ניתוח כלכליסט4 הנפקות, 26 מיליארד דולר, שבוע עבודה אחד של ההייטק הישראלי
ניתוח כלכליסט
4 הנפקות, 26 מיליארד דולר, שבוע עבודה אחד של ההייטק הישראלי
ארבע חברות חדשות מישראל החלו להיסחר השבוע בנאסד"ק, אך הסיפור האמיתי הוא גודל הגיוסים ורמות השווי שמקבלות החברות המונפקות; בצד השפעות מאקרו חיוביות על כלכלת ישראל, הדולרים שזורמים ללא הפסק מנפחים את השקל ומקשים על יתר התעשיות; שוק ההנפקות יישאר חם גם ברבעון השלישי, זאת על בסיס התשקיפים שנמצאים בעבודה ועסקאות שנחתמו עם ספאקים
עד כמה משוגע וחם שוק ההנפקות של חברות הטכנולוגיה בניו יורק? אנליסטים ומשקיעים שמשתתפים במצגות של חברות שמבקשות להפוך לציבוריות מעידים כי חדרי הזום הופכים לדלילים יותר ויותר משום שאין מספיק זמן לכל החברות, ומצד שני בתשקיפי ההנפקות המוגשים לרשות ניירות הערך האמריקאית יש יותר ויותר שגיאות כתיב.
שוק ההנפקות נמצא ברגע של טירוף, שלא צפוי להיפסק בזמן הקרוב, וחברות הטכנולוגיה הישראליות נהנות מן המומנטום. שווי כל החברות הישראליות בוול סטריט כבר מעל 300 מיליארד דולר - יותר מכל הבורסה בתל אביב. בדומה לסטטיסטיקה הכללית, גם סצנת ההנפקות הישראליות מאותתת דבר אחד ברור - מאז שנת 2000 לא נראתה חגיגה כזאת.
אבל הסטטיסטיקה היבשה חוטאת כאן אם היא עוסקת רק במספר החברות שהונפקו - ארבע חברות חדשות מישראל החלו להיסחר השבוע בנאסד"ק.
הסיפור האמיתי הוא במספרים האחרים - גודל הגיוסים ורמות השווי שמקבלות החברות. מספרים כאלה לא נראו מעולם באקו־סיסטם הישראלי, והם מותירים בקלות אבק לגיוסי הענק הפרטיים האחרונים בשוק. ההנפקות האחרונות מזכירות שאחרי כל הסופרלטיבים והכתרים שנקשרים ביוניקורנים ובקרנות הון סיכון שמטפחות אותם, הכסף הגדול באמת עדיין נמצא בשוק הציבורי.
המשקיעים צמאים לעוד סיכונים
חברת התוכנה איירונסורס, שמחזיקה, בינתיים, בתואר ההנפקה הישראלית הגדולה ביותר, גייסה 2.15 מיליארד דולר בעסקת מיזוג עם ספאק לפי שווי שיא של 11 מיליארד דולר. אתמול הצטרפה אליה חברת הסייבר סנטינל וואן שגייסה 1.2 מיליארד דולר לפי שווי של 9 מיליארד דולר, הנפקת הסייבר הגדולה בתולדות וול סטריט.
לצד שתי אלה, הנפקותיהן של פיוניר שגייסה מיליארד דולר לפי שווי של 3.3 מיליארד דולר, וטאבולה שגייסה חצי מיליארד דולר לפי 2.6 מיליארד דולר, נראות לפתע כעסקאות קטנות. אבל זה רק הבציר של השבוע החריג הזה, שמונע מעבר לאוויר החם הכללי והכסף הרב שזורם במערכת הפיננסית, גם על ידי לוח השנה - כולם רוצים לגמור עם ההנפקה לפני סוף הרבעון השני כדי לא לעדכן את התשקיפים וגם לעשות זאת לפני חופשת יום העצמאות האמריקאי של ה־4 ביולי.
רמות השיא ששובר כמעט מדי יום שוק המניות האמריקאי שרק גיהק קלות לפני שבועיים לנוכח איתותו של יו"ר הפד ג'רום פאוול על העלאת הריבית שקרובה יותר ממה שסברו קודם, כמובן מתדלקות עוד את קדחת ההנפקות.
מתחילת 2021 הושלמו עוד כמה הנפקות חריגות בגודלן עבור חברות ישראליות ובראשן חברת התוכנה מאנדיי, שגייסה 570 מיליון דולר לפי שווי של 6.8 מיליארד דולר, וכבר נסחרת ב־10 מיליארד דולר. גלובל אי, סימילרווב, ווקמי, אינוויז, טוקספייס ופלייטיקה גייסו סכום מצטבר של 9.2 מיליארד דולר, כולן לפי שווי של יותר ממיליארד דולר, אם בהנפקה רגילה ואם באמצעות מיזוג עם ספאק.
