הכחשת גודל הגירעון: נתניהו שבר שיא חדש

לעתים תמונה אחת או הבעת פנים אחת, מסוגלות להעביר מסר או תחושה שגם הטקסטים הארוכים ביותר לא יצליחו. כדאי להתבונן על פניו של העיתונאי ניב רסקין בראיון ששודר הבוקר, כשהטיח בפני ראש הממשלה בנימין נתניהו את הסכום האסטרונומי וחסר תקדים של הגירעון הממשלתי לשנת 2020 - 160 מיליארד שקל - והאחרון, ללא היסוס הכחיש. "מה פתאום?" גיחך נתניהו.

רסקין, שבהתחלה נבהל, התעשת מהר והסביר כי "באוצר אמרו לו את זה", ונתניהו בלי למצמץ הוסיף: "הרבה פחות". רסקין הקשה בניסיון להתרכז במהות הדברים, והסביר כי זה "מעל 100 מיליארד". נתניהו, כמו שרק נתניהו יודע, הכחיש שוב וענה בפשטות: "טעות". רסקין פתר את הבעיה בצורה הכי אלגנטית שניתן להעלות על הדעת בסיטואציה בלתי אפשרית, שבה ראש ממשלה מכחיש בתוקף את הנתון הרשמי, ושאל: "אז כמה הגירעון?". נתניהו לא התבלבל והשיב: "הרבה פחות". רסקין לא הרפה ושאל כמה פחות, ונתניהו שוב שיקר ואמר: "כמה עשרות מיליארדים". בפעם הנוספת שרסקין הקשה, נתניהו סובב את האירוע ושיקר שוב: "אנו בודקים את זה כרגע" - והבטיח 7% צמיחה.

נתניהו איננו הפוליטיקאי הראשון שמבטיח משהו ערב בחירות - ולא מקיים אחרי הבחירות. ניתן לטעון שלמרות שרבים וטובים השתמשו ב"טריק" הזה, נתניהו עשה בו שימוש מוגזם. אבל חשוב גם לזכור כי נתניהו הוא הפוליטיקאי הכי ותיק ומנוסה במערכת וזו הסיבה שאצלו הבטחות סרק ושקרים הם בסיטונאות.

שיא מטריד

אבל הפעם נשבר שיא חדש - ובעיקר מטריד. נתניהו היה יכול לצאת מהפלונטר כפי שהוא עושה תמיד: להסביר בצורה הברורה ביותר שהוא כבר התמודד עם גירעונות קשים - גם ב-2003 וגם ב-2009 - ושהוא אינו מפחד מאתגרים כלכליים בכלל, משום שכבר התמודד עימם. אבל זה לא מה שהיה כאן. מה שהצופים ראו זו השגת גבול חדשה: ראש הממשלה הכחיש נתון רשמי שהנפיק החשב הכללי במשרד האוצר. בניגוד לשאר הפקידים באוצר, סמכויות החשב הכללי הן סטטוטוריות (קבועות ומעוגנות בחוק של מדינת ישראל). עוד לא קרה שפוליטיקאי העז לרמוז שהחשב הכללי הנפיק נתון כוזב. זה פשוט לא קרה אף פעם. זו הפעם הראשונה שראש ממשלת ישראל כופר בשידור בנתון רשמי של מדינת ישראל כי הוא לא משרת אותו.

אין מדובר בתחזית -  שם מקצועי יותר ל"הערכה" על בסיס נתונים קיימים (כחלון בזמנו ניסה לעצור גיבוש תחזיות שניבאו על זינוק בגירעון ועל הצורך בהתאמות אדירות). מדובר בנתון רשמי שהגוף המקצועי האמון מטעם ממשלת ישראל הנפיק אותו באופן רשמי ואף מסר אותו לגופים בינלאומיים, לרבות קרן המטבע הבינלאומית (IMF) וה-OECD. יתרה מזו, מהמשך התשובה השקרית של נתניהו, ניתן להבין כי הוא אינו מתייחס או מתכוון לפער הנובע משיטת חישוב. מה הכוונה? לדוגמא, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - הגוף הרשמי האמון על גיבוש ויצירת סטטיסטיקה מטעם ממשלת ישראל - גם מחשבת גירעון ולפי שיטת החישוב שלה, הוא עמד ב-2020 לא על 160.3 מיליארד שקל (11.7% מהתמ"ג) אלא על 11.2% מהתמ"ג (כ-154 מיליארד שקל).

