לא יעזור שתאטו לפני המצלמות: כך יתפסו נהגים על מהירות

עד כאן הכל מתנהל על מי מנוחות, עד ההגעה לאחד מנספחי המכרז של נתיבי איילון. המכרז עצמו הוא לכאורה מכרז שגרתי, "לספירת תנועה עבור נתיבי איילון". תואר שאולי אפשר להתבלבל ולהבין ממנו שמדובר במיזם לספירת כמות המכוניות באיילון בשעות העומס. אבל הנספח הטכני מסביר מה באמת רוצים ממי שיזכה במכרז. הספק הזוכה (או הזוכים) יצטרך לספק מערכת מדויקת אשר תהיה מסוגלת לעקוב אחר נהגים - לדעת בדיוק היכן נמצא כל נהג.

הדרישות לרמות הדיוק של המערכת הן דרישות גבוהות אשר מבוססות על יכולת זיהוי מדויקת של רכבים. המערכת עצמה מסוגלת לפתח את סוגי הרכבים שעוברים מול עיניה כך יש במכרז התייחסות ספציפית למשאיות, לאופנועים ואפילו לטנדרים.

יתרה מזאת, לפי מסמכי המכרז המערכת תהיה מסוגלת גם לספור הולכי רגל. עד כאן נשמע שמדובר במערכת "תמימה" כלומר מערכת אשר מסוגלת למשל לשמש כדי לווסת גודש בצמתים מסוימים, אבל בנספחי המכרז יש גם כמה סעיפים שהם מטרידים למדי. למשל, החברה שתתעד את המידע אודות הנהגים שיסעו בצמתים תוכל "לשמור את המידע האמור של הספירות למשך 36 חודשים מיום הספירה". ניחא ספירה של מספר רכבים, אבל המסמכים של נתיבי אילון מסבירים שבפועל מדובר בסרטי צילום, כלומר תנועותיהם של נהגים יתועדו והמידע אודותיהם, היכן היו ומה עשו יהיה זמין לשליפה.

צילום: pixabay

לא יעזור להאט לפני מצלמה

הפצצה האמיתית שמופיעה במסמכי המכרז אינה קשורה לכל הנושא של ספירת נפחי תנועה, אלא מסתתרת בסעיף שנקרא "בדיקת מהירות לאורך הדרך באמצעות מכונית צפה". מדובר בסעיף קטן יחסית בעל פוטנציאל בעייתי מאוד לנהגי ישראל.

מצלמות המהירות של מדינת ישראל פרוסות בכל רחבי הארץ, כאשר הן פועלות לפי עיקרון מיושן מאוד: בכביש טמונים מוליכים (כלומר פסי מתכת) סמוך למצלמה והמצלמה מצלמת את כל מי שחולף על פניה ושולחת את הצילום לבית העבריין. אלא שבעידן WAZE אשר יודע לצעוק חצי קילומטר לפני כל מצלמת מהירות קבועה, מידת יעילותן של מצלמות המהירות פחתה משמעותית ומי שמתקרב למצלמה יכול להאט. ואז להגביר מהירות.

אלא שמדובר בשיטה ישנה מאוד להפעלת מצלמות מהירות ובעולם מהירותן של מכוניות נמדדת על פני קטע דרך. כלומר כאשר המכונית יוצאת לכביש המהיר, מספר הרישוי שלה נקלט וכשהמכונית מסיימת את הכביש המהיר, המספר נקלט שוב. המהירות מחושבת על סמך פרק הזמן אשר עבר מרגע הכניסה לכביש לרגע היציאה והדו"ח, אם יש כזה, נשלח אל בית הנהג.

בכל מקרה, בין אם בכוונה או שלא בכוונה, המכרז החדש של נתיבי איילון כולל כאמור בדיוק את הסעיף הזה. מדובר במסמך ראשון של מדינת ישראל בו כתוב כי תבוצע מדידת מהירות ממוצעת של רכב על פני קטע דרך. יתכן שנתיבי איילון לא תעשה שימוש במידע הזה אודות מהירות הנסיעה הממוצעת של מכונית על קטע דרך לצורך אכיפה, כלומר המידע שיתקבל לא ישמש כדי לבדוק את היכולת של מערכת אכיפה של מהירות ממוצעת. אבל אין ספק שבהתחשב במגה פרויקט זה - יהיה קשה מאוד שלא להשתמש בכל החומרה הזאת אשר כוללת יכולת זיהוי מספרי רישוי, יכולת מדידת מהירות ואפילו יכולת להכריע האם מדובר באופנוע או בטנדר, שלא לצורך אכיפת מהירות.

צילום: תומר הדר

קשה שלא לשים לב לעובדה שמדינת ישראל משקיעה בימים אלה שפע של משאבים במתקני מעקב, ניטור נתיבים וגם מהירות. נושא המהירות חוזר שוב ושוב בכל אמצעי האכיפה החדישים והמתוחכמים מוזכרת היכולת לבצע את האכיפה במגוון מהירויות, אבל אף אחד מהם לא משמש בפועל ליצירת קנסות על מהירות מופרזת. כך, עוברי אורח חדי עין כנראה הבחינו כבר במצלמות החדשות אשר מוצבות בנתיבי איילון – מצלמות אשר נחשפו ב"כלכליסט" ומיועדות לאכיפת עומס בנתיב פלוס. המפרטים הטכניים של המצלמות מרשימים: יכולת קליטת מספר נוסעים ב-200 קמ"ש, כולל כאלה שעשויים להתחבא ברכב, יכולת "לתפוס" מספר גדול של רכבים – ועוד.

כל הפרויקטים הללו הם פרויקטים של נתיבי איילון אשר נמצאים בשלבי ניסוי. כמאמר הבדיחה נמצאים בשלב "אם ירצו יאכלו ואם לא ירצו לא יאכלו", או "אם ירצו, ימדדו מהירות ואם לא ירצו אז לא ימדדו מהירות" – אבל בפועל קשה להתעלם מן הנפח האדיר של קופת המזומנים שאמצעי אכיפה חדשים יכולים להכניס לכיסיה של מדינת ישראל. בבדיקת "כלכליסט" שנערכה בשנת 2019 התגלה כי היקף ההכנסות ממצלמות המהירות עד 2019 היה על 150 מיליון שקל בשנה.

והכנסות אלה התקבלו ממערכת מצלמות ארכאית, קלה לגילוי וגם כזו שמידת אמינותה המשפטית הועמדה מספר פעמים בסימן שאלה - ועודנה מועמדת בבית הדין בבאר שבע. כעת דמיינו מערכת חדישה יותר. מערכת שמסוגלת למדוד מהירות ממוצעת, מבוססת על אמצעים הרבה יותר מתקדמים ממצלמות א3 - וחשוב מכך – מערכת של מדינת ישראל אשר הולכת ונפרסת בכבישי הארץ שם אמינותה תוכל לעמוד במבחן במשך פרקי זמן ארוכים.