החברות הישראליות נוהרות יחד עם המוני חברות אחרות לזרועות המשקיעים הצמאים לעוד ועוד סיכון. האם כל החברות מאופיינות במודל עסקי יציב? האם אי פעם יצליחו להרוויח? האם הטכנולוגיה שלהן עובדת והיא גם מספיק ייחודית כדי לבדל אותן? אף אחד לא באמת רוצה להתעמק בשאלות אלה כיום, כאשר השוק חם וכל מה שנוגעים בו עולה. עם השאלות יצטרכו להתמודד בהמשך הפנסיונרים בארה"ב וגם בעולם כולו, כאשר יקבלו את דו”חות תיקי ההשקעות שלהם בעוד כמה שנים. אך בינתיים כולם רוצים לחשוב על היום ולא על מחר.
כמה עוד תמשיך הבועה להתנפח
השבוע האחרון היה השבוע השלישי מתחילת השנה שהושלמו בו 17 הנפקות ראשונות לציבור, שוב מספרים שלא נראו מאז 2000, וגם הרבעון השני כולו ישבור את הסטטיסטיקה ההיסטורית של אותה השנה המבורכת־מקוללת. המחצית הראשונה של 2021 מסתיימת עם שיא של 350 מיליארד דולר בגיוסי הון בהנפקות ראשוניות.
השיא הקודם נקבע במחצית השנייה של 2020 עם 282 מיליארד דולר. מספרים אלה מראים כי החברות הישראליות, גדולות ומצליחות ככל שיהיו, הן עדיין טיפה קטנה בים הגיוסים. בשוק כבר מעריכים כי היקף הגיוסים השנתי ישבור את השיא של 2007 ויעלה על 420 מיליארד דולר. גם 2007 היא שנה שמזכירה את 2000 - שנת השיאים וגם השנה שסללה את הדרך לקריסה הגדולה של המשבר הפיננסי ב־2008.
ברגע שיש שיח של שיאים היסטוריים ובעיקר כאלה שלא נראו מאז 2000 או 2007, מתחדש השיח הבועתי. האם אנחנו בבועה? בהחלט כן, אבל בדיוק כפי שנכתב בעיתון זה לפני כחצי שנה - זה לא אומר שהיא לא תמשיך להתנפח עוד. יידרשו עוד כמה איתותים עוצמתיים של הפד בעניין האינפלציה, הפסקת תוכניות רכישת נכסים פיננסיים ואולי אף העלאת ריבית כדי לעצור את התיאבון לסיכון.
400 חברות ספאק מחפשות שידוך
לא כל ההנפקות הן רק של מגזר הטכנולוגיה. הוא כמובן מהווה רוב, אבל יש גם חברות כמו יצרנית הנעליים הפופולרית ד"ר מרטינס שקמה לתחיה משנות התשעים והונפקה לפי שווי של 3.7 מיליארד ליש"ט. לצדה ישנה גם יצרנית שיבולת שועל OATLY משבדיה שהיתה אחת ההנפקות המוצלחות והגדולות של השבועות האחרונים. בניגוד ל־2000 למשל, גם לא כל החברות החדשות מזנקות בימי המסחר הראשון וגם לא עולות לאחר מכן, מה שמראה כי המשקיעים עדיין שומרים על סוג מסוים של בררנות ומבינים כי ההנפקות האחרונות מותחות את השווי למקסימום. כך, למשל, סטארט־אפ האינשורטק אוסקר הלת' צנח ב־40% מאז ההנפקה וגם חברת המשלוחים דליברו שהונפקה בלונדון קרסה ב־26% ביום המסחר הראשון. זה מהווה סימן לכך ששיקול הדעת עדיין לא טבע לחלוטין בים הסיכון.
כמו במקרה של החברות הישראליות, כך גם בשוק כולו, בשלב זה מונפקות עדיין החברות הטובות יותר. בניגוד ל־2000, למשל, רובן מגיעות עם מודל עסקי, עם רמות הכנסות גבוהות הרבה יותר מאשר חברות שהונפקו בעבר, אם כי בצד הרווחיות רובן המכריע לוקות בחסר.
החריג הגדול הוא הספאקים, אותן חברות חלולות שמחפשות פעילות ריאלית שתתמזג לתוכן. אף שיש שובע גדול בקרב המשקיעים המוסדיים מהנפקות כאלה - ביותר מ־400 חברות ספאק שעדיין לא מצאו לעצמן שידוך יושבים 128 מיליארד דולר. הכסף הזה יהיה חייב להיכנס לחברות או לחזור למשקיעים בתוספת ריבית אם לא יימצא להן שימוש בתוך שנתיים מהגיוס. עניין זה הופך את הספאקים לבררניים הרבה פחות ועלול להכניס חברות שלא בשלות להיות ציבוריות — לא ברמת הביצועים ולא ברמת ההתנהלות — לתוך הבורסה.