רה"מ נתניהו צילום: רויטרס

הטריקים האלו כבר שימשו את נתניהו בחודשים הראשונים של המגפה, כאשר הוא ביקש - אחרי 20 שנים שבהן הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מודדת צמיחה כלכלית בקצב שנתי - לשנות את הכללים ולמדוד לפי השיטה הרבעונית, דבר שהקטין את הירידה בתוצר מ-28% ל-8% בלבד. מיותר לציין שנתניהו אהב לחגוג את הצמיחה במונחים שנתיים כאשר היא עלתה והציגה שיעורי עלייה גדולים יותר. אבל גם זה לא המקרה: הגירעון הממשלתי עומד על כמעט 12% תוצר, כ-160 מיליארד שקל. הוא הגבוה ביותר אי פעם בתולדות המדינה באופן לא פרופורציונלי ולזה חשוב להוסיף כי לפי ההערכות הכי שמרניות, בין שליש ל-40% ממנו, לא קשורים לקורונה כלל וכלל. נתניהו החל לאבד שליטה על הגירעון עוד ב-2018.

ההכחשה של נתניהו מטרידה במיוחד משום שהיא סימן לבאות. כעת התברר כי נתניהו איבד כל רסן וגם מהנתונים הרשמיים של מדינת ישראל הוא מתכוון להתעלם אם יזכה בבחירות. אם זה היחס לנתונים, ניתן רק לתהות מה יהיה היחס לאלו שמייצרים את הנתונים, למוסדות שמנפיקים אותם ולחוקים המחייבים את יצירתם.

ארגנטינה כמשל

מי שמתקשה לדמיין, יכול להסתכל על מה שעשו משטרים פופוליסטיים עם תופעות כלכליות שלא הניבו להם פופולריות - הם השתלטו על מפיקי הנתונים ושינו אותם לצרכים הפוליטיים שלהם. הדוגמא הבולטת ביותר סופקה - איך לא - על ידי המשטר הפופוליסטי של משפחת קירשנר בארגנטינה, שכבר ב-2007, על רקע ההיפר-אינפלציה שפקדה את הכלכלה, מינתה מקורב פוליטי לתפקיד האחראי על לשכת הסטטיסטיקה ששיבש וניווט את שיעורי האינפלציה שלעיתים גם עמדו על פי שלושה מהשיעור המדווח. התוצאה היתה שמכוני מחקר פרטיים החלו לחשב באופן פרטי את האינפלציה. לבסוף, המשטר הטיל קנסות כבדים על כל מכון מחקר, כלכלן או סטטיסטיקאי שפרסם שיעורי אינפלציה ללא אישורו. בדיעבד התברר כי גם נתוני האבטלה בארגנטינה זויפו  וגם מדד העוני "שופר" - עד הפסקת פרסומו ב-2013.

הדבר פגע פגיעה אנושה באמון של הארגונים הכלכליים הבינלאומיים במדינה. לא רק בסדרת הנתונים האלו, אלא בכל נתון סטטיסטי, כאשר הראשון שהודיע רשמית שהוא מוותר על נתונים הרשמיים היה המגזין הכלכלי היוקרתי בעולם: "האקונומיסט". שנה לאחר מכן הגיעה תורה של קרן המטבע הבינלאומית, שגם איומיה לא סייעו (הנשיאה דאז כריסטין לגארד איימה להוציא לארגנטינה "כרטיס אדום"). פגיעה שלבסוף הגיעה לכל הכלכלה ומנהליה.