"אם המדינה לא היתה רק מגיבה, היינו יכולים להיות במקום אחר לגמרי"

"כואב לנו מאוד בתעשייה שבמדינת ישראל חושבים רק לטווח הקצר, ואף אחד לא נותן את הדעת על הטווח הארוך. אם המדינה לא הייתה רק ריאקטיבית, היינו יכולים להיות במקום אחר לגמרי"; כך אמר יובל כהן, מייסד ושותף מנהל בקרן פורטיסימו, בוועידת כחול לבן של כלכליסט.

"אם היו יושבים ובונים אסטרטגיה, לא ברמה של משרד ממשלתי בודד אלא ממש מקימים כח משימה רב מערכתי, הכלכלה של מדינת ישראל הייתה נראית אחרת", הסביר כהן, שהשקיע 1.5 מיליארד דולר מכספי הקרן, רובם בתחומי התעשייה. בין האקזיטים המפורסמים של פורטיסמו ניתן למנות את חברת סודהסטרים - בה השקיעה כשהייתה חברה קטנה עם סימני שאלה סביב קיומה - חברת הדפוס על בדים קורנית, שנסחרת בניו יורק לפי שווי של 5 מיליארד דולר, ועוד.

"כח משימה כזה צריך להגדיר את התחומים שאנחנו רוצים להתמחות בהם ולא רק לתת סובסידיות. צריך להקים מחלקות ייעודיות באקדמיה שיטפחו את כח העבודה הרלוונטי עבורם. כך למשל, היום כולנו גאים בסולאראדג', אבל לפני 30-40 שנה ישראל הייתה בחוד החנית של התעשייה הסולארית ועם מחשבה והשקעה ממוקדת היינו יכולים להיות מעצמה בתחום הזה, ולא רק עם סולאראדג' - מוצלחת ככל שתהיה. גם תחום הדפוס הדיגיטלי, שממש הומצא כאן בישראל עם הקמתה של סאיטקס, יכול היה לקבל הגדרה של תחום אסטרטגי, כזה שהמדינה מתמקדת בו ברמת כח העבודה, חינוך משלבים מוקדמים ותמריצים לפריון. אנחנו עדיין חזקים בתעשייה הזו, אבל גם כאן יכולנו להיות במקום אחר".

יובל כהן צילום: אוראל כהן

"את המפעל של סודהסטרים יכולנו להקים בזמנו בסין או באירופה וזה היה הרבה יותר קל, אבל החלטנו להקים אותו באיזור להבים, בלב היישובים הבדואים בדרום. היום יש שם 4,500 עובדים. לא כולם יכולים להיות מתכנתים וכולם זקוקים לעבודה. איך אפשר לנתק בכלל את הטכנולוגיה מהתעשייה? התעשייה בעולם כולו עוברת טרנספורמציה דיגיטלית, ולנו בישראל יש כרגע נתונים נחותים בדמות שכר עבודה גבוה ושער שקל/דולר שמקשה על יצואנים. עם זאת, היתרון בתעשייה הישראלית טמון בכך שהיא הופכת להיות תעשייה חכמה. יעילות תפעולית היא לא חלק מאסטרטגיה, אלא דבר בסיסי. אסטרטגיה היא חשיבה ברמה העולמית איך לבוא לשוק עם מוצרים מעניינים וחדשניים לעומת התחרות. לשם כך צריך להגדיל את תקציבי המחקר והפיתוח - וכאן לישראל יש יתרון, כי יש כאן מהנדסי חומרה ותוכנה טובים".

"עדיף שיהיה בידיים של אוליגרך ישראלי? כשסודה נמכרה לפפסיקו היא התחיייבה להמשיך לייצר בישראל, וזה יותר חשוב ממי עושה את הכסף כבעל מניות. כשאנחנו מעבירים את המקל בחברות שלנו לגופים אחרים, מה שחשוב לנו זה שההתפתחות תמשיך להיות בישראל".

"אנחנו משקיעים בחברות עם שווי רציונלי, כי אנחנו לא רוצים להיסחף במערבולת של רמות השווי הגבוהות שיש עכשיו. רוצים סיכון של ביצוע, לא ברמה של מוצר, שוק או לקוחות, ולכן לא נשקיע בסטארט-אפים אלא נחפש חברות שבהן שכבר ברור שיש ביזנס".