים על פי רוב קודם לאישור התקציב בממשלה בין נציגי אגף תקציבים לבין בכירים במשרדים ממשלתיים. סיכומים אלו מאפשרים את גיוס הרוב הדרוש לאישור התקציב בממשלה, והם מכילים מידע רב ומפורט בנוגע לפרטי ההסכמות בין האוצר לבין המשרד הרלבנטי. כך, לדוגמה, הסיכומים כוללים מידע לגבי העברות תקציביות נוספות במהלך השנה, התחייבויות לבחון נושאים מקצועיים ואפשרות לרפורמות מבניות. על אף מרכזיותם, הסיכומים נערכים ללא ליווי משפטי, הם לא מוצגים לציבור הרחב, ואפילו לא לח"כים המצביעים על התקציב, או לחשב הכללי האמור לנהל את התקציב בפועל.
בדיון שהתקיים בפני השופט יורם נועם בשבוע שעבר פיתחה המדינה את קו הטיעון הבא: הסיכומים אינם סופיים, וחשיפתם (גם בעתיד הרחוק) תביא לכך שלא יהיה ניתן לנהל שיח פתוח בין משרדי מממשלה לבין האוצר לגבי רפורמות. המדינה הדגימה – במעמד צד אחד – כיצד חשיפה כזו עשויה לפגוע באופן ממשי, וטענה כי "זו שיטת העבודה של אגף תקציבים, אין לו שיטה אחרת לעשות את זה, ואם זה יתגלה הוא לא יוכל לנהל את התקציב. אין יכולת לעבוד מול המשרדים, לגבש תקציבים, ולכונן רפורמות מבלי שתהיה לו יכולת סיעור מוחות המופיעה במסמכים". האוצר הגיש לעותרים כתב תשובה דל מאוד, ורק במהלך הדיון חשף חוות דעת ארוכה בת 45 עמודים, אך לעותרים היא הוגשה כשהיא מושחרת ברובה.
הטענה שלפיה הסיכום התקציבי אינו סופי ואינו מחייב, חודדה בדבריו של איתי טמקין, סגן הממונה על התקציבים, שאמר: "הוא לא סופי בשום שלב, אני גם לא מתייחס אליו ככזה". עו"ד פונקלשטיין אף כינה את הסיכומים התקציביים "עבודות אישיות של הרפרנטים", "מידע שלא קרם עור וגידים", "צבר של רעיונות ברמת מוגמרות שונה, בעלי אופי פנימי".
אלא שכפי שציינה עו"ד יערה וינקלר־שליט מטעם התנועה לחופש המידע, "המסמך החתום הזה מעיד על עצמו שהוא סופי וגמור". כך, לדוגמה, בסיכום התקציבי עם משרד התחבורה שהגיע לידי "כלכליסט" נאמר באופן מפורש ש"סיכום זה מהווה מענה סופי ומוחלט לדרישות משרד התחבורה לשנת 2022-2021". הסיכום גם מלמד כי הוא זה שאיפשר את תמיכת שרת התחבורה בתקציב, שכן אחד מסעיפי הסיכום התקציבי מכיל התחייבות שלפיה "שרת התחבורה תתמוך בהצבעת תקציב המדינה לשנים 2022-2021".
לידי "כלכליסט" הגיעו עדויות רבות המתארות כי בעבודת הממשלה מתייחסים לסיכומים התקציביים כמחייבים. בכירים בממשלה תיארו את היחס לסיכומים התקציביים כ"יחס לספר קודש" או "חזק יותר מערבות בנקאית". זאת אף שמעמדם המשפטים אינו פורמלי.
הדיון בעתירה בבית המשפט עוסק רק בחשיפת הסיכומים התקציביים מכוח חוק חופש המידע, אלא שבמהלך השנים הצטברו טענות נוספות לגבי מוסד הסיכומים התקציביים. הניסוח החריף ביותר כנגד הסיכומים התקציביים הושמע על ידי החשכ"לית לשעבר, מיכל עבאדי־בויאנג'ו, שטענה כי הסיכומים התקציביים מייצרים תקציב צל ולא מאפשרים לנהל בקרה על התקציב. "הפרקטיקה הנוהגת הינה שהמערכת הממשלתית מתנהגת כאילו הסיכום התקציבי עבר בכנסת, לעתים זמן רב לפני שהסיכום אושר בכנסת, סיכומים אלו מייצגים תקציב 'צל', בפעילות לא שקופה שלא מאפשרת בקרה אמיתית". גם נציגי אגף תקציבים חשפו בדיון כי הסיכומים נחתמים לפעמים שלא על דעת ראש אגף תקציבים.
ביקורת אחרת הושמעה על ידי ח"כ משה ארבל, שעתר בעבר למען חשיפת הסיכומים התקציביים. לדבריו, יש קושי של ממש לח"כים לבצע את עבודתם הפרלמנטרית ולפקח על התקציב בזמן שהסיכומים התקציביים לא מובאים אליהם לעיון.
עו"ד רחל אדרי, מנכ"לית התנועה לחופש המידע: "לצערנו, לא הצלחנו להגיע להבנות עם אגף תקציבים על מסירת המידע לתקציב 2022-2021 ואין מנוס מקבלת הכרעה שיפוטית עקרונית בסוגיה שלאחריה יזכה הציבור להכיר את התקציב במלואו".
