"אני מעדיף ליצור סרט קטן מאשר להפיק לנטפליקס"
"אני מעדיף ליצור סרט קטן מאשר להפיק לנטפליקס"
אמא שלו, חנה לסלאו, מספרת שמגיל צעיר נמשך להפקות ואבא שלו, מפיק־העל אביב גלעדי, הכניס אותו לביזנס כדי שיישארו קרובים. אבל "פיג", סרטו הראשון של בן גלעדי כמפיק עצמאי עם ניקולס קייג' בתפקיד הראשי, מסמן את הדרך הייחודית שבחר: סרטים אמנותיים ועצמאיים. "כי כשהייתי בצוות ההפקה של סקורסזי, בסך הכל הייתי האורח עם הכסף"
הסרט החדש בכיכובו של ניקולס קייג׳, "פּיג", שעלה בסוף השבוע בבתי הקולנוע בארץ, הוא סרט אמריקאי עצמאי, איכותי, איטי, מהורהר ומיוחד, שצולם בפורטלנד אורגון . אבל בכותרות הפתיחה שלו, בין שמו של קייג׳ לשמו של הבמאי, מייקל סרנוסקי — שזה סרט הביכורים שלו — מופיעים כמה שמות מוכרים, תוצרת ישראל. לצד שמם של לן בלווטניק ואביב גלעדי, שכבר חתומים יחד כמפיקים אחראים על כמה וכמה סרטים תחת חברת ההפקה הלונדונית שלהם AI Film, תמצאו את שמו של בן גלעדי, ש״פיג״ הוא הסרט הראשון שלו כמפיק עצמאי, ובו הוא מנסה להוכיח לעצמו ולעולם, שהוא יכול להצליח בעסקי הקולנוע גם בלי ההורים שלו.
גלעדי, 36, הוא בנם של אביב גלעדי וחנה לסלאו. הוריו נפגשו ב־1980 באילת בעת צילומי סרטו של אסי דיין, ״עם ישראל חי״. היא היתה כוכבת הסרט, הוא היה עוזר הפקה. הם התחתנו וב־1985 נולד בן. בהמשך, גלעדי ולסלאו התגרשו, לסלאו נהפכה לאשה הכי מצחיקה בישראל של שנות ה־80, וגלעדי נהפך לאחד מסוכני הטאלנטים הבכירים בארץ, עם רשימת מיוצגים שכללה את דודו טופז ושלמה בראבא, ועסקים שהתרחבו לתחומי הפקה: הופעות בידור, פרסומות ובהמשך כניסה לעולם הטלוויזיה כבעלים של ערוץ הספורט וערוץ הילדים ואחוזים בבעלות ערוץ 13.
לסלאו, מצידה, עשתה קאמבק מרשים בשנות ה־90 וה־2000, שבשיאו זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל קאן על תפקידה ב״איזור חופשי״ של עמוס גיתאי. בעולם הזה גדל בן, שבכלל חלם להיות מוזיקאי, והלך ללמוד במגמת מוזיקה בתיכון אלון. ״אמא שלי מספרת שכבר מילדות נמשכתי להפקות״, הוא נזכר.
4 צפייה בגלריה
מימין: האב אביב גלעדי ושותפו לן בלווטניק. "אבא נתן לי הצעה עסקית לחדש את הקשר ולבוא לעבוד איתם"
(צילומים: שי ויליץ, אי אף פי)
כבר בתיכון אלון הקים עם חברו לתיכון, יותם גנדלמן, ועם גל מוג׳ה שלמד בתלמה ילין חברה להפקת קליפים בשם ביצת עין. לימים גנדלמן וגלעדי היו שותפים בהפקת הסדרה התיעודית ״צל של אמת״, שגלעדי עזר בתיווך המכירה שלה לנטפליקס.
