האיש שהזניח את הפריפריה בא לאכול פלאפל

ראש הממשלה בנימין נתניהו ירד בשבועות האחרונים לשטח, מלווה תמיד באנשי הקמפיין שצילמו ושידרו בלייב ברשתות החברתיות את הביקורים למיליוני עוקביו, במסגרת קמפיין "חוזרים לחיים". הוא חרש את הארץ. רבים מהמקומות שבהם ביקר בין אם לכנסי בחירות ובין אם לסיורי שטח במרכז הערים היו בפריפריה, בדגש על אזור הצפון, בהם ניסה לשדר ולהמחיש – עסקים כרגיל. "הנה אנו פותחים את הכלכלה", לא חדל לומר וזכה לתשואות מחלק מהתושבים ולקריאות "ביבי מלך ישראל". אבל מה באמת המצב באותם יישובים בהם ביקר?

"כלכליסט" בחר שבעה מוקדים כאלה בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית שבהם ביקר נתניהו בעת האחרונה בסיורים מתוקשרים – צפת, קרית שמונה, מגדל העמק, נהריה, שפרעם (אליה נשלחה רעייתו שרה לשופינג מתוקשר), אבו גוש ודימונה. בדקנו מה המצב האמיתי באותם יישובים במגוון פרמטרים כדי לבחון האם באמת הכלכלה שם פורחת, כפי שמנסה לשדר נתניהו בביקוריו מעבר לפתיחת העסקים הנקודתית אחרי שיא עולמי של ימי סגר במשבר הקורונה. הנתונים מתבססים על סקירה של חברת הייעוץ הכלכלי צ'מנסקי בן שחר עבור "כלכליסט", הכוללת נתונים מקרו כלכליים בנוגע ליישובים ממקורות מידע ממשלתיים רשמיים ובדיקה בשטח שערכה החברה בנוגע לנתוני המסחר.

לדברי מנכ״ל החברה תמיר בן שחר, "נתניהו הלך אל המקומות האלה בפריפריה במסגרת הקמפיין כדי להראות שהוא מגיע לכל מקום. אולם בחינה של הנתונים מראה שמדינת ישראל המשיכה להיבנות ולהתפתח באזור המרכז והמקומות הרחוקים האלה בפריפריה המשיכו לדשדש״.

"מדיניות ממשלתית לא מותאמת"

בן שחר בנה עבור "כלכליסט" את ״מדד הנדל״ן המניב״, ומצביע על כך שביישובים המדוברים כמעט ולא היו במהלך העשור החולף, במהלכו כיהן נתניהו כראש ממשלה, בנייה למגורים או בניית נדל״ן מניב. ישנו קשר מובהק בין ״מדד הנדל״ן המניב״ לתפקוד הממשלה בכל הנוגע לפיתוח וטיפוח הפריפריה: ״היקף המ"ר של הנדל"ן המניב הינו הפרמטר המשמעותי ביותר בהגדרתן של ערים עשירות וזאת בשל העובדה ששטחים אלו נדרשים לממן את ההשקעה בתושב לאחר תשלומי הארנונה הנמוכים למגורים״, מסביר בן שחר.

לדבריו, ״בשיטה המעוותת כיום, שהיא פועל יוצא של מדיניות ממשלתית שאינה מותאמת למציאות התכנון הנדרש, לכוחות השוק וליכולת הרשויות להתנהל כ'עסק', נוצר בפועל חוסר איזון משווע בין ערים שונות ויותר מכך בין אזרחים. עיוותים אלה מייצרים גם תכנון שגוי שאינו רלוונטי לעולם המשתנה. זה נגזר לא רק ממיקום אלא בעיקר מקיומה של אסטרטגיה כלכלית ברורה אשר מתאימה את מיקומי הנדל"ן המניב ליתרונות התחרותיים של העיר מצד אחד ולהעדפות המקום של חברות מצד שני. הבעיה היא שהמדינה לא מייצרת תוכניות אסטרטגיות בנות מימוש למרחבים בפריפריה, בעוד הרשויות מחכות שהשלטון המרכזי יעשה עבורן ולא מפתחות כלים עסקיים ויכולות ניהוליות כמו בעולם העסקי".

