פרשנותמיסוי כלים חד פעמיים: החוק מוצדק, התהליך משובש
פרשנות
מיסוי כלים חד פעמיים: החוק מוצדק, התהליך משובש
הדרך שבה הוטל הצו על מיסוי כלים חד פעמיים הייתה לקויה ומעוררת תהיות: שר האוצר מיהר להטיל את המס לפני אישור ועדת הכספים, שהכניסה בו שינויים רבים, ונציגי המשרד להגנת הסביבה הגיעו לא מוכנים ונאלצו לקבל את הצעות השוק הפרטי
ועדת הכספים אישרה אתמול נוסח מתוקן של הצו על מיסוי כלים חד פעמיים. למס הזה יש הצדקות חזקות, שכן השימוש בפלסטיק מזהם את הסביבה ואף פוגע בבריאות דרך צריכת המיקרו פלסטיק. אולם תהליך הטלת הצו מעורר כמה תהיות ותמרורי אזהרה.
1.ראשית, הבחירה של שר האוצר אביגדור ליברמן להשתמש בסמכותו כך שהמס יחול עוד לפני הדיון בוועדת הכספים התבררה כשגויה. המס עבר מספר שינויים משמעותיים, אך אלה הוחלו רק מכאן ואילך. כך נוצרה תחושה קשה של אי צדק וכן שהמדיניות נקבעת באופן אקראי. ליברמן ידע כי במהלך הדיונים בוועדה החוק יעבור כמה שינויים, מה גם שבמקרה הזה סוגיות המחלוקת היו ידועות מראש. לכן, ההתעקשות להחיל צו לא עדכני נראית לא סבירה.
היועצת המשפטית של הכנסת עמדה על כך כי התגבשה מוסכמה לפיה השר לא מטיל מסים בצו לפני שוועדת הכספים תדון בו. ספק אם ליברמן היה נוהג כך אילו בראש הוועדה היה עומד חבר כנסת שאינו ממפלגתו. אגב, גם יו"ר ועדת הכספים אלכס קושניר לא נמנע מלמתוח ביקורת, עדינה ואולי מפוחדת, על כך שהאוצר החיל את המס בטרם הבאתו לוועדה.
שלישית, מיסוי מכווין התנהגות לא נועד להעשיר את קופת המדינה, כפי שאמרו במשרדי האוצר והגנת הסביבה, אלא לשנות את התנהגות הציבור. ההצדקה העקרונית והמהותית לכך שהשר יטיל מסים ללא אישור הכנסת היא הצורך לאזן את קופת המדינה. אולם כאן מדובר במיסוי שאינו אלא ביטוי לסדרי עדיפויות חברתיים, ונכון היה לעשות זאת בחקיקה ראשית או לכל הפחות לאחר אישור הכנסת. אפשר להלין, ובצדק, על רמת הדיון בוועדות, אבל לדיונים בוועדה יש שני יתרונות מובהקים: הם מאפשרים לכל גורם להביע את עמדתו והם שקופים וגלויים לכולם. כך למשל התברר כי במספר סוגיות המשרד להגנת הסביבה לא היה מוכן דיו. בכל מה שקשור לפרקטיקה, דוגמת האבחנה בין כלים חד פעמיים לבין רב פעמיים, גילה המשרד חוסר אונים ונאלץ לאמץ הצעה שהגיעה מהתעשייה. כפי אמר לנציגי המשרד ח"כ ולדימיר בליאק: "אני ממליץ לכם בפעם הבאה לדבר עם התעשייה לפני המס".
2.המשרד להגנת הסביבה נעתר לבקשתה של הוועדה והחליט למסות את כוסות הנייר בשיעור נמוך, כך שהם ימוסו בסכום של 3.3 שקל לק"ג, במקום 11 שקל לק"ג. לדברי המשרד, הסכום החדש נקבע לאחר שבוצע תיקנון של משקל כוס הקרטון לכוס פלסטיק (כלומר, בוחנים את משקלה של כוס הקרטון, כאילו היתה פלסטיק). התוצאה הזו רחוקה ממה שהמסעדנים ביקשו – שהמס על הכוסות יוטל רק על חלק הפלסטיק שבכוס, כלומר, בשיעור של 5% בלבד, שהם כ־55 אגורות לק"ג.
אולם דווקא מבחינה סביבתית ספק האם המהלך הזה נכון. חבר הכנסת פרופ' אלון טל, שתחום התמחותו הוא איכות הסביבה, אמר בוועדה: "מבחינת הנזק למרחב הסביבתי, כוסות הקרטון מזיקות לא פחות מהפלסטיק גם בגלל המשקל העודף שלהן בפסולת בישראל וגם בגלל העובדה שהן לא ניתנות למיחזור. ולכן אני חושב שזה מצמוץ של משרד להגנת הסביבה. המס הנוכחי על כוסות קרטון לא יכווין את ההתנהגות, אלא רק יביא להתייקרות".
השינוי הזה עורר מהומה זוטא באולם הוועדה, ולאו דווקא מכיוונם של ארגוני הסביבה. מתברר כי השינוי יחול רק מכאן ולהבא, ויבואנים שכבר ייבאו כוסות קרטון מתחילת נובמבר ועד היום ייאלצו לשלם את המס הגבוה ולא יקבלו החזר כלשהו לפי הצו המתוקן.
3.סוגיה מרכזית נוספת היתה האבחנה בין כלים רב פעמיים לחד פעמיים. הצו מקורי קבע כי הרף היחידי הוא עובי הכלי. אלא שמתברר כי יש כלים רב פעמיים שמיוצרים מפלסטיק דק למדי, ולכן לפי הצו החדש הם יוגדרו כרב פעמיים ויחויבו במס. באוצר ובהגנת הסביבה התעקשו כי אין תקן ייחודי המגדיר מהו כלי חד פעמי ומהו רב פעמי ואמרו כי אינם מוכנים להתבסס על הצהרת היצרן.
לבסוף, הפתרון הגיע מהשוק הפרטי. מתברר כי התקן לכלי מזון כולל גם אמירה לגבי אופיו של הכלי – האם מדובר בכלי חד פעמי או רב פעמי. במשרד להגנת הסביבה קיבלו את הצעת התעשייה והודיעו כי יוציאו נוהל שבמסגרתו יבואן יוכל לטעון כי כלי פלסטיק מסוים מיועד לשימוש רב פעמי. טענה כזו תצטרך להיות מגובה בהצהרת יצרן ובתעודה המלמדת כי גם במבחן התקינה הכלי הוגדר כרב פעמי.
