עליית מס חברות בארה”ב תכה גלים גם בישראל

1. אחת מהשלכות הגלובליזציה בשלושת העשורים האחרונים היתה מרוץ בינלאומי להפחתת שיעור מס החברות. מדינות וכלכלות שונות התחרו על השקעות בינלאומיות וחילקו סוכריות בדמות מס חברות מופחת. זאת הסיבה שהצעתו של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן לממן את תוכנית התשתיות עתירת התקציבים שרקם באמצעות העלאות מס מושכת תשומת לב רבה כל כך בעולם. היא מתארת פעולת צבת: מן העבר האחד העלאת מס החברות בארה"ב חזרה ל־28% אחרי שהנשיא לשעבר דונלד טראמפ הוריד את המס ל־21% במהלך כהונתו, ומן העבר השני כפי שאמרה בשבוע שעבר שרת האוצר האמריקנית ג'נט ילן: קריאה למדינות להגיע להסכמה על מס מינימלי לחברות גדולות. "אנו עובדים יחד עם מדינות ה־G20 להגיע לשיעור מס חברות מינימלי עולמי מוסכם שיכול לעצור את המרוץ הזה לתחתית. יחד, נוכל להשתמש במס מינימום עולמי כדי לוודא שהכלכלה הגלובלית תשגשג על בסיס מיסוי תאגידים רב לאומיים שוויוני והוגן יותר, המדרבן חדשנות וצמיחה", פירטה ילן בנאום שנשאה בשיקגו. יש מי שיאמרו שהיה זה נאום מכונן שיעשה היסטוריה. הוא לבטח כיוון לשנות את מהלכה.

2. מילותיה המכוננות של ילן אינן מנותקות, כאמור, מהקשר. תוכניתו הכלכלית של ביידן, שיש מי שמשווים אותה לניו דיל של רוזוולט בימי השפל הגדול, מתוכננת להקצות 2 טריליון דולר במשך קרוב לעשור, לפרויקטים בתחומי התחבורה, התשתיות, אנרגיה ירוקה, דיור ציבורי, הכשרות מקצועיות וגם הגברת סיוע לקשישים ולנכים. דבריה של ילן נועדו לענות על השאלה הכואבת: מהיכן יגיעו המשאבים למימון התוכנית שבקצה שלה שתי מטרות חשובות: הגברת התחרותיות בכלכלה הגדולה בעולם והפחתת אי השוויון. התשובה המיידית והטריוויאלית לשאלה הזו היא: גיוס חוב תוך ניצול שיעורי הריבית האפסיים. התשובה הזו נכונה אבל לא יכולה להיות התשובה היחידה לשאלת המימון קל וחומר בהינתן הכלכלה שהותיר אחריו הנשיא היוצא טראמפ.

לפי נתונים הרשמיים של קרן המטבע הבינלאומית, ממשלת ארה"ב כבשה את המקום הראשון בעולם המפותח בגירעון הממשלתי והוא עמד ב־2020 על כ־16% תמ"ג וגם ב־2021 צפוי לעמוד על 15% תמ"ג. לא פחות חשוב מכך, הגירעון המבני של ארה"ב (המכונה גרעון מנוכה מחזור) צפוי השנה להיות הגבוה ביותר במערב: 13% תמ"ג. כתוצאה מכך, יחס החוב תוצר של ארה"ב עמד בשנה שעברה על 127% וצפוי לזנק השנה לכ־133% תמ"ג - מספרים דמיוניים שנמוכים רק מיוון פושטת הרגל ומיפן. אחרי כל אלה אין ספק שממשלת ארה"ב צריכה לגייס חוב — בעיקר אחרי אישורה של תוכנית סיוע בהיקף 1.9 טריליון דולר, אך בעיקר להגדיל את הכנסותיה הפרמננטיות. אבל מעבר לכך הדיבורים על העלאת מסים הם הדרך של ביידן וילן להמחיש שתי נקודות: הראשונה, שהחוב לא יספיק, והשנייה – שהם באו לא רק להחליף את טראמפ האיש אלא גם את הטראמפיזם שגילם תפיסה כלכלית של הפחתת מסים אגרסיבית לרבות לעסקים הגדולים והעשירים ביותר במדינה תוך הזנקת אי השוויון.