מתוך הפייסבוק של רה"מ, מימין (עם כיוון השעון): נתניהו מכריז בצפת על "הקמת אוניברסיטה", מבקר במאפייה בקריית שמונה, נכנס לבית קפה בשדרות הגעתון בנהריה ומקנח באבו גוש

"כך נוצר מעגל העוני"

"שלושה משתנים משפיעים על האפשרות של יישוב להשקיע בתושב: תעריפי הארנונה, היקף המ"ר של הנדל"ן המניב ושיעור הגבייה. כל זאת עוד מעבר לנושאי הניהול הנדרשים. אולם אותם משתנים אינם בשליטתן של הרשויות בלבד שכבולות ביכולת שלהן לנהל את עצמן, אלא בידי השלטון המרכזי – משרדי הממשלה, שביכולתם להניע חלק מהמהלכים ולהאיץ שינויים לטובת אותם יישובי פריפריה", מסביר בן שחר.

מבחינת המדדים השונים, ובראשם גם ההשקעה ברוטו וההשקעה נטו בתושב (האחרונה משקפת את כלל התשלומים בתקציב השוטף של העיר בניכוי תשלומים ותקבולים בלתי רגילים והשתתפות המדינה) ניתן לראות כי רוב הישובים המדוברים – למעט נהריה ודימונה – משקיעים מתחת לממוצע הארצי בתושבים במדד ההשקעה נטו, כאשר שפרעם, אבו גוש וצפת בולטות לרעה עם כמחצית מההשקעה נטו הממוצעת בישראל בכל תושב ואפילו פחות במקרה של שפרעם. גם במדד ההשקעה ברוטו בתושב, חמישה מהישובים שנסקרו נמצאים מתחת לממוצע הארצי (שפרעם שוב בולטת לרעה גם כאן), ורק קרית שמונה משתווה לממוצע הארצי ודימונה נמצאת מעליו.

צפת ושפרעם גם בולטות לרעה בהשקעה שלהן בחינוך לעומת הממוצע הארצי, ובמידה פחותה גם נהריה. מבחינת השקעה בתרבות, מלבד נהריה ודימונה, כל יתר היישובים שנסקרו משקיעים פחות מהממוצע הארצי, רובם בהפרש דרמטי. לעומת זאת, כמעט כל שבעת הישובים (למעט שפרעם) משקיעים מעל הממוצע הארצי ברווחה, מה שמעיד על המצב הכלכלי-חברתי של התושבים וצורכיהם.

״ערים עשירות שמשקיעות בתושביהן את הסכומים הגבוהים ביותר משמרות תושבים מרמה חברתית-כלכלית גבוהה בעוד ערים עניות שרמת ההשקעה שלהן בתושבים נמוכה, משאירות אצלן למעשה תושבים מרמה כלכלית-חברתית נמוכה, וכך נוצר 'מעגל העוני' של הערים, מכיוון שהאוכלוסייה שבהן נתמכת – ומגדילה את תשלומי הרווחה של העיר ואת שיעורי הפטורים מארנונה, וגם צורכת פחות – ואז מייצרת ביקושים נמוכים יותר לשטחי נדל"ן מניב", אומר בן שחר.

"התכנון מנותק מהכלכלה"

כאן נכנסת לתמונה היכולת הממשלתית לשנות את המצב לטובה באופן משמעותי. דוגמה מובהקת לכך היא שינוי שיטת חלוקת ההכנסות ואופן קביעת תעריפי הארנונה, החלטה על צמצום מספר הרשויות בישראל, שינוי מרחבי התכנון מיישובים, ערים ומחוזות בגבולות שרירותיים למרחבים תפקודיים ותכנון במספרים ממשיים ומבוקרים. ״כיום התכנון מנותק מהכלכלה", קובע בן שחר, ״דרוש יצור תוכניות ענפיות לתחומי המסחר, התעשייה והמשרדים שנגזרות מתועלות המשק ברמה הלאומית ושמתאימות להעדפות המיקום של חברות מסוגים שונים. כלומר – צריך לייצר מרחב תפקודי ובו יתרונות אפשריים וברורים הנבדלים מאחרים".

