אמזון, מאחורייך: צה"ל מחליף את האפסנאים בבינה מלאכותית

המעבר לקניות מקוונות והתעצמותן של ענקיות קמעונאות גלובליות כמו אמזון ועלי אקספרס העצימו את חשיבות הלוגיסטיקה וניהול שרשרת האספקה. העולם עובר למרכזים לוגיסטיים ענקיים, כמה שיותר אוטונומיים ועם כמה שפחות מגע ידי אדם. אופטימיזציה היא שם המשחק, שהרובוטים ומערכות הבינה המלאכותית החלו לתפוס בו תפקיד יותר ויותר משמעותי.

מה שאולי מפתיע הוא שבתוך כל השינויים האלה הגוף שמקים את המרלו"ג הגדול והחדיש בישראל הוא ממש לא שופרסל או טבע – אלא צה"ל. את הבעיות שהפכו להיות מזוהות עמו – בלאגן בניהול הציוד לחיילי מילואים או ימ"חים שמתגלים פתאום ריקים - מנסה בימים אלה הצבא לפתור באמצעות רתימת טכנולוגיות חדשות.

הדמיית המרכז הלוגיסטי החדש של צה"ל שיקום בדרום. 100 מיליון שקל הושקעו באיחוד מערכות המידע צילום: דובר צה"ל

שלושה מרכזי ענק שייבנו מאפס – בצפון, במרכז ובדרום – יחליפו את המחסנים הקיימים מימי המנדט הבריטי, ויאגדו את כל הציוד הצה"לי תחת קורת גג אחת. הציוד מפוזר כיום על פני 17 בסיסים, שיפונו לטובת שטחי בנייה של כ־1,850 דונם. המיזם, שנחשף כאן לראשונה, יוביל לחיסכון עצום בכוח אדם ולהתייעלות בציוד ומלאי של עשרות מיליוני שקלים בשנה. אך מעבר להיקפים המשמעותיים של הפרויקט, מדובר בשינוי עמוק ומהותי בצה"ל – שמתוך הרצון להיות אמזון, מאפשר לראשונה לגוף אזרחי לנהל עבורו אופרציה מבצעית.

כל אחד ששירת אי פעם בצה"ל יכול להבין עד כמה מורכב ומסועף פרויקט מסוג זה יכול להיות למערכת הצבאית, שצריכה ממש לשנות את עורה. חלק מהאפסנאים והמחסנאים יוחלפו על ידי מערכות מתקדמות, שמתנהלות היום, ברובן, באופן ידני ומיושן.

על הפרויקט הגדול ביותר מסוג זה שצה"ל אי פעם ביצע אמונה תא"ל מירב בריקמן, מפקדת מרכז הספקה אחוד מטכ"לי של צה"ל (מרה"ס). ביחד עם אל"מ שגיב שרביט, ראש מחלקת התכנון במרה"ס, הם הסתובבו בארץ ובעולם עוד בשלב התכנון, בחיפוש אחר המרלו"ג (מרכז לוגיסטי) המושלם.

"אין מרלו"ג בארץ שלא ביקרתי בו, ואני מכיר אותם ברמת הניואנסים והטכנולוגיה", אומר אל"מ שרביט, "הלכנו וסרקנו גם מרלו"גים צבאיים בעולם. באופן מפתיע, להודו יש את אחד המרכזים המתקדמים ביותר, ואילו לארה"ב יש מרלו"גים מאוד לא מפותחים. באירופה מאוד מפותחים ביחס לאוטומציה, ובארה"ב עדיין הרוב ידני. אין משהו מקביל בעולם למה שחיפשנו. המרה"ס זו לבנה ענקית. כשאתה מפרק אותה לגורמים, יש מקבילות אזרחיות. אני מאחסן ציוד רפואי – ויש מישהו באזרחות שעושה את זה, אני מאחסן מזון – ויש כמובן הרבה שעושים זאת. אבל אין מישהו שמאחסן ציוד רפואי, לצד מזון קפוא ויבש, לצד חלפים ודלקים. מהות הפרויקט היא בהיקפים שלו ובמורכבות שלו. לשם השוואה, במרלו"ג אזרחי גדול בארץ יש 5,000 מק"טים (פריטים – נ"ב), לנו יש 360 אלף".