אבל דווקא כשהתחיל לגלות את עולם הקולנוע — והבין שהוא מתאים יותר להפקה מאשר לבימוי — הוא לא היה בקשר טוב עם אביו. זו היתה התקופה שבה לן בלווטניק, מיליארדר רוסי שחי באנגליה ושנחשב כיום לאיש העשיר ביותר בבריטניה, נכנס כשותף בחברת RGE של גלעדי. ״בתקופה הזאת לא היינו ממש קרובים״, סיפר השבוע בשיחה שקיימנו ביפו, שם נמצאת הדירה הישראלית שלו ושל בת זוגו, השחקנית רומי אבלועפיה. ״אביב ואני חזרנו להיות קרובים כשהוא קיבל את ההצעה מלן לעבור לאנגליה ולנהל את חברת ההפצה אייקון, הוא פשוט נתן לי הצעה עסקית לחדש את הקשר ולבוא לעבוד איתו״.
בן בדיוק סיים את לימודי הקולנוע שלו בבית הספר לקולנוע, על שם סטיב טיש, באוניברסיטת תל אביב, שם למד לצידו של משה רוזנטל שסרטו הקצר ״שבתון״, שגלעדי היה מעורב בהפקתו, זכה בפרסים רבים. גלעדי האב, מסביר בנו, הבין שרילוקיישן ללונדון ירחיק אותו עוד יותר ממשפחתו, אז הוא הציע לבן עבודה שתביא אותו להיות לידו, ולהיות איש מחלקת הפיתוח של החברה. ״זו היתה טבילת אש מטורפת, כי לא היתה לי הבנה בצד של הביזנס בקולנוע״. בעקבות ההצעה בן גלעדי ורומי אבולעפיה עברו לחיות בלונדון.
4 צפייה בגלריה
ניקולס קייג' מתוך "פיג". "מבחינתי זה סיפור סינדרלה: קייג' אהב את התסריט ומשם התחלנו לגייס כספים"
(צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג)
ב״שתיקה״ של מרטין סקורסזי ו״הסרבן״ של מל גיבסון לבן גלעדי יש קרדיט של אקזקיוטיב, ״זה אומר שאני הנציג של אחד המשקיעים בהפקה, אבל כשאתה מעורב בסרט של סקורסזי או גיבסון, אתה בסך הכל האורח עם הכסף, אבל אין לך באמת יכולת להגיד משהו לבמאי״. הסרט המשמעותי הבא היה ״אני, טוניה״ (2017), על סיפורה של טוניה הארדינג, אלופת ארה"ב בהחלקה אמנותית על הקרח בעבר.
״׳אני טוניה׳ הוא מבחינתי הצלחת אינדי מושלמת״, מספר גלעדי. ״הוא הגיע אלינו כתסריט דרך מפיקי הסרט מרגו וטום רובי. הם רצו מממן אחד להכל — 11 מיליון דולר, לעשות את הסרט עם מינימום מתווכים באמצע, ושתהיה להם שליטה מקסימלית בתוצאה. זה סרט עם סיכון גבוה, אבל זה נורא השתלם״.
הסרט נהפך להצלחה מסחרית עולמית ענקית והעניק לאליסון ג׳אני אוסקר לשחקנית משנה. זה גם הסרט שגרם לגלעדי להבין שהוא מעדיף את עולם הקולנוע הישן, על פני הכסף הגדול שבסטרימינג. ״ההצעה הראשונה להקרנה היתה מנטפליקס. אבל היתה החלטה מצד בכירי החברה ללכת להפצה שמרנית יותר בקולנוע, כדי לתת לסרט נוכחות מקסימלית בבתי הקולנוע ובאוסקרים, וזה עבד בצורה מושלמת״.
ההצלחה דרבנה את גלעדי לנסות לצאת לדרך עצמאית כמפיק, שיש לו כעת ניסיון גם כמי שמכיר את צד המימון וגם את עולם הקריאטיב. ״החלטתי לקחת קצת יותר הימורים כמפיק, ולא רק כמממן פסיבי״, הוא אומר. הוא הקים שותפות עם המפיק תומאס בנסקי, והשניים התחילו לחפש תסריטים שיוכלו להפיק בעצמם. כמה תסריטים עברו דרכם, אבל הם לא הצליחו לזכות בחוזה ההפקה משלהם, עד שהגיע ״פיג״.