ישנה כמובן גם חשיבות עליונה להשקעה בהון האנושי, בדגש על חינוך הדור הצעיר, אבל גם הכשרות מקצועיות בגילאים מבוגרים יותר. בהקשר זה חזרנו לנתונים המשמעותיים שהתגלו בבדיקה שערך "כלכליסט" בשיתוף "שומרים" (המרכז לתקשורת ודמוקרטיה) לפני כחצי שנה, שהדגימה את פערי ההשקעה האדירים בתלמידים בין הרשויות השונות בישראל. הבדיקה בחנה את שיעור הוצאת הרשות המקומית לתלמיד מתוך כלל ההוצאה הציבורית לתלמיד, והראתה כי זו עמדה על שיעורים נמוכים בישובים שבחרנו כעת לסקור – 5% בשפרעם, 7% בצפת, 12% במגדל העמק, 13% באבו גוש, בדימונה ובקרית שמונה ו־16% בנהריה. לשם השוואה: השיעור בתל אביב ובהרצליה הוא 25% ובסביון 40%.

אחוז הזכאות לבגרות הוא בהתאם – נמוך בעשרות מונים באותם יישובים, כשצפת בולטת לרעה עם 36% זכאות לבגרות בלבד, אבו גוש עם 39%, מגדל העמק 45%, שפרעם עם 48%, בקרית שמונה 53%, בנהריה 58% ובדימונה 63% זכאות לבגרות. "חובה להשקיע בילדים בפריפריה – בחינוך, בתרבות ובבריאות, כמו בכל ילד אחר במרכז הארץ", אומר בן שחר. לדבריו, "המדינה צריכה לתמוך בזה באמצעות תכנון מותאם לכוחות השוק, והתפקיד של ראשי הרשויות לייצר לעיר שלהם יתרונות תחרותיים שיאפשרו לממש זאת ולהתנהל כעסק כלכלי".

אוניברסיטה של החיים

דוגמה מובהקת שממחישה את אוזלת היד הממשלתית בכל הנוגע לחשיבה, השקעה ותכנון לטווח ארוך לגבי הפריפריה הצפונית, היא החלטת הממשלה משנת 2005 על הקמת אוניברסיטה בגליל. 16 שנה חלפו מאז – וזה עדיין לא קרה, מה שלא הפריע לנתניהו להצהיר שוב בביקורו בצפת במסגרת סיור בחירות בעודו עומד על כיסא ומנופף לקול תשואות התושבים: "אנחנו מעלים את צפת מעלה מעלה. אתם יודעים מה הדבר הראשון שאנחנו עושים פה? אוניברסיטה בגליל!". האמנם? מעבר לעובדה שממשלות נתניהו לא קידמו את הנושא ב־12 השנים האחרונות, בעבר עלה שמן של צפת, כרמיאל ואפילו מעלות כיעד אפשרי להקמת האוניברסיטה. אבל בשנה שעברה כבר דיברה הממשלה על חלופה בדמות הרחבת אוניברסיטת חיפה והחלפת שמה ל"אוניברסיטת חיפה והגליל", מה שעורר את זעמם את ראשי הרשויות בצפון.

הקמת אוניברסיטה היא ללא ספק פרויקט שיכול להוות מנוף מרכזי ורב עוצמה להאצת פיתוח אזורי בצפון ופיתוח מרחב הגליל בכל התחומים – קידום מערכות החינוך, התעסוקה והתרבות. מחקרים מעידים שצעירים נוטים לקבוע את מקום מגוריהם במקום בו למדו לתארים מתקדמים, והיעדר מוסד אקדמי מוביל צפונית לחיפה מייצר ומקבע מצב של בריחת אוכלוסייה איכותית מהפריפריה, מה שמשפיע על המאפיינים הכלכלים והדמוגרפיים באזור.

גם היעדר תחבורה ציבורית הולמת מהמרכז לפריפריה ובין היישובים עצמם המרוחקים זה מזה, מגביל תנועת עובדים ממקום למקום, פוגע בהתפתחות ומונע מיותר גופים עסקיים להחליט על הקמת עסקים, שלוחות, משרדים, מרכזי פיתוח ועוד. התוצאה: כמעט אפס כניסה של כוח אדם איכותי חדש לאזורים אלה. "בהיעדר בסיס כלכלי ראשוני והשקעות מדינה, לא חברות ולא משקי בית יהגרו לפריפריה", אומר בן שחר.