תא"ל בריקמן: "למרלו"גים בארץ יש לרוב התמחות מסוימת. ובסוף אנחנו גם צבא - אנחנו צריכים להכין את המרכזים האלה גם לחירום בעצימות אחרת. לכן האתגר הלוגיסטי מאוד גדול. לא מדובר רק על ימי מלחמה, אלא גם למשברים אחרים, כמו מה שהיה בקורונה למשל. מצאנו את עצמנו באירוע מבצעי מטורף".

שמתם את הפרויקט בצד בזמן הקורונה?

תא"ל בריקמן: "להפך, הפרויקט הואץ. חששנו בהתחלה שהפרויקט יתעכב באמת, אבל דווקא בגלל שהצבא היה מעורב במשבר, היתה הבנה של הצורך הלוגיסטי הזה. הפרויקט עבר ממוד של שגרה למוד מבצעי, ובמוד מבצעי – המערכת מתיישרת. בסוף חלחלה ההבנה שהצבא נתמך על ידי גוף אחד שנותן לו הכל, לכל חיל, כתובת אחת שנותנת מענה".

מעבר להיקפי המעבר הזה, שהם ללא ספק עצומים, מה מייחד את המרלו"ג הזה?

אל"מ שרביט: "חלק מהטכנולוגיות שאנחנו עתידים לשלב קיימות בעולם, אבל בהיקפים מצומצמים או בטכנולוגיה ספציפית. בשלב התכנון לקחנו את חברת רוזנשטוק שיפור, והיא עזרה לנו להבין את הצורך שלנו. איתם נסענו ברחבי העולם וחיפשנו מה מתאים לנו יותר ומה פחות. הייחוד הוא בשילוב הטכנולוגיות שעשינו בתוך המרכז החדש. הדבר הבסיסי שיהיה הוא מחסנים אוטומטיים, אין יותר מלגזן. מלגזן יכול להגיע עד גובה של 14 מטר, אצלנו הרובוט יגיע עד גובה של 35 מטר. תחשבי כמה אחסון נוסף לך רק בגובה. מלגזן עושה בין 25-10 פעולות ליקוט בשעה, הרובוט יעשה 100 פעולות ליקוט בשעה. אשתו לא מתקשרת, הילדה שלו לא חולה. ההתייעלות היא עצומה. מבחינת טכנולוגית, שילבנו דברים שונים, כולל טכנולוגיות שלא קיימות בארץ".

"על הארגז יש ברקוד ונדלקות נורות"

שתיים מאותן טכנולוגיות עליהן מדבר אל"מ שרביט בעיניים נוצצות הן pick by light ו־pick by voice. "בעצם יושב המלקט ובמסוע מולו מגיע ארגז שנניח מיועד לגדוד 101 של הצנחנים. הוא לא יודע למי הוא מיועד, על הארגז יש ברקוד ונדלקות עליו נורות שאומרות לו: מהפריט הזה תיקח שניים, מהפריט הזה שלושה. היום כשאני שולח ציוד רפואי לגדוד, המלקט צריך לעבור בין הארגזים, ולוודא שהוא לוקח את המוקסיפן 200 מ"ג ולא 300. הוא צריך להסתכל כמה פעמים שהוא לקח את הפריט הנכון. כאן הוא לא צריך לדעת כלום. כשהוא לוקח שני פריטים וזרק אותם לארגז – והמערכת שוקלת אותו. אם הוא טעה, המערכת תגיד שיש לו טעות בליקוט. גם המיומנות שלו צריכה להיות הרבה יותר פשוטה. "ב־pick by voice המערכת עושה למלקט סוג של 'ווייז' למסלול שלו במרלו"ג, פשוט מדברת אליו ומנחה אותו לאן ללכת. ברגע שהוא הגיע למקום הנכון, היא אומרת 'קח שניים מזה'. הוא לא יודע מה הוא לוקח בכלל. תחשבי שאם עד עכשיו מחסנאי מסוים הכיר מישהו בגדוד 101 – הוא היה שם לו יותר. הדבר הזה לא יכול לקרות מעכשיו. הוא בכלל לא יודע למי מיועד הארגז. הכל מאוד מדויק. זה כמובן מבטל את המקרים שבהם יחידה מתקשרת אליך ואומרת: ביקשתי משהו אחד, וקיבלתי משהו אחר".

