השוק בכזה כאוס שאפילו פסטרמה הוא מתמחר ביוקר

"הפסטרמה שלהם כנראה מדהימה", כתב מייסד ויו"ר קרן הגידור גרינלייט קפיטל דיוויד איינהורן במכתב למשקיעים שהפך מהר מאוד לשיחת היום בוול סטריט בשבוע שעבר. איינהורן, ששמו נקשר בעיקר לשורט שעשה על הבנקים האמריקאיים ב־2008, לא מתעסק בביקורות קולינריות סתם ככה. הוא מצביע על מעדנייה אחת קטנה כעדות לחוסר ההיגיון ולחולי שהתפשטו בשווקים. 

קוראים לה Hometown Deli, היא ממוקמת בפרבר קטן בניו ג'רזי בשם פולסבורו, והיא המעדנייה היחידה של החברה הציבורית Hometown International, שבפברואר האחרון הגיעה לשווי שוק של 113 מיליון דולר. לא רשת, לא תמנון רב־זרועות. מעדנייה אחת. "בעל המניות הגדול ביותר הוא גם המנכ"ל, סמנכ"ל הכספים והגזבר, שהוא במקרה גם מאמן ההיאבקות של בית הספר התיכון הסמוך למעדנייה. הפסטרמה חייבת להיות מדהימה", סיכם איינהורן.

113 מיליון דולר זה חתיכת תג מחיר בשביל חברה שכל מה שיש לה זה מעדנייה, וזה עוד לפני שמבינים איזו מעדנייה. לפי דו"חות החברה, בשנת 2019 הסתכמו הכנסות המעדנייה בקצת יותר מ־21 אלף דולר; זאת בעוד ב־2020, אחרי שנסגרה לפעילות בין מרץ לספטמבר, רשמה הכנסות של כמעט 14 אלף דולר והפסד שומט לסתות של 631 אלף דולר.

איינהורן מוצא את האשם במאמצים של מעטים חזקים להחליש את הרגולטורים, שנשאו פרי. בימים האחרונים נחשף כי היועץ הפיננסי שסייע למורה לספורט להנפיק את החברה שלו היה מעורב בהונאות שונות, ואף נאסר עליו לפעול בענף ב־2008 אחרי שלא שילם פסק בוררות של 1.1 מיליון דולר. ככל הנראה, המסחר שהתבצע בהומטאון אינטרנשיונל התרחש על ידי בעלי עניין בודדים. "אנשים פשוט הצליחו לנצח את הרגולטורים לכל דבר ועניין, אם לא לקצץ את תקציביהם לחלוטין", ציין איינהורן. "לרוב נראה כי בשווקים שולטת אנרכיה מטורפת... שאין אכיפה בטווח ראייה, כאילו אין תובעים להונאות פיננסיות. לחברות ולהנהלות נועזות מספיק לבצע עבירות אין הרבה ממה לפחד".

מעדניית הומטאון בפולסבורו, ניו ג'רזי. "לחברות נועזות מספיק לבצע עבירות אין ממה לפחד" צילום: google earth

הרגולטור ערך בירור, החברה לא הגישה את המסמכים הרבעוניים בזמן

כמובן שלא הכל מסכימים. יש שלא רואים פה דוגמה לשוק על סף שבירה, אלא עוד מניית OTC (מסחר מעבר לדלפק) קטנה. מניות שאינן רשומות למסחר בבורסות ראשיות כמו נאסד"ק או ניו יורק, שידועות בכינוי ההיסטורי Pink Sheet. הם לא לגמרי טועים. שוק המניות האמריקאי כולל שכבה ידועה לשמצה של מניות בסחירות נמוכה ובסיכון גבוה הכפופות לסטנדרטים רגולטוריים נמוכים. מעין זירת מסחר באיכות נמוכה שבה מה שאתה רואה, הוא בדרך כלל מה שאתה מקבל, ולרוב זה לא משהו. אבל הסיפור רחוק מלהסתיים במכתב למשקיעים של איינהורן.

איינהורן זיהה נכון את המגמה של שוק משוגע, אך לא את עומק הטרלול. כפי שציין הפרשן הפיננסי מאט לווין מבלומברג, עד שאיינהורן לא פרסם את המכתב למשקיעים, המעדנייה הקטנה משכה עניין שולי. ביום ממוצע בשנה האחרונה נסחרו 331 מניות החברה בנפח מסחר ממוצע של 3,900 דולר. לעתים חלפו ימים שלמים ללא כל מסחר במניה. ומאז שפורסם המכתב למשקיעים? "נפח המסחר פשוט התפוצץ", כותב לוין, "מ־800 מניות ביום חמישי ל־42,762 ביום שישי. עד ערב יום שישי נסחרו בכל 2021 כ־70 אלף מניות של הומטאון אינטרנשיונל, יותר מ־60% מהמסחר הזה התרחש ביום שישי".

