נשים נפגעו מהקורונה יותר מגברים, מה הלאה?

השנה האחרונה מתחה את החבל, שהיה מתוח ממילא, בכל הנוגע לנשים בשוק העבודה בישראל.

לתוך הג'ינגול האינסופי שמנהלות נשים בישראל, שבהשוואה למרבית מדינות ה-OECD עובדות יותר אך גם מביאות לעולם יותר ילדים, נכנסה הקורונה. מסגרות החינוך נסגרו, הילדים בילו חודשים שלמים בבית, ולכך היתה משמעות אדירה על שוק התעסוקה. גם אני הייתי שם, ניהול ישיבות בזום עם הילדים קופצים ברקע ומחפשים את תשומת ליבי, או רגשות האשמה על יותר מדי טלוויזיה כדי להמשיך לעבוד בסוג של שגרה.

הנתונים מלמדים אותנו את מה שכולנו הרגשנו - נשים נפגעו במשבר הזה יותר: נשים מהוות 70% ממי שהוצאו לחל"ת או פוטרו בסגר האחרון; דמי האבטלה של נשים נמוכים יותר כתוצאה מפערי השכר המגדריים ועוד. לנתונים כאלה אי אפשר להישאר אדישים, והיה ברור שצריך לפעול, ובהקדם.

"מוסללות" לעיסוקים הנחשבים נשיים

אי השוויון בשוק התעסוקה הישראלי אינו תולדה של משבר הקורונה. פערי השכר בישראל הם גבוהים – מעל 30% בין גברים לנשים. נכון, בשנים האחרונות ראינו מגמה איטית של צמצום הפער, אבל הוא עדיין פה ובגדול. נשים בישראל עובדות יותר במשרות חלקיות, כ-30% מהנשים בישראל אינן מועסקות במשרה מלאה לעומת 13% בלבד מהגברים, ואלו שכן, עובדות פחות שעות נוספות. נשים גם נמצאות פחות בתפקידי ניהול בכירים בהם השכר גבוה יותר, ו"מוסללות" לעיסוקים הנחשבים נשיים ומאופיינים בשכר נמוך יותר. כל הדברים האלה מתבטאים כמובן בתלוש המשכורת בסוף החודש.

אילוסטרציה צילום: גטי

כשעלתה השאלה בכל בית מי נשאר עם הילדים ומי יוצא לעבוד – גובה ההכנסה היווה משתנה משמעותי. מי שמרוויח פחות, נשאר מאחור. ובישראל, לצערנו, אלו היו בעיקר הנשים. וצריך להגיד גם מילה על העצמאיות. נשים עצמאיות הן חלק קטן יותר מבעלי העסקים בארץ, הפיצוי שהן קיבלו מהממשלה, שגם הוא למעשה פונקציה של שכרן, היה נמוך יותר, ומלכתחילה הן נוטות לקחת פחות אשראי עבור העסק שלהן, כאשראי הוא בדיוק הדבר שמאפשר לצלוח תקופת משבר שכזו ולהשאיר את העסק עם הראש מעל המים.

 פתרון ארוך טווח

התרופה לאי השוויון התעסוקתי מחולקת לשניים, וכך גם התייחסנו אליה בתוכנית שגיבש המשרד לשוויון חברתי. בשלב הראשון עלינו לדאוג לצמצום הפגיעה המיידית. למשל, חייבים למנף את המהפך שקרה פה בכל הנוגע לעבודה מהבית. המעבר לעבודה גמישה הוא הזדמנות נהדרת, אבל אנו חייבים לוודא שזה יישאר כך גם כשנחזור לשגרה. אם מי שיישוב לעבודה מהמשרד יהיו בעיקר גברים, ולהם תהיה הנוכחות בחדר הישיבות, בצמתי קבלת ההחלטות, בשיחות המסדרון, בעוד שמרבית הנשים הן אלה שיעבדו מהבית, "רחוק מהעין ומהלב", אז נכשלנו. במקום למנף את היתרונות, יצרנו מסלול אימהות חדש. העבודה מהבית חייבת להיות אדישה למגדר. אם עובדים מהבית – אז כולם עובדים מהבית באופן שוויוני. באשר לנשים עצמאיות, עלינו לדאוג למקורות מימון ואשראי זמינים ונגישים שלא קיימים כיום, שיאפשרו פלטפורמה קלה למימון הקמת עסקים קטנים ולהצמחתם של עסקים זעירים קיימים.

מנגד, עלינו להתייחס למשבר הזה כשעת כושר להתוויות פתרון ארוך טווח. הממשלה כבר מגבשת תוכניות האצה כלל משקיות וארוכות טווח, וקריטי שנדע להשקיע בתשתית ההון האנושי. למשל הרחבת החינוך לגיל הרך מתחת לגיל 3, שתועיל להורים, נשים וגברים כאחד, תעזור ביצירת שוק עבודה שוויוני יותר ואף תסייע לצמיחת המשק העתידית.

הקורונה עוד כאן והמשבר לא תם, אבל מה שנימדד עליו בסופו של דבר זה אם ידענו להסתכל קדימה, על היום שאחרי המשבר, ולהיערך אליו כראוי. אוכלוסיית הנשים נפגעה, אבל יש מקום לאופטימיות ולקידום תוכניות להאצת השוויון המגדרי בעולם התעסוקה הישראלי.

 יעל מבורך היא מנכ"לית המשרד לשוויון חברתי