אל"מ שרביט מבהיר שהחידוש הוא לא רק בשילוב טכנולוגיה חדשה. "להביא את הטכנולוגיה זה דבר אחד", הוא אומר. "היום, כשמרלו"ג רוצה להביא את הטכנולוגיות האלה לארץ, הוא חושב פעמיים, כי אין לחברה הזאת מרכז שירות או חלקי חילוף בארץ. אבל ברגע שאנחנו הבאנו אותה, יצרנו פה תשתית, אזרחית, לא שלנו, לטכנולוגיה הזאת. מעכשיו כשגוף אזרחי ירצה טכנולוגיה מסוימת, היא כבר נגישה לו, גם בהיבטי השירות והתחזוקה. זו תשתית לקפיצת מדרגה לא רק בצבא, אלא גם לעולם האזרחי".

יש טכנולוגיות ישראליות שמשתלבות במרכז הזה?

אל"מ שרביט: "אנחנו כל הזמן סורקים את הדבר הזה, אבל חשוב להגיד שזה כבר לא אנחנו, מעכשיו זה הזכיין. לפני כמה שבועות הגיעה אליי חברת My size עם הצעה, אמרתי להם 'סקרנתם אותי, לכו תדברו עם הזכיין'. אף אחד לא רוצה להיות שפן ניסיונות, אבל הכוונה היא כן להכניס כל הזמן יכולות חדשות, וזה נמצא גם בחוזה שלנו מול הזכיין. אחד המתחים הוא להביא משהו חדשני, אבל לא להיכנס להרפתקאות. כשבאים אלינו עם הצעות – אנחנו רוצים לדעת איפה זה עובד קודם כל, ורק אחר כך לדבר". 

תא"ל מירב בריקמן, מפקדת מרכז הספקה אחוד מטכ"לי של צה"ל צילום: דובר צה"ל

בשלב הבא תצורף גם התחמושת

הקמת המרלו"ג הצה"לי החדש נעשתה במיקור חוץ (PFI – יוזמה פיננסית פרטית), כשהקבוצה המקימה עושה זאת במימונה, ומקבלת זיכיון לתפעולו למשך 25 שנים. למכרז של משרד הביטחון להקמת המרלו"ג החדש ניגשו חמש קבוצות: שיכון ובינוי, ממן ואלייד; אשטרום, אפקון ופליינג קרגו; שפיר הנדסה ואוריין לוגיסטיקה; מנרב, אלקטרה וליידוס; הכשרת היישוב וסלדט. בינואר 20' זכו שפיר ואוריין במכרז, כאשר שפיר תבנה ותתחזק אותו ואוריין היא זו שתתפעל. שפיר תחזיק ב־60% מהפרויקט ואוריין תחזיק ב־40%. אוריין תתפעל רק את מרכזי הלוגיסטיקה במרכז ובדרום, כאשר בצפון צה"ל יפעיל את המרכז, בגיבוי של שתי החברות.

עלות הקמת הפרויקט מוערכת ב־5.5 מיליארד שקל. כבר בספטמבר 2021 אמור הזכיין לעלות על הקרקע במרכז הדרומי במשמר הנגב, שייפתח ראשון במהלך 2024. אחריו ייפתחו בסיס המרכז בשוהם והבסיס בצפון, ליד נטפים, לפי הסדר הזה. המרכזים מוקמים על מקרקעין צבאי, אבל נבנים מאפס. בשלב הבא תעבור גם התחמושת הצה"לית – אבל תהיה לצד המרכזים הללו, ולא בתוכם, משיקולי בטיחות.

