בלי שטיקים: פריצת דרך טכנולוגית סינית
חרף ההנעה החשמלית, רכב הכביש־שטח הסיני Aiways U5 כמעט לא ויתר על נוחות וביצועים. יצרניו אף הטמיעו בו מאפיינים טכנולוגיים שטרם הגיעו למכוניות יוקרתיות יותר, כמו מסך טלוויזיה שמנהל את גג השמש ומאפשר לתכנת את כפתורי ההגה. החיסרון הבולט: ציון נמוך במבחני ריסוק
נתחיל מהסוף: בכל הקשור לרכב חשמלי השאלה אינה מי הכי טוב, אלא עם מי ניתן לחיות ביום־יום באופן הדומה ביותר למכונית שאינה חשמלית, הן מבחינת טווח הנסיעה והן מבחינת השימושיות וקלות התפעול. רכב חשמלי צריך להיות נוח כמו רכב רגיל, אף שיש לו סוללה כבדה מאוד; להיות מרווח כמו רכב רגיל, אף שמבחינה ארכיטקטונית הוא מתוכנן שונה; וכל זה בלי לשכוח טווח נסיעה סביר ויותר מכך. במפתיע רכב הכביש־שטח החשמלי הטוב ביותר שניתן לרכוש כיום בישראל, כלומר זה שדורש הכי פחות פשרות, מיוצר על ידי יצרנית סינית שהוקמה פחות או יותר כאשר דונלד טראמפ נבחר לנשיא ארצות הברית.
- פז לא תרכוש 50% מחברת עמדות הטעינה החשמליות EV‑Edge
- קיה סורנטו החדשה בישראל, הפעם גם עם מערכת הנעה חשמלית
- רוכבי הקורקינטים החשמליים של Lime יבוטחו על ידי שומרה ואליאנס
AIWAYS U5 מעמיד את כל התפיסות הוותיקות של ענף הרכב העולמי בסימן שאלה דרמטי. כדי להיחשב ליצרנית רכב טובה צריך עשרות שנים של ניסיון הנדסי. רובן החלו את דרכן במאה ה־19, אחרות עשו זאת אחרי מלחמת העולם השנייה. כלומר יש מאחוריהן לפחות עשרות שנים של עשייה כדי לייצר שלדה, לפתח מנוע וללמוד את רזי ההנדסה.AIWAYS אינה מייצרת רכב חשמלי מושלם, אך היא בהחלט חורגת מהתבנית הזו. החברה עצמה היא סינית, אך בניגוד לרוב יצרניות הרכב הסיניות, שמייצרות בראש ובראשונה עבור השוק המקומי ורק לאחר מכן זוממות להשתלט על אירופה, AIWAYS מייצרת רכבים עבור סין ואירופה במקביל, ולטענתה היא נסמכת על ידע תכנוני אירופי.
מקום לרגליים
U5 אינו רכב כביש־שטח שמסובב ראשים, אבל הוא כן פורט על כל גימיק אפשרי של יצרניות הרכב הסיניות: סמל מוזר שנראה כמו מקבץ רנדומלי של טיפות מים אשר הותזו על החלק הקדמי; ישבן שניכר ששאב לא מעט השראה מטויוטה ראב 4; וגריל קדמי אטום וגדול שבמרכזו מותקנת מצלמה. לא מדובר ברכב יפה, כן מדובר ברכב בעל נוכחות. Aiways, כך ניכר, פועלת לפי נוסחה שיצרניות רכב מערביות עדיין לא שכללו: מה שמעניין את הלקוח העכשווי אינו בהכרח התנהגות או יופי, אלא טכנולוגיה. בהיבט זה Aiways מצליחה לפרוץ דרך.
תא הנוסעים מצליח להיות טכנולוגי להפליא, אך בלי לגלוש לקלישאות המוכרות והמעצבנות של יצרניות רכב סיניות אחרות שמשוכנעות שמסך טלוויזיה ענק בלוח המחוונים ישכנע את הלקוחות שמדובר במוצר מתקדם. Aiways דאגה שמסכי המגע הענקיים באמת יהיו אחראים על פונקציות שימושיות. המסך שולט בפונקציות שרכבים אחרים אינם מציעים, למשל לשנות את תפקודיהם של כפתורים, לשלוט במערכות של הרכב שבדרך כלל דורשות שליטה נפרדת, החל בגג השמש וכלה בסידור כפתורי ההגה. מדובר במאפיינים שטרם חלחלו למכוניות יוקרתיות בהרבה של יצרניות שפשוט התעסקו בתכונות אחרות שכיום פחות רלוונטיות ללקוחות.