מבחינת בן גלעדי ״׳פיג הוא סיפור סינדרלה. מייקל סרנוסקי לא כתב ולא ביים כלום לפני זה. הוא ישב במשך שמונה חודשים בסטארבאקס וכתב את התסריט הראשון שלו". סרט על שף שחי מבודד ביער, ביחד עם החזירה שלו, וכשזו נחטפת הוא חייב להתערות מחדש בציוויליזציה. "קראתי את התסריט הזה ועפתי ממנו: התסריט היה רגיש ומוזר וקונספטואלי, ומאוד הזכיר לי את האחים כהן. פגשנו את מייקל והחלטנו להמר על הסרט, וקיבלנו חלון זמן של חצי שנה לנסות למצוא לו מימון. הבנו שזה סרט שיכול להיות מתאים לשחקן גדול שמחפש חומרים אלטרנטיביים. הצענו את זה למשל למייקל קיטון. עד שסוכנות אנדבר, שמייצגת את ניקולס קייג׳, קראה את התסריט, והם הציעו לו את הסרט. קייג׳ מאוד אהב את התסריט ומשם התחלנו לגייס כספים, בין השאר מסטיב טיש״. זה אותו סטיב טיש שהפיק את ״פורסט גאמפ״ ושעל שמו קרואים בתי הספר לקולנוע בתל אביב ובאוניברסיטת ניו יורק.
טיש יודע שאתה בוגר ביה"ס על שמו?
״יש מצב״.
בימים אלה גלעדי בארץ, גם כדי להיות בבכורת ״פיג״ בפסטיבל חיפה ובהפצה המסחרית שלו, וגם כדי לטוס מכאן לניו יורק שם נמצא הסרט הבא שלו כמפיק בשלבי פרה־פרודקשן. הסרט הוא ״מנודרום״, בבימויו של הבמאי הדרום אפריקאי ג׳ון טרנגרוב ובכיכובם של ג׳סי אייזנברג, אדריאן ברודי וריילי קיהו. גלעדי במתח, כי הצילומים אמורים להתחיל בקרוב, אבל הוא עוד לא הצליח לסגור את כל המימון של הסרט והוא חושש שההפקה תתפרק לו בין האצבעות. ״הסרטים שאני אוהב והסרטים שאני רוצה לעשות הם סרטים קטנים — לא תאמין כמה קטנים. אם תוריד מהתקציב של 'פיג' את מיליון הדולר שקיבל ניקולס קייג׳ אז זה סרט של 2 מיליון דולר. והסרט הבא, הוא סרט של 4 מיליון דולר״.
4 צפייה בגלריה
מימין: בת הזוג רומי אבולעפיה והאם חנה לסלאו. "משיכה להפקות מגיל צעיר"
(צילום: רפי דלויה)
אם הסרט אכן יקרה, גלעדי מאמין שהוא יצטרך לשלב הפקות טלוויזיה לצד הפקות קולנוע, פשוט כי שם נמצאת הפרנסה היציבה כרגע, אבל הוא עדיין מנסה להיות מפיק של סרטי ארט־האוס קטנים, שמונעים מחזון של במאי, ושיש בהם שחקן מפורסם והם דוברי אנגלית, והוא עדיין לא רוצה להתפתות לעולם הסטרימינג.
מה עם קולנוע ישראלי? יש סיכוי שתביא את נסיונך גם ליוצרים מקומיים?
״בוודאי. יש בארץ יוצרים שאני חושב שיש להם פוטנציאל בינלאומי, ואני רוצה לנסות לפתח כאן דברים. השבוע משה רוזנטל סיים לערוך את הפיצ׳ר הראשון שלו, ׳קריוקי׳. זו לא הפקה שלי, אבל נכנסתי כחבר, עמית יצירתי ואקזקיוטיב.אני מאמין שעבור סוכני מכירות בינלאומיים סרט שיש בו שמות כמו ששון גבאי וליאור אשכנזי יכול מאוד לעניין אותם״.
אך לפני שהוא מתכנן הלאה, הוא צריך לראות איך עולם הקולנוע מתייצב אחרי שהקורונה והסטרימינג טרפו את הקלפים, ואיך תעבור ההרפתקה כמפיק. ״אחרי ׳מנודרום׳ אוכל לראות איך ממשיכים. אם לא, מקסימום אלך לחפש עבודה בנטפליקס״.