"יש כאן הפקת לקחים גדולה של הצבא מפרויקטים דומים", אומר אל"מ שרביט, "לא אפשרנו לחברה יחידה לגשת למכרז, כלקח מקריית ההדרכה (עיר הבה"דים). מי שזכתה במכרז היא חברת בנייה (מבט לנגב – נ"ב), והכל נבנה שם בפריזמה של פרויקט בינוי. אנחנו רצינו פריזמה נוספת, רצינו הרכב מניות של חברת בנייה ושל חברת תפעול לוגיסטית. זה הניב תוצאות הרבה יותר איכותיות במכרז. מדובר במכרז עצום. רק לכתוב הצעה למכרז זו השקעה בסדר גודל של 10-15 מיליון שקל".

התהליך, עוד לפני הבינוי, החל למעשה בהכנת התשתית בתוך צה"ל, ובריקמן מודעת היטב למגבלות הארגון. "עברנו תהליך מאוד גדול של מיזוג", היא מספרת. "כל מרכזי הציוד – מרכז המזון, החלפים, הציוד הלוגיסטי והרפואי והדלק - התנהלו עד לפני רגע כל אחד בפני עצמו. חיברנו את כולם לאותה מסגרת, לעבוד באותה שיטה.

"כדי לאפשר שינוי כזה, המערכת צריכה זמן, זה תהליך ארוך. לכן התהליך הזה התחיל בכלל במיזוגים פנימיים, ואנחנו יודעים כמה מיזוגים באזרחות לא תמיד מצליחים מאלף סיבות. הארגון צריך לעבור ממצב שבו כל אחד עובד בעצמו, לשיטה מאוחדת, שכל המרכזים הללו מדברים בשפה אחת. עכשיו, בתוך ארבע שנים אנחנו מצפים לקפוץ קדימה 40 שנה מבחינת היכולות הלוגיסטיות. זו המהפכה הלוגיסטית הכי גדולה בישראל, לא רק מבחינת היקף הפריטים, אלא ם מבחינת השטחים וניהול המחסנים. יש בארץ הרבה מאוד מחסנים גדולים ומתקדמים, אבל כזה פרויקט אין".

אל"מ שרביט מוסיף: "יחידות צה"ל עבדו במערכת שונה משלנו, הן ניהלו מערכות מלאי קטנות. בעצם כהכנה לכל השינוי הזה העברנו את כולן לאותן מערכות כמו שלנו. זה נשמע פשוט, אבל תהליך ארוך ומורכב, מעל 100 מיליון שקל הושקעו רק באיחוד מערכות המידע האלה".

איך המרכז הלוגיסטי עובד כיום?

תא"ל בריקמן: "אנחנו למעשה אחראים על כל עולם ניהול המשקים, הרכש והתכנון שלהם, אחסון ואספקה. אנחנו נותנים מענה לצה"ל בשוטף ובחירום. חלק גדול מהתהליכים שלנו היום הוא פיזי, ידני. המחסנים שלנו הם ידניים, מערכות המידע שלנו הן שונות ומפוצלות. ככל שהמערכת תהיה עם מערכות מידע שמתכתבות עם עצמן, ויכולות אחסנה מתקדמות שמאפשרות שליטה על מלאי ופגות תוקף, ככה הצבא יהיה יותר יעיל".

יש מקצועות צה"לים שהולכים להיעלם בעקבות השינוי?

אל"מ שרביט: "כן. זה כאילו סמנטי, אבל זה לא. לנהל מחסן היום, כשהכל ידני, למעט מערכת ניהול מלאי, זה כישורים מסוג אחד. לנהל מחסן אוטומטי עם מערכות מסועים שמנוהל על ידי מערכת WMS (מערכת מתקדמת לניהול שרשרת אספקה – נ"ב), זה מנהל מחסן אחר לגמרי. היום הוא צריך לדעת לנהל אנשים, מחר הוא צריך לדעת לנהל מערכות.