גם הנדסת תא הנוסעים מעידה על חשבה שונה, כזו שעדיין פועלת לפי הכללים הוותיקים של הגה, מושבים ושימושיות, אך הפרשנות שונה. ההגה קטום דווקא בחלקו העליון. לפני הנוסע אין תא כפפות, יש רק שפע של מרווח, מכיוון שברכב שמכיל את כל המידע הנחוץ במערכת המחשוב אין צורך בספרים מסורבלים. מאחור יש מקום לרגלי הנוסעים במידה שלא מעט יצרני רכב מערביים נאבקים להשיג, ותא המטען הבינוני יכול לגדול משמעותית בנפח עם הסרת הרצפה.
עם זאת ל־U5 יש גם חסרונות שמזכירים שבין המהנדסים הסינים למערביים עדיין קיימים פערים תפיסתיים. הקונסולה המרכזית מכוסה בפלסטיק שחור ונוצץ, כזה שאמור להוסיף תחושת יוקרה. ביום אביב ישראלי הוא מוסיף בעיקר תחושת סנוור מקרני שמש שנשברות מהפלסטיק השחור. החלק העליון של לוח המחוונים וגם החיבורים בדלתות מזכירים פלסטיק של מכוניות יפניות משנות התשעים המוקדמות. פתחי המזגן ממוקמים בחלקו העליון של לוח המחוונים, כי ברכב שממוקד סביב מסך מגע גדול במרכז תא הנוסעים לא ניתן להעביר את תשומת הלב מן המסך לזוטות כפתחי מזגן, מה שדורש מן המזגן לעבוד שעות נוספות כדי לקרר את תא הנוסעים. ייתכן שבקיץ המצב עוד יחמיר. עוד נקודה לא נעימה אך קריטית: U5 קיבל ציון של שלושה כוכבים בלבד במבחן ריסוק פומבי, כשהמינימום הנדרש כדי להיחשב לרכב בטוח הוא ארבעה כוכבים.
הטווח הרשמי של U5 הוא מעל 400 ק”מ בין טעינה לטעינה. יש לו יכולת להיטען בשקע טעינה רגיל וגם בשקע אטי. השקע ממוקם בפגוש, ומשום מה דורש סיבוב של התקע ב־90 מעלות כדי להיכנס. זה לא נוח ועלול גם לגרום לבלאי מהיר של התקע. טווח הנסיעה הריאלי של U5 הוא כ־280 ק”מ, טווח מכובד מאוד בפני עצמו.
כמו כל רכב חשמלי, ההגה נטול תחושה, אך בניגוד ללא מעט רכבים חשמליים, דווקא U5, שעיקר תשומת הלב בו הופנתה אל הטכנולוגיה, נוסע היטב. מדובר ברכב נוח למדי שניכר שמתכנניו הצליחו לנצח בקרב של משקל סוללה נגד יכולת ספיגת מהמורות ובלימה יעילה. בשילוב עם רמות גבוהות של שקט בתא הנוסעים, מדובר ברכב חשמלי שעושה עבודה טובה מאוד בנסיעות בינעירוניות וגם מצליח לחיות היטב עם כבישים משובשים.
כרגיל, כאשר עוברים ממצב חיסכון למצב ספורטיבי, או אפילו למצב נסיעה יום־יומי, U5 בולע את טווח הקילומטרים הנוסף במהירות. אפשר להגיע מטווח משוער של 300 ק”מ לטווח משוער של 250 ק”מ בתוך פחות משתי דקות של נסיעה מאומצת, ואז צריך למצוא את אחת מתחנות הטעינה המהירה שמדינת ישראל מבטיחה לנו שיקומו אוטוטו, ואז לקוות שאין שם בעל רכב חשמלי אחר, מה שידרוש המתנה של חצי שעה לפחות.
טיפול בחרדה
בשורה התחתונה, U5 אינה טסלה. יבואני רכב כנראה לא כינסו ישיבות חירום לקראת הגעת המתחרה החדש וקמפיינים לא הוכנו בעוד מועד כדי לשכנע לקוחות נאמנים לא לחצות את הכביש אל המתחרה הסיני החדש. מדובר במוצר אשר פותח בפרק זמן מינימלי, מציע הנעה חשמלית בלי לוותר כמעט בכלל על שימושיות יום־יומית גבוהה מאוד, ובלי לוותר על נוחות או ביצועים. כל אלה מגיעים באריזה בעלת מיקוד טכנולוגי מובהק ובמחיר שאינו גבוה יותר מרכבי כביש־שטח מקבילים בעלי הנעה בבנזין, ובמקרה של חלק מהמתחרים — אפילו זול יותר.
מאחר שמדובר גם ביצרן סיני אשר להוט לחדור לשווקים מערביים, כנראה שגם כמויות האספקה לא יהוו בעיה. אפילו השם, כך ניכר, תוכנן לטפל בעדינות בחרדה של לקוחות שעדיין מביעים חשדנות לגבי המוצא הסיני, וכנראה שבהתחשב במה ש־U5 מציע ללקוחות, ליבואני הרכב הוותיקים בהחלט יש מה לדאוג.