ההערכה הרווחת היא ששוק ההנפקות יישאר חם גם ברבעון השלישי וזאת על בסיס התשקיפים שכבר נמצאים בעבודה, עסקאות שנחתמו עם ספאקים ובעיקר השיעור הראשון שמלמדים את עובדי תעשיית וול סטריט ביום העבודה הראשון - חלון ההנפקות נפתח תמיד לזמן קצר. החשש שמרחף מעבר לפינה לכך שהריבית עשויה להתחיל לעלות מוקדם מהצפוי רק מגביר את תחושת הדחיפות.
תמחור שונה לחברות ישראליות ואמריקאיות
לישראל יש עוד נציגות מכובדת שתגיע לנאסד"ק במהלך הרבעון השלישי. חברת הפינטק איטורו אמורה להתחיל להיסחר עם השלמת עסקת מיזוג עם ספאק שתקנה לה שווי של 10 מיליארד דולר. קרובות לאישור גם עסקאות הספאק של REE, סלברייט, אוטונומו, ארבה ואינוביד. בימים אלה מסתובבים בין רחובות לחיפה עוד עשרות נציגים של חברות ספאק, שבנקאי אמריקאי אחד תיאר אותם במדויק השבוע כ"כסף חרמן מאוד", ומחפשים חברות טכנולוגיה שאפשר לקחת אותן לנאסד"ק.
ההנפקות האחרונות שמייצרות שכבה חדשה לגמרי של חברות ישראליות בוול סטריט, אשר מטילות צל ענק על השחקניות הוותיקות החל מצ'ק פוינט, נייס ועד WIX - מעלות מחדש את השאלה האם חברות ישראליות מקבלות תמחור שווה או שונה לזה של חברות אמריקאיות דומות? נדמה כי הוא עדיין קיים. אחד ממקרי הבוחן הוא איטורו, שלה מספר לקוחות גבוה יותר מאשר לאפליקציית רובינהוד הפופולרית, אך היא מתומחרת לצורך ההנפקה בחצי מהשווי שאליו מכוונת רובינהוד.
סייג אחד כאן הוא העובדה שרוב הלקוחות של איטורו נמצאים מחוץ לארה"ב, בעוד רובינהוד שולטת בשוק הצעירים האמריקאי. מן הצד שני, מי שמחזקת את הטיעון היא סנטינל וואן שכלל לא מזוהה כחברה ישראלית. היא מעסיקה כאן רק כ־300 עובדים והקשר שעוד נותר לישראל הוא בדמות המנכ"ל והמייסד תומר וינגרטן.
העצמאות של חברות שנסחרות במיליארדים
אבל השאלה החשובה מכולן היא מי מרוויח מגל הנפקות חסר התקדים? בראש ובראשונה אלה הבנקאים שמשמשים כחתמים בהנפקות. אנשי וול סטריט צפויים לבונוסים שמנים על 2021, והדו”חות הכספיים של הבנקים, בראשם גולדמן זאקס וסיטי שמובילים בינתיים את טבלת ההנפקות, יקבלו רוח גבית. המרוויחים הגדולים בישראל הם כמובן המייסדים, המשקיעים הוותיקים וגם עובדי החברות המונפקות. בניגוד לעבר, היום מקובל לממש חלק מהמניות כבר במועד ההנפקה הראשונה ולעשות אקזיט. אלא שבתעשיית ההייטק מתחילים לדבר על מעין תסמונת שטוקהולם שאוחזת בעובדי החברות - לפתע רמות השווי הנוכחיות נראות להם כלא גבוהות מספיק למימוש והם מחליטים להמתין לעלייה נוספת. זו כמובן עשויה להגיע, אבל לא בהכרח. "למה שנמכור עכשיו? לא עבדתי ימים ולילות שלוש שנים רק בשביל 5 מיליון שקל, אני לא ילד", זו שיחה שנשמעה השבוע באחד המטבחים של חברות ההייטק המדוברות.
ויש כמובן השפעות מאקרו על ישראל כולה. בצד המאתגר אלה הם הדולרים שזורמים ללא הפסק למשק ומנפחים יותר ויותר את השקל, שמקשה על יתר התעשיות. בצד החיובי אלה הן חברות ענק שצומחות כאן. הנפקה בשווי של מיליארדי דולרים עם גיוס של מאות מיליוני דולרים משנה את הנתיב הקבוע של חברה ישראלית: הקמה - כמה גיוסים פרטיים - מכירה. חברות ציבוריות שנסחרות במיליארדים נוטות להישאר עצמאיות, משום שלעתים הן פשוט יקרות מדי לרכישה גם עבור המתחרות הענקיות, ולכך יש משמעות אדירה לתעסוקה וחלחול למעגלים נוספים של עסקים שמתקיימים סביב דור הביגטק המקומי החדש.