"האסימון הזה נפל לי בפעם הראשונה באחד המרלו"גים בגרמניה. באחד הסיורים ראיתי משטח שעובר, שאלתי את המחסנאי מה יש בפנים – והוא ענה שהוא לא יודע. הוא גם לא יודע למי זה מיועד. הוא אפילו לא צריך לדעת איפה זה יושב במחסן, מי שקובע איפה זה יישב במחסן, משיקולי אופטימיזציה, זו המערכת. המערכת לומדת את הפריט, ואת העונתיות שלו גם. היא תמקם אותו במחסן מבלי שצריך להתערב. אלה כישורים אחרים לגמרי. בן אדם, איש קבע, שעד היום ניהל את המחסן הזה, הכל נמצא אצלו בראש. עכשיו הוא יצטרך לתת למערכת לנהל אותו. אפילו תהליך פשוט של ספירה פעם בשנה. היום אנחנו סוגרים את המחסן לשבועיים – וסופרים הכל. מערכת WMS עושה ספירה מתגלגלת, תוך כדי התהליך. גם המקצוע משתנה – וגם ההכשרה אליו".  

אל"מ שגיב שרביט, ראש מחלקת התכנון במרכז הספקה אחוד מטכ"לי של צה"ל צילום: דובר צה"ל

שליש מכוח האדם הלוגיסטי ייחסך

בצה"ל מעריכים שכשליש מכוח האדם הלוגיסטי הקיים ייחסך במעבר הזה בגלל תהליכי האוטומציה. "אנחנו בתהליך של התארגנות לזה – מאוד חשוב לנו לשמר את האנשים שלנו", אומרת תא"ל בריקמן, "אנחנו כיום בעיצומו של תהליך טבעי – מי שפורש, אנחנו לא קולטים כרגע מישהו במקומו. אנחנו מתנהלים כרגע בחוסר מסוים כדי לבנות את עצמנו קדימה. החיסכון לא מתבטא רק בכוח אדם אלא גם בארנונה ובחשמל. אנחנו פרוסים היום ב־17 בסיסים, ועוברים לשלושה".

"כל המרכזים נבנים בטכנולוגיה ירוקה", מוסיף אל"מ שרביט, "היום זה נשמע אולי טבעי, אבל ב־2015 באנו עם הדרישה לגגות סולאריים והסתכלו עלינו מוזר. חשבון החשמל שלנו יירד ל־0, ואת כל החשמל נספק לעצמנו. רק זה לבד יחסוך לנו מיליונים, כשהחיסכון בארנונה הוא לבדו 25 מיליון שקל בשנה. יש היבטים נוספים לחיסכון, למשל מצד שימור המלאי. מערכת WMS מייצרת לנו הילום מלאי, ההפך מאיבוד מלאי, של 99.8%. אתה שולט כמעט במאה אחוז במלאי של צה"ל. בהיקפים כאלה, כל פרומיל של מלאי שווה לנו מיליונים בשנה. לא רק בהיבט של מלאי שהולך לאיבוד, אלא גם במלאי שלא מתבלה בזכות ניהול ואחסון נכונים. אם היום, מפאת אילוצים, המלאי שלי נמצא במחסן פתוח או עם ברזנט שמכסה אותו –אחרי המעבר אני אאחסן אותו בטמפרטורה נכונה, בהתאם להוראות היצרן".

שרביט לא מגזים. המחסנים הצבאיים כיום באמת נבנו בימי המנדט הבריטי, והם רחוקים מלעשות כבוד לצה"ל. "תדמייני מחסן מזון שפתאום יש בו הפסקת חשמל, או שהוצף בגלל הגשמים", מספר אל"מ שרביט, "אין לנו מערכות גיבוי לזה, והמלאי הולך. במצב החדש אנחנו מגיעים לרמת שימור מלאי והארכת חיי מלאי שהוא שיפור לאין ערוך מהמצב היום. זה נאמד בחיסכון של עשרות מיליוני שקלים בשנה. כמו שאנחנו תמיד מסבירים לבכירים במשרד הביטחון: כל שנה שאנחנו לא במהר"ס – אנחנו מפסידים כסף, מיליונים. האינטרס שלנו הוא להגיע לשם כמה שיותר מהר. בכסף הזה אנחנו יכולים לקנות יותר אוכל ויותר ציוד".