"נדל"ן מניב במספרים מזעריים"

וכיצד משתקפים כל אלה במדד הנדל"ן המניב? נתוני הסקירה מראים כי בכל הרשויות שנבדקו קיים היצע נמוך מהממוצע הארצי בפרמטר של נדל"ן מניב לתושב. בעוד הממוצע הארצי עומד על 25 מ"ר נדל"ן מניב לתושב, ביישובים שנסקרו מדובר בהיצע נמוך פי כמה, כאשר בולטות במיוחד לרעה אבו גוש (3 מ"ר), שפרעם (6 מ"ר) וצפת (9 מ"ר), כאשר גם ביתר הישובים והערים יש פער גדול לעומת הממוצע הארצי. גם קצב הבנייה של נדל"ן מניב לא משביע רצון בישובים אלה: 0.1 אלף מ"ר בלבד נבנו בממוצע מדי שנה בעשור החולף באבו גוש, 1.1 אלף מ"ר בצפת, ו־1.5 אלף מ"ר במגדל העמק.

"בכלל היישובים שבנדון לא נבנה בעשור האחרון היצע משמעותי של נדל"ן מניב, כאשר בחלק מהמקומות מדובר בגמר בנייה של נדל"ן מניב במספרים מזעריים, בין היתר עבור מסחר", אומר בן שחר. "גם בישובים שנבנו בהם כ־5 אלף מ"ר נדל"ן מניב בשנה בממוצע, צריך לזכור שמדובר במעט מאוד – זה שווה ערך לבניין משרדים בגובה שתי קומות בלבד בתל אביב".

הנתונים מראים כי בחלק מהישובים שנסקרו בפריפריה מחיר הארנונה הממוצע לנדל"ן מניב נמוך מהממוצע הארצי. לדברי בן שחר, "זה מעיד על כך שהשימושים שם פחות אטרקטיביים וכי מדובר על סוגי פעילויות שבהם הארנונה שהם משלמים נמוכה יותר, כמו תעשייה ולוגיסטיקה, כמעט ולא משרדים ופחות מסחר – וזה שוב חלק מאותו 'מעגל עוני' של הישובים, שהיו רוצים למשוך עסקים ופעילויות שמשלמים יותר ארנונה ולהיות יותר כמו מרכז הארץ, אך אין להם הרבה סיכוי".

"ענייה בשטחי מסחר"

סקירת צ'מנסקי בן שחר נגעה גם לעסקים ברחובות העיר בשבעת הישובים האלה. מספר עסקים ברחובות צפת – 493, כאשר שטח המסחר הכולל עומד על כ־25 אלף מ"ר (מתוכם כ־1,500 מ"ר ריקים), ואין בעיר מרכז מסחרי עירוני גדול כמצוי כמעט בכל עיר. "מרכז העיר של צפת לא מתוחזק, לא מנוהל ולא ממותג", אומר בן שחר, "צפת 'ענייה' בשטחי מסחר מכל הסוגים. כוח הקנייה החודשי המצוי בצפת זורם למרכזים בראש פינה ובכרמיאל, כך שצפת מפרנסת את שכנותיה".

במגדל העמק, שבה נספרו ברחובות העיר 266 עסקים, כאשר שטח המסחר בעיר עומד על כ־22 אלף מ"ר (מתוכם 1,850 מ"ר ריקים), אומר בן שחר, שלמעט מרכז פרץ סנטר (המרכז בו ביקרו שרה ובנימין נתניהו בסיור הבחירות בסניף "קפה קפה") שהוא מוצלח יחסית, "מרכז העיר כושל, ההיצע העירוני אינו אטרקטיבי, ותושבי מגדל העמק נדרשים לבצע את מרבית קניותיהם והבילוי שלהם ביישובי הסביבה".

תמיר בן שחר: "הבעיה היא שהמדינה לא מייצרת תוכניות אסטרטגיות בנות מימוש למרחבים בפריפריה, בעוד הרשויות מצידן לא מפתחות כלים עסקיים ויכולות ניהוליות" צילום: ארז בן שחר

בשפרעם, שבה ביקרה שרה נתניהו בביקור מתוקשר כשהיא עושה כביכול שופינג בקומפלקס האופנה הענק T&E ברחוב הראשי, נספרו ברחובות העיר 219 עסקים. שטח המסחר הכולל הוא 14.8 אלף מ"ר, קיים מרכז מסחרי אחד בחלקה המערבי של העיר – קניון סמארה. בן שחר: "בשפרעם היצע המסחר לא גדול. בשונה משאר יישובי המגזר הערבי בגליל המערבי שפרעם טרם השכילה להוות עוגן מסחרי ליישובים בסביבה בכלל ובפרט עבור המגזר היהודי, כפי שלמשל יצרה ירכא". בנקודה נוספת בביקור, באבו גוש, שליש מהעסקים הם בתחום ההסעדה והם נפגעו בצורה קשה בקורונה.