3. כך החלה הכוונת של ביידן ושל ילן לנוע לכיוון התאגידים הגדולים בדגש על אלה הרב לאומיים שמרוויחים מיליארדים בארה"ב אך בשל תכנוני מס אגרסיביים משלמים מעט מאוד מסים. בהקשר הזה, ילן מבקשת להוביל את המאמצים למיסוי אותן חברות שחומקות מתשלום מס לא רק בארה"ב אלא בעולם כולו. "אמריקה חזקה כאשר היא מתחייבת, מעורבת ופועלת למען העולם", אמרה במשפט הפתיחה בנאום שלה בשבוע שעבר והמסר ברור: הממשל האמריקני רוצה להחזיר עטרה ליושנה ולהוביל את הכלכלה העולמית בדיוק כפי שהיה אחרי מלחמת העולם השנייה. טראמפ רצה להתנתק, ביידן וילן רוצים להתחבר ולהוביל. זו הסיבה שילן ביקשה להדגיש שהמרוץ העולמי להפחתת שיעורי מס ירד מהפסים ואת הרכבת הזו חייבים להחזיר לתלם. ילן מבקשת לפתוח דף חדש בהיסטוריה הכלכלית ולקבוע כללי התנהגות חדשים. היות שאותן חברות הן בינלאומיות, שיתוף פעולה עולמי — כולל עם המדינות המתפתחות — מתחייב. עם זאת, לצד הרצון של ביידן וילן להוביל, האינטרס האמריקני נותר בראש מעייניהם: הטלת מס מינימום עולמי תקטין את האינטרסים של החברות האמריקאיות לצאת אל מחוץ לגבולות ארה"ב וזו הסיבה שלצד היוזמה להעלאת מס החברות והטלת מס מינימום ביידן מתכוון להגדיל את המס על רווחי חברות אמריקאיות בחו"ל מ־10.5% ל־21% לכל הפחות, בתוספת של נקודות מס לפי מדינת יעד.

4. עבור המשק הישראלי, העלאת מס החברות בארה"ב לרמה של 28% (לעומת 21% כיום) יכולה להיות בעלת השלכות מרחיקות לכת. בתור התחלה אם יועלה מס החברות בארה"ב הוא יהיה גבוה ממס החברות הסטטוטורי הישראלי העומד על 23% שוב יהיה נמוך מזה של ארה"ב. לכן, על פניו, הכדאיות של חברות ישראליות לפתוח חברות בארה"ב עשוי לרדת. "כדאי להסתכל על כמה כיוונים. הראשון הוא שבארה"ב רשומות כ־1,200 חברות ישראליות, חלקן מצליחות מאוד, למשל במדינת דלאוור שמעניקה הטבות מס מרחיקות לכת. העלאת מס החברות יכולה להוות תמריץ חיובי לחזור לישראל", הסביר ינון אלרועי, הנספח הכלכלי וראש נספחות מנהל סחר חוץ של משרד הכלכלה והתעשייה בניו־יורק בשיחה עם “כלכליסט”. כדאי לזכור כי חלק מהחברות אכן שוקלות שיקולי מס אולם חברות אחרות, למשל בהייטק, מעדיפות להירשם בארה"ב משום שזהו שוק הפעילות המרכזי שלהן ולעתים גם השוק המרכזי שבו הן מגייסות כספים.

מימין: ג’ו ביידן וג’נט ילן. לא פוחדים ממס חברות גבוה צילומים: רויטרס, בלומברג

5. בכל הנוגע לפעילות של חברות זרות בישראל, חוק עידוד השקעות הון קובע כי חברות יצואניות (שלהן חפיפה גדולה עם החברות הגדולות במשק) ייהנו ממס חברות של 16% בלבד אם הן מוקמות במרכז הארץ וחברות יצואניות מהפריפריה ישלמו 7.5% בלבד. זאת ועוד: בחוק ההסדרים שאושר ב־2017–2018, נקבע שיעור מס חברות של 6% בלבד לחברות הייטק שירשמו קניין רוחני בישראל אם הן ממוקמות בפריפריה ו־12% אם מיקומן במרכז הארץ. בהקשר הזה ישנם כבר כעת גורמים המביעים חשש, ביניהם ניתן למצוא גם את התאחדות התעשיינים, שהרפורמה במס בארה"ב תגרור צעדים דומים בקרב מקבלי ההחלטות בישראל שמתמודדים עם גרעון עתק וירצו להעלות את מס חברות או לבטל חלק מהטבות במסגרת חוק עידוד השקעות הון, דווקא בעידן של התאוששות ויציאה ממשבר הקורונה. יש מי שיאמרו כי על פניו אין עוד סיבה לחוק עידוד השקעות במתכונתו הנוכחית וכי הוא מתייתר. "מצד אחד", אמר אלרועי, "חברה כמו אינטל, כשהיא רוצה להקים עוד מפעל, מתמחרת את ישראל מול אירלנד ומול ארה"ב וכאן יכולה להיות השפעה". מן העבר השני הוא מבקש להזכיר כי המס אינו המרכיב היחידי ואף לא העיקרי שגורם לחברות להשקיע בישראל: “ישנן כבר 500 חברות זרות עם מרכזי מו"פ בישראל והן מגיעות לישראל לא בגלל המיסוי. הוא אינו המוטיב הראשון — ישראל מציעה להם הרבה יותר". לדבריו, גם השיעור המדובר — 28% מס חברות בארה"ב, עדיין אינו סופי. "ביידן צריך כל קול וכבר יש לפחות מחוקק אחד דמוקרטי שלא מוכן לדבר על 28% אלא לא יותר מ־25%", אמר.

