ניתוח כלכליסט
יועמ"ש במבחן: האם מנדלבליט יוציא לנתניהו כרטיס צהוב
היום אמור היועמ"ש למסור את תשובתו לעתירות שדורשות ממנו להכריז על נבצרות רה"מ בנימין נתניהו. הפעם זה כנראה לא יקרה, אולם ייתכן שהיועץ ייבקש לשמר את ההרתעה, אם נתניהו לא יחזיר את הממשלה והכנסת לתלם תפקודי סביר
היועמ"ש אביחי מנדלבליט אמור למסור היום את תשובתו לעתירות שדורשות ממנו להכריז על נבצרות רה"מ בנימין נתניהו. מומלץ שלא לעצור את הנשימה. אף שהיועץ נוהג מדי פעם להצטרף לעותרים נגד נתניהו, הפעם זה לא יקרה.
אבל ייתכן שהיועץ יבקש לשמר הרתעה ויוציא כרטיס צהוב, ואפילו צהוב נוטה לכתום. אולי בציון קריטריונים לנבצרות בעתיד, ואולי גם בהצבת תנאי שהכרטיס האדום יישלף, אם נתניהו לא יחזיר את הממשלה והכנסת לתלם תפקודי סביר כלשהו.
- השופטים הכריעו: העדויות בתיקי נתניהו יישמעו לאחר הבחירות
- אפקט העיכוב בתיקי נתניהו: משפטו של עד המדינה ארי הרו נדחה ליולי
- נתניהו הגיש מענה לכתב האישום נגדו: "ניסיון להדחת ראש ממשלה חזק מהימין"
1. מה מטריד את מנדלבליט
את העתירות להכרזת הנבצרות הגישו התנועה לאיכות השלטון ומבצר הדמוקרטיה. "עותר" נוסף הוא ראש הממשלה החליפי בני גנץ שכתב ליועץ על ההסתה הפרועה של נתניהו נגד מערכת אכיפת החוק ו"כעת", כותב גנץ, "הגענו לשיאה של מערכה זו, שבמסגרתה החליט רה"מ, בניגוד מוחלט ובולט לאינטרס הציבורי, למנוע מינוי שר משפטים". והוא מסכם: "אבקשך לבחון את כשירות נתניהו למלא את תפקידו בעת הזו".
וכך מצטברות להן העילות שדורשות את נבצרות נתניהו: היותו נאשם בפלילים שאמור לבלות זמן רב באולם בסלאח א־דין; ההסתה המתמשכת נגד רשויות האכיפה; שיתוק הפעילות השלטונית, בעיקר סביב משבר אי־מינוי שר משפטים; ניגוד העניינים שמשתרע על החלטות, מינויים, חקיקה שנוגעים למצבו המשפטי; הפגיעה באמון הציבור.
מה מכל אלה מטריד במיוחד את מנדלבליט? במכתב של עוזרו, ד"ר גיל לימון, לתנועה לאיכות השלטון, מתברר שהמשפט הפלילי לא מקים עילת נבצרות. "לעמדת היועמ"ש", כותב לימון, "עצם העובדה שנקבעו דיונים במחוזי לשמיעת הראיות בתיק, ואף בשים לב לתדירותם כפי שנקבעה בהחלטת המחוזי, איננו יכול להביא למסקנה כי נבצר מרה"מ למלא את תפקידו". לעומת זאת, אי־מינוי שר משפטים הוא בעיה גדולה. "מצב שבו משרד המשפטים ייוותר ללא שר מכהן יגרום לפגיעה קשה באזרחי ישראל", כתב מנדלבליט במכתב אחר.
2. בין ניגוד עניינים לנבצרות
מי שקשר בין ניגוד העניינים לבין הנבצרות היה השופט חנן מלצר, המשנה הפורש לנשיאת ביהמ"ש העליון. "הסמכות לקבוע את הסדר ניגוד העניינים שבפנינו – נתונה בידי היועמ"ש ולוּ כדי למנוע כניסה של רה"מ למצב של נבצרות", כתב מלצר בפסק הדין שאכף את ההסדר על ראש הממשלה. משפטנים בכירים הרימו גבה באשר לזיקה שקשר מלצר בין ניגוד העניינים לנבצרות. שתי גבות הורמו: הראשונה, שהפרות ניגוד עניינים אינן עילה להפעלת נשק יום הדין כנבצרות. השנייה, אף שמדובר בהערת אגב, לא היה ראוי לחבר בין ניגוד עניינים לנבצרות מבלי לשמוע טיעון משפטי מהצדדים. בכל מקרה, עו"ד דפנה הולץ־לכנר, בעתירתה בשם "מבצר הדמוקרטיה", מיהרה לרתום את ה"אוביטר" של מלצר כמנוף לנבצרות.
נדמה שגם השופט דוד מינץ, בבג"ץ שדחה אתמול את העתירה נגד הטלת המנדט על נתניהו, גימד קצת את ניגוד העניינים. "באשר לסוגיית ניגוד העניינים... גם לגביה נסתם הגולל", הוא כותב. "הסדר ניגוד העניינים בעניין נתניהו נערך בסמכות והוא מחייבו וחזקה עליו כי ימלא אחר הוראותיו". כלומר הכל בסדר. בג"ץ מסדר את העניינים בין מנדלבליט לנתניהו – זה מוסמך לכפות וזה מוחזק כמי שמציית. הכל דבש. לכאורה, כמובן.
3. נסיבות חריגות ויוצאות דופן
אז מה בכל זאת יגרום ליועץ לשלוף את נשק יום הדין של הנבצרות. "באשר לסוגיית הנבצרות", כותב לימון בשם מנדלבליט, "עמדת היועמ"ש היא כי לא ניתן לשלול באופן קטגורי את האפשרות שבנסיבות חריגות ויוצאות דופן, יכול שייקבע כי מתקיימת נבצרות תפקודית הנובעת מכך שרה"מ הוא נאשם בפלילים שמנהל את משפטו". כלומר, לא עצם המשפט, אלא תפקוד הנאשם כראש ממשלה עלול להקים עליו את עילת הנבצרות.
ומתי יתקיימו אותן "נסיבות חריגות ויוצאות דופן"? נתניהו מותח את הגבולות ככל שמתאפשר לו, ומנדלבליט משחק בין שני כובעיו. בכובע הפלילי הוכיח את גבורתו בהגשת כתב האישום, ובכובע הייעוצי הוא מפגין איפוק שמרני, במיוחד בסוגיות שלטוניות וחוקתיות שאינן מוסדרות בחוק. כמו הטלת משימת הרכבת הממשלה על נאשם, וכמו הנבצרות, שחוק יסוד: הממשלה לא קובע באילו נסיבות ייצא רה"מ לנבצרות (זמנית ואחר כך באופן קבוע) ומי מוסמך להכריז על נבצרותו. כבר ב־2008 קבע השופט השמרן אשר גרוניס ש"ההוראה אינה מוגבלת אך לנבצרות זמנית מטעמי בריאות אלא עשויה לחול במגוון נסיבות" (אז זה היה חקירה פלילית נגד אולמרט), וגם, קבע גרוניס, שהמוסמך להכריז על נבצרות הוא היועמ"ש. כלומר, יש מוסמך, יש סמכות, ועכשיו נותר לראות מהן הנסיבות שיגרמו להפעלתה.