מנכ"ל לאומית הנכנס: "את הכסף לבריאות צריך לקחת ממערכת הביטחון"

חיים פרננדס, המנכ”ל הנכנס של לאומית שירותי בריאות, מה למדת ממשבר הקורונה?

"ראשית, שתהליך קבלת ההחלטות צריך להיות מבוסס על עובדות, ניתוחים והמלצות של מומחים. שנית, שחייבים לחזק את האכיפה. היא היתה חלשה מאוד ובפירוש פגעה ביעילות של הסגרים. נאלצו להאריך אותם וזה פגע בכלכלה ובחברה, וגם העלה תחלואה - חד וחלק. גם כשמסתכלים על הדרכון הירוק אנחנו רואים אוזלת יד בנושא האכיפה. אנו רואים שוב איך מודל רציונלי ומתמרץ יורד לטמיון בגלל אכיפה. מסקנה חיובית אחת בכל זאת יש: קופות החולים הן גופים נמרצים ששייכים לציבור גם בשגרה וגם בחירום”.

משרד הבריאות יצא חבול מאוד מהאירוע. גל העזיבות שם לא מטריד אותך?

“חשוב שיהיה משרד בריאות חזק ומקצועי. אבל עדיין, תחלופה של אנשים זה לא דבר נורא. לכולם יש תחליפים. לגבי הביקורת, המשרד ידע לעמוד על הרגליים. ברור שנעשו טעיות אבל זה אירוע עצום וחסר תקדים. היתה אי ודאות גדולה ולנהל במצב כזה, זה שונה מלדבר מהמרפסת ולתת ביקורת אחרי שנה”.

חיים פרננדס

לקופות החולים היו ביצועי שיא בתקופה הזאת. טענה אחת היא שהן כאלו יעילות בגלל התחרות ביניהן וטענה שנייה היא שלאומית, הקופה הקטנה שלא צומחת, תמיד נגד תחרות.

בזמן הקורונה תמכתם ביוזמה לאסור זמנית על מעבר בין קופות. 

"התחרות מניעה אותנו קדימה, והיה לה תפקיד מכריע בתקופת החיסונים. אבל כל הזמן צריכים לשים לב לעובדה שאנו משתמשים בכספי ציבורי (סל הבריאות — א.פ.) ולפיכך שאנו עושים שימוש מושכל במשאבים האלו. קרי, אנו משתמשים בהם כדי לספק בריאות ותוצרי בריאות”.

התחרות הוגנת?

"כדאי שהתחרות תהיה על מוצר, שירות, זמינות. לא כדאי שהתחרות תהיה מבוססת על גניבת מבוטחים. אין מקום למוקדי מכירות אגרסיבים, בטח לא בהיקפים שאליהם הגענו לאחרונה שתחזוקתם גוזלת כבר כ־300 מיליון שקל בשנה מכל הקופות יחד, סכום שמתחיל להתקרב לתוספת הטכנולוגיות לסל התרופות. במלים אחרות: מדובר על יותר ממילאירד שקל בשלוש השנים האחרונות! וזה בא על חשבון הרבה דברים אחרים שבהם אנו רוצים שהקופות יתמקדו: מומחים, תרופות ותורים. תחרות היא מצוינת כל עוד היא לא מונעת בעיקר משיקולי אגו”.

שיקולי אגו?

“כל מנכ”ל רוצה להיראות שהוא טוב. אבל ההתבוננות של הקופה, ושל המנכ”ל, צריכה להיות לא רק על נושא צירוף מבוטחים אלא על קידום בריאות. הממשלה, באוזלת יד מדהימה, לא עוצרת את הבזבוז של מיליארד שקל בשלוש שנים שעליו אנו מדברים”.

מדוע?

אולי חוסר משילות. ייתכן שבגלל חוסר יכולת. גם המשרד יודע שזה שימוש לא ראוי בתקציב”.

חיים פרננדס, המנכ”ל החדש של לאומית שירותי בריאות צילום: יובל חן

אולי באמת לא צריכים ארבע קופות חולים?