לכן השאלה הגדולה באמת היא לא מה יגידו האיגודים המקצועיים אלא כמה תוכל ממשלת ישראל להמשיך בהטבות מס אל מול רצונה של ארה"ב לכוונן מהפכת מס עולמית. עדיין לא ידוע איזו ממשלה תקום בישראל ומתי, אך העומד בראש הממשלה כעת והמחזיק במנדט להרכבת הממשלה הבאה, בנימין נתניהו, ניסה להתהדר בנוצותיה של ילן ערב הבחירות כשהכריז על תוכנית כלכלית בת 9 שלבים "כפי שנוהגת ארה"ב תחת ילן כשרת אוצר". אבל התיאוריה של נתניהו, שדוגלת בהפחתות מסים משמעותיות לחזקים ביותר בכלכלה, איננה הדרך בה ילן סבורה כי יש לפעול כדי לשקם את הכלכלה ולגרום לצמיחה בת קיימא ושוויונית. ילן הבהירה מעבר לכל ספק: תיאוריית "החלחול מטה" שנתניהו אימץ בכל הכוח תוך הזנקת הגירעון והחוב – OUT; מיסוי הוגן ושוויוני תוך הגדלת ההשקעות הארוכות טווח בכלכלה — IN. גם נפתלי בנט, שעשוי לשחק תפקיד משמעותי אם תקום ממשלה בישראל בזמן הקרוב, יצטרך – לפחות על פי הרוחות המנשבות מוושינגטון – לשקול מקצה שיפורים לתוכנית סינגפור שלו שבראשה הפחתת מסים דרמטית גם לחברות. ימים יגידו כמה הם יצליחו לשמר את המדיניות הזאת ואת התוכניות הללו במבחן המציאות אל מול תוכניות המס של ארה"ב.

בנימין נתניהו. ישראל עלולה למצוא את עצמה בבעיה צילום: מוטי מילרוד הארץ

6. אם תיאלץ ישראל בעתיד הנראה לעין לשקול מחדש ואף לשנות מדיניות מס היא עלולה למצוא את עצמה בבעיה. ארה"ב למשל ניצבת בראש מדדי התחרותיות העולמיים לעומת ישראל שנשרכת הרחק מאחור. במדד כדאיות עשיית עסקים (של הפורום הכלכלי העולמי) מדורגת ארה"ב במקום השני בעולם ואילו ישראל מדורגת במקום ה־20. במדד DOING BUSINESS של הבנק העולמי מדורגת ארה"ב במקום ה־6 וישראל במקום ה־35. ארה"ב לא דומה לישראל, שסובלת מעודף בירוקרטיה, רגולציה, מכסים ושאר מגבלות השקעות וסחר, מה שהופך אותה להרבה פחות כדאית לעשיית עסקים. מכאן החשיבות של הטבת מס כ"פיצוי" לאותם מכשולים. ישראל תצטרך לטפל אחת ולתמיד בבירוקרטיה שמופיעה תמיד בראש כל תוכנית עבודה ממשלתית ועדיין משתפרת בקצב איטי מאוד.

הגישה של משרד האוצר להשקעות במשק ידועה ולא השתנתה: "השאלה מבחינת קובעי המדיניות צריכה להיות כיצד משפרים את האטרקטיביות של ישראל להשקעות זרות, ללא קשר להטבות מס או מענקים", כתב הכלכלן הראשי של המשרד ומנהל מינהל הכנסות המדינה יואל נווה לפני שלוש שנים כאשר בחן את ההשלכות של הרפורמה במס שערך טראמפ, אז הוא הפחית את מס החברות מ־35% ל־21%. ובהקשר הזה הצעד הראשון ידוע: העלאת הפריון.

7. בכל הנוגע לענקיות הטכנולוגיה שידועות בתכנוני מס אגרסיביים בישראל הרי שכבר היום חברות בינלאומיות כמו גוגל, פייסבוק ומיקרוסופט משלמות מס בישראל. עוד לפני משבר הקורונה, בשנת 2019, החלו לטפטף דיווחים שלפיהם רשות המסים שלחה לראשונה שומות מס לחלק מהחברות הללו. ברשות המסים סירבו לפרט את זהות החברות ואת גובה השומה מטעמי סודיות, אך גורמים ברשות מאשרים כי "החברות אמנם מתווכחות אבל בסוף משלמות ולא מעט". עדיין רב הנסתר על הגלוי ולא ברור אם הן משלמות מס שמשקף את הרווח ואת ההכנסות הממשיות שהן גורפות בישראל.