חידושים טכנולוגיים בצד, מדובר כאמור בפעם הראשונה שצה"ל פותח פרויקט תשתיתי נרחב, שנותן לו מענה בחירום, לגוף אזרחי. "הרציונל מאחורי המיזם בנוי מתשתית בנייה, מערכות לוגיסטיות ומערכות מידע", אומרת תא"ל בריקמן, "ניהול הפרויקט הוא ארוך שנים, והוא צריך להיות מדויק. זו הפעם הראשונה שגוף אזרחי נותן מענה מבצעי ומענה אספקתי לצה"ל. הבסיס הצפוני הוא בסיס מבצעי מלא, כשהבסיסים במרכז ובדרום יהיו בהפעלה אזרחית מלאה. מדובר פה גם בשינוי תרבותי. צריך ללמוד לעבוד אחד עם השני מבלי לפגוע בפן המבצעי".  

הדמיית הכניסה למרכז הלוגיסטי החדש של צה"ל. "את כל החשמל נספק לעצמנו" צילום: דובר צה"ל

יש התעניינות במודל הזה מצד צבאות זרים?

תא"ל בריקמן: "שב"ס, משטרת ישראל והתעשייה האווירית כבר הגיעו אלינו לשמוע על טכנולוגיות שהבאנו, אבל אני חושבת שזה יקרה ברגע שזה יוקם. כרגע זה עוד מוקדם לזה. אני לא רואה תרחיש שברגע שהמהר"ס יוקם, לא יהיה סיור זר או ספק אזרחי שלא יגיעו אליו כדי ללמוד".

גוף אזרחי היה יכול להקים את המרכז הזה מהר יותר בלי הבירוקרטיה של משרד הביטחון?

תא"ל בריקמן: "פרויקטים כאלה הם ארוכים ומורכבים, ולפעמים אם אתה מקצר זמנים, קיצרת את רמת האיכות והבקרה. דווקא השילוב של היכולת הצה"ליות ומשרד הביטחון עם גוף אזרחי – יוצר משהו שאי אפשר לברוח ממנו".

* * *

האפסנאות עוברת לדיגיטל

צבא 2.0: מזמינים מדים וציוד באפליקציה

המרכז הלוגיסטי עדיין על הנייר, אבל בצה"ל כאמור החלו בכמה וכמה תהליכים פנימיים כדי להקל את המעבר למערכות מידע מתקדמות. כחלק מהשינוי, משקיעים עכשיו באגף הלוגיסטיקה בפלטפורמות דיגיטליות. "אנחנו לגמרי רוכבים על הגל הזה ורותמים את הדיגיטל לתחומי הלוגיסטיקה", אומר אל"מ שגיב שרביט. "יצרנו אפליקציה שדרכה אנשי קבע יכולים להזמין מדים עד הבית. עד היום, אם היית רוצה לקבל מדים, היית צריך ללכת לחנות המכר, למדוד, למלא טופס. אמרנו, די מספיק. עכשיו ההזמנה מגיעה הביתה בתוך 10-6 ימים".

אפליקציה נוספת היא weshare, שיתופי ציוד בין יחידות צה"ליות. "זו אפליקציה שמשנה לגמרי את איך היחידות מתנהגות", מסביר אל"מ שרביט. "בעצם יכול להיות שיחידה מסוימת צריכה 30 כיסאות פלסטיק, וביחידה שנמצאת 5 ק"מ לידה יש אותם. עד היום היא היתה מזמינה דרכנו כיסאות, עכשיו היא יכולה לבדוק באפליקציה איפה יש. עשינו פיילוט עם כמה יחידות בפיקוד צפון, וזה עובד מעולה. תחשבי כמה כסף זה חוסך במשאיות להעברת ציוד ובכוח אדם לתיאומים. זה פה לידך, פשוט לך תיקח. זה גם מכניס מושגים של כלכלה שיתופית לתוך היחידות. לנו זה נשמע מוזר, אבל לילדים שמתגייסים היום זה לא. הם כבר חיים את העולם הזה, וזה מתכתב עם השפה שלהם".