"בכל ענף שהוא ציבורי או ממשלתי אתה רוצה שלמבוטחים תהיה בחירה ומספר רב של ספקים. מקום עם ארבעה שחקנים מעניק חופש בחירה טוב. אסור לשכוח כי גם שחקנים קטנים יכולים לאתגר את השוק. אנחנו היינו הקופה הראשונה באינספור תחומים: מרופא אישי בווידאו ועד הקופה הראשונה שהעזה לבנות מודל חדש בכל הקשור לביטוח רשלנות רפואית”.

עדכון סל הבריאות

איך המודל הזה היה חסכוני ושיפר את המערכת?

“כולם עבדו עם מבטח מונופוליסטי (חברת מדנס) ואנו בנינו קרן פנימית לתביעות של רשלנות רפואית וחסכנו סכומים גדולים מאוד - שזה כסף ציבורי. ברגע שאני משלם את התביעות שעה־שעה באמצעות יחידה פנימית המודעות לכל הליך, אני עולה מדרגה. כשאתה קונה שירות ממונופול, אתה משלם רנטה. למה לשלם רנטה?”.

“חייבים גידול בתקציב הבריאות”

בכל זאת, לא כדאי לצמצם את הקופות הקטנות, נגיד לאחד את לאומית עם מאוחדת?

“יש מקום לשיתופי פעולה כאלו ואחרים וזה ממש מתחייב: ברכש, במעבדות, בלוגיסטיקה, ואפילו יכול להגיע לרמה של סניף משותף שייתן שירותים למבוטחים של שתי קופות, בעיקר במקומות שבהם יש מעט מבוטחים של אותן קופות”.

יש למערכת הבריאות הישראלית מספיק משאבים או שזו אכן מערכת "מורעבת" כמו שאוהבים לכנותה?

"ההוצאה לבריאות גדלה כל שנה ב־5% והיא תגדל גם בשנים הבאות בגלל הזדקנות האוכלוסיה, עליית תוחלת החיים ועלייה במחירי שירותי הבריאות. חייבים להגיע למסקנה שנחווה גידול גבוה מהגידול בתוצר, מהצמיחה. נשאלת השאלה איזה מערכת אנו רוצים: כמה ציבורית וכמה פרטית. אצלנו 64% היא ציבורית לעומת 74% בממוצע במדינות ה־OECD. לכן הממשלה צריכה לבוא ולהגיד שחייב להיות גידול - חד וחלק - בחלק הציבורי, מתוך הבנה שהבריאות היא מוצר ציבורי והיא חייבת להיות נגישה לכולם, שכל אחד ישתמש כמה שצריך וישלם לפי יכולתו.

"כל שנה סל הבריאות עולה בכ־4% בשנה, כאשר התוספת שצריך לתת כדי להגדיל את המשקל היא לא גדולה: מספיק שתיתן עוד מיליארד שקל בשנה במשך חמש שנים (לבסיס התקציב - א.פ.) אז אתה כבר ב־70% ציבורי ו־30% פרטי. אני מדבר על מימון פרטי ולא על בעלות פרטית של אמצעי אספקת שירותי בריאות, שזה דבר נכון. אני רואה לנכון בעלות פרטית על אמצעי יצור, גם בבריאות. אני שולח מבוטחים עם טופס 17 ו־0 שקל השתתפות עצמית למכוני פיזיותרפיה, בתי חולים ומרפאות שהם פרטיים, זה בסדר, כי המימון הוא ציבורי וזה מעודד תחרות”.

איפה היית שם את הכסף?

“בקידום הבריאות ורפואה מונעת, גילוי מוקדם של סרטן, סדנאות תזונה ועישון והרבה דגש לקהילה לרבות לטיפול בבית. אסור שהכסף יילך לעדכון שכר של רופאים כי זה לא עוזר לקדם בריאות. הסכם הרופאים מ־2011 היה נדיב מאוד ויצר גירעון במערכת, בעיקר בקופות, וגם פגע בשירותים. האינדיקציה הכי טובה לכך היא משך התורים ברפואה המייעצת שהתארכו בעשרות אחוזים בעשור האחרון. זה משהו נורא ואיום שעלול לסכן חיים. אנו יודעים ששכר הרופאים בישראל הוא מבין הגבוהים בעולם כאשר משווים אותו לשכר הממוצע במשק אנחנו במקום מצוין בפרמטר הזה ביחס לOECD. הכסף צריך ללכת לקהילה, בעיקר לאשפוזי בית”.