בנהריה ביקר נתניהו בשעות הערב בשדרות הגעתון, הרחוב המרכזי של העיר, ונכנס לסניף של אחת מרשתות בתי הקפה והכין קפה על הבר. כשיצא משם לרכבו צעקו אליו מבית קפה סמוך: "גם לבתי קפה קטנים אתה יכול להיכנס לא רק לגדולים". הקריאה הזו מתחברת כנראה למציאות של העסקים ברחוב הראשי של נהריה, כ־300 עסקים על פני שטח של כ-51 אלף מ"ר. "שדרות הגעתון שזה העורק המסחרי הראשי של נהריה הלכו ונחלשו לאורך השנים עם פיתוח תחרות סביב, בין השאר מצד קניונים ומרכזים מסחריים", אומר בן שחר, "היום המיצוב של האזור נמוך ושדרות הגעתון נמצאים בדעיכה. זה נובע הן מהיעדר טיפול וניהול מרכז העיר והן בשל השטפונות בנחל הגעתון שפגעו בעסקים".

"משקי בית אינם מהגרים לכאן"

גם מבחינת גמר בניית דירות למגורים, המספרים בשבעת הישובים המדוברים, שבהם ביקר נתניהו נמוכים – 30 יחידות דיור חדשות בממוצע לשנה שנבנו בעשור האחרון באבו גוש, 34 בקרית שמונה, 61 בלבד בצפת ו־106 במגדל העמק. לדברי בן שחר, "מבין המקומות שנבדקו, מלבד נהריה, גם בנייה למגורים לא התחוללה בקצבים משמעותיים. גמר הבנייה השנתי למגורים נמוך מאוד ומשקי בית אינם מהגרים לישובים אלה".

כדי לקבל מושג על מיעוט הבנייה היחסי הזה, די להסתכל על הנתונים הבאים שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. קצב הבנייה בשנים האחרונות בישראל עמד על כ־52 אלף יחידות דיור בשנה. מדובר על גמר בנייה שנתי של 23 יחידות דיור בממוצע לכל אלף תושבים. כאשר מדובר למשל על 34 דירות חדשות בלבד בשנה בקרית שמונה בה גרים 23 אלף איש – מדובר במספר מזערי.

בענף הנדל"ן מסבירים כי בשל מצבן הפיננסי הרעוע של הרשויות בפריפריה הן ניסו לצמצם ככל הניתן את שטחי המגורים בתחומן מכיוון שכל דירה נחשבת כמעמיקה את עומק הגירעון השוטף והרצון הוא להרחיב את שטחי המסחר והתעשייה שמכניסים יותר וצורכים פחות שירותים עירוניים.

הבעיה היא שאין די ביקוש לנדל"ן מניב בישובים אלה והמדינה לא הצליחה לחולל הגירה של עסקים אליהם. גם כשהמדינה ניסתה לשווק קרקעות רבות למגורים בפריפריה היזמים לא היו נלהבים היות והם מעדיפים לקנות קרקעות באזורי הביקוש.

גם מבצעי סבסוד אטרקטיביים במסגרת "מחיר למשתכן", שנתנו הנחות גדולות יותר לרכישת דירות בפריפריה לעומת ההנחות במרכז, לא הועילו – והביקוש נותר נמוך, כך שערי הפריפריה כמעט לא צמחו בעשורים האחרונים. הסיבה העיקרית, אומרים בענף, היא משום שהתעסוקה התמרכזה. הפוליטיקאים, ובראשם נתניהו כפי שאנו רואים במסע הבחירות הנוכחי, מגיעים לפריפריה לאכול פלאפל ולשתות קפה, אבל עיקר התעסוקה עדיין נשארה במרכז הארץ, כאשר אין עדיין פתרונות תחבורתיים מספקים שישנו מציאות זו. זה כמובן מעמיד באור אירוני מעט את אמירותיו של נתניהו לפני כמה שנים לפיהן "נבטל את הפריפריה".