המסחר הלא רציונלי הזה מתרחש אף שניכר באופן מובהק כי גם דעתה של רשות ני"ע האמריקאית (SEC) לא נחה. במהלך 2020 קיימה הרשות סדרת בירורים לגבי מצבה הפיננסי של החברה. בין היתר ניסו להבין ברשות את מחזורי המסחר הגדולים יחסית לחברה, האם מתבצעת העברת שליטה וגם את הערת עסק החי שהוצמדה לחברה במרץ 2020.

מהתכתובת בין החברה לרשות עולה גם כי לעתים היא לא עמדה בחובותיה להגיש את המסמכים הרבעוניים שלה בזמן. כל אלה לא עצרו בשבוע האחרון את המשקיעים, שהפכו את מניית החברה לשטנץ הלוהט של החודש. בסוף השבוע האחרון, אחרי כל הסערות, הודיעה הבורסה (OTC) כי החברה נמחקת מהמסחר בשל אי־ציות לחוקים. חסדים קטנים.

דיוויד איינהורן, מייסד ויו"ר גרינלייט קפיטל צילום: רויטרס

עונה של "כסף טיקטוק", שכוללת אירועים קצרים, מספקים וממכרים, ויש נפגעים

כזה הוא מגזר הפיננסים מאז משבר הקורונה - עונה של "כסף טיקטוק", שכוללת אירועים קצרים, מספקים וממכרים, לפעמים הומוריסטיים, אך לעתים יש נפגעים. ממשתמשי רדיט שמנפחים את מניות חברת הווידיאו גיימסטופ כדי לפגוע בשיטה; ועד משקיעים שנוהרים כנחילים אל עבר מניות רנדומליות שמחירם מנופח ללא כל סיבה; כולל שיגעון הנפקות הספאק (חברות ארנק), שאיפשר לחופנים גדושים של חברות רבות ולא אחת בוסריות להיכנס לבורסות הוותיקות מהדלת האחורית והמפוקחת בקלילות יחסית.

בזמן שמטבע דיגיטלי בשם דוגקוין, שנוצר כהלצה ואין לו שום ערך, נדחף למעלה על ידי המונים - רק בשביל הכיף, לראות אם הם יצליחו לגרום למטבע פח להיסחר במחיר של דולר; כל זמן שמוזיקאים ואמנים מנפיקים נכסים דיגיטליים (NTF) שנמכרים במיליונים ובשניות ספורות. שלא לדבר על תופעת הרשת שבה נבחרי ציבור, כן כן, מחליפים את תמונות הפרופיל שלהם ברשתות החברתיות כדי שיכללו תמונות שלהם עם עיניי לייזר, דרך להביע תמיכה משונה במטרה: שביטקוין יגיע למחיר של 100 אלף דולר ליחידה.

מדוע הכאוס ממשיך לשלוט? אולי התשובה נמצאת בעבר. ב־2007, זמן לא רב לפני שהתפוצצה בועת הסאב־פריים והעולם כולו נקלע למשבר פיננסי ומיתון ארוך, אמר מנכ"ל סיטיגרופ דאז צ'ארלס פרינס על טירוף השווקים: "המוזיקה עדיין מתנגנת, אז אתה צריך להמשיך לרקוד". בזמנו הוא ידע היטב, יותר מרבים, מה מתרחש באמת בשוק הדיור האמריקאי ועל הסיכון העצום שלקחו הבנקים ואוזלת היד שהפגינו כלפי הציבור הרחב. ובכל זאת, הוא הסביר כי עליו להמשיך לרקוד, במעין חוסר אונים לעומת כוחות שהיו חזקים ממנו, שהכתיבו לו כיצד עליו לנהוג.

הפעם לא צריך להיות בעל חוש פיננסי מיוחד כדי להבין שהשוקים הפיננסיים רוויים בספקולציות מסוכנות ובמעין תחושה כאילו כסף אינו אמיתי, הוא חסר ערך, וירטואלי. לא נשלט על ידי המדינה, אלא על ידי הרצון ההמוני והמוסדי המשותף להרוויח הרבה מאוד - ומהר. כי מי יודע מתי החגיגה הזו תיגמר.