“לסגור פערים בשירותי בריאות”

בקורונה

אנחנו די מפגרים בתחום של אשפוזי בית.

היום בפריפריה יש לך כ־1.5% אשפוז בבית ו־99% בבתי חולים. היעד חייב להיות 15%־20% בבית ורק 80% במחלקות. כדי שזה יקרה חייבים לתת תמריצים, במקרה הזה דווקא לבתי החולים ולא לקופות”.

איזה עוד יעוד יש לך לתוספת התקציבית?

“סגירת פערים. חייבים לתת ‘פקטור’ לפריפריה הגיאוגרפית אבל גם החברתית. יש ישובים קרובים למרכז אבל עם דירוג סוציו־אקונומי נמוך. לא רק להוסיף רופא או אחות — זה כמובן! אבל חייבים גם לבדוק תוחלת חיים, אשפוזים במיון וניתוחים, סוכרת, השמנה ועישון. ולבנות מדד ג'יני (שמודד פיזור הכנסות בין תושבים) אבל של בריאות ואז אתה קובע יעד, ותוכנית עבודה לצמצמו”.

מאיפה אפשר להביא את אותם מיליארד שקל לשנה? העלאת מס בריאות?

“לעלות מסים זה הפתרון האחרון שהייתי מציע ובדוואי בתקופה שאתה רוצה להניע את הכלכלה, את הצמיחה. לא הייתי הולך על זה”.

אז מאיפה כן?

“יש מספיק מקורות בתוך תקציב המדינה. יש תקציבים מיותרים במערכת הביטחון לדוגמה, רק הם נהנים מתוכנית רב שנתית ולכן הם לא בתחרות על יעילות מול שאר המשרדים האזרחיים. כולנו מתחרים על משאבים אבל רק אחרי שהביטחון כבר קיבל. עדיף שהכסף ילך למערכות אזרחיות: לתחבורה, לאוויר נקי יותר, מאשר עוד מיליארד לביטחון. המקום השני, הן הפנסיות התקציביות: למרות שאין כבר כניסה אליה קרוב ל־20 שנה, החבות האקטוארית היא עצומה ועדיין העובדים האלו מפרישים 2% כאשר בני תמותה אחרים משלמים 7%. האנשים האלו חייבים להתחיל לשלם כאחד האדם”.

ואיפה במערכת שלך אפשר לחסוך.

“עכשיו מבזבזים כל חודש כ־100 מיליון שקל, כל הקופות, על בדיקות קורונה מיותרות. רוב האוכלוסיה מחוסנת או מחלימה. אז אם יש תסמינים או מישהו שנחשף ורוצה להיבדק - בסדר. אבל כלל המקרים האלו לא אמורים לייצר יותר מ־15 אלף בדיקות ליום. אנו כעת על פי שלושה כמעט כי יש הרבה בדיקות לא רלוונטיות ונובעות לדוגמה מהתניית כניסה למקומות בילוי (תו ירוק). כך גם בנוגע לבדיקות סרולוגיות. אין להן הצדקה כעת: אם התחסנת, אז לא צריך. ואם לא - אז לך להתחסן! אין טעם לבירורים יותר”.

עכשיו רוצים להוציא 3.5 מיליארד שקל על עשרות־מיליוני חיסונים שכלל לא בטוח שיתנו מענה לווריאנטים החדשים של הקורונה.

"צריך לנהל את הסיכון בצורה סבירה ולא להשתגע. הנחות העבודה צריכות להישען על הניסיון שנצבר עד כה, ולפיו רוב האוכלוסיה המבוגרת מתחסנת ואילו חבר’ה צעירים מתחסנים פחות, בין 50%־60%. יש קבוצה נוספת שלצערנו לא התחסנה וייתכן מאוד שלא תתחסן בהמשך. לא פחות חשוב יהיה לוודא שמקבלים חיסונים מעודכנים: כלומר, כאלו שמכסים גם וריאנטים שהתגלו מאז שפותח החיסון הראשוני”.